שער המלך על משנה תורה, הלכות חגיגה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה א
ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה כו'. כתב מרן ז"ל וז"ל יש לתמוה על זה דהא תניא פ"ק דחגיגה לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות כו' עד ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם ע"כ ועיין בס' מש"ל ז"ל שתמה עליו מההיא דאמרינן פרק פרת חטאת דף קי"ט אמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה ולדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות יע"ש הרי דמלת זבחים שוללת מנחות ועופות ומדברי רש"י שם שכתב וכתיב אותה מיעוטא כו' נראה יש ליישב דהתם שאני דאיכא מיעוטא ועיין פ"ק דזבחים ד"ח ע"ב דאמרינן התם הא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא כללא קמא מרבה זבחים ותו לא כללא בתרא לה' כל דלה' ואפי' עופות ואפי' מנחות הנה מבואר דעופות לא מקרו זבחים כלל ועיין בתוספות פ"ק דחגיגה ד"ח ע"ב בד"ה מי שחגיגה שכתבו בס"ד וזה לשונו ובירושלמי איכא אבל לא בעופות ומנחות דכתיב זבח בהר עיבל הרי דעוף לא איקרי זבח ועיין בתוספות פרק תמיד נשחט דס"ב ע"ב ד"ה ערל משלח שכתבו וז"ל וקשה לר"י טמא האיך משלח קרבנותיו והא בעי סמיכה כו' ותי' ר"י דהכא מיירי בעופות יע"ש הרי דברייתא קתני התם אינו נוהג בזבחים דאלו בכל הזבחים כו' ואפי"ה כתבו ז"ל דמיירי בעופות אלמא דס"ל דעופות בכלל זבחים הן וכדברי מרן ז"ל ובפ' כל הזבחים דע"ו ע"ב ד"ה והא בעי סמיכה כתבו וז"ל וא"ת לוקמא בערל וטמא דמשלחים קרבנותיהם וכ"ת בעופות איירי הא אמרינן התם דאלו בכל הזבחים ועוף לאו זבח הוא כו' הנה דבריהם ז"ל סותרים למ"ש משם ר"י פ' תמיד נשחט ויש לתמוה לדברי ר"י דס"ל דעופות איקרו זבח מה יענה לכל הני דוכתי דכתיבנא דמבואר הוא דעופות לא איקרו זבח וכבר ראיתי במכתב לא' קדוש מדבר שתמה על דבריהם כן (ועיין בתוספות זבחים דע"ב ע"א ד"ה אלא למ"ד שכתבו דאף ע"ג דעוף לאו בכלל זבח מ"מ כל היכא דקתני כל הזבחים משמע אפי' עוף בכלל) והנראה לע"ד דס"ל לר"י דודאי זבחים כי כתיבי בקר' דייקינן מינה דעופות לאו בכלל זבח הם כיון שאינן טעונים שחיטה אלא מליקה מיהו בלישנא דמתניתין כי קתני זבחים איכא למימר דלעוף נמי קרי ליה זבח דמליקתו זו היא שחיטתו דלישנא דקרא דייק טפי מלשון המשנה וגדולה מזו כתבו התוספות פ"ג דתמורה ד"ה ולדן דלשון הכתוב בשטר דייק טפי מלשון המשנה יע"ש ובהכי נתיישבו ג"כ דברי מרן ז"ל דמ"ש ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים ה"ד גבי לשון המשנה ודוק ומיהו הא ק"ל טובא מהא דגרסינן פרק תמיד נשחט דס"ג ע"ב תניא כוותיה דר"פ השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת כו' אחד השוחט ואחד הזורק חייב אבל המולק את הפסח אינו עובר ורמינהו השוחט את הפסח כו' אחד השוחט ואחד המולק חייב אבל הקומץ את המנחה אינו עובר כו' קשיא מליקה אמליקה כו' מליקה אמליקה ל"ק כאן בי"ד כאן בחש"מ ואידי ואידי ר"ש היא ופרש"י קמייתא דפטר בי"ד קאי כדתני בהדיא ותנא עוף וה"ה לשאר זבחים כו' ואשמועינן חיובא לזורק ולמולק כשוחט דלא תימא שחיטה דוקא יע"ש והשתא קשה טובא דמ"ש מההיא דפרת חטאת דאמרינן דעופו' ומנחות בחדא שריין ומלת זבחים שולל מנחות ועופות ה"נ נימא דזבחי דכתיב בקרא ממעט תרווייהו ואמאי קתני ברייתא דהמולק את העוף חייב והקומץ את המנחה פטור ופי' רש"י שם דמנחה ודאי לאו שחיטה היא ומהתימה על רש"י שכתב ואשמועינן דלא תימה שחיטה דוקא ולא ביאר לנו למה לא נאמר דשחיטה דוקא דומיא דההיא דפרת חטאת ושוב אחר החיפוש מצאתי בירושלמי פרק הנזכר דגרסינן התם מלק את העוף אי' תנויי תני חייב ואי' תנויי תני פטור מאן דתני חייב דם מ"מ מאן דתני פטור זבח יצא עוף שאינו זבח ונראה דה"ט נמי דתלמודא דידן משום דכתיב דם מ"מ ובהא פליגי תלמודא דידן עם הירוש' דתלמודא דידן לא פליגי ברייתות אהדדי ודכ"ע ס"ל דדם אמר רחמנא מ"מ אלא דברייתא דקתני המולק פטור מיירי בי"ד ותנא עוף וה"ה שאר זבחים וברייתא דקתני המולק חייב מיירי בחש"מ ואשמועינן דאפי' מולק את העוף חייב מטעמא דדם כתיב ודוק עוד ראיתי במכתב שהקשה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דעולות ראיה באה מן העוף מה יענה למה שהקשה התוספות פ"ק דחגיגה ד"ד ד"ה אלא טומטום שהקשה וז"ל ויש להק' ליתי ע"ת ואם הוא אשם ליהוי נדב' כו' וי"ל דמבטל לי' מסמיכה אע"ג דסמיכה לא מעכבא כו' מ"מ לכתחילה אין לנו לתקן קרבן כדי לבטל מסמיכה כו' יע"ש וכ"כ בפ"ק דחולין דכ"ב ופ' ר"א דמילה דף קל"ה והשתא לדעת רבינו ז"ל קשה טובא דאכתי ליתי עולת ראיה על תנאי מן העוף דעוף לא בעי סמיכה א"ד ז"ל ולדידי חזי לי דאין כאן מקום קו' דהתוספות ז"ל לא ק"ל הכי אלא משום דס"ל בעלמא דהא דאמרי ספק דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא והילכך הוצרכו לפרש דהא דפריך בגמרא אצטריך קרא למעוטי ספק הוא משום דהואיל ונשים פטורות והאי אימור אשה הוא ממילא הוה פטרינן ליה כי היכי דלא ליתי חולין בעזרה ואהא ק"ל דאי משום טעמא דחולין בעזרה אכתי איתיה בתקנתא דליתי על תנאי והילכך אי לאו קרא הייתי אומר דטומטום חייב בראיה מספק ויביא על תנאי והוצרכו לפרש משום טעמא דסמיכה אכן לדעת רבינו ז"ל דס"ל בעלמא דספק דאורייתא לחומרא היינו מדרבנן כנודע קושיא מעיקרא ליתא דתלמודא הכי פריך איצטריך קרא למעוטי ספק דכיון דנשים פטורות מראיה ממילא נמי טומטום פטור דכיון דספק אשה הוא אזלינן לקולא ואע"ג דמצי לאתויי על תנאי אפ"ה פטור כיון דספק הוא וכן להפר"ח ז"ל בכללי ס"ס סעיף א' שכתב דממ"ש התוספות ליישב ההיא דחגיגה זכורך ולא טומטום מוכח דס"ל כדעת הרשב"א דספק דאורייתא לחומרא היינו מדאורייתא יע"ש ודוק:
הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך מ"ש דבלשון המשנה כי קתני זבחים י"ל דלגוף נמי קרי לי' זבח עיין חולין דף מ' מאי אריי' חטאת לתני זבח ע"ש ברש"י וצ"ע ועיין תוס' מנחות ס"ב ע"ב ד"ה וכן ועיין זבחים דף פ"ט במשנה ועיין מנחות דף צ' ע"ב ועוף אין לו זבח ודוק: