שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ח · הלכה כב
א"ל הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן כו'. כתב ה"ה שדעת רבינו שאעפ"י שא"א שיתקיים התנאי בשו' פני' כיון שמת הבעל אין מחזיקין הגט בבטל עד שיהא התנאי מבוטל בפועל וא"א להיות מבוטל בפועל כיון שלא קבע זמן כו' הקשה הרב מש"ל ז"ל מהא דתנן פרק מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני כו' מת הבן או האב אינו גט ומדקתני אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתיבמת והשתא לפי דברי ה"ה הרי לא נתבטל גט זה בפועל שהרי אם היה קיים האב היתה יכול' לקיים תנאה כל זמן שתרצה שהרי לא קבע זמן לתשמיש ותי' דכל המתנ' ע"מ שתעשה איזה דבר עד זמן פלוני דעתו הוא שתקיים התנאי תכף ומיד דדוקא המתנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז שהפעולה אינה נמשכת בזמן אלא בפעם א' שתתקיים תנאה סגי משו"ה אמרינן דכל זמן שתתקיים תנאה מהני אך באומר ע"מ שתשמשי את אבא שתי שני' דעתו הוא על השנים הראשונו' וכמ"ש הר"ן בפ' הנושא משם הרשב"א דהנושא את האשה ופסק עמה לזון את בתה חמשה שנים דחייב לזונה חמשה שנים הראשונות וכיון שכן כל שמת האב בשני שנים הראשונות הרי נתבטל בפועל דהוי כקובע זמן ואפילו בחיי האב כל שלא שמשתו ב' שנים הראשונות נתבטל הגט א"ד יע"ש ולדעתי קש' לי על דבריו שא"כ משמע דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא למאן דפוסק כרב אשי דכל סתם כמפרש יום אחד דמי אם מת האב קודם ששמשתו אין הגט בטל שהרי כיון שלא תלה הדבר בזמן הרי דינו כאומר על מנת שתתני לי מאתים זוז דכל זמן שתתקיים תנאה מהני וא"כ לא נתבטל התנאי בפועל ורבינו ז"ל פסק לעיל דין י"ח דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא סתם כמפרש יום אחד דמי ואם מת קודם ששמשתו אינו גט משמע דאינו גט כלל ומתיבמת ואין לומר דכיון דסתם כמפרש יום א' דמי הוה ליה כאילו פי' בהדיא ע"מ שתשמשי את אבא יום א' שדעתו על יום א' הבא ראשון דומיא דע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים הא ליתא שהרי כתב רבינו דאם הניקה את הבן יום א' בתוך הזמן שהבן יונק והוא בתוך כ"ד חדש ה"ז גט ואם איתא הי"ל לרבינו ז"ל לומר דחייב להניקה תיכף ומיד אלא עכ"ל דאף על גב דסתם כמפרש יום א' דמי אפי' הכי כל שלא פירש בהדיא אינו חייב להניקה תיכף ומיד אלא כל זמן הראוי ליניקה יכולה לקיים תנאה וא"כ בע"מ שתשמשי את אבא נמי יכולה לקיים התנאי כל זמן שתרצה וא"כ אמאי כתב רבינו דאינו גט ומתיבמ' ותו דמשמע מדבריו דאם מת הבן תוך כ"ד חדש אינו גט כלל ומתיבמ' תכף ומיד ואמאי הא כיון שיכולה לקיים התנאי עד כ"ד חדש הרי לא נתבטל הגט בפועל והו"ל בתוך זמנו כאלו לא קבע זמן וכמו שדקדק זו רבינו בדבריו בדין הקודם שכתב מת בתוך ל' יום הואיל ושלמו השלשים ולא נתנה אינה מגורשת משמע דדוקא בשלמו הל' יום שכבר עבר תנאה בפועל הוא דאינו גט כלל. אבל בתוך שלשים יום כיון שיכול לקיים תנאה עדיין לא נתבטל התנאי בפועל מקרי וא"כ קשה דאיך כתב רבינו מת הבן אינו גט דמשמע דמיד קאמר והי"ל לומר דאם שלמו כ"ד חדש ולא נתנה אינה מגורשת ותו קשה לדבריו שהרי הטור ז"ל סי' קמ"ג כתב משם הרמ"ה דהאומר ע"מ שתשמשי את אבא ושתנקי את בני יום אחד אם שמשתו והניקתו יום א' בליל שבת ויומו ה"ז גט כו' והוא שיהי' יום א' בתוך שתי השנים של הולד הרי דאפילו במפרש יום אחד אינה חייבת להניקו תיכף ומיד וא"כ הכי נמי בע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים דמ"ש יום אחד מב' שנים ואין לומר שהרמ"ה ז"ל חולק אסברת הר"ן שכתב משם הרשב"א גבי הפוסק את האשה לזון את בתה ה' שנים וס"ל דאינו חייב לזונה ה' שנים הראשונו' דהא ליתא שהרי הטור ז"ל בסימן קי"ד כ' בהדיא כדברי הרשב"א דחייב לזונה ה' שנים הראשונות בלי חולק א"כ איך כתב בסתם דברי הרמ"ה ז"ל בסימן קמ"ג ולא חלק עליו אלא משמע ודאי דס"ל ז"ל דיש לחלק בין המתחייב לעשות פעולה א' עד זמן פלוני למתנה עם חבירו ע"מ שתעשה פעולה אחד עד זמן פ' וכמו שצדד הרב ז"ל ולכן נ"ל לומר דע"כ לא כ' ה"ה ז"ל דכל שלא נתבטל התנאי בפועל אין הגט בטל אלא דוקא בע"מ שתתני לי ר' זוז משום דכיון דהתנאי בידה לקיימו ומשום הכי ס"ל לרבא דמותרת להנשא קודם שתקיים התנאי כמ"ש ה"ה ז"ל בריש פרקין ולמיתה ודאי איהו לא חייש למיתה דידי' כמ"ש הר"ן ז"ל על ההוא דאם לא באתי מעכשיו ועד י"ב חדש ואם כן כיון דבשעת התנאי בדעתו לקבלם מסתמא ודאי גמר לגרשה מאותה שעה שתהיה מגורשת ותנשא לאחר מיד ובלבד שתקיים התנאי כל זמן שתרצה והילכך כל שלא נתבטל התנאי בפועל עדיין שם גרושה עליה דכשכפל תנאו ואמר אם לא תתני אינו גט אין כונתו אלא לכשיבטלנו בפועל וכל שלא בטל התנאי בפועל אין כאן ביטול התנאי אמנם באומר ע"מ שתשמשי את אבא כיון שהוא תנאי התלוי ביד אחרים שהרי אפשר שימות האב או שיאמר אי אפשי שתשמשני א"כ מסתמא ודאי לא גמר לגרשה עד שיקיים התנאי בפועל והילכך כיון שמת האב שאי אפשר לקיימו הרי נתבטל הגט ובהכי ניחא לי מה שראיתי להרב מכתב מאליהו ז"ל שער ח' סימן ח' שתמה על דברי ה"ה ז"ל במה שהביא ראי' מדין האומר הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חדש ומת בתוך הזמן שאע"פ שא"א שיבא והרי היא מגורשת לא תנשא במקום יבם עד אחר י"ב חדש דאין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהא מקויים בפועל והדבר תמוה לכאורה שהרי דעת רבי' דכל תנאי שהוא במעכשיו או בע"מ יש לה לינשא לכתחילה קודם קיום התנאי ואיך כתב ה"ה דאין מחזיקין אותה בגרושה עד שיקיים התנאי בפועל יע"ש: אמנם כפי מ"ש יש ליישב על נכון דלא כתב הרב המגיד ז"ל כן אלא דוקא בתנאי התלוי ביד אחרים דהתם כיון דשורת הדין שאינה מותרת לינשא עד שתקיים התנאי דבתנאי התלוי ביד אחרים אף רבינו ז"ל מודה כמ"ש ה"ה ז"ל בריש פרקין ואם כן מסתמא ודאי לא גמר לגרשה עד שתקיימנו בפועל וכל שלא נתקיים התנאי בפועל אע"ג שא"א שיתבטל התנאי כשמת בתוך י"ב חודש אינה מגורשת וא"כ מינה נשמע לאומר ע"מ שתתני לי ר' זוז כיון שבידה לקיימו ומותרת לינשא מיד גמר בדעתו לגרשה מיד ובלבד שתקיים והילכך מסתמא ודאי מ"ש אם לא תתני לי אינה מגורשת אין כונתו אלא לומר שכל שיבטלנו בפועל לא תהיה מגורשת ומש"ה כל שלא נתבטל בפועל אע"פ שא"א שיבא הדבר לידי קיום אין כאן ביטול דומיא דקיום התנאי דתנאי התלוי ביד אחרים דבעינן קיום בפועל כן נ"ל כונת הרב המגיד ז"ל ועוד נראה דיש לחלק דמ"ש רבינו דמותרת להנשא מיד היינו משום דכיון דבידה לקיימו עכשיו כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והו"ל כאלו קיימתו כבר משא"כ במעכשיו אם לא אבא עד יב"ח שאין התנאי תלוי בידה לקיימו עכשיו אלא דבר התלוי בזמן הוא והילכך כל שלא נתקיים בפועל אינה מגורשת כיון שאין בידה לקיימו עכשיו ואי קשיא לך לפי מ"ש דבאומר ע"מ שתשמשי את אבא אינה יכולה לינשא עד שתקיים התנאי לדעת רבינו ז"ל מ"ש מע"מ שתתני לי מאתים זוז דס"ל לרבינו דיכולה לינשא מיד ואי משום דחיישינן שמת ימות או שיאמר א"א שתשמשני אם כן התם נמי ניחוש שמא לא ירצה הבעל לקבלם ונתינה בע"כ לא שמה נתינה או שמא ימות הבעל או היא י"ל דלשמא לא ירצה הבעל לקבלם לא חיישינן כיון דמעיקרא התנה ע"מ שתתני לי מאתים זוז לא משוי נפשיה הדרנא ותו דכיון דאינו אלא פיסול דרבנן לא חיישינן וכמ"ש הרב בעל מחנה אפרים בה' גירושין יע"ש ולשמא מת נמי לא חיישינן דכיון שאין קיום התנאי תלוי בזמן מיוחד אלא בפעולה מסתמא ודאי היא מקיימת התנאי תיכף ומיד אמנם בע"מ שתשמשי או שתניקי כיון שהתנאי תלוי בזמן מיוחד חיישינן שמא ימות לאלתר כדקיימ"ל הלכה כר"י ור' יוסי ורבי שמעון בפרק כל הגט ועיין במהוראנ"ח ז"ל ח"א סי' ו' ותמצא כדברי מה שכתב מרן הב"י ז"ל בסימן קמ"ג על מה שכתב הטור התנה עמה ע"מ שתשמשי את אבא כו' אבל לדעת אדוני אבי צריכה לשמש את אביו כל ימיה ולהניק את בנה שתי שנים ותוך הזמן אינה רשאית לינשא שמא לא תקיים תנאה וז"ל ומ"ש תוך הזמן אינה רשאית לינשא הרמב"ם חולק בזה אם הוא תנאי במעכשיו או ע"מ אין זה סותר מ"ש דשאני התם שכבר התחילה לשמש או להניק את בנה דהשתא ליכא למיחש משום שמא ימות דאפילו מת בתוך הזמן כל שהתחילה לשמש או להניק מגורשת ואין כאן אלא משום דחיישינן שמא היא לא תקיים תנאה והילכך לדעת רבינו ז"ל כל שבידה לקיימו לא חיישינן ומגורשת אמנם באומר ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים פשיטא ודאי דלכ"ע לא תנשא דחיישינן שמא ימות בתוך שלש שנים כנ"ל ועיין להרב דרישה ופרישה סימן הנז' וראיתי למוהריב"ל ז"ל חלק א' כלל ג' סימן י"ח שהקשה לדברי רבינו ז"ל דכיון דס"ל דמאי דקאמר ת"ק בברייתא לא תהא זקוקה ליבם היינו דחולצת ולא מתייבמת א"כ תקשי לי' מ"ש התוס' בפ' האומר ד"ה דכ"ע תנאה הוי וז"ל וא"ת מאי מקשה לר"י דילמא דכ"ע סברי לי ואפילו ליורשי ובהא פליגי דת"ק סבר כרב יאודה דאמר לכשתתן ולא הוי גט ורשב"ג סבר כר"ה ומשום הכי קאמר דנותנו ליורשיו שהגט חל למפרע ולא מצינן לתרוצי אליביה מה שתי' התוס' דמשמע ליה לתלמוד דהלשון דקאמר לא נתנדה זקוקה ליבם ר"ל מתייבמת אם ירצה שהרי הוא ז"ל סבור דמאי דקאמר לא נתנה זקוקה לייבם היינו דחולצת ולא מתייבמת א"ד יע"ש ולע"דנ דאדרבא מכאן יצא לו לרבי' ז"ל לומר לת"ק דרשב"ג חולצת ולא מתייבמת משום דק"ל קו' התוס' ז"ל וס"ל דלר"י דאמר לכשתתן אינה מגורשת כלל אלא לכשתתן ושלא כדעת התוס' דס"ל דר"י מספק' ליה אי האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכ"ה דעת רבי' חננאל והרשב"א ז"ל שם ומש"ה הוכרח לומר דמשום הכי לא משני תלמודא הכי משום דס"ל דלישנא דת"ק דקאמר לא נתנה אינה מגורשת כדקתני בכל דוכתא משמע דדוקא לענין שיהיה זקוקה ליבם הוא דקאמר ועיין במהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ס"ו שדקדק כן בסוגיא והילכך אי פלוגתייהו הוא אי אמרינן לי ואפי' ליורשי ניחא דס"ל לת"ק דכיון שלא נתבטל התנאי בפועל לא נתבטל הגט ומש"ה חולצת ולא מתיבמת כמ"ש ה"ה אמנם אם נאמר דפליגי באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אם כן לת"ק דרשב"ג כיון שמת קודם שנתקיים התנאי אינה מגורשת כלל וא"כ הוה ליה למתני לא נתנה אינה מגורשת כן נ"ל נכון ובר מן דין נראה דאשתמיט מיניה מ"ש הרשב"א ז"ל בחיד' פרק מי שאחזו שהקשה קושי' התוס' ותי' דאם איתא דפלוגתייהו אי תנאה הוה או לא הו"ל למנקט פלוגתייהו במחיים וכגון שנאבד או שנקרע הגט ע"ש ואדרבא לדברי התוס' ז"ל י"ל דמאי קשיא להו ואמאי לא תי' כתי' הרשב"א ז"ל וכבר ראיתי למוהר"י הלוי בתשו' סימן ז' שנתקשה בזה וי"ל דלא ניחא להו בתי' הרשב"א ז"ל משום דאכתי איכא למימר דפלוגתייהו אי תנאה הוי או לא ומאי דנקט פלוגתייהו במת משום דמלתא אגב ארחייהו בעי לאשמו' דאמרי' לי ואפי' ליורשי כנ"ל עוד ראיתי למוהר"י הלוי ז"ל שהקשה לדברי התוס' דפלוגתייהו הוי אי תנאה הוי או לא א"כ תקשי לר"י ולר"ה גנובי גנבא ולימא ר"ה הלכה כרשב"ג ור"י הלכה כת"ק וכן פריך לה בפרק יש נוחלין כו' יע"ש והנה מה שהוצרך להביא עצות מרחוק לזה מפרק יש נוחלין הוא דבר תמוה שהרי שם באותו פרק בדף הקודם פריך התם בהדיא ונימא רב הלכה כרבנן ושמואל הלכה כר' כו' ולעיקר קו' נראה דלא קשיא דאם הוה אמר רב יהודה כתנא קמא הו"א דלכולה עלמא על מנת כמעכשיו ובלי ולא ליורשי הוא דפליגי ורב הונא נמי משו"ה לא אמר הלכה כרשב"ג משום דהוא ס"ל דבלי ולא ליורשי הוא דפליגי ודכ"ע תנאה הוי וכ"כ מוהרי"ק ז"ל בכללי הגמ' והרב בעל יבין שמועה בכלל י"ט דלפעמים פריך בגמ' לימא כתנאי ומהדרינן לית להו מילתא דהך אמוראי והיינו משום דמעיקרא פריך דהוה ליה לומר הלכה כפלוני ולא לאקבועי מימרא באפי נפשה כאלו לא נחלקו תנאים מעולם ואהדר ליה דכבר אפשר לפ' דלכ"ע ל"ל הך ס' אבל איהו ס"ל דבהכי פליגי ומש"ה קבעה באנפי נפשה יע"ש וזה פשוט כתוב בהגהות מיימוניות עמ"ש רבינו הואיל ושלמו השלשים יום ולא נדרה אינה מגורשת וז"ל אבל מתוך לשון התוספות משמע דהלכה כרשב"ג דאמר כל עיכוב שאינה הימנה הרי זה גט עכ"ל ויש לדקדק שהרי התוס' פ' מי שאחזו דף ע"ה ע"ב ד"ה כלל אמר רשב"ג הקשה מההיא דקאמר רבא נתינה בע"כ ל"ש נתינה ולא הוי גט אע"ג דאין העכבה הימנה ותי' דהכא לרווחא עשה כן וכיון שמת ולא אצטריך הוה ליה כאלו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי מאתים זוז בדעתו שיקבל' ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי יע"ש ומשמע שכונתם ז"ל לחלק בין תנאי התלוי בידו שמתחלה בדעתו היה לקבלם לתנאי התלוי ביד אחרים דכיון שאינו תלוי בידו לא נתכוון מתחלה אלא לשאם יצטרך וכמבואר מדברי הרשב"א יע"ש וא"כ ה"נ כל שמת ולא נתקיים התנאי אינה מגורשת כיון שהתנאי תלוי בידו ואפילו לרשב"ג וי"ל דס"ל ז"ל דלא כתבו התוס' כן אלא דוקא בנתינה בע"כ או באומר מחולים לך שבידו עדיין לקבלם והילכך כל שאינו מקבלם לא נתקיים התנאי אבל במת שאין בידו לקבלם לרשב"ג מגורשת דאע"ג דמתחילה בדעתו היה לקבלם לא נתכוון זה אלא בשיכול לקיימם דהיינו כל זמן שהוא חי ודע שכפי דברי ההגמ"י ז"ל נראה דבנותן מתנה לחבירו ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת לכ"ע דמתנה קיימת דלרוחה קמכוין ומת אין העכבה הימנו ואין צריך ליתן ליורשיו וכן כתב הרב מחנה אפרים ז"ל הלכות זכייה ומתנה סי' כ"ב ותמה על הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן הב"י ח"מ סימן ר"ז שכ' דבמתנה נמי אמרינן לי ולא ליורשי והמתנה בטלה וכתב עוד וז"ל והא רבנן עם רשב"ג בלי ולא ליורשי פליגי דרשב"ג סבר לי וליורשי קאמר דמשמע דטעמא דרשב"ג משום דיכול ליתן ליורשיו ולא אמרינן דאפי' תימא דרשב"ג סבר לי ולא ליורשי מ"מ הרי זה פטור כל שאין העכבה הימנה היינו דוקא בגיטין וכמ"ש לעיל דכיון שבידו הדבר תלוי בדוקא אתני ולצעורה קמכוין אבל במתנה דלהרוח' התנה כל שמת ה"ז פטור א"ד יע"ש והנה מ"ש דאמאי לא אמרינן דטעמא דרשב"ג משום שאין העכבה הימנה איני מבין כונתו דהיכי היה מצי תלמודא לומר דטעמא דרשב"ג משום שאין העכבה הימנה דא"כ אמאי קאמר דנותנת לאביו או לאחד מן הקרובים אפילו שלא יתן ליורשיו כל שאין העכבה הימנה ה"ז גט ואי כונתו ז"ל להקשות לרשב"ג גופיה דאמאי קאמר נותנת לאביו הא כיון שאין העכבה הימנה ה"ז גט אליבא דרבנן דרשב"ג הא נמי ל"ק כיון דס"ל לרשב"ג דלי ואפי' ליורשי במשמע ע"כ צריכה ליתן ליורשיו וכל שאינה נותנת הרי העכבה הימנה גם מ"ש דכל תנאי התלוי בידו בדוקא אתני ולצעורה קא מכוין נראה שהבין בדברי התוס' ז"ל שכונתם לחלק בין תנאי התלוי בידו דאז לצעורא קא מכוון לתנאי התלוי ביד אחרים וכן הבין בדבריהם הרב מכתב מאליהו ז"ל שער ח' דף קס"ט ע"ב ומדברי הג"מיי שכתבנו מבואר שאין כונתם ז"ל למ"ש הם ז"ל שכפי דבריהם באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת אפילו לרשב"ג אינה מגורשת דלצעורה קא מכוין ולפי הנראה אשתמיט מינייהו ולדברי הרשב"א שכתב דאפילו במתנה אמרי' לי ולא ליורשי והמתנה בטילה צ"ל דס"ל ז"ל דהיינו טעמא דכל תנאי שהוא תלוי בידו מתחילה בדעתו היה לקבלם וכל שלא קבלם מאיזה סיבה שיהיה ואפילו מחמת מיתה הרי לא נתקיים תנאו ובגיטין אפילו רשב"ג (מודה) ושלא כדעת ההג"מיי ז"ל ועיין בספר בית שמואל סי' קמ"ג ס"ק הנ"ל ודו"ק: