שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ח · הלכה א
המגרש על תנאי אם נתקיים התנאי כו' ושם נתבאר שמגרש על תנאי כו'. כתב ה"ה ויראה לי לדעתו ז"ל שהוא סבור דלענין דינא לא אמרה ר"י אלא במזכיר מיתה לגמרי לפי שידוע שאין שטר לא"מ כו' אע"פ שאמרו דסבר לה כר"י לאו למימר כו' אלא דר"י הנשיא סבר לה כר"י בעלמא כו' יע"ש הנה דברי ה"ה ז"ל תמוהים בעיני דא"כ מאי פריך בגמרא פ' מי שאחזו ומי מספקא ליה לרב הונא אי אמרה ר"י בע"פ או לא והא תנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד יב"ח ומת בתוך יב"ח אינו גט ותני עלה ורבותינו התירו' להנש' ואמרי' מאן רבותינו ב"ד דשרו מישח' וסברי לה כר"י דאמר זש"ש מוכיח עליו והשתא כפי דבריו דשמואל הכי קאמר סברי לה בהא כר"י דסבר בעלמא זש"ש מוכיח עליו כן סבירא להו לרבותינו בתנאי דאם לא באתי א"כ מאי קו' נימא מספק' ליה לר"ה אי אמרה ר"י בע"פ אי לא אמרה ושמואל ה"ק סברי לה בהא דהוי ע"ת בע"פ והוי תנאי דאם לא באתי כר"י דסבר בעלמא זש"ש מוכיח עליו ולעולם דר"י לית ליה זש"ש מוכיח עליו בתנאי דבע"פ ועיין בהרב בעל פ"מ ח"א סימן ל"ד שדבריו תמוהים כמו שיראה המעיין ועיין בהרב מש"ל ז"ל והנראה לע"ד ליישב ולומר דתלמודא הכי פריך ומי מספקא ליה לר"ה אי אמרה ר"י בע"פ והתנן הרי זה גיטך אם לא באתי כו' ותני עלה ורבותינו התירוה להנשא הרי בהדיא דע"כ לא פליגי רבנן דמתני' ארבותינו אלא בתנאי דאם לא באתי ורבנן דמתניתין סבירא להו דבתנאי דאם לא באתי כיון דיכול להתקיים ע"י קיום התנאי אז מודה ר"י דלא אמרינן זש"ש מוכיח עליו וכמו שכתב ה"ה ז"ל ורבותינו סבירא להו דלא שנא דאי לא תימא הכי אלא דרבנן דמתני' סבירא להו דבתנאי דבע"פ לא אמרינן זש"ש מ"ע אף בתנאי דמיתה ורבותינו סבירא להו דבין בתנאי דבע"פ בין בשאר תנאים אמרינן זש"ש מ"ע א"כ אמאי אשמועינן מתניתין הך דינא דר"י מודה ביה דלא אמרינן זש"ש מ"ע מדחזינן דפליג ר"י בסיפא ולא פליג ר"י ברישא בתי' דאם לא באתי דאיכא למטעי דמשום דהוי תנאי שאפשר להתקיים הגט בקיום התנאי הוא דקאמר דמודה ר"י דלא אמרינן זש"ש כמו שכתב ה"ה ז"ל הוה ליה למתני' לאשמו' האי דינא בתנאי דמיתה ולמימר דכיון דהוי בע"פ אפי' ר"י מודה דלא אמרינן זש"ש מדחזינן דפליג עליה בסיפא ולא ברישא וממתניתין גרידא לא הוה מצי לאקשוייה אר"ה מדחזינן דאשמועינן מתניתין הך דינא בתנאי דאם לא באתי ולא אשמועי' האי דינא בתנאי דמיתה משום דהוי בעל פה דאי ממתניתין איכא למימר דמנלן לומר דאיכא למיטעי ולאפלוגי בין תנאי דמיתה לשאר תנאים כמו שכתב ה"ה ז"ל כי היכי דנימא דמדחזי' דמתניתין אשמועינן האי דינא דר"י מודה בתנאי דאם לא באתי ולא אשמועינן האי דינא בתנאי דבע"פ ומשום דהוי בע"פ ש"מ דבתנאי דמיתה אפי' בגט דהוי בע"פ סבירא ליה לר"י דאמרינן זש"ש אימא דטעמא דמתניתין משום בע"פ ולא שנ' לן בין שאר תנאים לתנאי דמיתה דתרוייהו שוי' הם וכיון דאשמועינן מתניתין גבי תנאי דאם לא באתי דלא אמרינן זש"ש ע"כ משום דהוי בעל פה והיינו כר"ה דסבירא ליה דר"י לא אמרה בע"פ ומנלן לאפלוגי בהכי כי היכי דתיקשי לר"ה משום הכי מייתי הא דתני עלה ורבותינו התירוה להנשא דמדחזינן לברייתא דהוצרך למתני הך דרבותינו התירוה להנשא אהך מתניתין דאם לא באתי ולא תני לה גבי מתניתין דזה גיטך הקודמת התם הוה ליה למתני ורבותינו מתירין אותה להינשא והיינו דדייק תלמודא וקאמר ותני עלה כלומר עלה דוקא ולא תני ליה במשנה הקודמת אלא ודאי דהיינו טעמא משום דאי תני לה גבי מתניתין דאם מתי איכא למטעי דמשום דהוי תנאי דמיתה הוא דסבירא להו לרבותינו כר"י דאמר זש"ש אבל בשאר תנאים כיון דיכול להתקיים הגט ע"י קיום התנאי הוה אמינא דסבירא להו דלא אמרינן זש"ש משום הכי תני לה גבי מתניתין דאם לא באתי לאשמועינן דאפילו בשאר תנאים סבירא להו לרבותינו דאמרינן זש"ש ומכ"ש בתנאי דמיתה וכיון שכן דעכ"ל דהוה מסתבר לחלק בין שאר תנאים לתנאי דמיתה כדמוכח מברייתא א"כ אם איתא דר"י לא אמרה בע"פ אמאי אשמועינן מתניתין הך דינא דר"י מודה בתנאי דאם לא באתי לאשמועינן אפילו בתנאי דמיתה דמודה ר"י כיון דהוי בע"פ אלא ודאי דכולי עלמא סבירא להו דר"י אמרה בע"פ אלא דבשאר תנאים הוא דפליגי וק' לר"ה כנ"ל ודוק. וע"פ האמור מקום אתנו ליישב דברי הרמ"ה ז"ל שכתב הטור ח"מ רנ"ח וז"ל כתב הרמ"ה הא דאמרינן זש"ש מוכיח עליו היינו דוקא בכותב נכסיו לאחר מיתה אבל כותב נכסיו לאחר ל' יום דתו לא מקני ליה אלא לאחר שלשים וכיון שמת תוך ל' נפלו נכסי קמי יתמי וההקנאה דלאחר ל' יום לאו כלום הוא דאע"ג דכתיב ביה זימנא לא אמרינן זש"ש כו' דבשלמא הכותב נכסיו לאחר מותו כיון שהמיתה מברר את הזמן לא צריך לכתוב שום זמן משא"כ בכותב נכסיו לאחר ל' יום עי"ש ותמהו עליו כל גדולי האחרונים דנראה מבואר מדבריו שהוא פוסק כר"י אלא שהוא סובר דלענין דינא לא אמרה ר"י אלא בתנאי דמיתה לא בתנאי דלאחר ל' יום ואין אלו אלא דברי תימה דבהדיא אמרינן סוף פ' מי שאחזו דרבותינו התירו' להינשא משום דסבירא להו כר"י אע"ג דהתם מיירי בתנאי דאם לא אבא עד יב"ח ותו קשה דהרי כתב הטור אה"ע סימן קמ"ד לענין הרי זה גיטך אם לא באתי תוך ל' יום שהר"ם מחלק בין כתב התנאי בכתב בין בע"פ דבע"פ אינו גט כלל ומתיבמת ואם כתב התנאי בכתב הוה ספק וחולצת ולא מתיבמת עכ"ל הרי מבואר בהדיא שהוא ז"ל תופס דאמרינן זש"ש אפי' בתנאי דאם באתי וכן הק' הרב מ"מ שער ח' דקמ"ד ועיין להרב בעל כנ"הג ח"מ סימן הנז' בהגהת הטור אות ה' מה שתי' בזה שדבריו תמוהים שיר' הפך מסוגיא דפ' מי שאחזו דע"ב עי"ש ועיין בהרב ב"ח שם. ואולם ע"פ האמור נחה שקטה תמיהת' דהרמ"ה ז"ל הוקשה לו דהא חזינן במתני' דאם לא באתי שר"י נחלק בדין אחר במשנה סמוך לזה ולא נחלק על זה שאמרו אינה מגורשת כמו שכתב ה"ה ז"ל ומשום הכי הוכרח לומר דהך מתניתין סבירא ליה דבתנאי דאם לא באתי כיון דהוכרח לכתוב זמן להודיע הדבר מאימתי מתחילין הני יב"ח בהא כ"ע מודו דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ור"י מודה ביה מדפליג בסיפא ולא פליג ברישא ורבותינו סבירא להו דבהא נמי אמרינן זש"ש דלא פלוג ושמואל הכי קאמר סבירא ליה בהא דתנאי דאם לא אבא כר"י דסבר בעלמא זש"ש בתנאי דמיתה כמ"ש ה"ה ומשום הכי בממונא פסק כסתם מתני' וממונא תיקום בחזקת יתמי ברם לענין איסורא בכותב התנאי בכתב חשש לסברת ר"י נשיאה אבל לענין בע"פ לא חיישי' למידי דאפי' ר"י נשיאה מודה וע"כ לומר כן למ"ש שם מרן הב"י שהרמ"ה פוסק כדברי רבי יאודה דסבירא ליה דלא אמרי' זש"ש והכא אפי' למאן דפוסק כר"י קאמר דבתנאי דלאחר ל' מודה ואם כן איך כתב הטור באה"ע סי' קמ"ו משם הרמ"ה דבכותב התנאי בכתב חולצת אלא ודאי ר"ל דלענין איסורא חשש לסברת ר"י בכותב התנאי בכתב כנ"ל ונמצא א"כ דבהא פליגי הרמ"ה וה"ה דהרמ"ה ס"ל דטעמא דמתני' הוא משום דהוי תנאי דאם לא אבא דע"כ צ"ל זמן לראות מאימתי מתחיל אבל בשאר תנאים אע"ג דלא הוי תנאי דמיתה אפי' רבנן דמתני' מודו דאמרינן זש"ש וה"ה סבירא ליה דטעמא דמתני' משום כיון דיכול להתקיים הגט ע"י קיום התנאי לא אמרי' זש"ש ואפי' בשאר תנאים אלא דוקא בתנאי דמיתה מיהו הא ק"ל טובא בדברי ה"ה ז"ל ולמ"ש דכן דעת הרמ"ה דאם כן מאי האי דקאמר ס"פ מי שאחזו הכ"מ באומר לכשתצא חמה מנרתקה דהא לכשתצא קאמר לה כו' לא נחלקו אלא באם תצא מס"ל כר"י והו"ל כמהיום ומר לא ס"ל כר"י והו"ל כאם מתי גרידא ואם איתא דרבנן דמתני' סבירא להו דר"י לא אמרה בשאר תנאים אמאי לא קאמר ומר דהיינו רבנן דר"י נשיאה דלא הודו לו ס"ל דע"כ ל"ק ר"י אלא בתנאי דמיתה ברם בתנאי דאם תצא ע"כ צ"ל זמן לידע אהיכא קאי תנאי דאם תצא ולא אמרינן זש"ש ואולי נדחוק ונאמר דהכי קאמר ומר דהיינו מאן דפליג אר"י נשיאה לא ס"ל בהא כר"י דאמר בעלמא זש"ש משום דס"ל דבהא לא אמרה ר"י ודו"ק וראיתי להרב מכתב מאליהו שער הנז' שכתב ליישב דברי הרמ"ה וז"ל אשר ע"כ נראה ברור שדברי הרמ"ה לקוחים מדברי אביי דקאמר הכל מודים באומר לכשתצא חמה כו' לכי נפקא קאמר וכי מיית בלילה הוי גט לאחר מיתה כו' ופרש"י הכל מודים לגבי מתני' נמי הרי זה גיטך לכשלא אבא לאו גט כו' עיי"ש אשר מבואר מדבריו דאפי' ר"י מודה באומר לכשתצא דלא אמרי' זש"ש ותמהו עליו מדאמרי' לעיל דע"ב הרי זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום ואמר ר"ה ולדברי ר"י חולצת אלמא בהא נמי אמרה ר"י ובגמרא פריך פשיטא כו' והרמ"ה כדי ליישב זה גזר אומר שהחילוק שיש בין תנאי דמיתה לתנאי דזמן דבאומר לאחר מיתה ס"ל לר"י זש"ש כו' שהזמן הכתוב בשטר אין לו צורך כלל שהמיתה מבררת ומשום הכי קאמר התם ר"ה דלדברי ר"י חולצת אבל בתנאי דזמן כיון דע"כ הוצרך לכתוב זמן בגט לידע מאימתי מתחיל הזמן בהא לא אמרי' זש"ש ומעתה נתבארו דברי הרמ"ה דכל זה שאנו מחלקים בין תנאי דמיתה לתנאי דזמן היינו דוקא בלאחר ולכשתצא אבל באם תצא אע"ג דזמן אצטריך לגופיה אמרינן זש"ש וטעמא דמילתא משום דבאומר לאחר זמן פ' כבר לשונו מוכיח דלאחר זמן קאמר וכ"ת זמן מוכיח כיון דהוצרך לכתוב זמן לא מוכחא מידי דהיום קאמר משא"כ בתנאי דמיתה דזמן מוכיח דמאי דקאמר לאחר מיתה היינו מהיום ולאחר מיתה ברם באם תצא ואם לא אבא דמשמע מעכשיו ומשמע לאחר זמן אמרינן זש"ש הגם דאצטריך לגופה דזהו שכתב הרמ"ה דבאומר לאחר ל' יום לא הוי זמן הוכחה כיון דבפי' קאמר לאחר ל' זהו תורף תי' ז"ל ולע"ד קשה לי עליו דאיך אפשר לומר דהרמ"ה מיישב דמאי דקאמר ר"ה הרי זה גיטך לאחר מיתה לדברי ר"י חולצת היינו משום דהוי תנאי דמיתה ולמאי אצטריך זמן משום הכי חולצת דהא בגיטין אף בתנאי דמיתה זמן אצטריך לגופיה דגט שאין בו זמן פסול דלא פלוג רבנן כמ"ש מרן הכ"מ וא"כ חזר הדין לתנאי דזמן בשאר שטרות ואי לזאת י"ל דברי הרב דהרמ"ה ס"ל כדעת רש"י שכתב פרק המביא תניין דכתב בו שבוע שנה או חודש כשר לכותבו אפי' לכתחילה וכן כתב מרן הכ"מ בה' אלו פ"א דין נ"ו ע"ש ומשום הכי אמרינן זש"ש מוכיח עליו דהיה סגי שיכתוב בו שבוע שנה או חודש וכן כתב ה' בח"ה פ"ק דכתובות ד"ב ד"ה דילמא עי"ש ומ"ש מרן דבגט אפי' ר"י מודה דלא אמרינן זש"ש משום דגט דאין בו זמן פסול לא כתב כן אלא לדעת רבינו משום דרבינו ס"ל דכתב בו שבוע דכשר היינו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא יכתוב כמ"ש מרן האמנם הא קשה לי עליו שהרי הטור ז"ל סי' הנז' הביא דברי הרמ"ה בסתם בלי חולק כנראה דס"ל להטור כדברי הרמ"ה ואילו באה"ע סימן קמ"ו כתב וז"ל ש"מ שאמר זה גיטך לאחר מיתה אינו כלום שאין גט לאחר מיתה כו' עי"ש וכיון דהטור ס"ל כדברי הרמ"ה ולדעת הרמ"ה צ"ל דזה גיטך לאחר מיתה חולצת ועד כאן לא קאמר אביי אלא דוקא באומר לכשתצא חמה כמ"ש הרב הנז' אם כן איך פוסק כאן דבאומר לאחר מיתה אינו גט הפך דברי הרמ"ה שהביא הוא בח"מ ולכן הנראה לי עיקר כמ"ש עוד נראה לי ליישב דעת הרמ"ה דקשיתיה לדעתיה קו' הגאונים דרב פליג מדידיה אדידיה דאלו בפרק י"נ ובפרק מי שאחזו קאמר הלכה כר"י ואלו בפ' המגרש אמרינן אתקין רב מיומא דנן ולהלן לאפוקי מדר"י ומיישב דברי הגאונים כמו שיישב הרי"ף פ' י"נ דהתם ממונא והכא איסורא וס"ל דהיינו טעמא דבאיסורא לא ס"ל לרב כר"י משום דבגט הוכרח לכתוב זמן דגט שאין בו זמן פסול משום בת אחותו ומשום פירי כמ"ש מרן הכ"מ ור"י נמי מודה בהכי דהא לא חזינן ליה לר"י דאמר זש"ש אלא בממונא וכיון שיש לחלק בין ממון לאיסור אם כן מינה נימא דר"י גופיה לא אמרה בגיטין אלא דרבותינו ס"ל דלא שנא ושמואל הכי קאמר ס"ל בגט מאי דסבר ר"י במתנה כמ"ש הכ"מ ומינה יליף הרמ"ה ז"ל בתנאי דלאחר ל' יום בשאר שטרות כיון דע"כ צ"ל זמן לא אמרינן זש"ש ובממונא אוקי ממון בחזקת יתמי ובאיסורא חייש לסברת ר"י נשיאה ע"ד שכתבנו אלא שדברי הרב כ"מ תמוהים מסוגיא דפ' מי שאחזו דפריך התם תלמודא ומי מספ"ל לר"ה אי אמרה ר"י בע"פ והתנן כו' ותני עלה כו' והשתא אמאי ל"ק דמספקא ליה לר"ה אי אמרה ר"י בגט או לא ומעתה ל"ק מההיא דרבותינו דאפשר דר"י אמרה בגט ורבותינו ס"ל לגמרי כר"י וס"ל דשמואל אתיא כפשטיה או דילמא שר"י לא אמרה בגט ורבותינו סברי בגט מאי דסבר ר"י במתנה ומשום הכי חולצת לר"ה ותו קשה דאם איתא דרב ס"ל דבגט לא אמר ר"י זש"ש מוכיח עליו א"כ מאי פריך בגמרא ללישנא בתרא דקאמר ר"ה לדברי ר"י חולצת ופריך פשיטא מדרבנן במהיום ולאחר מיתה חולצת לר"י בזמן ולאחר מיתה חולצת ומאי קו' הא קמ"ל דלא תימא דדוקא בשטר קאמר ר"י זש"ש משא"כ בגט ומתיבמת כס' הרב קמ"ל דדא ודא חדא היא ולזה י"ל דבגמרא פריך שפיר לר"ה פשיטא מדחזינן לר"ה דאשמועינן האי דינא בסיפא דמתני' ואי כל עיקרו של ר"ה אתא לאשמועינן דר"י אמרה בגט דלא כרב ארישא דמתני' הול"ל לדברי ר"י הרי זה גט מדלא אשמועינן ברישא ש"מ דהא פשיטא ליה דר"י אמרה בע"פ ואם כן אשמועינן בסיפא פשיטא ודו"ק ומיהו קמייתא קשה ואולם כד מעיינינן חזינן לקו' הלזו ישנה ג"כ למ"ש הר"ן דהא דמפליגינן בין גט לממון לאו למימרא דבגט לא קי"ל כר"י כלל ומתיבמת דאיך אפשר דבממון פסקינן כוותי' ובאיסורא לא חיישינן לה אלא כלומר דבגט חייש לס' דרבנן דפליגי אר' יוסי דחולצת והשתא קשה דאמאי ל"ק בגמרא דמספקא ליה לר"ה אי הלכה כר"י בגט או לא משום דאיסורא הוא חייש לס' דרבנן וחולצת וכס' רב רביה ולכן הנראה לי דכ"ז שכתבו הר"ן ומרן כ"מ ז"ל אינו אלא למאי דקשיא לן דרב אדרב ולמאי דתי' הרי"ף ז"ל דהכא ממונא והכא איסורא דהר"ן ס"ל דלאו למימר דבאיסורא לא חיישינן לה כלל אלא לומר דבאיסורא חייש למאי דפליג אר"י וחולצת מרן כ"מ בדעת רבינו סבירא ליה דבגט לא אמרה ר"י ומתיבמת. ואולם כל הך שקלא וטריא דפרק מי שאחזו הוא מקמי דהוה ידעינן הא דרב אתקין מיומא דנן הוי ס"ל לתלמודא דלא שנא בגיטין ולא שנא בממון ס"ל לרב דאמרי' זש"ש ומש"ה אקשי ליה מינה לר"ה אמנם לבתר דמייתי תלמודא פ' המגרש ההיא מימרא דרב דאתקין מיומא דנן לאפוקי דר"י וחזינן לי' לרב גופי' דקאמר הלכה כר"י ע"כ דהיינו משום דהכא ממונא והכא איסורא למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה ולא מצינן למימר דטעמא משום דהוי בע"פ דא"כ מאי אהני ליה לתקוניה מהיום וכי היכי דזמן לא מהני בתנאי בע"פ משום דדילמא הדר ביה מזמן השטר כמ"ש רש"י ה"נ באומר מהיום לא מהני בתנאי דבע"פ דדילמא הדר ביה וכן כתב מוהריב"ל לדעת רש"י ועיין בס' מ"מ וא"כ מעתה אזלה לה כל ההיא שקלה וטריה דפרק מי שאחזו ודו"ק אך הדבר הקשה למ"ש הרמב"ן פרק י"נ וז"ל קשה לרבינו כו' וניחא לי התם ממונא והכא איסורא ואיכא דקשיא ליה דהא בגיטין אקשינן מהא דרבא כו' אלמא אפילו לענין גט ס"ל כר"י ולא קשה דאנן הכי קאמרינן כיון דאיסורא הוא חשש רב לספיקא ולפי מאי דכתיבנא קשיא להרמב"ן וצ"ע ודע שהרב גד"ת ז"ל שער ס"ג ח"א סי' ד' הביא ראיה לדברי הרמ"ה ז"ל מסוגיא דפרק הרבית דף ס"ו דפריך למניומי דאמר אסמכתא לא קניא ממתניתין דקתני הלוהו על שדהו וא"ל אם אתה נותן לי מכאן עד ג' שנים הרי היא שלי הרי הוא שלו ומשני אבע"א ר"י היא דאמר אסמכתא קניא ואב"א בדא"ל מעכשיו וע"כ דהתם בזמן איירי דאי לא מנא ידעי אימת שלמי הני ג' שנים והו"ל לאוקמי בדאיכא שטר וכיון דאיכא שטר איכא זמן והו"ל כמעכשיו דזש"ש מוכיח אלא ודאי כסברת הרמ"ה ז"ל ומינה קשה לדעת הראב"ד שהביא הטור א"ה סימן קמ"ד דאף בתנאי דאם לא באתי בתוך ל' יום דאמרינן זש"ש אמנם נראה לע"ד דהא ודאי לק"מ ומינה לא תסתעייה להרמ"ה דהאי אבע"א בעי לאוקמא מתניתין אליבא דכ"ע ודלא כר"י גרידא דאמר אסמכתא קניא ואם כן לא מצי' לאוקמא מתני' כר"י דאמר זש"ש מוכיח דאם כן אתיא כר' יוסי ולא כרבי יאודה דפליג אר' יוסי דזש"ש והאי אב"א בעי לאוקמא ככ"ע ואב"א קמא דאוקמי מתני' כר"י לא בעי למימר משום זש"ש דעדיפא מיניה קאמר דר"י אית לי' אסמכתא קניא ודו"ק מיהו מה שהביא ראיה מההיא דאמרי' בגמרא דרב יאודה קרעיה לשטריה דר"ן דעבד ר"נ עובדא כשמעתי' דאסמכתא קניא אלמא אפי' בשטרא דהוה כתוב אם לא תפרעני כו' איכא אסמכתא דלא מעכשיו אע"ג דבהכרח אית בית זמן יע"ש הא ודאי ראיה אלימתא היא ולדעת הראב"ד דפליג אהרמ"ה צריך לתרץ מה שתירץ הרב מוהריט"ץ סימן רפ"ג ועיין בס' משאת משה סימן ל' ודו"ק:
לפיכך אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו כו'. כתב ה"ה זה מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבה"ע שכתב שאפילו בע"מ יכול לבטלו ולהתנות עליו תנאי אחר כו' וכ"כ הטור סס"י קמ"ג וז"ל כתב א"א הרא"ש בתשובה אחד שנתן גט מעכשיו אם לא יבא תוך ב' שנים שיכול לבטל התנאי ותנשא מיד כו' עד אפי"ה יכול לבטלו דכיון שבא הגט בידה מגורשת ולא בעינן דעת' וכ"כ בעל העיטור שיכול לבטלו כ"ז שלא יתקיים ע"כ והנה המבואר מתשובת הרא"ש ז"ל בהדיא הוא דדוקא לבטל התנאי ולהיות הגט קיים הוא דיש יכולת ביד הבעל משום דאתי דיבור ומבטל דיבור לקיים המעשה אבל לבטל התנאי שיהא הגט בטל אף בקיומו של תנאי אין יכול לבטלו כדי לבטל המעשה וזה מבואר למעיין שם ואם כן יש לתמוה על הטור איך השוה דעת בה"ע ז"ל לדעת הרא"ש אביו ז"ל הא לדעת בה"ע אפילו לביטול הגט יכול לבטלו בע"כ וכמבואר מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' מי שאחזו דע"ו יע"ש וראיתי להרב המאסף ז"ל בהגהת הטור סימן הנז' אות ק"ד שכתב משם הרשד"ם שבמקום וכתב בה"ע צריך להגיה וכן כתב הרמב"ם וכתב עוד ומצאתי להרב מ"ץ בסי' כ"ח חלק ג' מכ"י כתב על דברי הרשב"ם וז"ל ואני בעניותי לא זכיתי להבין דבריו שמ"ש הרב בעל הטורים וכ"כ בה"ע לא להשוות סברתם בהחלט בא אלא לו' שכמו שסובר הרא"ש דיש בידו לבטל בלא דעתה ורצונה כן סבר הרבה"ע אבל לעולם דבה"ע סבר דאפילו לבטל המעשה יש יכולת בידו מה שאין כן דעת הרא"ש ולא היה יכול לכתוב וכן דעת הרמב"ם לפי שאינו שוה דעת הרא"ש זכרונו לברכה דסבר דיכול הוא לבדו לבטל בלי דעתה מה שאין כן לדעת הרמב"ם דצריך שהיא תמחול ותסכים ע"כ ולע"ד מה שהקשה למוהרשד"ם זכרונו לברכה במה שהגיה וכן כתב הרמב"ם אינה קו' כלל דאיברא ודאי שכ"כ ה"ה לדעת רבינו אמנם מדברי הרא"ש בתשובה נראה בהדיא שסובר בדעת רבינו דאפי' אם אינה מתרצית אפי"ה ביטול התנאי מועיל לקיים את הגט שהרי עמ"ש הוא ז"ל כלל מ"ו ס"ד שביד הבעל לבטל התנאי הביא דברי רבינו ז"ל שכתב הר"ז גיטך ע"מ שתתן לי כלי פלוני ואבד אותו כלי כו' אינו גט עד שיבטל התנאי וכתב וז"ל הרי שכתב הרמב"ם דאף במקום שאין נתינת הדמים מועל' ביטול התנאי מועיל דמילתא דפשיטא היא דדיבור מבטל דיבור לקיום המעשה עכ"ל ואי ס"ל בדעת רבינו כדעת ה"ה ז"ל דבעינן הסכמת שניהם מאי ראיה מייתי וא"כ עפ"ז כתב הטור שכן דעת הרמב"ם כמ"ש אביו בתשובה ואפשר שגם ה"ה ז"ל יודה דבביטול התנאי לקיום הגט מודה רבינו ז"ל שיכול לבטלו אפילו שלא מדעתה ומ"ש ה"ה חוץ מבעל העיטור שכתב שיכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר היינו משום שגם זה שמבטל תנאו הראשון ומתנה תנאי אחר מבטול הגט הוא שאף שיתקיים תנאי הראשון לא תהא מגורשת ומש"ה כתב חוץ מבעל העיטור ומ"ש ה"ה בפ' זה דין ח"י שדברי רבינו שם הם באחד מב' פנים או בתנאי דאם כו' או אם הוא בתנאי שבע"מ הוא בשהתנאי הב' הוא מדעתה ורצונה הוכרח לזה משום סיפא דברייתא דהתם דקתני הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה שלש מאות זוז בטלו דבריו האחרונים את הראשונים דהתם נמי כיון שמוסיף על תנאו מביטול הגט הוא שאף שיתקיים התנאי הראשון לא תהיה מגורשת אבל מרישא דברייתא דקתני רצתה נותנת רצת' משמש' אין הכרח כלל דכיון דלאו מביטול הגט הוא יכול להתנות תנאי אחר דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש ז"ל וכ"כ מוהרימ"ט ח"א סימן מ"ט שכן הוא דעת רבינו עמ"ש אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו ולא כתב שאינו יכול לבטל תנאו יע"ש: וראיתי להרב מכתב מאליהו ז"ל שער ח' סימן י"א שהק' ממ"ש הטור ז"ל ס"ס קמ"ד וז"ל וכתב הרמ"ה ודוקא שאמר כל זמן שאעבור ולא אמר מעכשיו אבל אמר מעכשיו או ע"מ כשלא עבר חל הגט למפרע ואינו יכול לבטל תנאו ולפי מ"ש בשם א"א הרא"ש דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק ע"כ אשר מבואר שהוא תופס בדעת אביו הרא"ש דכי היכי דיכול הבעל לבטל התנאי לקיום הגט ה"נ יכול לבטלו לביטול הגט והוא תימא שהרי מדברי הרא"ש מבואר דדוקא לקיום הגט הוא דיכול לבטל א"ד יע"ש וכמו כן ק"ל ממ"ש הטור עוד בסי' קמ"ג וז"ל א"ל בפני ב' כשאמסור לך גיטך יהיה ע"ת שתשמש את אבא ב' שנים ולא מסרו מידו לידה ואח"כ א"ל בפני עדים אחרים ע"מ שתתני לי ר' זוז ומסרו לה כו' והשתא כפי מ"ש שדעת אביו הרא"ש דיכול לבטל התנאי אפי' לביטול הגט למה זה הוצרך לפרש ברייתא דע"מ שתשמשי בהתנ' עליה קודם שמסרו הא אפי' בשמסרו נמי מהני תנאה ולפחות היה לו להזכיר סברת הרא"ש אביו ז"ל כדרך שכתב בסימן קמ"ד אחר זמן רב ראיתי להרב ב"ש סימן קמ"ד ס"ק כ"ט שהקשה כן ותי' דהתם שאני דלצעורה קא מכוון וכמ"ש מרן הב"י מחודש ל"ד. איברא דק"ל לפ"ז ממ"ש הרא"ש בתשובה כלל הנזכר ס"ה וז"ל שכתבת מגרש את אשתו וא"ל הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי כו' אם יכול לבטל התנאי או לא והבאת ההיא דמי שאחזו ת"ר א"ל בפני ב' הר"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וחזר וא"ל כו' וכתבת בשם רש"י פירש דוקא בשלא מסר הגט לידה ודקדקת מדבריו שהוא סובר שאינו יכול לבטל התנאי כו' ומ"ש בשם רש"י לא כל הימנו לבטל תנאו ולא לחזור ולהתנו' לא כך כתב כו' ע"ש והשתא אם איתא דכל תנאי דלצעורא קמכוין מודה הרא"ש דאינו יכול לבטל התנאי אף לקיום הגט ק"ט אמאי לא כתב הרא"ש דהתם שאני דלצעורא קמכוין ומש"ה כתב רש"י דאינו יכול לבטל תנאו ויש ליישב בדוחק דלא ניחא ליה להרא"ש ז"ל למימר הכי משום דפלוגתא דרבנן ורשב"ג במתני' היא דרשב"ג ס"ל דלהרוחה קמכוון ורבנן ס"ל דלצעורא קמכוין וכמו שפירש"י והתוס' ז"ל שם והשתא אם נאמר דמ"ש רש"י דבלא מסרו איירי ה"ט משום דלצעורא קמכוין נמצא דרש"י ז"ל לא כתב כן אלא אליבא דרבנן דרשב"ג וכל כי האי הי"ל לפרש ולא למסתם סתומי ואולם לדברי הטור ז"ל לא תקשי דמש"ה הוצרך לפרש ברייתא בדלא מסרו משום דלעיל בסמוך הביא מחלוקת הרי"ף ורבותינו ז"ל אי ק"ל הלכה כרבנן או כרשב"ג ולא הכריח ואדרבא מפשיטות דבריו נראה קצת שהוא נוטה קצת לדעת הרי"ף ומש"ה הוצרך לפרש בדלא מסרו לידה ומילתא פסיקתא נקט אליבא דכ"ע דבמסרו תלייא בפלוגתא דרביותא ואולם ראיתי להרשב"א בחי' לפ' מי שאחזו דף ע"ד ד"ה הא דבעא מיניה כו' הכריח מסוגייא דהתם דאפי' לרשב"ג עיקר תנאו משום הרוחה ואף לצעורא נמי מכוין כמ"ש והשתא א"כ מצינן למימר דדברי רש"י ז"ל אליבא דכ"ע הם משום דכ"ע מודו דלצעורא נמי קמכוין והדרא קו' לדוכתא ולכן הנראה ליישב דעת הטור דס"ל בדעת הרא"ש ז"ל דביטול התנאי לקיום הגט אפי' שלא מדעתה יכול לבטל וביטול התנאי לביטול הגט דוקא בע"כ אינו יכול לבטל אבל מדעתה ורצונה מיהא יכול לבטל וכיון דס"ל דביטול התנאי לקיום הגט יכול לבטל אפי' בע"כ ממילא נשמע דביטול התנאי לביטול הגט דוקא בע"כ לא מהני הא מדעת שניהם ש"ד דחד דרגא נחתי' וא"כ בסימן קמ"ד כלפי מ"ש הרמ"ה ז"ל דאם א"ל מעכשיו כו' אינו יכול לבטל תנאו אשר מבואר דס"ל שאפי' מדעת ב' אינו יכול לבטל דאל"כ אכתי ניחוש שמא פייס מדעת שניהם וכ"כ הרב ב"ש סי' קמ"ד סכ"ט שכן דעת הרמ"ה יע"ש ומשום הכי כתב שלדעת הרא"ש ז"ל כיון דס"ל דלקיום הגט אפי' בע"כ יכול לבטל אין חילוק ואפי' במעכשיו יכול לבטל מדעת ב' ואכתי איכא למיחש שמא פייס מדעת ב' כנ"ל ואי ק' לך א"כ אמאי הוצרך הטור לאוקמי ההיא ברייתא דע"מ שתשמשי את אבא בשלא מסרו לידה היה ליה לפרש' בשמסרו לידה ובנתרצו ב' כמו שפרשה הרמב"ן הא לא קשיא משום דמשמע ליה דברייתא סתמא בכל גוונא איירי אפי' במתנה מדעתו כמו שאר תנאים וכן כתב הרב מ"מ רס"י י"א דאף רש"י והתוס' דמוקמי לה בשלא מסרו אפשר דמודו לעיקר הדין להרמב"ן והרשב"א ויש לתמוה על הרב הנז' דבסי' י"ד כתב דממ"ש הרא"ש בתשובה דהך ברייתא מיירי בשלא מסרו כדעת רש"י נרא' דלית ליה לא כהרב העיטור ולא כהרמב"ן ז"ל ולפי מ"ש בסימן י"א אין ראיה כלל דאיכא למימר דהיינו משום דברייתא סתמא קתני ונמצא הרב ז"ל סותר את עצמו ועל פי זה יש ליישב מה שהקשה הרב בית שמואל סי' קמ"ד ס"ק י"ד וז"ל ולכאורה ק' מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן ח' דיכול להוסיף על התנאי או לגרוע בשלמא להוסיף על התנאי שכתב שם שפיר דאז מחזיק הקדושין כי בתחילה התנה ע"מ שיהיו תוך י"ב חודש א"כ אם לא בא מבטל הקדושין ואח"כ כשמרחיב הזמן אז מחזיק הקדושין אבל מ"ש לגרוע מבטל המעשה יע"ש ואולם כפי האמור ניחא דהתם שאני דמגרע תנאו מדעתה ומרצונה כמ"ש הרא"ש שם בריש התשו' וז"ל דכל מעשה שנעשה בתנאי ונתרצו ב' לבטל התנאי המעשה קיים ואהא קאי מ"ש דכי היכי דיכול לבטל תנאו כן יכול לשנות תנאו ולהוסיף או לגרוע ובנתרצו שניהם כנ"ל וראיתי להרב מח"א ה' גרושין דט"ו שהק' דדברי הרא"ש ז"ל לכאורה סתרי אהדדי דמתחיל' כתב דמשום שלא היה התנאי כדי לצעורא מחילת התנאי הוי כקיומו ומדיהיב טעמא לבסוף משום דאתי דבור ומבטל דבור חזר הדין דאפי' בתנאי דלצעורא קמכוין הביטול מועיל מכח זה כתב דהרא"ש חדא ועוד קאמר מדא דמחילת התנאי כקיומו כיון שלא היה התנאי כדי לצעורא ועוד דביטול התנאי עדיף טפי ממחילה כמ"ש הרשב"א ואפי' בתנאי דלצעורא קמכוין מהני ביטול לדעת הרא"ש יע"ש וזה שלא כדעת מרן הב"י שכתבנו לעיל: ולע"ד דברי מרן עיקר ואמינא לה ממ"ש הרא"ש ז"ל שם בסוף התשובה וז"ל ולהכי קתני פ' מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתתני ר' זוז הרי זו מגורשת ותתן וגבי קדושין פ' האומר קתני הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז הרי זו מקוד' והוא יתן דגבי גט לא מצי למתני ע"מ שאתן לך ר' זוז הרי זו מגורשת והוא יתן דאפשר לה להיות מגורשת אע"פ שלא יתן אם ביטל התנאי אבל גבי קידושין נקט ע"מ שאתן משום דאינה מקודשת אלא מדעתה א"ד יע"ש והשתא אם איתא למ"ש הרב בעל מח"א דביטול התנאי מועיל אפי' בתנאי דלצעורה קמכוין א"כ עוד היום תיקשי ליה היכי קתני בע"מ שתתני ר' זוז ה"ז מגורשת והיא תתן הרי אפשר לה להיות מגורשת אע"פ שלא תתן אם ביטל התנאי דומיא דעל מנת שיתן דלא תני לה מה"ט כמ"ש הרא"ש אלא ודאי דס"ל להרא"ש דדוקא בע"מ שאתן מהני ביטול משום דלרווחה דידה קמכוין אבל בעל מנת שתתני דלצעורה קמכוין לא מהני ביטול וכבר היה אפשר ליישב דברי הרא"ש ז"ל בדרך דוחק ודברי מרן עיקר ודוק: ודע שלדעת הרב העיטור דביטול התנאי מועיל לביטול הגט ואפי' שלא מדעתה כמ"ש ה"ה נראה לי דהיינו דוקא בתנאי דקום עשה כגון ע"מ שתעשה דבר לפלוני דכיון דאינה יכולה לינשא כל זמן שלא קיים תנאי אכתי אגידה ביה ויכול לבטל הגט אבל בתנאי דשב וא"ת דלא אגידה ביה כלל ויכולה לינשא מיד אינו יכול לבטל הגט דאל"כ איך מתירין אותה לינשא מיד ליחוש שמא יבטל הגט ואפי' אם נאמר דבע"ה ס"ל כדעת המחמירים שהביא ה"ה דאפי' בתנאי דשב וא"ת אינה יכולה לינשא מיד מ"מ בהא מודה דאינו יכול לבטל את הגט ודבר זה נלמד מאותה שכתב הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ז דמתנה ע"מ שלא תנשאי לפ' אינו יכול לבטל התנאי אח"כ וכתב המבי"ט בח"ב סימן א' דה"ט משום דהוי התנאי בשב וא"ת דכיון דמותרת לינשא מיד על סמך קיום תנאה לא אגידה ביה כלל ומשום הכי אינו יכול לבטל את התנאי וכן כתב מוהרימ"ט משם מוהר"ם קאשטילאש יע"ש ואם כן הרי הדברים ק"ו לביטול הגט שאינו יכול לבטלו בתנאי דשב וא"ת האמנם לפי מה שדחה מוהרימ"ט ז"ל דברי מוהר"ם קאשטילאס וכתב שאין טעם לחלק בכך כיון דמן התורה אחד זה ואחד זה גט גמור מעכשיו היא ותנשא לכתחלה ולא אגידה ביה כלל אלא דרבנן הוא דאחמיר משום דחכמים אסרוה לינשא לא מיקרייא אגידה ביה טפי מע"מ שלא תנשאי לפ' נראה ג"כ דלדעת בעל העיטור אפילו בתנאי דשב וא"ת יכול לבטל התנאי לביטולו של גט מה"ט גופיה דכיון דבשאר תנאים מדאורייתא מותרת לינשא ולא אגידה ביה כלל ואפילו הכי ס"ל לבעל העיטור דיכול לבטל ה"ה בתנאי דשב וא"ת ומשום דחכמים אסרוה לא מקריא אגידה ביה טפי וכמ"ש מוהרימ"ט אמנם לע"ד נר' שיש להכריח דבתנאי דשב וא"ת מודה הרב בה"ע מאותה שאמרו בפ"ק דיומא די"ג ע"ב ומי סגי ליה בתקנתא ביתו אמר רחמנא כו' אלא לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל הרי זה גיטך על מנת שלא תכנסי לב"ה ופריך ודילמא לא מייתא חבירתה ולא עיילא לב"ה והו"ל גיטא דתרוייהו גיטא וקם ליה בלא בית והשתא כפי דעת בה"ע אמאי לא משני דכי חזי לה כהן דלא מתה בעבודה מבטל לה לגיטה דחבירתה דכיון דנתנה לה ע"מ שלא תכנסי בי"ה לב"ה כ"ז שלא עבר י"ה אכתי יכול לבטל כיון שעדיין לא נתקיים התנאי אלא ודאי דכל שהתנאי הוי בשב וא"ת מודה בה"ע דאינו יכול לבטל את הגט ואין להקשות דאכתי אמאי לא מוקי לה תלמודא בשאמר לה לחדא הרי זה גיטך ע"מ שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל הרי זה גיטך על מנת שתכנסי לב"ה דכי חזי כהן דלא מתה חבירתה בעבודה מבטל לה לגיטא דחבירתה כיון דתנאי דקום עשה הוא הא ל"ק דבע"מ שתכנסי לב"ה איכא למיחש דלמא עיילא לב"ה שלא מדעת כ"ג וקם בלא בית ומה שדחה מוהרימ"ט דברי מוהר"ם קאשטילאס דכיון דמן התורה אחד זה ואחד זה מותרת לינשא מיד ורבנן הוא דאחמור לא מיקריא אגידה ביה נראה דאין זה דחייה כלל דכל דמדרבנן מיהא אגידה ביה לא מקרי ד"ת דבר הכורת בינו לבינה וכבר כתבתי בזה באורך בפרק זה הלכה י"א והבאתי ראיות לדבר וע"ש: ודע עוד דמסוגייא הלזו יש להוכיח בהדיא הפך מ"ש מוהרימ"ט סי' ג' דבתנאי דשב ואל תעשה אפילו נתבטל התנאי נפסלה לכהונה ולא אמרינן כיון שלא נתקיים התנאי לא חל הגט מעיקרו משום דבתנאי דשב ואל תעשה יש בידה לקיים תנאו ומיקרי שפיר גרושה מאישה ומוהרימ"ט דחה דבריו מכח הסברא יע"ש ותמהני עליהם איך אשתמיטתיה מינייהו סוגיא הלזו דאם איתא היכי קאמר תלמודא ודילמא לא מייתא חבירתה ולא עיילא לב"ה הא אפילו עיילא לב"ה ומבטל לתנא' נפסלה לכהונה ועי' בתשובה להרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ה שהוכיח מסוגיא זו דכהן המגרש ע"ת אם ימות אם עמד מותרת לו ואפילו ריח הגט אין בו יעוין שם גם מסוגי' הלזו נראה שיש לגמגם קצת לפי מ"ש מוהרימ"ט בסימן הנזכר דביטול התנאי לקיום הגט נתגרשה למפרע משעת הנתינה ואם נתקדשה לאחר באותו זמן תפסי קדושין ממאי דמסיק שם דמגרש לה הכי לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חבירתך ולחדא א"ל על מנת שאכנס לב"ה כו' אי חזי דבעי למימת קדים ועייל לב"ה ואמאי ל"ק דמבטל לתנאיה ועל מ"ש הטור והרא"ש בתשו' דבתנאי שלא תנשאי לפ' אין תקנ' אלא א"כ יחזור ויקדשנה פעם אחרת ויתן לה גט שני כתב מוהרמ"ט ז"ל סי' מ"ט שמדברי התוס' ריש פ' המגרש ד"ה אפילו לא נתגרשה נר' שחולקים על זה ממ"ש בס"ד ובירוש' פריך לה וליתני י"ז נשים לר"ח ומשני דמן התורה אסרתו ברם הכא הוא אסרה עליו פי' כו' א"נ דמן התורה אסרתו ואין לה היתר להתיבם אבל בא"א הדבר תלוי ביד המגרש שאם ירצה יתירנ' ליבם כו' וכן הביא ראיה שואלו של המבי"ט ח"ב סי' א' מדברי התוס' הללו לומר שהם חולקים על דעת הרא"ש והמבי"ט ז"ל שם בסוף התשובה כתב ומדברי התוס' אין ראיה כלל דהירוש' לא קאי אלא אתנאי דחוץ לר"א משום דשיורא הוא ואכתי שם א"א עליה לאותו פ' אבל בע"מ מודו התוס' להרא"ש ז"ל דאין תקנה אלא א"כ יקדשנה ומה שדחה מוהרימ"ט תי' הלזו מסוגיא דהמגרש כבר יישבו הרב מכתב מאליהו בטוב טעם ודעת יע"ש: אמנם לע"ד קשה דאם איתא דהך תי' דהירושלמי לא מצי קאי אלא בתנאי דחוץ אכתי תקשי ליה להירושלמי דליתני י"ו נשים ובשגרשה בע"מ שלא תנשאי דלא שייך תי' דהירוש' ואולי י"ל דהך ירושל' אתיא כמ"ד בפ"ק דיבמות דט"ו נשים דפוטרות צרותיהן נפ"ל מאחות אשה והילכך בע"מ שלא תנשאי ושלא תבעלי לא ק"ל כהירוש' משום דלא דמי לאחות אשה דבשעת נפילה הו"ל אחות אשה אבל הכא בשעת נפילה אכתי לא הויא אשת איש עד שתבעל וכמ"ש התוס' שם אבל בחוץ ק"ל שפיר דכיון דשיורא הוא דמי לאחות אשה דבשעת נפילה הויא א"א לגבי יבם ודו"ק: מיהו ק"ל דברי הטור ז"ל דבסימן קמ"ג סכ"ד כתב בדברי הרא"ש ז"ל דאין תקנה אלא אם כן יקדשנה ויחזור ויגרשנה וע"כ ה"ט דכיון דבשעת גרושין אינ' אשתו ולא אגידא ביה דהרי כבר גרשה ואינו יכול לחזור ולגרשה בלי שום תנאי ואעג"ב דכשמבטל התנאי מתבטל הגט הראשון ואיגלאי מלתא דבשעת כתיבת הגט הב' היתה ראויה ליגרש איגלאי מילתא למפרע לא אמרי' וכמ"ש הרב מכתב מאליהו ואלו שם סעיף כ"ג כ' וז"ל א"ל ע"מ שתנשא לפ' כו' נשאת לאחר קודם שנשאת לאותו פ' תצא ואם תקיים התנאי שתנשאי לאותו פ' הוי גט למפרע כו' יע"ש והשתא תקשי דאיך מתגרשת מן הראשון הא אין קדושי א' חלין עד שתנשא לאותו פ' ואע"פ דכשמקיים תנאה נמצא דחלו הקידושין למפרע ובשעת כתיבת הגט היתה מקוד' וקרינן ביה אשה גרושה מאישה מ"מ איגלאי מילתא למפרע לא אמרינן דהא מיהא בשעת כתיבה לא היתה אשתו וליכא למימר דס"ל להטור דאם נשאת קודם תצא בלא גירושין משום דקדושי א' אינן חלין עד שיחולו קדושי ב' ואם כן באותה שעה הרי היא מקודשת לב' ונמצא דלא חלו קדושי ראשון כלל דאם כן היכי פריך תלמודא התם אטו בדידה קיימא לאיגרושא ועיין בחידושי הרשב"א שם מ"ש בשם ר"י הזקן וצ"ע: תו קשה לי מ"ש הטור ז"ל שם משם הרמ"ה וז"ל וה"מ בשנשאת לב' אבל אם נתקדשה תצא ולא יחזיר אלא לאחר מיתת הבעל או שיתן לה הבעל גט ב' בלא תנאי ע"כ אשר נר' מדבריו דבאותו גט עצמו אין תקנה בשיחזור הבעל ויטלנו מידה ויחזור ויתננו לה ויש לתמוה דמ"ש מע"מ שתתני לי ר' זוז דקתני בתוספתא דאם חזר ונתנו לה מגורשת והדבר צריך ישוב כעת. ומ"ש רבינו אפילו מת הבעל קודם שיתקיים התנאי ה"ז מקיים תנאה אחר מותו וכבר נתגרשה משעת נתינה כתב הרב מכתב מאליהו שער נ"ז סי' ג' שהיא משנה ערוכה בשלהי פרק מי שאחזו מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט והא התם אין התנאי מתקיים אלא בתשלום יב"ח וכבר מת בתוך יב"ח ואפילו הכי הוי מגורשת יע"ש ולע"ד נראה שאין ראיה דהתם שאני דמשעה שנטה למות שעה אחת קודם מיתתו חל הגט מאותה שעה כיון שודאי לא יבא הוה ליה כאלו נתקיים קודם מיתתו משעה שאינו ראוי לשוב לביתו עוד משא"כ בשאר תנאים דבשעת מיתה אכתי בספיקא קאי אי יחול הגט או לא יחול אם קיימה התנאי לאחר מיתה הוה ליה כגט לאחר מיתה ויש להוכיח כן מההיא דפ"ק דיבמות שכתבנו לעיל דמסיק שם אלא לחדא א"ל כו' מאי א"ל דילמא מייתא חבירת' בפלגא דעבודה כו' אי חזי לה דקא בעיא למימת קדים איהו ועייל לב"ה כו' ומדקאמר קדים איהו ועייל לב"ה משמע בהדי' דלאחר מיתה אם ילך לב"ה אינה מגורשת למפרע וה"ט כמ"ש דכיון דבשעת מיתתה בספיקא קאי אם ילך לב"ה או לא אם קיים התנאי אחר מיתתה לא מהני ולא דמי למתניתין כמ"ש אלא שכפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב סתם דבכל התנאים שהן במעכשיו אפילו מת הבעל מקיים אחר מותו ולפי מ"ש אין הדין כן בשאר תנאים וראיתי להתוס' ישנים שהק' שם ממתניתין דאם לא באתי וז"ל וא"ת לאחר מיתה אם ילך לב"ה מגורשת למפרע כדאמרינן פרק מי שאחזו ותי' דלא דמי דהתם קיימתה לתנאה אחר שעברה יב"ח אבל הכא מתה קודם שנתקיים התנאי ודבריהם סתומי' כספר החתום והנראה שכונתם דבמתני' דאם לא באתי כיון שבשעת קיום התנאי היא קיימת משום הכי חל הגט למפרע משא"כ בע"מ שאכנס דבשעת קיום התנאי שהוא חלות הגט כבר מתה על מי יחול הגט ומשום הכי לא מהני ואפשר שזה דעת רבינו וכפי האמור זכינו לדין דמי שנתן גט לאשתו ואמר לה הז"ג ע"מ שאתן מנה לפ' וכיוצא בזה ומתה היא קודם שקיים הבעל התנאי ואחר מיתתה בא הבעל לקיים התנאי אינה מגורשת למפרע ואם נשאת קודם התנאי הולד ממזר כנ"ל אחר זמן רב שכתבתי זה לי עשרים שנה נדפס ובא ספר דברי אמת להרב המובהק כמוהר"י בכר דוד זלה"ה וראיתי שם בקונטריס י"א סי' מ' שהאריך הרבה בענין זה והביא ההיא דפ"ק דיומא שכתבנו לעיל ולאפס פנאי לא יכולתי לעמוד על דבריו יע"ש:
ויש לה להנשא לכתחלה כו' כתב ה"ה בפרק מי שאחזו הזכירו בריית' שאמרה כו' ולאחר לא תנשא עד שתתן ובפ' המגרש כו' ומתוך סוגיא זו דחה רבינו הבריית' הנז' מהלכה כו' הנה ה"ה ז"ל הוכרח לזה לומר שרבינו דחה ברייתא זו מהלכה ממה שלא הביא רבינו דין זה לקמן בדין האומר ע"מ שתתני לי ר' זוז האמנם זו היא שקשה לומר שדחה ברייתא מפורשת מפני אותה סוגיא שבפרק המגרש מאחר שאפשר לקיים שתיהן כמ"ש המפ' ועיין במוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' כ"ח מ"ש לתרץ בזה שדבריו צ"ע ולי לע"ד נראה דס"ל לרבינו דהך ברייתא דקתני ולאחר לא תנשא עד שתתן בפלוגתא דתנאי איתמר בירושלמי בפ' המדיר דגרסינן התם אמתני' דהמקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת וז"ל אית תנאי תני מותרת לינשא בלא גט ואית תנאי תני אסורה לינשא בלא גט מאן דאמר מותרת שמתוך שהיא יודעת שאם תלך לחכם והוא מתיר את נדרה היא מקלקלת את עצמה לפום כך מותרת לינשא ומ"ד אסורה לינשא שמא תלך אצל החכם ותתיר את נדרה כו' ועיין בהר"ן ז"ל שם וס"ל לרבינו דמדחזינן דתלמודא פריך בפשיטות א"ה בכולהו תנאי דעלמא לא תינסיב כו' ע"כ דס"ל לתלמודא דהך ברייתא דקתני ולאחר לא תנשא עד שתתן לא ס"ל כותיה משום דהך ברייתא אתיא כתנאי דתני התם אסור לינשא בלא גט דס"ל דחיישי' שמא תקלקל את עצמה מיהו אנן קי"ל כהנהו תנאי דס"ל דמותרת לינשא משום דלא חיישי' שמא תקלקל את עצמה ומה גם למ"ש הרשב"א בפ' הא"מ ד"ן ע"א דבגמ' דילן פ' המדיר משמע כאידך תנא דאמר מותרת לינשא בלא גט דכל שהיא צריכה גט לא קתני אינה מקודשת אלא תצא שלא בכתובה וכדקתני בסיפא כו' דהשתא ס"ל לתלמודא דלא קי"ל כהך ברייתא אלא כמתני' דפרק המדיר והכא נמי לא חיישינן דלית לן לחלק בין קום עשה לשב וא"ת ומאי דפריך תלמודא פרק מי שאחזו לר"י מהך ברייתא היינו לענין אי אומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דבהא לא אשכחן דפליגי אבל בסיפא דקתני ולאחר לא תנשא ס"ל לתלמודא דלא קי"ל כהך ברייתא כנ"ל נכון: ודעת הר"ן ז"ל פרק מי שאחזו כדעת יש מי שמכריח שכתב ה"ה ז"ל לחלק בין תנאי שהוא בקום עשה לתנאי שהוא בשב וא"ת וראיתי למוהראנ"ח סימן ו' שתמה עליו וז"ל וצריך להבין בדבריו דהוא ז"ל מייתי עלה אההיא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך שאין חוששין שמא תבעל להם ותנאי זה שב וא"ת הוא ואפי"ה טעמא דאמר לאבא ולאביך שהיא אסורה להם הא ע"מ שלא תבעלי לפ' משמע דהוה חיישינן אע"ג דהוי שב וא"ת וכד מעייני' שפיר לאו מילתא היא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך כיון דלא אמר לשלשים יום אין זה כריתות דהא תלוי ועומד לעולם שאם תבעל להם אינו גט ומשום הכי אמרינן דכיון דאסורה להם אין חוששין שמא תבעל להם ואין גט זה תלוי ועומד לעולם והו' ליה כריתות ולא אתא לאפוקי אלא דלא נימא דאין זה כריתות את"ד יע"ש: ולע"ד יש לתמוה עליו במה שר"ל בדעת הר"ן ז"ל דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך לעולם דאי לאו משום טעמא דאין חוששין שמא תבעל אין זו כריתות דתלוי ועומד לעולם דהא ליתא אלא לדעת רבינו ז"ל דס"ל דע"מ שלא תנשאי לפ' לעולם אינו גט משום דלא הותרה במה שנאסרה אכן דעת הר"ן ז"ל שם פ' המגרש דע"מ שלא תנשאי לפלוני מגו' משום דהו"ל כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי פ' דה"ז גט משום דלכי מיית אותו פ' לא אגידא ביה וא"כ ה"נ באומר ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך לעולם בלאו ה"ט דא"ח שמא תבעל נמי הרי זה כריתות כיון דלכי מיית לא אגידא בי' וא"כ ע"כ לדעת הר"ן ז"ל כי דייקי' בברייתא הא ע"מ שלא תבעלי לפ' לא לענין שלא תנשא לכתחילה הוא דדייקינן מיניה אבל גט מדאורייתא מיהא הוי ולעיקר קוש' ז"ל לא ידעתי איך אישתמיט מיניה דברי התוס' ז"ל שם בר"פ המגרש ד"ה שר"א מתיר שכתבו דע"מ שלא תבעלי לפלוני חשיב כתנאי התלוי ביד אחרים דשמא יבוא עליה באונס יע"ש ועוד י"ל דהך ברייתא ס"ל דע"מ שיורא הוי ואפי' באומר ע"מ שלא תבעלי לפ' עד ל' יום אינה מגורשת וכ"כ הר"ן פ' המגרש יע"ש והרשב"א ז"ל בפרק המגרש הקש' לשיטה הלזו וז"ל וא"ת דהרי משמע דר"י סבר דאפי' בתנאי דשב ואל תעשה חיישינן מדקאמר באל אישן היום אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למחר ואע"ג דפליג עליה ר"ן מסתמא כר"י קי"ל לחומרא יע"ש וראיתי למוהר"ש חסון ז"ל בס' משפטים ישרים סימן ע"ט שתי' לזה דשינה קום עשה חשיב דשינה ממילא אתיא והוא צריך לעשות טצדקי לנדוד שינה מעליו וכמו שאמרו דאי בעי מבריז נפשיה בסלואתא וא"כ נמצא כמתנה לעשות מעשה ועל פי זה יישב מה שהקש' הרשב"א ז"ל לשיטה זו ממ"ש התם בפ' המגרש אטו בדידה קיימא לאיגרושי דמשמע דאי בידה קיימא מותרת לינשא אע"ג דקום עשה הוא דהתם אליבא דר"ן הוא דקאמר וכדקאמר ולהך דפליגת עליה דר"י קא מדמית ליה אכן לדידן דקי"ל כר"י כל שהוא בקום עשה חיישינן והם דברים תמוהים בעיני דמסוגייא דפ' ב' דנדרים מבואר דאפי' בתנאי דשב ואל תעשה כההיא דאומר קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דלר"י אסורה ליהנות דחיישינן שמא תעבור על תנאה וכן מבואר בשיטה כ"י להריטב"א שכתב דאין לחלק בזה מכח סוגייא דנדרים ועיין במוהראנ"ח ז"ל ע"ד מה שהעמיק הרחיב בפרט זה ולפי הנרא' כי בזמנו עדיין לא נתפשטו חדושי הרשב"א למס' גיטין שכפי דברי הרשב"א ז"ל אין צורך למה שכ' הוא ז"ל כמו שיראה הרוא': ודעת רש"י ז"ל כתב הרשב"א שהוא כדעת המחמירים שכתב ה"ה דאפי' בתנאי דשב וא"ת אסורה לינשא ממ"ש בההיא דע"מ שלא תבעלי לפ' דאינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין אותה לינשא עד שיקום התנאי כלומר לאחר שימות אותו שנאסרה לו יע"ש נרא' שהבין בדברי רש"י דמ"ש אינו גט לאו למימרא דאינו גט כלל אלא אינו גט לענין שאסיר' לינשא קאמר משום דחיישינן שמא תבעל ויש לתמוה שדבריו סותרים למ"ש לקמן אההיא דע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך שתמה על דברי רש"י ז"ל וז"ל ואינו מחוור דע"מ שלא תבעלי לפלוני הוה ליה כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' דהכא והכא בתנאיה קיימא כל ימי חיי פ' ומשעה שמת נתקיים התנאי עכ"ל והשתא כפי מ"ש כאן דאינו גט שכ' רש"י היינו לענין שהיא אסור' לינשא מדרבנן משום חששא א"כ מאי ק' ליה מההיא דשלא תשתי יין כל ימי פ' הא התם נמי ה"נ דס"ל לרש"י דמדרבנן אסור' לינשא כמ"ש בהדיא פ"ק דיומא וצ"ע: