שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ו · הלכה כב
באיזה לשונות מבטל הגט אמר בטל הוא אי אפשי בו כו'. לא אמר כלום כו'. בפרק השולח מבעיא לן הרי הוא חרס מהו וא"ל רבינא לרב אחא כו' מ"ש מהרי הוא הקדש מהרי הוא הפקר ע"כ ודע שרבינו ז"ל בפ"ד מה' זכיה דין ח' כתב וז"ל המקבל את המתנה וזכה בה ואחר שבאה לידו והוא שותק חזר בו ואמר איני רוצה בו כו' או הרי היא בטלה כו' לא אמר כלום והשיג עליו הראב"ד דוקא הרי היא בטלה אבל אמר בטלה היא אינה מתנה והכי איתא בגיטין ובכריתות עכ"ל ותמה עליו ה"ה ז"ל שהרי לא הוזכר בגמ' חילוק בין הרי היא בטלה לבטלה היא אלא בין תיבטל לבטלה היא אבל בין הרי היא בטלה לבטלה היא משמע דליכא לפלוגי בינייהו והר"ן ז"ל תמה גם כן על רבינו שכתב דהרי היא בטלה לא אמר כלום דיש לתמוה למה ואיני מבין תמיהא זו על רבי' מאי היא ומאי קו' הא איכא למימר דרבינו גריס בכריתות ובגיטין דבטלה היא לא אמר כלום וס"ל כפי' ר"י שכתבו התוס' בפ' השולח ומש"ה כתב דהרי היא בטלה לא אמר כלום ודו"ק:
וראיתי להרב ל"מ שתמה על ה"ה דמאי קו' שהרי בגיטין פרק השולח חילקו בין הרי הוא כחרס לחרס הוא דבגט חרס הוא לא מהני דלא משמע אלא לשון עבר אבל הרי הוא כחרס מהני דמשמע לעתיד ומינה שמעינן במתנה דבעינן ל' עבר דהרי היא בטלה לא אמר כלום וכן נמי תמה עוד שם שלדעת ה"ה דלא חילק בין הרי היא כו' לבטלה היא מההיא דהרי היא חרס דמפליג תלמודא בינייהו יע"ש ולע"ד אין מקום לתמיהתו וקוש' ה"ה ז"ל היא על אופן זה דהא משמע דליכא לפלוגי בינייהו מדלא מפליג אלא בין תיבטל לבטלה היא ומאי דקא מבעיא ליה לתלמודא בהרי הוא כחרס היינו אי ב' לשונות במשמע ולישנא דמהני ביה קאמר היינו להבא דעד השתא בגיטין אמרינן וקאמר רבינא דמ"ש מהרי הוא הקדש דמהני וע"כ היינו טעמא דלישנא דמהני ביה קאמר ודומיא לבטלה היא וז"ש אבל בין הרי היא כו' לבטלה היא זו לא שמענו כלומר דכיון דלא חזינן דמפליג בהכי דהוי רבותא טפי משמע ודאי דלית לן לפלוגי בינייהו וחזר דינא לדין בטלה היא דב' לשונות במשמע ולישנא דמהני ביה קאמר ומעתה ג"כ אין מקום לתמיהתו על ה"ה ז"ל מההיא סוגיא ודו"ק:
עוד ראיתי להרב ל"מ שכתב דרבינו סובר דהסוגייאות לא פליגי כדכתב הר"ן דמ"ש בסוגייא דכריתות דבריו קיימין הוי לענין דהוי הפקר ומ"ש לא אמר כלו' הוי ג"כ להך עניינ' כלומר לא אמר כלו' לענין הפקר אלא הדרא למריה קמא ומ"ש בהשולח גבי בטלה היא דבריו קיימין הוא לענין הדרא למריה קמא ומ"ש לא אמר כלום הוי לענין דלא הדרא למריה קמא והוי הפקר כמ"ש הר"ן בפ' השולח עכ"ל ולפי שספר הרי"ף והר"ן אינו מצוי בידי העתקתיו מהרב הנז' וק"ל להאי פי' דאם איתא להאי דבאי אפשי וכל הני דרב ששת הפקר מיהא הוו ומאי לא אמר כלום לענין שתחזור לבעלים משום דאי אפשי להבא משמע ובבטלה היא דבריו קיימין ותחזור לבעלים דלשעבר במשמע א"כ ק' דמאי משני אביי אמאי דפרכינן מברייתא לרב ששת דבטל ב' לשונות במשמע וגבי גט לישנא דמהני ביה קאמר וגבי מתנה לישנא דמהני ביה קאמר דעדיין ק' דנימא דגבי מתנה להבא משמע ולישנא דמהני ביה קאמר דהיינו שתצא מידו והפקר הוי ומנ"ל דלשעבר קאמר ותחזור לבעלים וצ"ע: אחר זמן רב בא לידי שיטה כ"י מהריטב"א שכ' וז"ל אמר אביי בטל ב' לשונות במשמע כו' פירש רבינו נר"ו דלשון בטל הוא משמע הכל שכבר היא בטל ושהוא מבטלו עכשיו והכל הוא בכלל הלשון דתרוייהו משמע בלשון בטל היה בטל יהיה והיינו דאמרינן דגבי גט לישנא דמהני ביה קאמר דכיון דמלישנא דבטל הוא משמע הכל אע"ג דגבי גט בטל היה לא עביד כלום מ"מ משמעות דאית ביה נמי דבטל יהיה מהני וגבי מתנה דלא מהני עתיד מהני לישנא דמעיקרא דמשמע כלישנא דבטל הוא כך פי' רבינו נר"ו ונכון הוא אבל רש"י ז"ל פי' בלישנא דבטל לא אמרי ליה אינשי אלא אדעתא דחד או שכבר היה בטל או ליבטיל השתא הילכך גבי גט דבעינן דלבטליה אמרינן דלישנא דמהני קאמר והיינו דליבטל שהרי אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומסתמא מאי דקאמר רוצה הוא שיועיל וכיון דאפשר דההוא לישנא משמע דליבטיל אמרינן דליבטל קאמר וה"ה גבי מתנ' דמהני לישנא דמעיקרא אמרינן דבטל היה קאמר עכ"ל וא"כ אי האי אחרים דמייתי הר"ן מפרשים כפי' רש"י דלישנא דבטל לא אמרי ליה אינשי אלא אדעתא דחד קשיא שפיר דגבי מתנה נמי נימא דליבטיל השתא ואהנו דבריו קאמר דהוי הפקר ומנ"ל לומר דבטיל הי' קאמר והדרא למרא קמא אמנם אי מפרשי לה כפי' הריטב"א שכתב דבטל הוא משמע הכל בטל הוא ובטל יהא א"ש דמשו"ה אמרי' גבי מתנה דהדרא למרא קמא כיון דמשמע נמי דבטל הוא ודוק מיהו אכתי קשה להר"ן דהוא מפרש כפרש"י ומייתי האי שיט' דאחרים ולא קשיא ליה מידי לפי פי' ז"ל וצ"ע קצת ודע דרש"י בפ' המביא גריס התם כגירסת דפרק השולח אי אפשי בה לא אמר כלום בטלה היא כו' דבריו קיימין ולא פריך מאי אי אפשי בה דלא אמר כלום דכי אמר ר"ל במטלטלים דכיון דאתו לידיה הוי א"א לשון הפקר ומפקירם אבל זה לא הפקיר את השדה אלא אומר איני חפץ אלא מסיפא פריך דקתני בטלה היא דבריו קיימים והדרא למרא קמא אלמא היכא דאהנו דבריו הדרא למרא קמא ומשני לא דבריו קיימים ולא הדרא ודידי' נמי לא הויא אלא כל המחזיק בה זכי בה וראיתי להרב חדושי הלכות בפרק השולח שהקש' לשיט' הלזו וז"ל צ"ע דא"כ אמאי לא משני הכי בשמעתין הא דבטל היא ודבריו קיימין היינו דלא הדרא למרא קמא והוי הפקר ולא תקשי מידי אבטל הוא דהכא לענין גט עכ"ד ולע"ד לק"מ דהא לפי שיטת רש"י ה"ט דאי אפשי בה לא אמר כלום משום דלהבא משמע והוא כבר קבל לפיכך לא אמר כלום והפקר נמי לא הוי כדר"ל דהיינו דוקא במתנת מטלטלים ובטלה היא דקתני בברייתא דבריו קיימין ה"ט דלשעבר משמע והודאת בע"ד כמא' עדים דמי וזה מבואר בדברי רש"י שם בפרק המביא למעיין שם ואפי' למאי דתריץ התם בפרק המביא דדבריו קיימים דקתני בברייתא ה"ק דבריו קיימים ולא קני לה ולמרא נמי לא הדרא אלא כל המחזיק זכה בה ע"כ ה"ט דברייתא משום דלשעבר משמע והודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ כבר סילק זכותו ממנה ולמרא נמי לא הדרא משום דכיון דנתנה לו הרי סילק עצמו (דהשתא לא אסיק התם ההיא דקאמר דכי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבליה ליה מיניה וכמ"ש רש"י ז"ל שם) ומשום הכי הוי הפקר אמנם אי בטלה היא להבא משמע היכי קתני בברייתא דבריו קיימין לא אמר כלום הול"ל דומיא דא"א דקתני בברייתא דלא אמר כלום משום דלהבא משמע והוא כבר קבלו וא"כ משו"ה בפרק השולח מקשה שפיר וזה פשוט לע"ד: אמנם הדבר הקשה אצלי הוא לפי מ"ש התוס' בפ' השולח ד"ה מבוטלת וז"ל ומיהו לספרים דגרסי התם והכא אא"ב בטל' היא אינה מתנה דבריו קיימין א"ש והא דלא מקשי מאי אפשי בה כמו שמקשה אבטלה משום שפשוט לו דדבריו קיימין דאי אפשי הוי לשון הפקר כלומר ולעולם דלהבא משמע והנרא' ודאי דלפי גי' זו הכי הוו גרסי התם והכא מקבל מתנה שאמרו כו' מתנה זו מבוטלת תיבטל לא אמר כלום אא"ב כו' דבריו קיימין והשתא קשה מ"ש דהא דלא פריך מאי אפשי בה משום דפשוט לו דהוי לשון הפקר ולעולם דלהבא משמע וקשה טובא דא"כ אמאי קתני רישא מתנה זו מבוטלת תיבטל לא אמר כלום אי משום דלהבא משמע כמ"ש רש"י ז"ל מ"ש מאא"ב דאע"ג דלהבא משמע הוי הפקר כמ"ש דהא ודאי ליכא למימר דלגירסא זו לא הוו גרסי ברישא לא אמר כלום והכי הוו גרסי מתנה זו מבוטלת תיבטל אא"ב כו' דבריו קיימין דאין זה במשמע לשון דברי התוספ' כלל וצ"ע אם לא שנדחק לומר דלפי גירסא זו ה"ט דאא"ב משום דהוי לשון הפקר מתנה זו מבוטלת תיבטל כו' להבא משמע ולא הוי לשון הפקר כלל ומשום הכי לא אמר כלום ועדיין צ"ע: