אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ו · הלכה ד

הלכה א

ואין שליח הולכה והובאה צריך עדים כו'. נראה שלדעת רבינו ז"ל אפי' אם הבעל מכחישו ואומר שלא נתנו לו אלא לפקדון השליח נאמן לומר שעשאו שליח וכמ"ש בפרק י"ב מה' אלו דפסק כר"ח ואע"ג דהתם איירי רבינו בשליח קבלה מינה נשמע לשליח הולכה דדא ודא חדא היא דמידי הוא טעמא משום דהא הימניה ה"ט נמי איתיה בשליח הולכה ואדרבה לדעת הר"ן ז"ל שם עדיף טפי שליח הולכה וסבירא ליה דבשליח הולכה אפילו ר"ה דפליג התם מודה ואע"ג דרבינו כתב בפ"ג מהלכות אישות דין ט"ו וז"ל אבל האיש שעשה שליח לקדש אינו צריך לעשותו בעדים לפיכך אם מודו השליח והמשלח אינם צריכים עדים כו' אשר נראה מדבריו דדוקא אם מודה המשלח שעשאו שליח הא לאו הכי בעל נאמן כבר כתב הרב בעל ל"מ שם דדוקא גבי גט נאמן משום דקא נפיק גיטא מתותי ידיה יע"ש האמנם הטור בסי' קמ"א כתב וז"ל ובשליח הולכה כו' כתב הרמב"ם שאין צריך לעשותו בעדים כו' לפיכך אם מודו השליח והמשלח אינם צריכים עדים כו' הנה הטור העתיק לשון רבינו שבה' אישות כאן משמע דס"ל כדעת רבינו דאפילו גבי גט נמי בעינן שיודו השליח והמשלח אבל אם מכחישו הבעל נאמן והוא תימא שהרי לדעת רבינו מבואר דאפילו במכחישו השליח נאמן ואפילו בעיר אחת וכמו שפסק בפ' י"ב דהלכה כר"ח וכבר ראיתי להרב בית שמואל סימן הנז' ס"ק י"ג שהוקשה לו כן על דברי הגמי"י שכתב בפ"ג מהלכות אישות דאם המשלח כופר אחר נתינת הגט והקדושין הו"ל ס' ואזלינן לחומרא ופסקו מרן שם ותי' דאפשר דמיירי דאין הגט ביד האשה ולא ביד השליח אלא השליח מסר לה הגט בפני ע"מ והעדים בפנינו והגט נקרע מ"ה אם הבעל מודה דהוא שלוחו ה"ז מגורשת ואם הוא מכחישו אע"ג דראו הגט בידו לא מהני וכמ"ש לקמן בהג' משם י"א דלא מהני מה שראו הגט בידו עכ"ד ותי' זה יתכן לתרץ דברי הגמי"י אך לדעת רבי' ל"י דרך זה שהרי לדעת רבינו ז"ל כל שיש עדים שראו הגט בידו השליח נאמן כמ"ש הטור שם לקמן ולכן היה נראה לומר דמ"ש הטור דבעינן הודאת המשלח היינו בשאין עדים חתומים על הגט או בשאין עדים מצויים לקיימו דבהא ודאי בעינן הודאת השליח והמשלח פן יבא הבעל ויאמר שהוא מזוייף ולפי זה צ"ל דס"ל להטור דלא כמ"ש ה"ה ז"ל בפ"ט מה' אלו דין ל"ב בדעת רבינו ז"ל דכל שאין עדים חתומים בגט אפילו יודה הבעל בשליחותו הו"ל ספק מגורשת אלא סבירא ליה דרבינו ז"ל מיירי התם כשהבעל מכחישו ועיין בלח"מ ז"ל בפרק ג' מהלכות אישות ובהכי יש ליישב נמי דברי הגהות מיימוני ז"ל דמ"ש אם המשלח כופר אחר נתינת הגט והקדושין בגט דומיא דקדושין קאמר דליכא טעמא דגט יוצא מתחת ידו אך אכתי קשי' לי למ"ש מרן ז"ל שם מחודש כ"ב לחד תי' שמדברי הרא"ש ז"ל שכתב בריש גיטין וז"ל אבל כי אמר בפני נכתב כו' ל"מ בעל למימר לא שלחתיו אע"פ שאין עדים שעשאו שליח דכי היכי דהימנוהו לומר בנו"נ הימנוהו נמי לומר שעשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו משמע דס"ל דכל היכא שאין אנו סומכים על דברי השליח כגון בא"י או בח"ל ולא נכתב ונחתם בפניו והוא מקוים בחותמיו אינו נאמן לומר שעשאו שליח ומש"ה כתב באותה תשו' אם יש עדים ששמעון בנה היה שליח של הבעל לומר שאפי' לא נכתב בפנינו אלא שמתקיים הגט לא יועיל ביטול הבעל א"ד וק' דכיון דהגט מקויי' בחותמיו או בא"י שעדים מצוי' לקיימו למאי ניחוש הא למזוייף ליכא למיחש שהרי עדים מצויים לקיימו לפקדון ליכא למיחש אפילו יבא הבעל ויטעון השליח נאמן לכ"ע ואפי' לר"ה בשאינן בעיר אחת כמ"ש התוס' והרא"ש בפרק התקבל ותו קשה ממ"ש מרן ז"ל באותו סי' מחודש כ"ח אההיא דבעל אומר לפקדון וז"ל ופירש רש"י דהב"ע בשהאיש והאשה יחד בעיר וכ"כ התוס' והרא"ש משום דאלת"ה תקשי לר"ה אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם במביא גט ממ"ה דצ"ל בנו"נ הא אכתי יערער הבעל שיאמר לפקדון נתתיו יע"ש והשתא לפי תי' מרן מנ"ל להרא"ש הא אכתי נימא דלר"ה הבעל נאמן ואפי' כשאינן בעיר אחת והתם שאני דכי היכי דהימנוהו לו' בנו"נ ה"נ הימנוהו שיאמר שעשאו שליח אבל בההיא דבעל אומר לפקדון אינו נאמן כיון שאין אנו סומכים עליו דומיא דא"י או בח"ל אם נתקיים בחותמיו ואי להא י"ל דמ"ש הרא"ש דמיירי דוקא בשלשתן בעיר לאו מכח הך קו' הוא אלא מסברא דנפשיה קאמר דכיון דכל טעמא דר"ה הוא משום דאם איתא דלגרושין יהביה ניהליה לדיד' הוה יהיב לה ממילא נשמע דדוקא בשלשתן בעיר אחת דשייך הך טעמא הוא דאינו נאמן הא בשאינן בעיר אחת נאמן מיהו קמייתא ק' שוב אחר זמן רב ראיתי להרב מחנה אפרים ה' אלו די"ב ע"ד שהקשה כעין מה שהקשינו וז"ל איברא דהרא"ש כתב דכי היכי דהימנוהו חכמים לומר בנו"נ הימנוהו לומר שהבעל עשאו שליח כו' וצריך להבין דכיון שהימנוהו חכמים לומר בנו"נ אם כן אמאי אצטרכינן תו ליהמני' לומר שעשאו שליח דלמאי איכא למיחש למזויף ליכא למיחש שהרי נתקיים הגט לנפיל' לא חיישינן כמ"ש הפוסקים לפקדון ליכא למיחש שהרי השליח נאמן במיגו דאי בעי יהיב לה עכשיו ואפילו לפי מ"ש התוספות פרק התקבל ד"ה שליש דאין זה מיגו טוב דשמא האשה לא תרצה לקבלו היינו היכא שהבעל טוען לפקדון אבל הכא דאין הבעל מכחישו הא ודאי אי בעי יהיב לה עכשיו עכ"ד ונראה שכוונת דבריו במ"ש ואפי' לפי מ"ש התוס' כו' דלא תימא דהוצרך הרא"ש ז"ל לטעם זה דכי היכי דהימנוהו כו' לר"ה דס"ל דבעל נאמן אהא כתב דהא ליתא דע"כ לא פליג ר"ה וס"ל דהבעל נאמן אלא משום דלא חשיב מיגו טוב דשמא האשה לא תתרצה לקבל הגט כיון דבעל אומר לפקדון אבל הכא דאכתי בשעה שאומר בפני נכתב ליכא שום מערער הא ודאי אי בעי הוה יהיב לה ובהא אפילו ר"ה מודה כיון דאיכא מיגו ולע"ד כפי דבריו תקשי ליה דברי התוס' שם בפרק התקבל שהקש' בד"ה בעל נאמן דאם כן לר"ה מה הועילו חכמים בתקנתם אכתי יערער שיאמר לפקדון נתתיו ותי' יע"ש והשתא כפי דבריו מאי ק"ל הא כיון שכבר כתבו בדבור שאח"ז דע"כ לא פליג ר"ה אלא משום דלא חשיב מיגו דשמא האשה לא תתרצה לקבל אבל אי הוה חשיב מיגו הוי מודה ר"ה דשליש נאמן אם כן ה"נ כיון דליכא שום מערער חשיב מיגו טוב ונאמן אפילו לר"ה לומר שעשאו שליח במיגו דאי בעי הוה יהיב לדידה ואמאי הוצרכו ג"כ לדחוקי ולומר דהנהו דמצרכי מערסא לערסא סברי כר"ח הא אפילו כר"ה מצי אתיא לפי דבריו אלא ודאי נראה דס"ל להתוס' דה"נ לא חשיב מיגו דאין ביד השליח למוסרו לאשה דשמא לא תתרצה האשה לקבלו שאינה רוצית להתגרש ממנו וכיון שכן על כרחין צריך השליח לבא לב"ד כדי שיתנו לה הגט בע"כ ומה שהוצרכו התוס' התם לטעמא דכיון דבעל אומר לפקדון דמשמע דאלת"ה חשיב מיגו היינו משום דהתם מיירי כשמעידין לפנינו דשויתי' האשה שליח לקבלה כמ"ש התוס' והרא"ש שם שהרי היא רוצה להתגרש בודאי משום הכי הוצרכו לה"ט דכיון דבעל אומר לפקדון שמא לא תתרצה לקבל הגט עכשיו אבל בשליח הולכה דעלמא בלאו ה"ט לא חשיב מיגו כמ"ש וא"כ מעתה אפשר ליישב דברי הרא"ש דהוצרך הרא"ש לטעמא דהימנוהו רבנן לפום מאי דקי"ל הלכתא כרבה בר אבוה וכרב ששת דמצרכי לומר בנו"נ מערסא לערסא ומשכונה לשכונה דהיו כעיר אחת וכמו שפסק הרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין ובשניהם בעיר אחת הא קים ליה להרא"ש ז"ל כר"ה דאמר הבעל נאמן כמ"ש פרק התקבל והתוס' ז"ל הוקשה להם כן והוצרכו לידחק דסברי כר"ח ועוד תי' יע"ש והרא"ש ז"ל לא שמיע ליה הנהו תי' וראי' ממה שפסק כר"ה ופסק כרבה בר אבוה וכר"ש וכן נמי לא פי' דמיירי באומר כתבו ותנו והלך לדרכו כמ"ש התוס' ומש"ה כתב דהתם ה"ט דכי היכי דהימנוהו לומר בנו"נ הימנוהו לומר שהבעל עשאו שליח מיהו אכתי קושיין לא מיתרצא בהכי למאי דכתב מרן דבח"ל אם נתקיים בחותמיו לא מהימן לומר שהבעל עשאו שליח ומסתמיות דבריו נראה דאפי' ממקום למקום מיירי דהא אההיא תשוב' דהרא"ש ז"ל קאי מרן דנר' דממקום למקום הוא כדקאמר לאח"ז בא בעלה ולכן נראה דסבירא ליה להרא"ש דאף ע"ג דקי"ל דכשאין שניהם בעיר שליח נאמן היינו דוקא בשטוען הבעל לפקדון נתתיו שהרי הוא מודה שהושלש ושייך טעמא שהרי הימניה אבל אם טוען נפל ממני נאמן כיון שאינו מודה שהושלש הגט בידו לא שייך טעמא דהימניה ואף ע"ג דהרשב"א זלה"ה כתב בחידושיו פרק התקבל דלנפילה לא חיישינן ואפילו לר"ה והביאו ה"ה פי"ב מה' אלו דין י"א מ"מ הרא"ש ז"ל פליג עליה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ס"ח סי' י"ז והביאה מרן הב"י ז"ל בח"מ סי' נ"ה יע"ש וכ"כ הרב בית שמואל ז"ל ס"ק הנז' שלדעת הרא"ש אי טעין הבעל ממני נפל נאמן ומ"ש הטור סי' קנ"ב דאינו נאמן הבעל לטעון ממני נפל היינו דוקא כשהגט ביד האשה וגדולה מזו כתב הרב ש"ך בחה"מ סי' הנז' סק"ה שלדעת הרא"ש ז"ל הא דאמר ר"ח דשליח נאמן מיירי שהבעל אומר לפקדון נתתיו לך על תנאי כך וכך שאם תקיים היא התנאי תתן לה הגט ולא קיימה התנאי והשליח אומר לגרושין גמורין נתת לי שאף לדברי הבעל עשאו שליח אבל אם אומר לפקדון נתתיו לך שתתנהו לי בהא לא הוה פליג ר"ח דשליח נאמן ע"ש הן אמת שקשה לי על דבריו כי הוא ז"ל יחס סברת הרא"ש הלזו לדעת התוס' ממה שכתבו בפרק התקבל ד"ה שליש יע"ש וכיון שכן צ"ל לדבריהם דע"כ לא פליג ר"ח אלא בשהבעל אומר לפקדון נתתיו לך ע"ת וכמ"ש לדעת הרא"ש וא"כ ק' טובא ממה שהק' בדבור הקודם לר"ה מה הועילו חכמים בתקנתם שיאמר בנו"נ הא אכתי יערער שיאמר לפקדון נתתיו והשתא לפי דבריו תקשי להו קו' הלזו אליבא דר"ח נמי דאכתי איכא למיחש שמא יבא הבעל ויאמר לפקדון נתתיו שתתנהו לי דבהא אפי' ר"ח מודה וכן נמי ק' ממה שכתבו דהנהו דמצרכי מערסה לערסה סברי כר"ח הא אכתי קשה דניחוש שיאמר לפקדון נתתיו שתתנהו לי וצ"ע כעת: ומ"מ מדברי הרא"ש ז"ל מבואר דבטוען נפל ממני לכ"ע אין שליח נאמן כיון שאינו מודה שהושלש השטר בידו ואם כן היינו טעמא דהרא"ש ז"ל דס"ל דבא"י או בח"ל ונתקיים בחותמיו לא מהימן לומר שהבעל עשאו שליח משום דאיכא למיחש שמא יבא הבעל ויאמר נפל ממני דבהא לכ"ע מהימן ובהא ניחא נמי מה שהקשה הרב מח"א ז"ל שהוצרך הרא"ש ז"ל לטעמא דכי היכי דהימנוהו כו' משום דבלא"ה איכא למיחש שמא יבא הבעל ויטעון נפל ממני ולפי הנראה שאשתמיט מהרב הנז' תשובת הרא"ש הלזו ודברי הרב בית שמואל שכתבנו ובהכי יש ליישב נמי דברי הטור דמש"ה הצריך לדעת רבינו שיודה המשלח פן יבא ויכחישנו לומר שנתנו לשם פקדון דבהא הבעל נאמן כדעת הרא"ש ואפשר דדייק ליה בטור ממ"ש רבינו בה' אישות כמו שליח הגט משמע דסבירא ליה שדינו שוה לקדושין דבעינן הודעת המשלח כן נראה לי ובמ"ש עוד הטור אבל בירוש' יש עשה שליח להוליך לה את הגט צריך להחזיקו בפני ב' וא"א הרא"ש הביאו לפסק הלכה משמע דס"ל שלדעת הרא"ש אפילו בשליח הולכה בעינן עדים ולא מהני הודאת המשלח עיין בהרב מכתב מאליהו שער ו' סימן י"א שתמה עליו דבפ' הא"מ הסכים הרא"ש לדעת רבינו דבשליח הולכה דקדושין לא בעינן עדים וכ"כ הטור סימן ל"ה ואע"ג דהתם לענין קדושין קאי מ"מ דבר ברור הוא דכ"ש לגרושין דאפי' הראב"ד שחלק על רבינו בקדושין הודה לו בגרושין ומכח זה העלה שאף הרא"ש אזיל ומודה לדעת רבינו דלא בעינן עדי' ויישב הירוש' ודחק עצמו בדברי הטור יעש"ב ולע"ד הא ליתא מכח אותה תשובה שכתב הטור סס"י הנז' המתחלת ראובן עשה לבנו שליח כו' תשו' אם יש עדים ששמעון בנה היא שליח כו' ומבואר מאותה תשובה שהבעל לא היה מכחיש בשליחות ואפי"ה הצריך עדים וכ"כ מרן שם יע"ש ושוב ראיתי להרב הנז' בשער נ"ז ססי' ך' שנתקשה בזה לפי שיטתו יע"ש ולעיקר קו' נראה ס"ל להרא"ש דדוקא בקדושין שבאין לאסור לא בעינן עדים אבל בגט שבא להתיר לא מהני הודאת המשלח ואע"ג דהרא"ש נסתפק בזה אם יש לחלק בין גט לקדושין לא נסתפק אלא בשליח קבלה אבל בשליח הולכה מודה וכ"כ הרב בית שמואל סימן ל"ה סק"ו ובס' דינא דחיי למורח"ב ז"ל עשין מ"ח דף ח"י ע"ג יע"ש ודו"ק ובמ"ש עוד הטור ויראה מלשונו שאפילו במקום א' אינו עולה ונראה לי שעולה כו' יש לדקדק לדעת הרא"ש דאם כן הירוש' פליג דידיה אדידיה דבפרק התקבל אמתני' דצריכה ב' כיתי עדים ב' שיאמרו בפנינו אמרה פריך בירושלמי ב' אומרים בפנינו אמרה ואין ב' אומ' בפנינו קבל והוא מודה ב' אומרים בפנינו קבל ואין ב' אומרים בפנינו אמרה והוא מודה יצטרף השליח ומשני תפתר בשהיה קרוב השליח הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ע"כ הרי בהדיא דס"ל לירוש' דשליח מצטרף עם אחר על השליחות ועל הקבלה ותו קשה דהרא"ש פליג דידיה אדידיה דבריש פרק המביא כתב דהיכא דאתיוה בי תרי לא מהימן בעל לומר לא שלחתים אלא אינהו מהימני לומר דהבעל שלחם גם בפ' המביא תניין כתב דאם הא' שליח והב' מעיד דבפניו נתן הבעל את הגט לחבירו להוליך לאשתו כשר הרי מבואר דס"ל להרא"ש ז"ל דשליח נעשה עד כל זה הקשה הרב בעל מכתב מאליהו ז"ל שער נ"ז סימן י"ב. ולע"ד נראה ליישב דמ"ש הרא"ש ז"ל בריש המביא דהיכא דאתיוה בי תרי תו לא מהימן לו' הבעל לא שלחתי' היינו כשאומרים שהבעל עשאן שלוחים כראוי דהיינו בעדים דומה למ"ש מרן דמ"ש הרא"ש דאי אמר בנו"נ נאמן לומר שהבעל עשאו שליח דהכונה לומר שעשאו שליח בעדים ה"נ דכוותא מ"ש דאתיוה בי תרי ואמרי שהבעל שלחם הכונה לומר שהבעל שלחם כראוי ומהימני אפילו בדלא אמרי בנו"נ מטעם מיגו דאי בעו אמרי בפנינו גרשה כמ"ש בגמר' וכן מ"ש דאם הא' שליח והשני מעיד שבפניו נתן הבעל את הגט לחבירו דכשר היינו נמי כה"ג דב' מעידין שנעשה שליח כראוי בעדים אבל לעיקר השליחות ס"ל להרא"ש ז"ל דאין השליח מצטרף משום דחשיב כבעל דבר עצמו ואין דבר שבערוה פחות מב' גם ההיא דהירושל' יש לפרש על ענין זה דמאי דפריך בירוש' היינו משום דמתניתין קתני צריכה שתי כתי עדים ב' שיאמרו בפנינו אמרה דהך לישנא משמע שצריך שיביא ב"ע לראי' שיאמרו בפנינו אמרה דאי על עיקר השליחות קאמר הכי הו"ל למתני האשה שאמרה התקבל צריכה לעשותו בב' עדים ועל זה פריך בירושל' שפיר דאמאי צריך ב' עדים לראיה שעשאו שליח אפי' אין כאן אלא א' והשליח עמו שיאמר שעשאו שליח כדינו בב' עדים מהימני שפיר מטעם מיגו דאי בעי אמרי בפנינו גרשה ואהא תירץ תפתר בקרוב דפסול לעדות דמהשתא ליכא מיגו דאי בעו אמרי בפנינו גרשה כנ"ל נכון ודו"ק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה