אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ה · הלכה יז

הלכה יב

נתן הגט ביד עבדה והוא נעור כו'. כתב ה"ה שהוא מפרש דכי אקשינן והאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה הכי אקשינן אמאי ה"ז גט גמור יש לנו לגזור ישן אטו נעור שב' מצויים תמיד ואמרו והלכתא שאינה מגורשת גמורה אלא בכפו' כו' והקשה הרב ל"מ דא"כ אמאי הוצרך לאתויי מההיא דרבא מינה ובה הו"ל להקשות דגזור ישן אטו שאינו ישן ותירץ דאי לאו ההיא דרבא הו"א דאינו ישן כו' כיון דהוי עומד ולא מהלך הוי גט ופסול מיהא מדרבנן הוי דגזרי' אטו מהלך וכיון דאין פיסולו אלא מדרבנן לא גזרינן אטו עומד דהיא גופא גזירה לכך מייתי דרבא לומר דאינו ישן אע"פ שעומד אינו גט מן התורה וא"כ נגזור ישן אטו שאינו ישן עכ"ל יע"ש ודבריו תמוהים לע"ד דאכתי תקשי דאמאי לא פריך בפשיטות דנגזור ישן אטו נעור דאינו גט מן התורה אפי' עומד מטעמא דהו"ל חצר המשתמרת שלא לדעתה דלה"ט אפי' עומד משתמרת שלא לדעתה קרינן ביה ואינו גט מן התורה וכדקאמר רבא נעור אינו גט כו' וא"כ אמאי אצטריך לאתויי ההיא דרבא לכן הנראה לע"ד בדוחק דאי לאו ההיא דרבא לא מצי פריך דנגזור ישן אטו נעור משום דאיכא למימר דרבא לא גזר ודוקא במהלך ממש אינו גט מן התורה משום דבעינן דומיא דידה אבל בישן דומיא דידה קרינן ביה ולא גזרו רבנן אמנם השתא דקאמר רבא כל שאלו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה ואע"ג דעכשיו אינו מהלך מ"מ החמירה תורה כ"כ לומר דבעינן דומיא דידה ממש וכמ"ש הרא"ש יע"ש פריך שפיר דהו"ל למיגזר אפי' ישן נמי ולומר דבעינן דומיא דידה ממש: ודע שהתוס' בפ"ק דב"ק די"ב ד"ה והלכתא הק' לשיטת רבינו דמאי דקאמר רבא נעור אינו גט היינו דוקא באינו כפות דא"כ ל"ל משום טעמא דחצר המשתמרת שלא לדעתה ת"ל דהוי חצר מהלכת עכ"ל ויש לגמגם בדבריהם דמאי עדיפותא איכא לטעמא דחצר מהלכת אדהק' ז"ל דת"ל דהוי חצר מהלכת והרב ח"ה נראה שנרגש מזה שכתב וז"ל דטפי הו"ל למינקט האי טעמא כדנקט לה רבא בשמעתין והוא דוחק ושוב ראיתי להתוספות בפרק המביא תניין דכ"א ד"ה והלכתא שכתבו דת"ל משום מהלכ' דאז אפי' בידיו כפותים דהוי משתמרת לדעתה אינו גט יע"ש ונראה דאשתמיט מהנזכר דברי התוספות הללו והרא"ש הכריח בפרק הזורק כדברי מרן התוספות הללו וכתב עוד ולפי זה אם היו ידיו ורגליו כפותים לא בעינן ישן דעתה משתמרת לדעתו וגם אינו מהלך והכי איכא לאוקמי ההיא דלעיל פ"ב וכן ראיתי כתוב בשם ריצב"א ולי נראה הכא כיון דנעור ויש לו דעת לעצמו חשיב חצר המשתמרת שלא לדעתו ולא דמי לקלתה וספינה ובהמה עכ"ד וכ"כ הטור סימן קל"ט ותמהני על מרן הב"י בח"מ סימן ר"ב שכתב וז"ל רי"ו בנתי' י' ח"ג כתב והוא שיהיה העבד כפות פי' ידיו ורגליו או ישן וכפות ברגליו ואיני יודע מנין לו עכ"ד ויש לתמוה איך אשתמיט מיניה דברי הרא"ש והטור דמבואר בהדייא דדעת רי"ו כדעת ריצב"א דבעינן כפות ידיו ורגליו כי היכי דליהוי חצר המשתמרת לדעתה וחצר שאינה מהלכ' ומשום הכי בישן דהוי חצר המשתמרת לדעתה לא בעינן אלא כפות ברגליו גם בס"ס הנזכר כתב וז"ל ותמהני על רבינו שכתב בסמוך גבי עבד דכפות וישן בעינן וכאן לא הצריך אלא שתהיה כפותה ושמא ס"ל דדוקא לגבי עבד שהוא בן דעת יע"ש ואחרי המחילה אשתמיט מיניה דברי הרא"ש ז"ל אלו שכ"כ בהדיא דעבד יש לו דעת לעצמו והוי חצר המשתמרת שלא לדעתה ולא דמי לבהמה וצ"ע וראיתי להר"ן ז"ל בפרק המביא תניין שכתב וז"ל והק' בתוס' היכי אמרינן חצר מהלכת לא קנה והא חצר מידה אתרבאי וידה מהלכת היא ותירץ דידה אינו מהלכת שלא לדעתה ואינה משתמרת אלא לדעתה דומיא דחצר שאינה מהלכת אבל חצר מהלכת שמהלכת אלא לדעתה ומשתמרת שלא לדעתה לא דמיא כלל לידה עכ"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל בשיטה כ"י משם התוספות יע"ש ולע"ד אני תמיה על קושייתם דהרי במציעא דף ט' פריך ליה ר"ה לרבא אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפץ דגים לתוך הספינה ה"נ דחצר מהלכת היא א"ל ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא מסגייא תותה יע"ש הרי דמשום דמינח נייחא לא מקרי חצר מהלכת וא"כ מש"ה חצר מהלכת לא קנה משום דל"ה דומיא דידה דידה מינח נייחה ואיהי היא דקא ממטי לה ומש"ה גבי ספינה דמינח נייחא קנה משום דהוי דומיא דידה וכ"כ התוספות ז"ל שם ד"ה ספינה וז"ל אע"ג כו' הכא חצר משום ידה אתרבאי והוי שפיר דומיא דידה דמינח נייחא וממטי לה עם גופא ע"כ וכן נראה מדברי התוס' דפרק המביא תניין דכ"א ד"ה אטו שכתבו בתוך דבריהם וז"ל דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליח כמו שליח מהלך אע"ג דמטעם יד לא קני הרי דלא הוקשה להו אלא מטעם שליחות אבל משום דהוי דומיא דיד ל"ק להו דידה מינח נייחא ואפי' תימא שהתוס' שכתבו הר"ן והריטב"א הם תוס' אחרים מ"מ אין להכחיש המוחש דידה מינח נייחא ושמא הוצרכו להאי תי' שכתבו דידה מהלכת לדעתה היא כי היכי דלא תקשי דלסברת ר"פ ור"ה דהוה ס"ל דספינה מקרי חצר מהלכת אע"ג דהיא גופא מינח נייחא אדקשיא ליה מספינה הו"ל לר"פ ור"ה לאקשויי היא גופה חצר מהלכת אמאי לא קנה הא הו"ל דומיא דידה ודוק: ובמאי דתירץ ז"ל ק"ל טובא דא"כ מאי פריך התם במציעא רבינא לר"א אלא מעתה היתה מהלכת בר"ה וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"נ דלא מיגרשה אמ"ל קלתה מינח נייחא ואיהי היא דקא מסגייא תותא והשתא לפי דברי הר"ן ז"ל מאי קו' התם גבי קלתה שאני דהוי חצר מהלכת לדעתה והוה ליה דומיא דידה דמהלכת לדעתה מה שא"כ בקני בהמה וקני כלים שעליה הו"ל חצר מהלכת שלא לדעתה ור"א נמי אמאי הוצרך לשנויי קלתה מינח נייחא ולא הוי חצר מהלכת אפי' נימא דאע"ג דמינח נייחא כגון ספינה חשיב חצר מהלכת אפי"ה מגורשת משום דהו"ל חצר מהלכת לדעת' ואפי' נדחק לפרש דהיא גופא היא מאי דשני ליה ר"א קלתה מינח ניחא כו' כלומר דאלו היה מהלכת לא הוה קנה משום דהו"ל מהלכת שלא לדעתה אבל עכשיו דמינח ניחא נמצא מהלכת לדעתה מה שאין זה במשפט הלשון כלל וא"נ דרב אשי עדיפא מיניה משני לה וכי היכי דלא תקשי ליה מספינה כדק"ל לר"פ ור"ה אכתי קשה טובא לרבינא דאדק"ל מזרק לה גט לתוך קלתה תקשי ליה היא גופא דחצר מהלכת אמאי לא קנה הא הו"ל דומיא דידה ואי משום דמהלכת א"כ מאי ק"ל אלא מעתה כו' וצ"ע ואין להקשות דאכתי תקשי ליה בחצר דגברא דאתרבאי משום שליחות לדעת הרי"ף ורבי' ז"ל דאמאי לא קנה הא שליח גופיה מהלך שלא לדעתו הוא די"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש דלהכי אפקיה בלשון יד לומר דבעינן דומיא דידה דמהלכת מדעתה ושוב ראיתי בשיטה מקובצת למס' מציעא דף ל"ג ע"א שכתב משם הריטב"א וז"ל וחצר מהלכת לא קנה פירוש כשמהלכת שלא לדעת בעליו דומיא דבהמה הילכך אפי' למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי לא דמיא לשליחות כי השליח אינו מהלך אלא לדעת שולחו בעודו שליח וכ"ש למ"ד משום ידה אתרבאי יע"ש:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה