שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ה · הלכה א
זה שנאמר בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב כו' ואחד ידה וא' חציר' כו'. ריש פ' הזורק ואמרי' עלה בגמ' מנה"מ דת"ר ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצירה כו' מנין ת"ל ונתן מ"מ ותניא נמי הכי גבי גנב ידו אין לי אלא ידו גגו חצירו מנין ת"ל אם המצא תמצא מ"מ וצריכא דאי אשמועינן גט משום דבע"כ מגרשה אבל גנב דליתא בעל כרחי' אימא לא ואי אשמועינן גנב משום דקנסיה רחמנא אבל גט אימא לא צריכה ע"כ וק"ל טובא דאמאי הוצרך תלמודא להאי צריכותא בפשיטות הול"ל דאי כתיב גנב גט לא אתי מיניה דאי לר"ל דאמר התם ופ"ק דמציע' דקטנה אין לה חצר ואמרינן התם בגמרא דה"ט משום דס"ל חצר משום שליחות אתרבאי קטנה אינה עושה שליח ואע"ג דגבי גט חצר משום ידה איתרבאי לא ילפינן ממונא מאיסורא כמ"ש רש"י בד"ה ומ"ס וא"כ לר"ל אי אשמועינן גנב דחצר קונה משום שליחות א"כ גבי גט נמי לא שמעינן אלא דחצר קונה מדין שליחות דומיא דגנב ונ"מ דבבע"כ או קטנה לא מהניא לה חצר משום הכי אצטריך ונתן בידה לאשמועינן דחצר קונה מדין יד ואי לר"י דאמר התם דקטנה יש לה חצר הא אמרינן התם דה"ט משום דיליף מציאה מגט אבל מקרא דאם המצא תמצא איכא למימר דמשום שליחות אתרבאי ואע"ג דאש"לדע חצר שאני דבע"כ מותיב וא"נ משום דלאו בר חיובא הוא כדאמר התם וא"כ אי לא הוי כתיב גט הו"א דחצר דאיתרבאי משום המצא תמצא היינו משום שליחות ונ"מ דבע"כ או קטנה לא מהניא לה חצר משום הכי כתיב ונתן בידה לאשמועינן דחצר משום ידה איתרבאי וצ"ע כעת:
טעם המלך ו) דברי הרב אינן מבוררים דהיכן ראה דמ"ד דס"ל גבי גניבה חצר משום יד איתרבאי דלא למד הדבר זולת מגט ואי לאו דהוי קרא גבי גט הוי ס"ל משום שליחות אתרבאי ואף דרש"י שהביא הרב פירש כן היינו למ"ד משום שליחות אתרבאי אבל למ"ד משום יד אתרבאי מי נימא הכי ומרהיטת הסוגיא דב"מ משמע מאן דס"ל משום יד אתרבאי לא למד דיני' מגט דבתחלת הסוגיא שם דקאמר הש"ס דפליגי אי חצר משום יד אתרבאי או משום שליחות אתרבאי והקשה הש"ס מהאי המצא תמצא הרי אכתי לא ידע הש"ס כלל מהאי דגט והיה סובר הש"ס דבגט גופא פליגי וכ"כ רש"י שם בתחלת הסוגיא בד"ה קטנה דבגט גופא פליגי ובמסקנת הש"ס מסיק הגמ' דפליגי במציאה ותוס' שם פירשו לפי שמציאה גופא מדרבנן נשמע עכ"פ דמ"ד דס"ל משום יד אתרבאי לאו משום דיליף מגט אלא דהאי מ"ד ס"ל דחצר לאו משום שליחות כלל אתרבאי אלא משום יד אלא דלא גרע משליחות והא דאמר הש"ס דפליגי אי יליף מציאה מגט מר סבר יליף מציאה מגט ומר סבר לא יליף מציאה מגט ואי כדברינו דהאי מ"ד סובר דבגניבה נמי משום יד אתרבאי ובלא גט מדוע אמר הש"ס דסובר יליף מציאה מגט נימא דסובר יליף מציאה מגניבה זה ליתא דהא ודאי אידך מ"ד אף דס"ל חצר דגניבה משום שליחות אתרבאי הא חצר דגט משום יד אתרבאי דבחצר כ"ע לא פליגי כדאמר הש"ס וא"כ ע"כ האי מ"ד לאו מגט יליף לכן אמר הש"ס דאידך מ"ד מגט יליף ועוד ה"ט דאמר הש"ס דפליגי אי יליף מגט לפי שבמציאת קטנה איירי והיינו שאמר דהאי מ"ד יליף מגט דמצינו נמי דיש לה יד דבגניבה אף שבאשה איירי דלא חילק בגניבה בין איש לאשה מ"מ בגדולה איירי והיכן מצינו שיש יד לקטנה וזה ברור וכן נמי בתירוצא אחריתא אמר הש"ס אי יליף קטן מקטנה והיינו מקטנה דגט אבל בגניבה ובגדול ודאי בלאו גט נמי ס"ל להאי מ"ד משום שליחות אתרבאי ולולי דברי רש"י שם ד"ה ממונא מאיסורא דפירשו וחצר דגניבה משום שליחות אתרבאי והיינו למ"ד דס"ל בתחלת הסוגיא משום שליחות אתרבאי הייתי אומר איפכא דהשתא כ"ע סובר משום יד אתרבאי כאשר אבאר. ומורי הגאון בנ"ב רוצה לומר דבמסקנא כ"ע סובר משום שליחות אתרבאי והוא דהקשה בחלק אה"ע סימן פ"ב אות ח' וז"ל אומר אני להבין ג"כ מה דאמרי' שם במס' ב"מ (י"א א') מ"ס ילפינן מציאה מגט ומ"ס לא ילפינן וכן עוד בכמה אוקימתות לפרש במאי פליגי ולכאורה יפלא למה נד ממה שאמרו בתחלת הסוגיא דפליגי בהא גופא דחזינן דאתרבאי חצר משום המצא תמצא דמר סבר משום יד אתרבאי ומר סבר משום שליחות אתרבאי עכ"ל. ומזה רוצה מורי זצ"ל להוציא דבמסקנא כ"ע סובר משום שליחות אתרבאי וכבר עמדנו בזה באחת מן ההגהות להוכיח דזה ליתא דמוכח מכמה דוכתי דהש"ס דחצר משום יד אתרבאי ועוד נדבר על תרוצו לקמן. ואולם לדעתי י"ל אדרבה איפכא דכ"ע סובר במסקנא משום יד אתרבאי ובתחלת הסוגיא היה הש"ס רוצה לומר דפליגי אי משום שליחות אתרבאי דהיינו הש"ס רוצה לאוקמי עיקר הפלוגתא בגט וכמ"ש רש"י שם ועיין בפ"י אבל במסקנא כדאמר הש"ס בגט כ"ע לא פליגי כי אם במציא' והיינו במציאות קטן או קטנה ואי ילפינן מציאה מגט או ילפינן קטן מקטנה י"ל דכ"ע דחצר מ"הת משום יד אתרבאי ואפילו בגניבה ורק פליגי במציאה ובקטן או בקטנה וכאשר בארנו. ולפ"ז הסוגיא הכא בגיטין אליבא דכ"ע קאי דכ"ע סובר דחצר משום יד אתרבאי ולא דילפינן מגט אלא אף בלא גט אמרינן חצר משום יד אתרבאי ורק בה"א בש"ס בב"מ סבר הש"ס ופליגא ביה אי חצר משום שליחות אתרבאי אבל מה אעשה שמאור עינינו רש"י לא פירש כן וכי נרים חלילה עינינו לפרש כנגדו אף בדבר קטן. ודאתאן עלה אעתיק נמי מה שכתבתי בגליון נודע ביהודה להשיג על רבי ומורי הגאון זצ"ל בזה הענין והיינו מתחלה על קושייתו הנזכרת כתבתי שם וז"ל לא ידעתי היכן ראה מורי שנד הש"ס מתחלת הסוגיא בענין זה שפליגי בגניבה אי משום יד אתרבאי או משום שליחות והא דנקט הש"ס כי פליגי במציאה הלא ע"כ במציאה איירי דז"ז במאי פליגי לדינא בקטן או בקטנה בשלמא בתחלת הסוגיא היה סובר הש"ס דפליגי בגט וכמו שפי' רש"י ד"ה קטנה ועיין פ"י אבל השתא דהוכיח הש"ס דבגט כ"ע סובר משום יד אתרבאי ואפ"ה פליגי אי קטנה יש לה חצר וד' אמות אי לאו ולענין מאי ולא נשאר לן אלא מציאה דבגניבה לא שייך קטן וקטנה דאינם חייבין כלל וע"כ במציאה פליגי דגם בתחלת הסוגיא לא היה סובר הש"ס דעיקר פלוגתייהו בגניבה אלא דהש"ס רצה להוכיח מגניבה דבכ"מ חצר משום יד אתרבאי ודחה רבינא ורב סמי כל אחד לשיטתיה אבל עיקר הפלוגתא ודאי לא היה כלל בגניבה וא"כ היאך ראה מורי זצ"ל דהש"ס חזר מסברא ראשונה כה כתבתי שם בגליון נודע ביהודה וגם על תירוצו השגתי הרבה אלא שאין פה להאריך. ובמה שכתב מורי זצ"ל שם בהגהת עצמו דסוגיא דהכא דאמר אי אשמעינן גניבה כו' אינו קאי הש"ס על התורה אלא על הברייתות למה אשמעינן הברייתות בגניבה ובגט ודאי מסולק קושית הרב פה אלא שאין דעתי מסכמת עם מורי בזה והרואה יבחן שאמר שם זאת רק להחזיק דבריו הראשונים שם שלא רצה לחזור מהם ונכנס בפרצה דחוקה מאד מאד עיין היטב:
ואולם להמתיק דברינו הנזכרים לתרץ קושית המחבר פה למאן דסובר חצר משום יד אתרבאי לאו דיליף מגט אלא מסברת עצמו סובר כן אמרתי עוד להרחיב הענין בדבר נכון ומתקבל הנה מורי הגאון זצ"ל העלה בספרו נ"ב חלק אה"ע סי' פ' אות י"ב ואות י"ג דהא דחלקו רש"י ותוספות בב"ק (ע"ט א') במתני' דנתנו לבכורות בנו בהאי דאמרינן בכל מקום אין שליח לד"ע היינו דוקא אם השליח מזיד אבל אם השליח שוגג בין למ"ד ב"מ (י' ב') דתליא בבר חיובא בין למ"ד דתליא באי בעי עביד היינו דוקא אם השליח מזיד אבל אם השליח שוגג המשלח חייב דהא אם השליח שוגג לאו בר חיובא הוא וגם ודאי עביד ועיין בש"ך בח"מ סי' שמ"ה באריכות היינו לבתר דכתבה התורה גבי גנב דחצירו קונה ואמרינן חצר משום שליחות אתרבאי וקשיא על זה קושית הש"ס ב"מ (י' ב') הא אין שליח לדבר עבירה וע"כ או כרבינא משום דלא הוי בר חיובא או כר"ס משום דע"כ מותיב ביה אבל אי לא כתב רחמנא המצא תמצא לרבות חצר לא הוי מחלקינן והוכיח דבריו מדברי רש"י ב"מ (י"א א') ד"ה ממונא מאיסורא דכתבו וגבי ממונא כו' דשליחות הוא ומשום דאין שליח לדבר עבירה איצטריך למיכתב התם הרי שהוצרך קרא מפורש לרבות ואי לאו הכי הוי ממעטינן משום דאין שליח לדבר עבירה ואיך יאמר שמסברא ידעינן זאת עייש"ה באות י' ואות י"א. ואולם הגאון המשיב שם סי' פ"ח אות ו' ואות ז' הקשה ליה תינח למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי אלא למ"ד חצר משום יד אתרבאי מא"ל לכן העלה הרב המשיב שם לומר דמ"ד חצר משום שליחות אתרבאי לומד כל דין אין שליח לדבר עבירה מהוא ההוא בקדושין (מ"ג א') וכיון דילפינן מהתורה ודאי לא הוי מחלקינן בין שוגג למזיד דמהיכי תיתי לחלק לכן צריך קרא גבי חצר לרבות ולהורות לן דיש שליח לכל חד וחד כדאית ליה אבל למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי אי אפשר לומר כן דיליף אין שליחות לד"ע מהוא ההוא דא"כ לדידיה מנליה לחלק בין שוגג למזיד (והאי חלוקא בין שוגג למזיד הרי מוכרח ממתני' דנתנו לבכורות בנו כאשר יעדנו) וע"כ דהאי מ"ד לא יליף אין שליח לדבר עבירה מהוא ההוא אלא סובר דלכן אמרינן אשלד"ע דדברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין ומן הסברא מחלקינן בין שוגג למזיד דבשוגג לא שייך למימר דברי מי שומעין עייש"ה שהאריכו שניהם בסימנים הקודמים שם ובסימנים שאחריהם ואנכי העתקתי דבריהם פה בקצרה הצריך לעניננו כי דברי שניהם דברי טעם הם. ולפ"ז נבחנה נא אנן לפ"ז דמוכח דהאי מ"ד ס"ל לחלק בין שוגג למזיד מסברא דידיה דס"ל טעמא דאין שליח לד"ע מטעמא דברי הרב ודברי כו' א"כ ע"כ מוכח דלא כהרב פה דיליף דחצר דגניבה משום יד אתרבאי מהאי דגט ואי לאו גלי לן קרא גבי גט הוי אמרינן חצר דגניבה משום שליחות אתרבאי זה ע"כ ליתא דהא לדידיה דבאמת סובר משום יד אתרבאי ואף אי יהבינן טעמיה דהרב פה דיליף מגט הא עכ"פ סובר משום יד אתרבאי וא"כ באמת מהיכי סובר לחלק בין שוגג למזיד והחילוק בין שוגג למזיד מוכח מהאי מתני' דנתנו לבכורות בנו וע"כ כהרב המשיב בתשובת נודע ביהודה אשר יעדנו דמסברא ידעינן הא והשתא דמוכח לדידיה דמסברא ידעינן אף אי לא גלי לן קרא גבי גט ע"כ נמי צריכין למימר חצר משום יד אתרבאי דליכא למימר חצר משום שליחות אתרבאי קשיא ל"ל קרא כלל (דהא דחצר שליח הוא ידעינן מכל שליח דלשיטת רש"י ותוס' ב"מ (י' ב וי"א א) מוכח דס"ל דע"ז ודאי לא צריך קרא לגלות ואף שלא הוי בר דעת ועי' פני יהושע בב"מ שם וכן מוכח למי שמעיין שם). ותירוצא של רש"י שהזכרנו לעיל ב"מ (י"א א') ד"ה ממונא כו' דלכך איצטרך קרא משום דהו"א אין שליח לד"ע ל"ש דהא מסברא ידעינן דגבי חצר ל"ש לדבר עבירה משום דלא הוי בר חיובא כקושית מורי הגאון זצ"ל ואין לומר בסברת רבינו דמהאי נפקא זה נכון למ"ד חצר משום שליחות אתרבאי אבל השתא הרי קיימינן למ"ד משום יד אתרבאי וע"כ דבלא"ה ידעינן מסברא דהיכי דהשליח לאו בר חיובא כגון שוגג ואונס מחייב שולחו כאשר בארנו להאי מ"ד דע"כ סובר כן א"כ לפ"ז למ"ל קרא לרבות חצר וע"כ לגלות לן קרא דמשום יד אתרבאי ולאו משום שליחות וא"כ אף בלא גט להאי מ"ד ע"כ חצר דגניבה משום יד אתרבאי ושפיר הקשה הש"ס פה לכתוב רחמנא חצר ולא בעי גט להאי מ"ד דחצר משום יד אתרבאי ודוק: