שער המלך על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק א · הלכה כד
וכן התקינו חכמים שיכתוב זמן בגט כו' שמא הויא אשתו קרובתה כו'. בפרק המביא תנין מחלוקת ר"י ור"ל ופסק כר"י ודע שבפי' המשניות שם כתב רבינו וז"ל ור"ש מכשיר ידוע שהיום הולך אחר הלילה לפיכך נכתב ביום והעיד בו בלילה יהיה עדות שקר כו' ור"ש מכשיר לפי שאין לזמן אצלו תועלת מרובה לפי שהעיקר אצלנו תקון זמן בגיטין אמנם היא משום בת אחותו שמא תזנה תחתיו והיא אשת איש ושמא יכתוב גט בלא זמן קבוע ויתן לה ותאמר כבר אני גרושה הייתי בזה הזמן לפיכך אין בין היום ובין הלילה שיתחדש כמו זה ואין הלכה כר"ש עכ"ל והנה לעין הקורא דבריו מן המתמיהים ראשונה במ"ש לפי שאין לזמן אצלו תועלת מרובה והרי אין לך תועלת מרובה גדול מזה שאם לא היה בו זמן היה מחפה על בת אחותו ותו הדבר קשה במאי דמבואר מדבריו דר"ש נמי ס"ל דטעמא דתקנו זמן הוא משום בת אחותו וכר"י אלא דאפ"ה ס"ל דבנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דלא שכיח שתזנה אשתו בזמן מועט בין היום ובין הלילה והדבר תמוה דבהדי' פרכינן התם בשלמא לר"ל מש"ה הוא דמכשיר ר"ש אלא לר"י מ"ט ומשנינן א"ל ר"י אליבא דר"ש לא קאמינא כי קאמינא אליבא דרבנן הרי מבואר דלר"ש זמן לאו משום בת אחותו אתקן אלא משום פירות וכמו שפירש רש"י שם והוא מוכרח וכבר עמד בכל זה הרב בני יעקב דף ג' ע"ב יע"ש מה שנדחק הרבה ליישב פירוש הסוגיא לדעת רבינו ז"ל והם דברים דחוקים הרבה כמו שיע"ש ובר מן דין הדבר תמוה מי הכריחו לרבינו ז"ל להוציא הסוגיא מפשטה ולפרש' בדרך עקיפין כי על כן הנראה אצלי שרבינו ז"ל קשיתי' בפירוש הסוגיא כפרש"י דכיון דע"כ צ"ל לר"י דר"ש ס"ל דטעמא דתקנו זמן הוא משום פירות דאי משום ב"א א"כ מה"ט נכתב ביום ונחתם בלילה יהא פסול א"כ עכ"ל דר"ש ס"ל דאין לבעל פירות משעת כתיבה ומשו"ה לא חיישינן שמא תטרוף לקוחות שלא כדין וכ"כ רש"י ז"ל בד"ה היינו דאיכא והדבר מוכרח דליכא למימר דלר"י ס"ל לר"ש דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דכי אתיא למיטרף בעיא לאתויי ראיה אימת מטי גיטא לידה דאם כן קשה לר"ש מ"מ תקנו זמן בגיטין כיון דאיהו ס"ל דזנות לא שכיח ולא חייש לב"א ומשום פירי נמי ליכא למיחש כיון דס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ הדבר קשה דכיון דלר"י ע"כ ר"ש ס"ל דאין לבעל פירות משעת כתיבה א"כ מנ"ל לר"י לומר דלרבנן דר"ש ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולאפושי במחלוקת והא אדרבא טפי איכא למימר דכ"ע ס"ל דאין לבעל פירות משעת כתיבה ובהא פליגי רבנן ור"ש דרבנן ס"ל דזנות שכיח ומשו"ה תקנו זמן בגיטין משום טעמא דב"א ומשום פירות והלכך בנכתב ביום ונחתם בלילה סבירא להו לרבנן דפסול דאע"ג דליכא טעמא דפירות איכא משום ב"א ור"ש ס"ל דזנות לא שכיח וכי תקנו זמן משום פירות גרידא היא ובנכתב ביום ונחתם בלילה כשר כיון דליכא למיחש לפירי תו קשיתיה לרבינו ז"ל מה שהקשו התוס' שם בד"ה זנות לא שכיח דבריש כתובות תקנו שתהא בתולה נשאת ביום רביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לב"ד הרי דחששו לזנות אע"ג דלא שכיח כי ע"כ הוכרח רבינו ז"ל לפרש דמ"ש בגמ' ר"ל מ"ט לא אמר כר"י א"ל זנות לא שכיח לא קאי אעיקר תקנת זמן לומר דזנות לא שכיח ולא הוו חיישי רבנן לתקן זמן מה"ט שהרי אע"ג דלא שכיח חשו בה בריש כתובות אלא אנכתב ביום ונחתם בלילה קאי דכיון דזנות לא שכיח נהי דחשו חכמים לתקן זמן משום ב"א כדרך שחשו גבי בתולה מ"מ לא הוו פסלי רבנן נכתב ביום ונחתם בלילה כיון דעיקר זנות אפי' לזמן מרובה לא שכיח אע"ג דחשו לה מ"מ בין היום ובין הלילה הוי חששא דלא שכיח כלל ולא הוו חיישי רבנן משא"כ אי טעמא הוא משום פירות כיון דהוי מילתא דשכיח אי"ל אפי' לזמן מועט ור"י ס"ל דזנות שכיח וכיון דהוי מילתא דשכיח חשו חכמים אפי' לזמן מועט דומיא דפירות ואהא פרכינן בשלמא לר"ל מש"ה קמכשר ר"ש אלא לר"י דס"ל דזנות שכיח מ"ט דר"ש דמכשר ומשנינן אליבא דר"ש לא קאמינא דודאי לר"ש ס"ל זנות לא שכיח והלכך אע"ג דחשו חכמים לתקן זמן משום ה"ט מ"מ לזנות דזמן מועט לא חיישינן לה כלל כי קאמינא דזנות שכיח אליבא דרבנן דחשו לזנות דזמן מועט ומעתה מבואר דר"י דקאמר יש לבעל פירו' עד שעת נתינה אליבא דכ"ע קאמר אפי' אליבא דר"ש וניחא השתא לדעת רבינו אידך מימרא דר"י דקאמר מאימתי מוציאין לפירו' משעת נתינה דמשמע דמילתא פסיקת' קאמר ואלו לפרש"י ז"ל היה לו לר"י לומר הלכה כרבנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ולפ"ז מאי האי דקאמר התם רבא לקמן מאי טעמא דרבי שמעון כיון שנתן בה עיניו לגרשה שוב אין לו פירות אלא אתיא כר"ל ומעתה דברי רבינו מדוקדקים וז"ש לפי שאין לזמן אצלו תועלת מרובה כלומר דס"ל לר"ש דזנות לא שכיח וא"כ נמצא דאין כאן תועלת מרובה כיון דלא שכיח אלא דאפי"ה חשו בה חכמים ולפיכך אין בין היום כו' שיתחדש כמו זה כלומר דאם היינו אומרים דזנות שכיח ה"נ ודאי היינו חוששין לזמן מועט כדרך שחששו משום פירות אפילו לזמן מועט אמנם כיון דזנות לא שכיח ואין בו תועלת מרובה מסתייה דחששו לזנות דזמן מרובה כנ"ל נכון בישוב דברי רבינו ומה שהקשה עוד הרב בני יעקב מהא דאמרינן התם ר"י אמר אפילו מכאן ועד עשרה ימים הכשיר רבי שמעון ואפי' דהוי זמן מרובה ות"ל משום שמא יחפה על בת אחותו איכא למימר דרבי' קשיתיה קושית התוס' בד"ה עד שעת נתינה שהקשה בס"ד וז"ל וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא לית ליה קלא וליישב זה ס"ל ז"ל דע"כ לא אמרינן קלא אית ליה אלא דוקא בשעבר זמן מרובה ברם גבי נכתב ביום ונחתם בלילה כיון דהוי זמן מועט לית ליה קלא וחששו ומשום הכי במכאן ועד עשרה ימים ס"ל לר"י דמכשר ר"ש דליכא למיחש לבת אחותו משום דכיון דעבר זמן מרובה קלא אית ליה למילתא אלא דהא ליתא שהרי שם בסמוך אמרינן גבי אמר לעשרה כתבו גט לאשתי דלר"ל כולם משום עדים ואי חתמו תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה ימים פסולה משום מוקדם אע"ג דהוי זמן מרובה ולכן הנכון כמו שתירץ הרב הנזכר דהכא ליכא חששא דב"א דבשלמא באין בו זמן איכא למיחש שפיר שמא זנתה וכתב לה גט בלא זמן ואומר קודם לכן נתגרשתי ברם הכא ליכא למיחש שמא יחפה עליו שהרי מחמת קטטה בא לגרשה ואדרבא רוצה הוא בהריגתה וליכא למיחש אלא משום שמא אתרמי מילתא דזנתה ולא נודע לבעל ונמצא למפרע חופה את ב"א בזמן מועט לא חששו משא"כ בזמן מרובה דליכא למיחש שמא הבעל יחפה עלי' כיון שהוא חוזר עליה לגרשה ולשמא אתרמי דזנתה ונמצא למפרע הוא חופה עליה ליכא למיחש דכיון דהוי זמן מרובה יודע הדבר לבעל ולא יחפה עליה את"ד ואפילו לפי תי' זה נראה דק' דאם כן למאי אצטריך ר"י גבי אמר לעשרה כתובו לומר דב' משום עדים וכולן משום תנאי דמשמע דאי אמרינן דכולן משום עדים פסול משום מוקדם הא כיון דהוי מכאן ועד עשרה ימים דהוי זמן מרובה ליכא למיחש משום ב"א כלל ואפשר לומר דר"י הוצרך לומר דכולן משום תנאי לומר דאפילו נתנו לה קודם חתימת השאר כשר וס"ל לרבינו כדעת הר"ן ז"ל שם ועיין בהרב בני יעקב ז"ל בדף י"ב ע"ד ודו"ק:
מעשה חושב (רפו) הוכרח רבינו ז"ל לפרש אנכתב ביום ונחתם בלילה קאי דכיון דזנות ל"ש כו'. אע"ג דחשו לה כו'. תמהני דהא פלוגתא דר' יוחנן ור"ל היא אעיקר תקנה דזמן דתנן בפ' המגרש. דגט שאין בו זמן פסול ופליגי בטעמא דמלתא ולא מייתי לה הש"ס בפ"ש דגיטין אלא משום דפריך התם לר' יוחנן מר"ש דמכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה דלא ס"ל טעמא דשמא יחפה וע"ש. והשתא אי נימא כמ"ש הרב המחבר דר"ל נמי מודה דעיקר תקנתא הוי נמי משום זנות כמו משום פירות אלא שזנות דיומא הוא דלא שכיח א"כ איך קאמרינן עלי' דר"ל דה"ט דלא קאמר כר' יוחנן דמשום טעמא דשמא יחפה איתקן זמן בגיטין משום דזנות לא שכיח הרי אמרינן דהוא נמי מודה דזנות שכיח כיון דפלוגתייהו לא קאי אהאי דנכתב ביום ונחתם בלילה אלא דפרכינן התם לר' יוחנן מר"ש דמכשיר וכנ"ל ולפי דברי רבינו המחבר ז"ל הא צ"ל דמחלוקתן אינה אלא בטעמא דת"ק דר"ש דפוסל בנכתב ביום ונחתם בלילה והיינו דס"ל לר' יוחנן דטעמא דת"ק דפוסל משום דס"ל דאפי' זנות דיומא נמי שכיח ולפ"ז ממילא הרי ר"ש דמכשיר ס"ל דבזמן מועט לא שכיח וא"כ מאי פריך לר' יוחנן מר"ש וגם איך שייך לומר בשינויא האי לישנא דקאמר התם אליבא דר"ש לא קאמינא דהרי האי לישנא משמע דר"ש ודאי ס"ל דטעמא משום פירות וז"א דהא אמרת דר"ש דמכשיר הוא משום דס"ל דאע"ג דתקנו זמן בגיטין משום בת אחותו מ"מ לזמן מועט כי האי לא חיישינן לחיפוי וקושיית הש"ס מעיקרא ליתא דהא כבר ידעינן דת"ק ור"ש פליגי בזה: ועוד יקשה דאי נימא דבעיקר תקנת הזמן בגיטין סובר ר"ל נמי דמשום בת אחותו הוא א"כ נימא דאפי' אי ס"ל לת"ק נמי דזנות דיומא לא שכיח מ"מ פוסל בנכתב ביום ונחתם בלילה משום דלא פלוג רבנן (כמו בהאי דמאוחר דפסול להרמב"ם גופי' אע"פ שלא נתנו לה עד זמן הכתוב בו כמ"ש הגאון המחבר ז"ל בעצמו לקמן בדף הסמוך הלכה כ"ה) ור"ש ס"ל דכיון דזנות דיומא לא שכיח הגט כשר וזה עולה יפה טפי למימר דפליגי בהך סברא אי איכא למימר דלא פלוג רבנן בדין זמן הגט או לא ממאי דנימא דפליגי במציאות אי זנות דיומא שכיח אי לא: