שער המלך על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ד · הלכה ט
הגוזל א' מחמשה כו' קנס היא שקנסוהו חכמים כו'. כתב ה"ה משנה ביבמות ופסק כר"ע ובפרק כ' מה' מכירה דין כ' כתב רבינו דהלוקח מה' בני אדם וכל אחד מהם תובע ואומר אני הוא בעל המקח מניח דמי המקח ביניהם ומסתלק כו' ואם הוא חסיד נותן דמים לכל א' וא' כדי לצאת ידי שמים וכתב ה"ה שם דפסק כרשב"א וכסתם מתניתין דיבמות דלא נחלקו ר"ע ור"ט בלוקח שמניח דמי המקח ביניהם ומסתלק יע"ש ואע"ג דבפ"ה מהלכות שאלה ופקדון דין ד' פסק רבינו בשנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה ק"ק כו' דישבע לכל אחד מהן שהפקיד מהן מאתים ונוטל שאני פקדון דכיון שמפקיד אותו לזמן רב מקרי פושע דהו"ל למידק וליכתוב שם כל אחד על כיס שלו מה שאין כן במקח דלפי שעה רוצים הדמים לא הו"ל למידק דסבור מיד יביא אחד מעותיו וכ"כ הנ"י ז"ל בפרק המפקיד והרשב"א ז"ל הובאו דבריו בס' אסיפת זקנים דצ"ט ע"ג יע"ש וכן נראה שהוא דעת התוס' ז"ל בפרק המפקיד דל"ז ע"ב ד"ה אמר רבא שכתבו שם דמדנקט מתני' דאתי נמי כר"ע אביו של אחד מכם דמשמע משום דהוי שמא ושמא אינו חייב לצאת רק יד"ש דוקא הא הפקידו הן עצמן דמסתמא תבעי ליה ברי ושמא חייב מדינא אע"ג דלא עביד איסורא כיון דהוה ליה למידק נמצא דהוו תרי סתמי דסתרן אהדדי דבפרק האשה שלום סתם לן מתני' כרשב"א דבמקח כיון דלא עביד איסורא אפי' ר"ע מודה דפטור ובפ"ה סתם לן דאף בפקדון דלא עביד איסורא חייב לר"ע אלא ודאי דשאני פקדון ממקח וכן מוכח ממ"ש שם ע"א ד"ה גזל וז"ל ואפי' לר"ע דאמר דישלם לכל אחד ואחד היינו משום שיודע בודאי שהוא חייב לאחד מהן אבל גבי ברי ושמא יודה דפטור שאינו חייב כלל עכ"ל וי"ל דאמאי הוצרכו לזה ואמאי לא תי' דשאני הכא דהו"ל למידק כמ"ש בגמ' ודוחק להעמיס זה בתי' אלא נר' דס"ל דגבי מקח לא הו"ל למידק כמ"ש הנ"י והרשב"א ומש"ה הוצרכו לחלק בהכי לת"ק דהרשב"א דס"ל דאף במקח פליגי ר"ט ור"ע וכיון שכן קשה ממ"ש בד"ה התם מבעי ליה וז"ל וא"ת דבפ' הגוזל קמא קאמר מעשה בחסיד אחד שבא לפני ר"ט וא"ל הנח דמי מקחך ביניהם ותסתלק ולא בעי חסיד לצאת יד"ש כו' והשתא מאי קשיא ליה הא כיון דמקח לא הו"ל למידק הו"ל כפקדון בכרך א' דפטור אפי' לצאת י"ש לפי שיטת ז"ל שם וכן קשה גם כן ממ"ש שם בד"ה ומי אמר דלצאת י"ש אפילו ר"ט מודה שמשלם לכל אחד ואחד אע"ג דלא עביד איסורא ומתני' אוקמינא לה כר"ט וקתני אביו של אחד מכם כו' נותן לכל א' וא' ומאי ראיה שאני פקדון דהו"ל למידק ויש ליישב דס"ל דה"ט דלא הוה ליה למידק לא מהני אלא לפוטרו בידי אדם דביד"ש אפי' בלאו ה"ט נמי חייב מידי דהוי אמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב לצאת יד"ש אע"ג דלא הוה ליה למידק ודוקא בפקדון דאיכא טעמא דאתון לא קפדיתו מש"ה הוא דפטור אפילו לצאת יד"ש משא"כ במקח דליכא טעמא דאתון לא קפדיתו דמה להם למוכרים למעבד דכל המוכרים צריכים למכור בשוק וכמ"ש בס' א"ז משם תלמידי הרי"ף ז"ל וא"ל כמ"ש הרב ש"ך סי' רכ"ב סק"ד דדוקא בפקדון שהפקידו ב' זה מנה וזה מאתים שייך למימר אתון גופייכו לא קפדיתו כיון שהפקידו ב' יחד יש לחוש לחילוף אבל הוא שלא מכר רק א' לא שייך לומר כן דמהיכא תיתי יאמר אחר שמכר דבר שלא היה מעולם עכ"ל יע"ש והילכך אע"ג דלא הוה ליה למידק חייב לצאת יד"ש כיון דזה טוען ברי וזה טוען שמא ומה שהביאו ראיה ממתני' דאביו של א' מכם היינו לומר דכיון דבפקדון אפילו בשמא ושמא חייב לצאת יד"ש ה"ה נמי במקח בברי ושמא אע"ג דלא הוה ליה למידק שחייב לצי"ש: ובהא ניחא מה שהקשה הרב ש"ך ז"ל שם בסימן הנזכר סק"ו על מרן הב"י ז"ל שפסק בסי' רכ"ב בלקח מה' בני אדם דחייב לצאת י"ש אע"ג דלא הוה ליה למידק אסור ובסי' ס"א פסק דבכרך אחת אפילו לצאת יד"ש אינו חייב יעויין שם שהניחו בצ"ע כנ"ל ודו"ק : והתוס' בפרק הגוזל קמא דק"ד ד"ה שכבר כתבו בתירוץ הב' וז"ל א"נ אפילו לצי"ש אינו חייב לר"ט אלא בגזל אבל בפקדון ומקח דלא עביד איסורא לא וכן משמע בפרק המפקיד דכי רמי התם גזל אגזל משני הכא בבא לצאת י"ש ולעיל מיניה כי רמי פקדון אפקדון לא בעי לשנויי הכי עכ"ל וראיתי להרב ח"ה בפרק המפקיד שהקשה וז"ל וצ"ע לתי' דהאיך מתוקמא רישא או אביו של אחד מכם כו' דנותן לכל א' מנה וי"ל לשיטתם שם דרישא דגזלתי אתיא כר"ט אבל רישא דאביו של א' כו' לא אתייא כר"ט אלא כר"ע אבל התוספות דהכא ימאנו בזה כמ"ש להדיא לקמן כיון דאוקימנא מתני' דגזלתי כר"ט אתייא הך דאביו של א' כו' נמי כר"ט עכ"ל וק"ל לפי תי' דאם כן מאי האי דכתבו התוס' בפרק המפקיד דכי רמי כו' והא אכתי תקשי להו אפי' לפי שיטתם ואמאי לא משני דרישא בבא לצי"ש ואליבא דר"ע וסיפא בדיני אדם ואי משום דלר"ע אפילו בדיני אדם חייב כשתובעים אותו אם כן מאי ראיה אכתי נימא דאפילו לר"ט חייב לצאת י"ש אפילו בפקדון ומאי דלא משני תלמודא הכי משום דבעי לאוקמא למתני' ככ"ע ואפילו כר"ע ולכן נ"ל שמ"ש התוס' דבפקדון ומקח דלא עביד איסורא אינו חייב לא כ"כ אלא בפקדון דומיא דמקח היכא דלא הוה ליה למידק דהיינו בהפקידו בכרך אחד וז"ש א"נ אפילו לצאת י"ש אינו חייב אלא בגזל דעביד איסורא והילכך הכא דלא שייך טעמא דהו"ל למידק כמ"ש הרשב"א חייב אבל בפקדון ומקח דלא עביד איסורא וגם לא הו"ל למידק פטור אפי' לצאת י"ש ולזה הביאו ראיה מדלא משני תלמודא הכי כלומר מדלא קאמר אלא משמע דאכתי קאי שנוייא דלעיל דרישא דחייב בבא לצי"ש מיירי בב' כריכות וסיפא בכרך אחד ופטור אפי' לצי"ש כמ"ש כאן כנ"ל ודו"ק. ודעת הרא"ש בפרק המפקיד נראה שלא כדעת התוס' דכל שתובעים אותו אפילו בכרך אחד חייב לצי"ש שכ' שם וז"ל אבל הפקידו זה בפני זה זה מנה וזה ר' אי תבעי ליה פטור דלא הו"ל למידק ואי לא תבעי ליה פטור אפי' לצאת י"ש ע"כ משמע דדוקא בדלא תבעי ליה הוא דפטור אפי' לצי"ש ולפי דבריו צ"ל דסיפא דקתני שנים שהפקידו נותן לזה מנה כו' מיירי בדיני אדם ובכרך אחד דאלו בשני כריכות אפי' מדיני אדם חייב לר"ע והיינו שכתב דמדלא קאמר אלא משמע דאכתי צריכנא שנוייא דלעיל דרישא מיירי בשני כריכות ובבא לצי"ש וסיפא בכרך אחד ובדיני אדם והא דנקט בב' שהפקידו חידושא אשמועינן דאפי' בטוען ברי אפ"ה פטור מדיני אדם ואפשר שהכריחו להרא"ש לומר כן ממאי דפריך בגמרא ומי אמר רבא כל בב' כריכות הו"ל למידק והאמר רבא כו' דק"ל קו' התוס' ז"ל שהקשו בד"ה ומי דהא מתני' אוקימנא לה בבא לצי"ש מש"ה הוצרך לומר דב' שהפקידו לא מיירי אלא מדיני אדם ומש"ה פריך דמדאוקי רבא לסיפא דפטור בדיני אדם בכרך אחד משמע דבב' כריכות חייב מדיני אדם דאלו מדיני שמים חייב אפי' בכרך אחד ועוד הכריחו להרא"ש מהא דקי"ל במנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב לצי"ש אע"ג דלא הוה ליה למידק והילכך ה"נ אפי' בכרך אחד דלא הו"ל למידק חייב והתוס' חלקו במ"ש לעיל וא"נ דשאני התם דהו"ל ברי ושמא משא"כ בשיודע בודאי שאין לו משל אחרים אלא ג' מאות וכמו שחילקו כן התוס' לר"ט ד"ה גזל (ועיין בהרב"ח סי' הנז') וכן מבואר שיטה זו בס' אסיפת זקנים משם הר"ן ע"ש ועיין בהרב גד"ת דף קע"ב ע"ב ודלא כמ"ש הב"ח דלהרא"ש סיפא דב' שהפקידו מיירי בשאין תובעים אותו ובכרך אחד דליתא שהרי מתני' קתני בהדיא זה אומר שלי ק"ק כו' משמע דטוענים ודאי כן ותו דאי מיירי בדלא תבעי ליה ברי א"כ אמאי הוצרכו לאוקומי בכרך אחד אפי' בב' כריכות נמי יהא פטור אפי' מלצי"ש מטעמא דמפקיד הו"ל למידק וכמ"ש הרא"ש דמש"ה קתני במתני' אביו של אחד מכם ולא קתני אחד מכם הפקיד אצלי דבכ"הג אפי' לצי"ש לא מחייב דמפקיד עצמו הו"ל למידק כנ"ל פשוט ומ"מ מ"ש הרא"ש ולא דמי למנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב לצי"ש כדאיתא בפ' הגוזל קמא דהתם ברי ושמא והכא ברי וברי הם דברים תמוהים וכמו שתמ' הרב גד"ת וז"ל ולא ידענא אהיכא קאי דאי אדסליק מיניה דבב' כריכות חייב בפקדון אי מדינא תבעי לי' וע"ז הרגיש דמ"ש מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דחייב לצי"ש ולא מן הדין לא מצאתי מקום לא לקו' ולא לתי' דהכא בב' כריכות שאני דהו"ל למידק כמ"ש בגמרא כו' וגם תי' אין לו מובן דאדרבא איפכא דכל שנפקד טוען שמא מתחייב יותר מהיכא דטוען ברי ואי אדלעיל קאי שכתב דבכרך אחד פטור אפי' לצי"ש היינו בדלא תבעי ליה גם בזה אין מקום לקו' ולא לתי' דהתם איכא תובע ברי הכא ליכא תובע ומאי האי דקאמר התם ברי ושמא הכא ברי וברי משמע דתבע ליה והא ליתא יע"ש שהניחו בתימא ולא מצא מקום ליישב דבריו כי אם כו' ואם איישר חילי אמינא דט"ס נפל בדבריו וצ"ל התם ברי ושמא הכא שמא ושמא שהוא ממש כמ"ש עכ"ד ועיין במרן הב"י סי' הנזכר שהביא דברי הרא"ש אלו כמו שהם בלתי הגהה ולכן נרא' לי לומר דדברי הרא"ש קאי אדסליק מיניה שכתב דכל שתובע אותו חייב מדינא ומ"ש הרב הנז' דא"כ מאי קו' התם שאני דהו"ל למידק י"ל דלא משני הכי משום דאכתי הוה ק"ל לת"ק דרשב"א ס"ל דאף במקח נחלקו ר"ע ור"ט אע"ג דגבי מקח לא הו"ל למידק כמ"ש לעיל וכן הוא מוכרח שדעת הרא"ש כן ממש בפקדון דחייב בב' כריכות ובמקח כתב דפטור וההיא דר"ן דמנה לי בידך משמע דאליבא דכ"ע היא מדלא קאמר עלה כתנאי היא וכ"כ הרמב"ן הובא בס' א"ז ע"ש וכן צ"ל ג"כ לדעת התוס' ז"ל שהקשו בד"ה הנז' וכמ"ש לעיל ומ"ש הרא"ש דהתם ברי ושמא והכא ברי וברי כונתו לומר דהתם במה שזה טוען ברי הלה טוען שמא שאינו יודע שהוא חייב כלל משא"כ הכא דהוי ברי וברי דלנפקד נמי ברי לו שהוא חייב לאחד מהם והוא ממש כתי' התוס' בד"ה גזל כנ"ל ליישב דברי הרא"ש ע"צ הדחק ומה שהקשה הרב הנז' דקע"ג ע"א לדעת רבי' בפ"ה מה' שאלה ופקדון שכתב דדוקא בכרך אחד ממש הוא דפטור דא"כ מאי האי דקאמר בגמרא סיפא נעשה כמי שהפקיד כו' וכן הקשה הרב לח"מ ע"ש לק"מ שגי' הגאונים ורבינו היתה סיפא שהחזיק לו בכרך אחד עיין בס' א"ז דצ"ט ע"ד ופשוט: