אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק א · הלכה יג

הלכה ט

ואעפ"כ אם לא היתה הגזילה קיימת ורצה הגזלן כו'. בפרק הגוזל דף צ"ד פריך עלה בגמרא מברייתא דקתני הניח להם אביהם מעות של רבית כו' אין חייבים להחזיר אינהו הוא דלא הא אביהם חייב להחזיר ומשני בגמרא בדין הוא כו' ופי' רש"י ז"ל הם חייבים דכתיב והשיב את הגזילה דקנינהו בשינוי רשות וקסבר רשות יורש כרשות לוקח דמי ע"כ והרב גד"ת שער מ"ו חלק ד' סי' א תמה על רש"י ז"ל דכיון דלא קיימא לן הלכתא כרמב"ח אלא כרבא דאמר רשות יורש לאו כרשות לוקח בפרק הגוזל בתרא דטעמא דברייתא משום דכתיב אל תקח כו' לדידיה אזהר רחמנא לבריה לא אזהר אמאי שביק טעמא דרבא שהוא אליבא דהלכתא ונקט טעמיה דרמב"ח שהוא דלא כהלכתא יע"ש מה שתי' שדבריו תמוהים וכבר תמה עליו הרב מש"ל ז"ל ה' מלו"ל פ"ד דין ה' והרב הנז' תי' לקושיא זו שרש"י ז"ל הוקשה לו דמאי קא דייק בגמרא הא אביהם חייב להחזיר אימא דלעולם האב פטור משום תקנה אלא דרבותא אשמועינן בבנים דאע"ג דלא שייכא תקנה גבייהו שהרי דבר המסויים מחזירין הבנים ומקבלין מהם אע"ג דמן האב אין מקבלין אפי' דבר המסוי' וכמ"ש התוס' בד"ה אי עשה אלא ע"כ צ"ל דקו' הגמ' היא מהכרח דמגופ' לא אצטריך דפשיטא דהא תנינן לה במתני' הגוזל ומאכיל כו' או שהניח לפניהם פטור אלא ודאי דלדיוקא אתי לאשמועינן דאביהם חייב להחזיר וקו' זו לא אתי אלא לרמב"ח דאלו לרבא דממעט מקרא לק"מ דאיכא למימר דאצטריך לגופיה משום דממתני' לא שמעינן ליה דמתני' איירי בשאכלום עכת"ד ואין להקשות על דרך זו דא"כ מאי קמשני בדין הוא דאביהם נמי פטור והא דקתני בדידהו משום דבעי למתני סיפא הניח להם אביהם פרה וטלית כו' הא אכתי תקשי דסיפא גופא למאי אצטריך הא שמעינן לה ממתניתין דקתני ואם היה דבר שיש בו אחריות נכסים כו' ורמב"ח אוקמה למתני' בדבר המסויים ומשום כבוד אביהם דהא ודאי ל"ק משום דבמתניתין לא מיפרשא בהדיא מילתא בכל דבר המסויי' דלישנא דקתני ואם היה דבר שיש בו אחריות לא משמע אלא דוקא קרקע ואתא ברייתא לאשמועינן דלאו דוקא קרקע אלא אף כל דבר המסויים וכדחזינן באידך ברייתא דקתני מתני רבי לר"ש בריה לא סוף דבר כו' וזה פשוט: אך קשה שהרי הרב ז"ל לעיל מזה הכריח מברייתא זו דאע"ג דגבי גזל אם הניח אחריות נכסים חייבים לשלם אף לרמב"ח דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי גבי רבי' מודה משום דליכא שעבוד נכסים ברבית מדלא קתני בברייתא דאם הניח להם אביהם אחריות נכסים חייבים לשלם וא"כ אפילו נימא דמאי דדייק בגמרא הא אביהם חייב להחזיר הוא אליבא דרמב"ח מאי פריך נימא דאצט' לאשמועינן דאע"ג דגבי בנים לא שייכא תקנה והוה אמינא דאם הניח להם אחריות נכסים חייבים לשלם דומיא דגזל קמ"ל וצ"ל דרש"י אזיל כשיטת י"א שהביא הרב החינוך דגבי רבית נמי איכא שעבוד נכסים דומיא דגזל ואם כן לרמב"ח ע"כ ברייתא לא איירי אלא בדליכא אחריות נכסים ובמתניתין דהגוזל בתרא דקתני סתמא אם הניח לפניהם פטורים לא איירי אלא בדליכא אחריות נכסים ומ"מ מ"ש הרב ז"ל דגבי בנים כיון דלא שייכא תקנה חייבים לשלם אין נ"ל סברא זו דכיון דאביהם פטור מכח תה"ש הפקר ב"ד הפקר וממונא דיליה הוא דקא ירת' ומה שהביא ראיה מדבר המסויים דאע"ג דמן האב אין מקבלין מקבלים מן הבנים משום דלא שייכא תקנה בהו כמ"ש התוס' נראה לע"ד דלא כתבו כן שתוס' אלא דוקא בדבר המסויים דחייבין להחזיר מפני כבוד אביהם אהא דוקא הוא דכתבו משום דלא שייכא תקנה גבי בנים אמרו דחייבין להחזיר ומקבלין מהם דאי הוה שייכא תקנה גבייהו לא היו חוששי' חכמים לכבוד אביהם כי היכי דלא חששו לאיסור גזל אמנם היכא דליכא משום כבוד אביהם ה"נ דמודו התו' דפטורים דכיון דאביהם היה פטור הו"ל ממונא דידי' וכן מצאתי אחר החיפוש בשיטה ס' תורת חיים שהוקשה לו בפשט השמועה כקושית הרב ותי' כדכתיבנא והביא ראי' לזה מההיא דפרק הגוזל דקאמר רבא גזל והשביח והוריש מה שהשביח הוריש כו' הרי דאע"ג דשבח שעל גבי גזילה דקנה גזלן הוא משום תקנת השבים ולא שייכא תקנה גבייהו אפי"ה קאמר רבא דקנו יורשים מה"ט והיא ראיה נכונה ולכן הנרא' לי דרש"י הוקשה לו דאדפריך הא אביהם חייב להחזיר דבהא שייכא תי' דבדין הוא כו' אמאי ל"ק ליה הכי דמדקתני בברייתא הניח להם אביהם מעות של רבית פטורים משמע בהדיא דדוקא ברבית פטורים משום דכתיב וחי אחיך לדידי' אזהר רחמנא לבריה לא אזהר אבל בגזל דליכא קרא חייבים להחזיר דאי לא אדתני בברייתא מעות של ריבי' דמן התורה פטורים לישמועינן רבותא דאפילו בגזלה דמן התורה חייבים אפי"ה משום תקנה אין חייבים ומכ"ש רבית דמן התורה פטירי והמתרץ גופיה היכי הוה ניחא ליה ברייתא בהך תי' ואמאי לא אקשי לי' בכה"ג ומכח זה הוצרך לומר דהמקשה והמתרץ ס"ל דטעמא דברייתא משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי וכיון שכן משו"ה לא מצי דייק מדקתני מעות של רבית דמשמע הא מעות של גזל חייבים דכיון דטעמא דרבית היא איהו טעמא דגזל ליכא רבותא בגזל טפי מרבית וא"כ ע"כ דברייתא חדא מנייהו נקט כיון דלא נפ"ל מידי לרבא ודאי דלא מתרצא בהכי דהא ע"כ רבא לא ס"ל הך תי' דאל"כ אמאי הוצרך רבא לומר דטעמא דברייתא משום דלדידי' אזהר רחמנא ת"ל משום דאין מקבלין מהם וכן נמי לא מצי קאי לרמב"ח למאן דמתני לה התם אהך ברייתא משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי וכיון דהך תי' אינו אלא לר"י איכא למימר דר"י סבירא לי' כרמב"ח ולפום מאי דמסיק בגמרא לק"מ לרבא מהך ברייתא משום דבגזילה קיימת לא עבדי רבנן תקנתא וא"נ דמיירי קודם תקנה כנ"ל ודוק:
ודע שמ"ש רבינו פ"ד מה' מו"ל דין ה' נראה מדבריו ז"ל דברבית אפילו אם הוא קיים אין מקבלין מהם אלא א"כ הי' דבר המסויים ועיין בהרב מש"ל ז"ל מה שנתן טעם לדבריו יע"ש וכן הוא דעת הרב התרומות בשער הנז' ויש לדקדק עליו ממ"ש לעיל בסמוך וז"ל וזה שכתב שאין מקבלין מהם יש ליישב שהרי כמה משניות שהיו מענשין וכופין את הגזלנים כו' עד ואין לנו לתרץ ולחלק שכל אלו הדינין שדנין בהם החזרה בגזילה קיימת וברבית קיים עסקינן דהא אפי' בשאינו קיים אנו מוצאים וכדחזינן באיזהו נשך האי מאן דמסיק זוזי דרביתא כו' וזה הרבית בודאי אינו בעין כו' ואפ"ה כופין והשתא לפי מ"ש בסמוך היכי הוה ניחא לי' לומר דהני מיירי ברבית קיים הרי ברבית אפי' קיים איתי' לתקנת' וליכא למימר דמ"ש ברבית קיים היינו לומר רבית קיים ומסויים ואיידי דנקט גזילה קיימת נקט רבית קיים דא"כ אמאי הוצרך להביא ראי' מההיא דאמר רבא בדף ס"א הוה ליה לאתויי ראי' מההיא דאמר אביי התם האי מאן דמסיק זוזי דרביתא מחבריה וקאזלי חיטי בד' דאתמר התם מקמי מימרא דרב' זו ויש ליישב דאה"נ דלפי האמת ס"ל להרב התרומות ז"ל דברבית קיים נמי איתא לתקנת' דרבי מהטעם שכתב הרב מש"ל אלא שכוונת הרב ז"ל לומר שאין לחלק ולומר מכח קו' זו דכל הני עובדי דרבי מיירי ברבית קיים ונימא דגזילה ורבית שוים הם שהרי באיזהו נשך כו' מיהו לפי האמת אין לחלק בהכי ובהכי ניחא מה שדקדק הרב גד"ת ז"ל שם יע"ש ודוק: ובמה שהקש' עוד הרב התרומות לתירוץ ר"ת ז"ל וז"ל אלא שלזה התירוץ קשה המשנה שאמרה כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה ואותה משנה מסתמא רבי שנאה כו' יש לדקדק דמאי קו' נימא דמתניתין מיירי בגזילה קיימת ואי כוונת הרב ז"ל להקשות לפום מאי דס"ד בגמ' דאפי' בגזילה קיימת איתיה לתקנתא דר' אמאי לא פריך ממתניתין א"כ היכא הוה ניחא ליה לעיל בהך תירוץ לומר דהני מתני' וברייתות מיירי בגזילה קיימת הא אכתי תקשי ליה לפו' ס"ד דמקשה כדק"ל להך תירוץ וצ"ל דאה"נ דהוה מצי לדחויי הכי אלא דעדיפא מינה דחי לה דאפי' לפום מסקנא דתלמודא אין לתרץ בהכי ולפי מ"ש הרב מש"ל ז"ל דבגזילה קיימת נמי אי איכא שינוי השם אין מקבלין מהם כיון דקנאו בשנוי ניחא שפיר דקו' הרב התרומות היא אף לפי המסקנא שהרי מתניתין איירי בדאיכא שנוי כנ"ל:
והתוס' ז"ל בד"ה אי כו' כתבו בתירוץ הב' כדעת רבינו דבדבר המסויים מקבלים מהם לפי כבודו וראיתי להרב התרומות בחלק הנזכר סימן א' שהקשה לתי' זה דכיון דבדבר המסויים מקבלין מהם אם כן חייבים להחזיר דלא אמרינן דאין חייבים להחזיר אלא מה שאין מקבלין ונמצא לפי זה שהבנים יש להם דין האב עצמו וכיון שכן קשה מאי האי דמשני בגמ' בדין הוא דאביהם נמי אינו חייב להחזיר והא דקתני בדידהו משום דקבעי למתני סיפא בדידהו כו' הא אכתי תקשי דאמאי לא תני סיפא נמי בדידיה דאם הוא דבר המסויים חייב להחזיר יע"ש ולע"ד לק"מ דה"נ ודאי דדינא דסיפא מצי למתנייה בדידיה אלא דברייתא רבותא אשמועינן דאי הוה תני סיפא נמי בדידיה ה"א דבנים אינם חייבים להחזיר שהרי התוספות בפ' הכותב דפ"ו ע"א ד"ה פריעה הוק' להו הך ברייתא דאמאי חייבים להחזיר משום כבוד אביהם הא הוי מ"ע שמתן שכרה בצידה שאין ב"ד מוזהרין עליהם דלה"ט אמרינן דבדליכא אחריות נכסים מצוה על היתומים ואין כופין ותי' דשאני דבר המסויים דאם לא יחזירו איכא קלון אביהם יע"ש וא"כ אי לא הוה תני לה בדידהו הוה טעינן בהכי ומ"ש בגמרא איידי דבעי למיתני סיפא בדידהו אין הכונה לומר דלא מצי למתנייה בדידיה אלא ה"ק איידי דבעי למתני סיפא בדידהו לאשמועינן חידושא תני נמי רישא בדידהו וא"נ דהו"א כיון דקי"ל כבוד א"ו משל אב ומדינא אינם חייבים להחזיר הוי לגמרי ממונא דידהו ואינם חייבים כמ"ש מרן הב"י ז"ל בטי"ד סימן ר"מ משו"ה הוצרך למתנייה סיפא בדידהו כנ"ל:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה