שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק יב · הלכה כד
המדיר את אשתו שלא תטעום א' מכל הפירות כו'. בפרק המדיר דע"א כתבו התוס' בד"ה שלא תטעום ז"ל לאו בכל פירות מדיר לה דא"כ לא הוה חייל כדאמרי' בפ"ב דנדרים גבי קונם עיני בשינה סתם לא חייל נדר למיסר שינה עליה כו' אבל למאי דס"ד דאדרה איהו ותלינהו בתשמיש חל אפי' הדירה מכל פירות כו' ונראה שדבריהם סתרי אמ"ש שם בסמוך בד"ה שנדרה היא וז"ל ונראה לר"י דהשתא לא מיירי בדתלנהו בתשמיש אלא שנדרה הנאה מכל פירות כל זמן שהיא תחתיו כו' והרב נת"מ דרמ"ח ע"ד כתב דאפשר לומר דכיון שנדרה כל זמן שהיא תחתיו הו"ל כנודר לזמן דחייל נדרה כמ"ש הר"ן בפרק הנודר מן הירק יע"ש. ואיני מבין דבריו דא"כ אמאי הוצרכו התוס' לומר דלאו בכל פירות מדיר לה כו' וכתבו אבל למאי דס"ד דהדרה איהו כו' דמשמע דלמאי דמסיק דנדרה היא לא מצי לאוקמה בנדרה מכל פירות וע"כ דהיינו משום דאזלי לשיטתם שכתבו בד"ה שנדרה משם ר"י דהשתא לא מיירי בדתלינהו בתשמיש דאלו לפי דעת רש"י ז"ל למסק' ג"כ הכי מתוקמא בדתלינהו בתשמיש ואיך כתבו למאי דס"ד וכיון שכן כפי מ"ש דבנודר' כל זמן שהיא תחתיו היא אמאי הוצרכו לומר דלאו בכל פירות קאמר אלא ודאי מוכח בהדיא דס"ל דאפי' בנודרת כל זמן שהיא תחתיו לא חייל נדרה כיון שלא נדרה לזמן מוגבל שיכול לחיות בו וע"כ לא כ' הר"ן אלא דוקא בנודר בפי' זמן שיכול לחיות בו וכמ"ש הרב הנזכר בס"ד יע"ש ולכן העיקר כמ"ש החד"ה דלישנ' דמתני' נקטו ולאו דוקא אלא ממין א' יע"ש והרא"ש ז"ל שם כתב וז"ל והיה אומר ר"ת אם אדם אומר קונם כל פירות שבעולם עלי לא חייל הואיל וא"א שלא יעבור כדאשכחן בפרק ב' דנדרים דאם אמר קונם עיני בשינה בסתם דלא חייל הנדר לאסור שינה עליו עכ"ד יע"ש והנר' שכונת דבריו במה שהביא ראיה מפ"ב דנדרים היינו לומר דלא תימא דדוקא בשבועה הוא דאמרי' מלקין אותו וישן לאלתר אבל בנדרים אם נדר בדבר שאינו יכול לעמוד בו מחייב לקיים נדרו עד זמן שיכול לעמוד בו ואם אכל או ישן שלא מתוך האונס הרי זה עובר משום בל יחל וע"ז הביא ראיה דנדרים ושבועות חדא נינהו וכן מבואר ממ"ש בתשו' מיימו' דשייכי לה' נדרים סי' ד' שכתבו וז"ל אע"ג דבפ"ב דנדרים תני ואלו הן נדרי עינוי נפש אמר קונם פירות העולם עלי ה"ז חל הנדר וצריך לקיימו עד שיפר ואם אינו יכול לעמוד בהם הו"ל נדר שוא וא"צ הפרה ומיד עבר בבל יחל ומותר לאלתר בלא הפרה כמו שבועה שלא ישן שמלקין אותו וישן לאלתר דאין חילוק בין נדר לשבועה דהכי משמע בפ"ב דנדרים גבי קונם עיני בשינה יע"ש אמנם למ"ש ר"ת דקונם כל פירות שבעולם לא חייל נדרא כלל ונדר שוא אין בו משום לתא דאיסורא הא ודאי דליכא לאתויי ראיה מההיא דפרק ב' דנדרים דאדרבא ריהטא דשמעתתא התם משמע דנדרי שוא חיילי ויש בהן משום בל יחל והתו' ז"ל בפ"ג דשבועות דכ"ח ד"ה באומר יאסרו הקשו מהך סוגייא לדעת ר"ת דס"ל דנדר שוא לא חייל כלל וכ"כ בפ' השולח דל"ה ד"ה ונודרת ולדעת ר"ת צ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן שם דנקט לישנא דמי שבקינן ליה משום דבעי לאתויי ההיא דר"י דמיירי בשבועה אמנם בנדר שוא ודאי כיון דאין בו חלות כלל אין כאן איסור כלל משום דאין בו הזכרת השם יע"ש וראיתי להרב נת"מ דש"ג ע"ד על ההיא דנודרת ואוסרת כל פירות שבעולם כתב וז"ל וכתבו התוס' ד"ה כל פירות דאע"ג דנדר חייל אף על דבר שא"א לקיימו כדאמרינן בפרק ב' דנדרים גבי קונם עיני כו' מ"מ כיון דמשם ואילך לא מתסרא אינה חוששת הואיל ואינה עומדת באיסור כל ימיה כו' והן הן דברי הרשב"א בחי' אבל באותה תשובה שהביא מרן בריש סימן צ"ו כתב ולא תאסור כל פירות עליה שאם עשתה כן אין האיסור חל לפי שא"א לחיות בלי שום פרי כדאמרינן גבי קונם עיני כו' ואתמהא שמלבד שדבריו סתרי אמ"ש בחי' עוד זה חלי שכתב כדאמרי' גבי קונם עיני בשינה ואדרבא מהתם מוכח איפכא דנדר חל אף על דבר שא"א לקיימו כמו שהוכיחו התוס' ודבריו צ"ע אם לא שיש ט"ס בדבריו עכ"ל: ואיני יודע מה ראה על ככה להקשות על תי' הרשב"א ז"ל שדברי הרשב"א הן הן דברי ר"ת שכתב הרא"ש וכונת ראייתו ודאי כמ"ש וכמבואר מתשו' מיימו' וזה פשוט גם מ"ש שדבריו שבתשו' סתרי אמ"ש בחידושיו הרואה יראה שאין משם ראיה דס"ל דנדר שוא חל שכ"כ וז"ל ל"ג בה כל פירות משום דא"א לקיימו ואוכלת לאלתר כדאמרי' בנדרים כו' יע"ש ויש לפרש דבריו כמ"ש לדעת ר"ת שכל כונתו לומר דנדרים ושבועות חדא נינהו ואינו מחוייב לקיים נדרו עד זמן שיוכל לעמוד וממילא איכא למימר דנדר שוא אין כאן איסור כלל כיון דאין בו הזכרת השם וכמ"ש הר"ן וכן מבואר בהדיא שדעתו ז"ל כן מש"ש בחי' לנדרים יעויין שם בס' פני יהושע למוהר"י חאנדאלי הנדפס מקרב ימים בתשו' סימן ז' דפ"ח ע"א שתמה על הטור ז"ל שהביא בי"ד סימן רל"ב סברת ר"ת בסתם הפך סברת הרא"ש ז"ל בפי' לנדרים שכתב שם דאיסורא מיהו איכא יע"ש ולא ידעתי אדק"ל להטור ז"ל תיקשי להרא"ש ז"ל דבפרק המדיר שהביא סברת ר"ת בסתם ולא חלק עליו משמע דסבירא ליה דנדר שוא אינו עובר כלל הפך ממ"ש בנדרים ואפשר דה"ט דהטור ז"ל שתפס דברי אביו הרא"ש שבפסקיו עיקר ודוק ובמ"ש רבינו נדר' היא שלא תאכל אחד מכל הפירות כו' או שנדרה בנזיר כו' אם רצה שתשב תחתיו כו' תשב הקשה הרב הנז' דרמ"ט ע"ג דא"כ מאי האי דפרכינן בגמ' למאי דבעי לאוקמא מתני' דתלינהו לקישוטיה בת"ה דאמרה יאסר הנאת תשמישך אם אתקשט ותתקשט ותיאסר אי לב"ש ב' שבתות אי לב"ה כו' ואמאי יוציא לאלתר ולפי סברת הרמב"ם ז"ל דיוציא לאו בע"כ קאמר אלא אם רצה להוציאה מרצונו יתן כתובה מאי פריך ותתקשט כו' ואמאי ימתין שבת אחד הא אם רצה להוציאה מי מעכב על ידו ומה שצריך להמתין לב"ש שתי שבתות כו' היינו להוציאה בע"כ ואף למ"ש הרב פרישה ז"ל דדוקא בנדר' שלא תאכל אחד מן הפירות או נדרה מן היין ולא תלאו בתשמיש הוא דס"ל לרבינו ז"ל הכי אבל אם נדרה שלא תתקשט ותלינהו בתשמיש מודה רבינו דיוציא בע"כ מטעמא דסברא מיסנ' סני לי וס"ל דדוקא בנדרה בתשמיש שבו כל האישות תלוי שייך טעמא דמיסנא סני יע"ש אכתי אינו מיושב למאי דפריך ותתקשט כו' כיון דאכתי לא אסיק טעמא דמיסנא סני ועוד ק' לסברת רבינו דיוציא לאו בע"כ קאמר אלא אם רצה להוציאה יוציא ויתן כתובה היכי קתני עלה במתני' ר"י אומר ביש' יום אחד יקיים דמאי יקיים כיון דת"ק לא אמר שיוציא בע"כ וכי אם ירצה להוציאה מדעתו מי מעכב ע"י עכ"תק: ולא ידעתי לפי דעתו ז"ל אמאי לא קשיא ליה לדעת הר"ן ג"כ דס"ל דיוציא בע"כ קאמר שהרי כתב הר"ן והאי יוציא דתנן משמע יוציא בע"כ מטעמא דמיסנא סני לי ואם כן ק' לדעת המקשה דלא אסיק אדעתיה טעמא דמיסנא סני לי אי ס"ל דיוציא דתנן בע"כ משמע א"כ אדקשי' לי ותתקשט ותאסר כו' תקשה לי' עדיפא מינה דאמאי יוציא בע"כ כלל כיון דלא אסיק אדעתי' טעמא דמיסנא סני ואי ס"ל דמתני' ה"ק אם רצה להוצי' יוציא ויתן כתובה א"כ מאי ק"ל ותתקשט כו' והיכי ניחא לי' מתני' דקתני רי"א כו' כמו שהק' הר' הנז' אע"כ צ"ל דהמקש' ודאי דאסיק אדעתי' טעמא דמיסנא סני להא מילתא דכופין אותו להוצי' אלא דמ"מ הוה ק"ל דכיון דהמדיר את אשתו מת"ה אמרינן לב"ש שתי שבתות יקיים ולב"ה שבת אחד מטעמא דגמרינן מיולדת דאורח ארעא לשהות כך וא"כ אמאי כופין אותו להוצי' (מטעמא דמיסנא סני) מיד כיון דאורח ארעא לשהות כך ושמא בתוך כך תמצא פתח לנדרה וא"כ הו"ל לומר דתתקשט ותיאסר שבת אחד ויותר מכאן כופין אותו להוציא מטעמא דמיסני סני לה כיון שהוא הגורם בקיומה ולאו אורח ארעא לשהות יותר מכאן ואהא משני ליה דטעמא דמיסנא סני אהני לן נמי לומר דיוצי' מיד דה"מ היכא דנדר איהו דסברה מירתח רתח עלואי והשתא מותיב דעתא כלומר דטעמא דאורח ארעא לשהות גרידא לא אהני לן לומר דימתין שתי שבתות או שבת אחד אלא משום דאיכא לומר טעמא דסברה השתא מותיב דעתיה אבל היכא דנדרא היא ושתיק לה סברה מיסנא סני לה ומש"ה אע"ג דאורח ארעא לשהות כך ויכולה לסבול מ"מ כיון דסברה מיסנא סני לה אינה מבקשת פתח לנדרה ואינה רוצה בקיומו של בעל כלל כנ"ל:
גם מאי שהקשה ממאי דקתני במתני' רי"א יום א' יקיים כפי מ"ש הרב פרישה ז"ל י"ל דמתניתין איירי בשתלאו בתשמיש ויוצי' דקתני יוציא בע"כ קאמר ועוד היה נר"ל דמ"ש רבינו אם רצה שתשב תחתיו תשב היינו דוקא בנודרת שלא תאכל אחד מכל הפירות לעולם דסתמא קתני ומשום דכיון דאפי' כי מפקי' לה מבעלה אינה מרווחת כלום שהרי כבר נאסרה באותו זמן ואפי' נשאת לבעל שני אין הבעל מפר בקודמין משום הכי ס"ל לרבינו דאין כופין אותו לגרש והיינו ברייתא דקתני האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה כו' אם רצה הבעל להפר יפר ואם אמר אי אפשי באשה נדרני' יוציא ויתן כתובה דמשמע דאם רצה לקיימה אין כופין משום דברייתא איירי בשאינה מרוחת כלום אם מגרשה כמ"ש: אמנם מתניתין דקתני יוציא ויתן כתובה דבע"כ קאמר ע"כ מיירי בדתלאו בתשמיש דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אם אטעום מאותו המין או אם אתקשט ומשום הכי אמרינן דכופין לגרש כיון דהוא נתן אצבע בין שניה וכי מפקי' לה מיניה הא אית לה רווח' דיכולה לינשא לאיש אחר שהרי לא אסרה עליה הנאת תשמיש כל העולם אלא הנאת בעלה גרידא וא"נ בנדרה כל זמן שהיא תחתיו כמ"ש התוס' ובהכי נתיישבו קו' הרב הנז' ז"ל אלא שמדברי הר"ן וה"ה ז"ל משמע שלא הבינו כן בדעת רבינו ועוד דאכתי קשה דא"כ הו"ל לרבינו ז"ל להביא דינא דמתני' דבשתלאו בתשמיש כופין אותו להוציא מיד וכן ק' לדעת הרב פרישה וכעת צ"ע ועיין בספר בית שמואל סימן ע"ג ס"ק ודעת הריטב"א ז"ל כדעת רבינו ז"ל ועיין בליקוטי מוהר"ב ז"ל ח"ב דף נ"ו ויש לדקדק עליו שנראה שדבריו סותרים ממ"ש מוהר"ב משמו בדף נ"ה סוף ע"א וז"ל וא"ת כיון דנדרה מגופו של פרי כי מגרש לה מאי הוי הא קיימא באיסוריה ובעל שני אינו יכול להפר בקודמין וי"ל כו' יע"ש והשתא לפי דעתו ז"ל דבנדרה היא אין כופין אותו לגרש אלא שאם בא להוציא כופין אותו ליתן כתובה לא ידעתי מאי האי דק"ל כי מגרש לה מאי הוי כו' ואולי י"ל שלדעת י"א שהביא הוא דקשיא ליה ודוחק: