אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק ט · הלכה יב

הלכה יא

אמר האב איני יודע למי קדשתיה כו'. כתב ה"ה שם קדשתי את בתי כו' ובגמרא אמר רב נאמן ליתן גט ואינו נאמן לכנוס נאמן ליתן גט אין אדם חוטא ולא לו כו' וראיתי להריטב"א ז"ל בחידושיו שכתב וז"ל ואע"פ שהוא מתחלה לכונסה נתכוין וע"ד לכונסה אמר כן מ"מ כיון דמודעינן ליה בתר הכי שאינו כונסה ועומד בדבורו ונותן גט אלמלא דקושטא קאמר לה הוה מחזיק שקריה למיתן גיטא דשרי לה לעלמא שלא כדין עכ"ד ומכאן נ"ל ראיה למה שנסתפק מוהריב"ל ז"ל ח"ג סי' ק"ב על מאי דקי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ולדעת רוב הפוסקים אפי' בדיעבד לא מהני אי מהני אי הדרי ומסהדי בפני בע"ד או דילמא לא מהני מידי משום דעבידי לאחזוקי שיקרא והביא עצות מרחוק לזה מדברי הר"ן והרשב"א ז"ל יעיין שם ומסוגייא דידן מבואר להדייא דלא חיישינן לאחזוקי שיקרא וכמ"ש הריטב"א ז"ל ומוהריב"ל ז"ל כתב עוד שם שנמצא כתוב בס' חוק' הדיינים שנראה מדברי הרמ"ה דעדות שנתקבל שלא בפני הבע"ד דתו לא מהני עדותייהו אפילו בפני הבע"ד משום דעבידי לאחזוקי שיקרא יע"ש ויש לדקדק עליו מסוגייא זו דא"כ איך נאמן ליתן גט הא כיון שמתחלה ע"ד לכונסה נתכוין אע"ג דכשמודעינן ליה בתר הכי שאינו כונסה הרי הוא עומד בדבורו מ"מ לאחזוקי שקרא הוא דעביד ומצאתי בשיטה להרב החדושין ז"ל שכתב וז"ל נאמן ליתן גט פי' אם בא אחד ואמר אני קדשתיה ואתן לה גט נאמן ונותן לה גט ושרינן לה לעלמא דאין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לכנוס שאם אמר קדשתיה ואכנסנה אינו נאמן כו' אף ליתן גט מאחר שהיה בא לכנוס מתחילה דלא מהימנינן ליה דאימא יצרו תקפו והשתא כי יהיב גיטא לאחזוקי בטעותיה הוא דעביד ע"כ הנה מבואר שדעתו ז"ל דחיישינן לאחזוקי שקריה וכדעת הרמ"ה שכתב בס' חוקות האלהים וא"כ אף אנו נאמר שהרמ"ה ז"ל מפרש סוגייא כדרך שפירשה הרב החידושין ז"ל ומ"מ לדעת רבינו והטור סי' ל"ז וכל הפוסקים ז"ל שפסקו הא דנאמן ליתן גט בסתמא ולא כתבו דהיינו דוקא באומר קדשתיה נאמן ליתן לה גט מבואר שהם ז"ל מפרשים הסוגייא כפשטא ומשום דלא חיישינן לאחזוקי שיקרא כמ"ש הריטב"א ז"ל וכיון שכן ק"ל על מ"ש מוהרש"א ז"ל ה' עדות סימן כ"ח דמ"א שמדברי הטור שכתב בא"ה סי' קנ"ב נר' דס"ל דחיישינן לאחזוקי שקרא שכתב וז"ל אם היא אומרת גרשתני נאמנת שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה אבל שלא בפניו מעיזה פניה ואינה נאמנת אפי' אם נשאת או נתקדשה וכשבא בעלה החזיקה בדבריה ואומרת לו שגרשה אינה נאמנת שלהחזיק לדבריה אומר' כן כו' ותמיה על מוהריב"ל ז"ל שדקדק מדברי הטור ז"ל להפך וכ"כ הרב פרישה ז"ל סי' הנז' וכתב עוד הרב הנז' שאף הטור ז"ל מודה לענין קבלת עדות שלא בפני בע"ד דלא חיישינן לאחזוקי שקר' משום דיש להם טעם שלא להחזיק בדבריהם דיכולים לומר כיון שהעדנו שלא בפני הבע"ד לא דקדקנו בעדותינו משא"כ גבי ההיא דגרשתני שאין לה טעם שלא להחזיק בדבריה יע"ש וקשה טובא שהרי הא דשמעתין גם כן אין לו טעם להחזיק בדבריו ואפי' הכי ס"ל להטור ז"ל דנאמן ליתן גט ולא חיישינן לאחזוקי שיקרא הוא דעבד ואם נאמר דהך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו אלימא טובא ומשום הכי לא חיישינן דמשום לאחזוקי בשקריה חוטא ולא לו משא"כ בההיא דגרשתני דחוטא לו והילכך לא אלימא חזקה דאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה וחיישינן דלאחזוקי בשיקריה מעיזה ומעיזה א"כ לא היה צריך הרב ז"ל למ"ש דגבי קבלת עדות שלא בפני בע"ד אף הטור מודה מטעמא שיש להם טעם שלא להחזיק בדבריהם ות"ל משום דהתם חוטא ולא לו הוא ומשום לאחזוקי בשיקריה אין אדם חוטא ולא לו ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה