שער המלך על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק ט · הלכה ב
קדש נשים רבות כו' ואם אמר להם הראויה מכם לביאה כו'. עיין מ"ש ה"ה וז"ל ועוד דכיון שהוא במלה אחת מקדשם ואומר כולכם מקודשות לי כיון שאין אחיות מקודשות אפי' האחרות אינן מקודשות ואפי' ר"ל מודה בהא דכל זה שלא נוציא סוגיא זו האמור בפשיטות מההלכה יע"ש וראיתי להרב בל"מ ז"ל שהקשה עליו דמשמע לפי טעם זה דאלו היה בב' מלות כגון שאמר הרי אתם ואחיות מקודשות לי דנכריות מקודשות דהוי כאת וחמור ואם כן כשכתב רבינו ז"ל דאם אמר הראוי' לי מכם לביאה כו' לשמועינן רבותא דאפי' שאמר לנכריות הרי אתם ואחיות מקודשות דנכריות מקודשות ובשלמא בגמרא הוצרכו לתרוצי באומר הראוי' לי מכם לביאה כו' משום דשקלו וטרו למ"ד קני את וחמור לא קנה אבל אנן דקי"ל דקנה לשמועינן רבותא ותירץ דהא הוי רבותא טפי דאפי' שאמר הראויה לי מכם לביאה הוה ס"ד דאחת מן האחיות ליהוי מקו' דראויה היא לביאה לחודה קמ"ל דלא מקרי ראויה לביאה כיון דלא ידעינן הי מנייהו היא עכ"ד יע"ש והנה מ"ש הרב ז"ל דבשלמא בגמ' הוצרכו לתרוצי באומר הראויה כו' משום דשקלו וטרו למ"ד לא קנה אין דבריו מובנים אצלי דהשתא לדעת רבינו קיימינן ואיהו ז"ל ס"ל ע"כ דמאי דפריך רבא אלימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא אליבא דהלכתא פריך ומשום דכללן במלה אחת כמ"ש ה"ה ז"ל ואם כן לדידיה תיקשי דאמאי הוצרכו בגמרא לאוקמא באומר הראויה לי מכם לביאה לוקמא באומר אתם ואחיות מקודשות וכר"ן דהלכתא כותיה דקנה מחצה ואולי שכונתו לומר דהן אמת דס"ל לרבינו דממאי דפריך בפשיטות קני את וחמור כו' ולא קאמר הניחא לר"ן דאמר קנה מחצה אלא לרב המנונא מאי איכא למימר מוכרח הדבר לומר דאליבא דהלכתא נמי פריך ומשום דכללן בבת אחת אבל למאי דאוקי בגמרא לאביי מתניתין באומר הראויה לי מכם כו' איכא למימר דמוקי לה הכי כי היכי דלא תקשי ליה מתני' לרב המנונא ולפי זה צ"ל דלמאי דקאמר רבא אלא לאו באומר כולכם ואחת מכם ס"ל לרבי' כפרש"י דבהא אפי' למ"ד קני את וחמור לא קנה מודה מטעמא דמשום ספיקא הוא דאינן מקודשות הא אי ידע בת זכיה היא דאם נאמר דס"ל דלמאי דקאמר רבא באומר אחת מכם הוא משום דקי"ל כר"נ דקנה מחצה כיון דהוי בב' מלות אם כן ק' טובא דאכתי מנ"ל לרבא להוכיח דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קדושין לוקמא באומר כולכם וב' אחיות מקודשות לי דמשו"ה נכריות מקודשות כיון דהוו בב' מלות לדידן דקי"ל כר"ן אלא ודאי ע"כ לומר דאוקמתא דרבא אפילו למ"ד לא קנה היא וכפי' רש"י דהשתא הוכחת רבא אליבא דרב המנונא דלדידיה ע"כ צריך לאוקמי למתני' בהכי והיינו דקאמר ה"ד אי דאמר כולכם כפשטא קני את וחמור הוא ולא קנה אליבא דכ"ע אלא ע"כ לאוקמא בדאמר אחת מכם כי היכי דתיתי מתני' כרב המנונא ומ"מ לשון הרב שכתב דמשום דשקלו וטרו למ"ד לא קנה אין במשמע דבריו כן מה שתי' הרב ז"ל דהא הוי רבותא טפי דאפילו שאמר הראויה לי מכם הוה ס"ד דאחת מהן מקודשת כו' קש' מחלוקה אחרת שכתב רבינו ז"ל וכן אם אמר להן הרי כולכם מקודשות לי והיתה בהן שפחה או נכרית כו' ואם אמר הראויה לי מכם לביאה תהי מקודשת לי הרי כולן מקודשות חוץ מאותה אשה שאין קדושין תופסין בה דאדאשמועינן באומר הראויה לי מכם לביאה לישמו' רבותא באומר הרי אתם ושפחה מקודשות לי דהתם לא שייך תי' ז"ל ודוחק לומר דאיידי דב' אחיות נקט לה וכן ראיתי למוהרימ"ט ז"ל חח"מ סי' נ"ב שהכריח מחלוקה זו שכתב רבינו דבאו' הרי אתם מקודשות לי חשיב כללא כאומר כולכם מדלא אשמועי' רבותא טפי וכתב שאין לדחות ולומר דהא הוי רבותא טפי וכתי' הרב בל"מ דאכתי ק' מחלוקה היתה בהן שפחה שכתב רבי' הן אמת שדברי מוהרימ"ט ז"ל קשים אלי במה שהכריח מדברי רבי' דבאו' הרי אתם חשיב כללא כאומר כולכם מדלא אשמועינן רבותא טפי דאכתי תיקשי ליה אמאי לא אשמועינן רבותא באומר הרי כולכם וב' אחיות מקודשות דבהא ודאי מודה רבינו דחשיב פרטא דומיא דקני את וחמור אלא ודאי ע"כ לומר דרבינו ז"ל אוקמתא נקט ומיהא ליכא למישמע מינה אלא מיהא הדבר הקשה טובא הוא למה להריטב"א ז"ל שכתב ג"כ ליישב דברי בה"ג ושאר רבוותא שהביאו אוקמתא דאביי להלכה כדברי ה"ה לחלק בין כשמחלק בלשונו ואומר נכסי לך ולפ' ופ' לכשמערבם כולם בלשון אחד ואומר נכסי לכולכם דבהא לכ"ע כל שלא קנה חד מנייהו לא קנה כולהו אלא מסיים וז"ל ואוקימנה באומר אחת מכם דפלגינהו דבכה"ג קני את וחמור קנה מחצה כר"ן כו' והוא תימא דכיון דלהך אוקמתא דרבא ע"כ לא אתיא אליבא דר"ן אם כן מנ"ל לרבא לאוקמא באומר אחת מכם כי היכי דתידוק מינה דקדושין שאינן מסורין לביאה לא הוו קידושין לוקמא באומר כולכם וב' אחיות מקודשות דנכריות מקו' משום דפלגינהו ולכן נראה דס"ל להריטב"א ז"ל דבאו' כולכם וב' אחיות מקודשות לא חשיב כפלגינהו וכאומר נכסי לך ולפ' ופ' אלא חשיב כאומר כולכם ואינו אלא פרושי קא מפרש דכולכם דקאמר שתי אחיות בכלל ונמצא השתא דכולכם דקאמר כפשטיה אתיא דכולכם ממש קאמר אבל באומר כולכם וא' מכם הרי ביאר בהדיא דכולכם דקאמר לאו ממש קא' דהיינו חמשה נשים שהרי פירש שאין דעתו לקדש אלא ד' מהן וא"כ ע"כ כולכם אנכריות קאי והו"ל כאומר נכסי לך ולפלוני ופלוני דפלגינהו וקנה מחצה כן נראה לי ליישב דברי הריטב"א ז"ל ורבינו זכרונו לברכה עם מה שהקשינו לדברי מוהרימ"ט ז"ל נתיישב ודו"ק:
עוד ראיתי להריטב"א ז"ל שכתב משם הראב"ד לתרץ הא דפריך בגמ' בפשיטות קנה את וחמור כו' וכי אמרינן את וחמור קנה מחצה היינו היכא דאמדינן דעת הנותן שטועה וסבור דאין כאן חמור וכולהו קנה וגמר והקנה כו' אבל היכא שהמקנה יודע שהאחר חמור ואינו ראוי לקנות ודאי לא קנה שדעתו שיקנה כחמור ומשטה הוא בו הילכך כי אמר כולכם הא ידע דאין אחיות מקודשו' כו' ותמה עליו הריטב"א ז"ל וז"ל ואין זה נכון דהא למ"ד את וחמור לא קנה אפילו אמר איני יודע שאין חמור קונה לא קנה תדע דהא עיקר פלוגתייהו גבי נכסי לך ולבנך דיהוו ליכי מינאי ועלה קאמר רב ששת את וחמור הוא ולא קנה והתם מהיכן אמרינן שכל אדם יודע שאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם דהא פלוגת' דרבנן ור"מ היא עכ"ל ודבריו צריכין ביאור במאי דק"ל לדברי הראב"ד ז"ל דהא למ"ד את וחמור לא קנה אפילו אמר איני יודע כו' דאדרבא הן הן דברי הראב"ד ז"ל דכיון דמאן דס"ל קנה את וחמור לא קנה היינו אפי' אמר איני יודע שאין חמור קונה א"כ מאן דס"ל קנה את וחמור קנה איירי נמי באומר איני יודע כמ"ש הראב"ד ז"ל: וראיתי למוהרימ"ט ז"ל סימן הנז' שרצה לתרץ דכונתו להקשות דבשלמ' ה"ט דר"ה דאמר את וחמור לא קנה הוא משום דס"ל דאדם יודע שאין חמור קונה בדעתו שיקנה כחמור ומשטה הוא בו ניחא דס"ל לתלמוד' דע"כ לא פליג ר"ן התם דס"ל דקנה מחצה אלא משום דס"ל דלא כ"ע דינ' גמירי ועביד איניש דטעי וסבר דחמור קונה אבל אי הוה ס"ל דלא טעי אינש בהכי הוה מודה ליה לר"ה מטעמ' דמשטה הוא בו ומש"ה פריך הכא תלמוד' בפשיטות קנה את וחמור כו' משום דבמקדש ב' אחיות לא עביד איניש דטעי אכן כיון דלר"ה מוכח התם דאפי' באומר איני יודע לא קנה משום דס"ל דאין קנין לחצאין ולעולם דלר"ן אפי' ביודע שאין חמור קונה ס"ל דקנה מחצה וטענת השטאה מנ"ל לתלמוד' כיון דלא מצינו הך סבר' כלל בדרב הונא א"ד יע"ש ולע"ד אחר המחילה רבה אין זה נכון דאדרבא אי הוה אמרינן דטעמא דר"ה משום דאדם יודע כו' ומשטה הוא בו טפי הוה ניחא לן למימר דר"ן דפליג ואמר קנה מחצה הוא משום דלא אמרינן משטה הוא בו ולא לומר דפליגי במציאות אמנם השתא דלר"ה אפילו באומר איני יודע ס"ל דלא קנה ס"ל לתלמודא דבהך סברא דמשטה הייתי בך כ"ע מודו ומש"ה פריך בפשיטות קנה את וחמור כו' וא"כ מאי ק"ל להריטב"א ז"ל ולכן נראה לע"ד שכונת הריטב"א ז"ל הכי אזיל דמעיקר' קשי' ליה תרתי דהיכי פריך בפשיטות קנה את וחמור לא קנה הא קי"ל דהל' כר"ן דקנה מחצה ותו קשיא דלמ"ד לא קנה אפילו אמר אחת מכם תיקשי ליה כיון דאין אחיות מקודשות הוה ליה נכריות את וחמור ואהא בא הראב"ד ז"ל לתרץ דתלמודא אליבא דהלכתא פריך משום דכיון דאמר כולכם אדם יודע שאין אחיות מקודשות ולכ"ע לא קנה אבל באומר אחת מכם סבור הוא שהאחיות מקו' מדאביי והלכך כי אין אחיות מקודשת נכריות מקודשות דבכה"ג קנה מחצה כלומר דבהא אפילו ר"ה מוד' דקנה מחצה דע"כ לא פליג ר"ה אלא משום דס"ל אדם יודע שאין חמור קנה ומשטה הוא ור"ן ס"ל דאין אדם יודע אבל באחת מכם אפילו ר"ה מודה והיינו דלא כתב הראב"ד קנה מחצה כר"ן אלא קנה מחצה לומר דבהא לכ"ע קנה מחצה ואהא ק"ל להריטב"א ז"ל שפיר דלמ"ד את וחמור לא קנה היינו אפילו באומר איני יודע כו' וכיון שכן הדרא קושי' ב' לדוכתא דהיכי קאמר רבא אלא לאו באומר א' מכם הא אכתי תיקשי ליה לרבא לר"ה דאמר לא קנה היכי מיתוקמ' מתניתין אפילו באומר אחת מכם וכיון דלר"ה ע"כ לאוקמי מתני' באנפא אחרינ' מאי האי דקא"ל רבא לאביי ולטעמיך אימא סיפ' כו' ובא להוכיח מינה דקדושין שא"מ לביאה לא הוו קדושין ולתלמוד' נמי דקאמר לאביי קשיא סיפא ל"ק הניח' לר"ן אלא לר"ה מאי איכא למימר כנ"ל ודו"ק: