אור ברסלב

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי

פרק יב · הלכה א

פרק יב

אחד ז' עממין ואחד כל האומות באיסור זה כו'. הנה דעת רבינו לפסוק כר"ש דדריש טעמא דקרא ודריש כי יסיר לרבות כל המסירין וכן מבואר פרק האומר דס"ח ע"ב דאמרינן התם הניחא לר"ש דדריש טעמ' דקרא ופרש"י וז"ל וה"נ דריש טעמא דחתון משום כי יסיר ולא אצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר לן כי יסיר לרבות כל המסירין והר"ן ז"ל פי' בפי' הלכות הסוגיא באופן אחר וכתב וז"ל דדריש טעמא דקרא כו' וה"נ טעמא דקרא דריש דכיון דטעמא דלא תתחתן משום כי יסיר הוא גמיר מיניה כל המסירין מאחרי המקום עכ"ל ומוהר"ש יפה ז"ל ס' בראשית דמ"ט הקשה על רש"י ז"ל אמאי לא פי' כפירוש הר"ן דמשמע הכי ריהטא דסוגיא טפי ולע"ד נראה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן מכח ההיא דאמרינן פרק המקבל דקט"ו דהיכא דמפרש טעמא בקרא אפילו ר"י מודה דדריש טעמא דקרא ואם כן מאי פריך הכא ובגמרא הניחא לר"ש אלא לרבנן כו' הא אפילו רבנן מודו הכא דדרשינן טעמא דקרא היכא דמפרש קרא טעמא בהדיא ואדרבא על הר"ן יש לתמוה מה יענה לקו' זו ואפשר ליישב לפי' הר"ן דתלמוד' הכי פריך דודאי קרא דלא תתחתן בז' אומות הוא דבהכי הוא דמיירי קרא אלא דלר"ש דדריש טעמא דקרא ועבדינן עיקר מהטעם ועקרינן קרא מפשטיה ה"נ כיון דטעמא דלא תתחתן משום כי יסיר הוא א"כ מרבינן מיניה שאר אומות דשאר אומות נמי מסירין הם מאחרי המקום אמנם לרבנן דר"ש דלא עבדינן עיקר מהטעם ולא עקרינן קרא מפשטיה ה"נ הכא אע"ג דטעמ' דקרא איתיה בשאר אומות נמי אפי"ה לא עקרינן קרא מפשטיה ודוקא בז' אומות דכתיבי בהדיא הוא דאסרינן ומאי דקאמר בגמרא הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא לאו ממתני' דפרק המקבל הוא דמייתי דהתם לא מפרש קרא בהדיא טעמא ומשום הכי פליגי רבנן אלא מההיא דסנהדרין דפליגי ר"י ור"ש בלא ירבה לו נשים דר"י ס"ל דמרבה הוא ובלבד שלא יהיו מסירות את לבו ור"ש ס"ל דאפי' א' ומסירה את לבו ה"ז לא ישאנה הרי דר"י ס"ל דא' ומסירה את לבו מותר אע"ג דקרא טעמא קא יהיב דלא ירבה לו נשים משום דלא יסיר לבבו וא"כ ה"ט נמי איתיה באחת ומסירה את לבו אפי"ה ס"ל לר"י דלא עקרינן קרא מפשטיה ודוקא לא ירבה לו נשים הוא דאזהר רחמנא וא"כ ה"נ אע"ג דטעמא דכי יסיר איתיה בשאר אומות נמי אפי"ה נימא דדוקא ז' אומות דכתיבי הוא דאזהר כך היה נראה ליישב פי' הר"ן אבל מה נעשה שהר"ן ז"ל בעצמו פי' דמאי דקאמר בגמ' הניחא לר"ש היינו ממתני' דהמקבל כפירוש רש"י ז"ל ואולי נאמר לדעת הר"ן דהא דפריך הכא בגמ' הניח' לר"ש כו' היינו משום דס"ל דרבנן דר"ש לא דרשי טעמא דקרא אפילו היכא דמפרש קרא בהדיא וכדס"ד התם בפרק המקבל אמנם למאי דמסיק התם דהיכא דמפרש טעמא בהדיא אפילו רבנן מודו לא תקשי לן קו' דהכא ולא צרכינן לומר דנפ"ל מקרא דכתיבא בהדיא ושוב ראיתי להרב ל"מ פ"ג מהלכות מלוה ולוה שכ"כ ליישב מה שהקשה על רבינו ז"ל דפסק שם כרבנן דר"ש דלא דרשי טעמא דקרא א"כ ע"כ צ"ל דנפ"ל דנכרית ולדה כמוה מקרא דכי תהיין כדאסיקנ' בסוגיא דידן וא"כ ע"כ דקרא דהאשה וילדיה איצטריך לדרשא דר"י דאמר האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד לא אמר כלום והולד כמותה כמ"ש בגמרא ואלו רבינו ז"ל בפ"ז מהלכ' עבדים פסק כרבנן דדבריו קיימין וניחא ליה להרב ז"ל שרבינו מפרש סוגיא דידן כפירוש הר"ן שכתבנו וס"ל דלפום מאי דמסיק התם דהיכא דמפרש קרא דרשי' טעמא תו לא צרכינן לשינויא דהכא יע"ש והרב ז"ל כתב פי' זה מסברא דנפשיה ולא ראה דברי הר"ן ז"ל הללו שפירש כן בהדיא ומה שהקשה הרב הנז' לפירוש זה דאם כן לר"ש דדריש טעמא דקרא לישתוק קרא מטעמא דכי יסיר ומסברא ידעינן טעמא כדקאמר התם בהמקבל גבי לא ירבה לו נשים נראה דלק"מ דקר' דכי יסיר אצטריך לאשמועי' דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בנך מן הגוי קרוי בנך ואדרב' לפרש"י שפי' דלר"ש דדריש טעמ' דקר' אייתר לן כי יסיר לרבות שאר מסירין קשה טובא דהא אצטריך לדר"י וכבר הוקשה לו כן למוהר"ש יפה ז"ל והניחו בצ"ע ואפשר שמכח קו' זו הצריכו להר"ן ז"ל לפרש כן: אך ק"ל דביבמות פ"ב דכ"ג פרכינן לר"י בר יאודה דס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו אינו חייב אלא א' האי בת אשת אביך מאי עביד ליה ומשנינן דמיבעי ליה למעוטי אחותו מנכרית והדר פרכינן ורבנן נכרית מנ"ל אר"י כו' אמר קרא כי יסיר כו' האי בז' אומות כתיב כי יסיר לרבות כל המסירין הניחא לר"ש כו' אלא לרבנן מנ"ל מאן תנא דפליג עליה דר"י ר"ש היא והשתא כפי מ"ש הרב ז"ל דלמסקנא דפרק המקבל אפילו לרבנן דר"ש נפ"ל מכי יסיר דולדה כמוה משום דמפרש טעמא אם כן תקשי לן המסקנא דפרק המקבל לר"י ב"י קרא דבת אשת אביך מאי עביד ליה דלמעוטי נכרית לא אצטרך דהא נפ"ל מקרא דכי יסיר לכ"ע ובשלמא לפירש"י ניחא שפיר דר"י ב"י ס"ל כרבנן דר"ש דלא דרשי טעמא דקרא ולא נפ"ל מכי יסיר שאר אומות משום הכי אצטריך קרא דבת אשת אביך אבל לדברי הרב ל"מ ז"ל קשה ולעיקר קושית הרב ל"מ ז"ל על רבינו נראה ליישב ע"פ מ"ש ה"ה ז"ל פ"ד מהלכות נחלות על מ"ש רבינו ז"ל דישראל שבא על שפחתו ולדה כמוה לכל דבר ושלא כדעת הרי"ף ז"ל שכתב משם רבותיו דדוקא לשפחה דאחרים הוא דאמרינן ולדה כמוה דומיא דנכרית אבל שפחה דידיה לא וכתב ה"ה ז"ל שדברי רבינו ז"ל מבוארים במכילתא שכך שנינו שם רבי נתן אומר אין תלמוד לומר האשה וילדיה אלא להביא את הרב שבא על שפחתו שולדיה עבדים כמוה תלמוד לומר האשה וילדיה כו' יע"ש ואם כן איכא למימר שפיר דלעולם דשפחה נמי נפ"ל מקרא דכי תהיין אלא דאצטריך האשה וילדיה להביא את הרב שבא על שפחתו דלא נימא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ושחררה וכדר"ן ותלמודא דקאמר מיבעי ליה לכדתניא ה"נ דהו"מ למימר מיבעי ליה לכדר"ן אלא דחדא מנייהו נקט כנ"ל נכון ליישב דעת רבינו:
האמנם אכתי קו' דידן קיימא באנפין על הטור דבה' גביי' כתובה סי' צ"ג פסק באלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה כרבנן דר"ש וא"כ ע"כ צ"ל דנפ"ל דולדה כמוה בנכרית מכי תהיין לאיש וא"כ האשה וילדיה ע"כ אצטריך לדר"י ואלו הטור ז"ל פסק בי"ד סי' רס"ו כרבנן דר"י ולהטור ז"ל לא מצינן לומר דאצטריך לדר"ן שהרי בה' נחלות מבואר שדעתו ז"ל שלא כדעת רבינו וכן נמי לא מצינן למימר דס"ל כתיר' הרב ל"מ ז"ל שהרי בא"ה סי' ט"ז השיג הטור על רבינו ז"ל במ"ש דקרא דלא תתחתן מיירי אפי' בשאר אומות וכתב וז"ל ונ"ל שאינו אלא בז' אומות דלא קי"ל כר"ש דאמר כי יסיר לרבות כל המסירין ואי כדעת הר"ב ל"מ ז"ל מאי ק"ל הא אפי' לרבנן דר"ש קרא דלא תתחתן מיירי אפי' בשאר אומות למסקנא דפ' המקבל ומהתימא על הרב ל"מ ז"ל איך לא השגיח בזה ליישב דעת הטור. ואולי נאמר שהטור ז"ל פוסק כר"י ב"י דאינו חייב על אחותו שהיא בת אשת אביו אלא אחד ונפ"ל דנכרית ולדה כמוה מקרא דבת אשת אביך ומקרא דכי תהיינה לאיש לא נפ"ל מידי דההוא אצטריך לאשמועינן דקדושין תופסין בחייבי לאוין וכדר"פ וכן ראיתי להריטב"א ז"ל בשיט' כ"י למס' יבמות שכתב דהא דר"פ דדריש מקרא דכי תהיין דקדושין תופסין בחייבי לאוין פליגא אהך דרשא דשמעתין דלר"פ קרא לא מיירי אלא בחייבי לאוין ולהך דרשא דשמעתין מיירי אפי' בחייבי כריתות ומיתות ב"ד וכי תהיין דקאמר כל שיש בה הויה לאחריני קאמר יע"ש ודוק:

תוכן העניינים

שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה