שער המלך על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יצחק נוניס בילמונטי
פרק טו · הלכה ג
גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כו'. כתב ה"ה מסקנא דגמרא פ' החולץ והלכתא גוי ועבד כו' הולד כשר כו' ודלא כר"ע דאמר הולד ממזר ודע שמדברי התוספות פרק עשרה יוחסין דע"ה ע"ב ד"ה ורבי ישמעאל נראה דס"ל דהא דאמרינן הולד כשר היינו אם נתגייר אח"כ ולאפוקי ממ"ד דהולד ממזר וזה ממ"ש בתוך דבריהם וז"ל ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הגוי כו' ומדבריהם ז"ל נראה דס"ל דהא דאמרי' גוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר היינו אם נתגייר או נשתחרר אח"כ דלא הוי ממזר וכ"כ בהדיא בפסקי תוס' וז"ל גוי ועבד הבא על ב"י הולד כשר והוי גוי וכן נראה מפירש"י ז"ל לעיל ס"פ האומר שכתב וז"ל לימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא על ב"י הולד ממזר גרסינן דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר נכרי דנימא נכרי הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראל שדינן ליה כו' וראיתי להרב ח"ה ז"ל שהקשה על רש"י ז"ל שדבריו סתרי שממ"ש לקמן בשמעתין אהא דפרכינן איסורא מאי משום שפחה וז"ל דע"כ נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר אלא שפחה כו' נראה בהדיא דס"ל דהולד כשר לגמרי וא"צ גירות דאי ס"ל דאינו כשר אלא ע"י שנתגייר או נשתחרר העבד הרי יש לחוש בעבד שנתערב בהם כמו בשפחה ומההיא דס"פ האומר משמע דס"ל דאינו כשר אלא ע"י שיתגייר יע"ש שהניחו בצ"ע. ולי עוד ק' ממ"ש לעיל בפרקין ד"ע ע"ב אההיא דאמרי' התם כל דאמר מדבית חשמונאי קאתינ' עבדא הוא וז"ל שכל זרעו הרג' הורדוס ועבד הי' ומלך תחתיהם כו' ומסתמא לאו מבנות ישראל נסיב כו' ובודאי שכונת רש"י ז"ל דק"ל דלו יהי דעבד הי' הא קי"ל גוי ועבד כו' הולד כשר ואהא כתב דמסתמא לאו מבנות ישראל נסיב כו' והשתא כפי מ"ש בס"פ האומר לו יהי דהורדוס נסיב מבנות ישראל אכתי הולד עבד ואינו כשר אלא ע"י שישתחרר והכא כיון שאין להם בעלים ידועים מי המשחרר אותם ולהכי קאמר שמואל דעבדא הוא גם ממ"ש פרק החולץ דמ"ה ע"א בת מינך וז"ל בת ישראל הבא מן הנכרי כמותך אבל ממזרת ושפחה לא תשא אלמא כשר הוא ע"כ נראה בהדיא דס"ל דהולד כשר לגמרי דאי ע"י שנתגייר איך כתב דאסור לישא ממזרת הא קי"ל דגר נושא ממזרת ולכן נראה לע"ד ליישב דברי רש"י שדבריו לא סתרי כלל דמ"ש בפרק האומר דהולד כשר ע"י שנתגייר לא כ"כ אלא לפום מאי דס"ד התם דכל היכא דשדינן ליה בתר ישראל הולד ממזר משום דכיון דבעבירה נולד הו"ל כמי שאין עליו קדושין דתנן התם דהולד ממזר והילכך כי אמרינן דהולד כשר עכ"ל דשדינן ליה בתר גוי לגמרי ומש"ה בעינן גירות דאי הוה שדינן ליה בתר ישראל הי' הולד ממזר אמנם למאי דמסיק התם וקאמר נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי פגום מיהא הוי ופרש"י ז"ל דאע"ג דשדינן ליה בתר ישראל אפי"ה ממזר לא הוי דבעינן דומיא דאשת אב דאין לו עליה קדושין אבל יש לו על אחרים קדושין לאפוקי נכרי ועבד דלית בהו קדושין כלל יע"ש א"כ איכא למימר ודאי דלא בעינן שיתגייר אלא הולד כשר לגמרי דשדינן ליה בתר ישראל ואפ"ה אין הולד ממזר וא"כ מ"ש רש"י ז"ל לקמן בשמעתין וכן לעיל בפרקין דלא בעי' גרות כלל היינו לפי המסקנא דפרק האומר ומ"ש רש"י ז"ל דהולד כשר לאו למימרא דכשר לגמרי ולא הוי פגום כלל שהרי כיון דשדינן ליה בתר ישראל פגום מיהא הוי כדמסיק התם אלא כשר דקאמר לאפוקי דלא הוי ממזר ולעולם דפגום מיהא הוי כדמסיק בהאומר ובפרק החולץ וכמ"ש והוא דעת רוב הפוסקים ז"ל דהולד פגום זה הנראה אמת בדעת רש"י ז"ל ומ"מ דברי התוס' דשמעתין יתד הם שלא תמוט דסבירא להו לקושטא דמילת' דהולד כשר והוי גוי עד שיתגייר ומה שרצה הרב ח"ה ז"ל לצדד בדבריהם באופן דס"ל דהולד כשר לגמרי אין דבריו מובנים ובר מן דין מדברי התוס' פ"ק דיבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה אמוראי ובד"ה נכרי שקדש מבואר בהדי' דס"ל דהולד גוי גמור ממ"ש שם דלר"י דאמר נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אין חוששין לקדושיו הרי דס"ל דהולד גוי גמור גם הרב ח"ה ז"ל שם כ"כ והביא ראיה מדברי התוס' ז"ל דשמעתין הפך ממ"ש כאן ע"ש מיהו קשה לי בדבריהם ז"ל שם שכתבו ואע"ג דר"י ס"ל בהחולץ דנכרי ועבד כו' הולד כשר הכא משמיה דרב אשי קאמר כו' דאכתי תקשי להו הא דאמרי' התם כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל בנך הבא מן הישראל כו' והאיכא בנות כו' ומשני גמירי דבנתי דההוא דרא איצטרויי איצטרו ובודאי דהא דפריך דהא איכ' בנות לשמואל הוא דפריך דקאמר דאין חוששין לקדושין משום טעמא דבנך הבא מן הישראל כו' דאכתי ליחוש משום בנות והשתא מאי קו' הא שמואל ס"ל בפרק החולץ דנכרי ועבד כו' הולד כשר ולפי דעתם הולד גוי גמור ואין חוששין לקדושיו ויש ליישב בדוחק ועיין בתוס' פ' החולץ דמ"ה ע"ב ד"ה כיון דאמו שהק' אההיא דאמר שמואל כל דאמר מדבי' חשמונאי אתינ' עבדא הוא ושמואל גופיה ס"ל דנכרי ועבד הבא עב"י הולד כשר הנה מבואר שדבריהם ז"ל סותרים למ"ש בפ"ק דיבמות דכפי שיטת' דס"ל דהולד כשר עד שיתגייר או ישתחרר לא תקשי להו מידי כמ"ש לעיל. ולע"ד נראה להבי' ראיה לדעת התוס' דשמעתין ודפ"ק דיבמות מאותה הגדה שאמרו והביאה רש"י ז"ל בפי' החומש ס' אמור וז"ל בן איש מצרי בתוך בנ"י מלמד שנתגייר והשת' קשה למה צריך להתגייר הא קי"ל גוי ועבד הבא עב"י הולד כשר אלא משמע דגוי גמור הוא וצריך גרות ועיין בהרא"ם שם שהוק' לו כן וכתב בפשיטות דגוי הבא עב"י הולד ישראל גמור ע"ש ותמהני שדבר זה במחלוקת הוא שנוי כמ"ש וכן נראה דעת הרי"ף ז"ל שכתב בפ"ב דסנהדרין דמתניתין דהכל כשרים לדון דנ"מ לאתויי גר מיירי באמו מישראל והקשה עליו הרשב"א ז"ל בחידושי יבמות דק"ב דבג' אמרינן חדא לאתויי גר וחדא לאתויי ממזר וצריכי דאי תנא ממזר דאתי מטפה כשרה אבל גר דאתי מטפה פסולה אימ' לא צריכי אלמ' בגר שהורתו שלא בקדושה היא דאי באמו מישראל האי לאו גר הוא ואפי' בא עליה גוי כו' ואי בגר הבא עב"י האי לאו מטפה פסולה היא כו' אלא ע"כ בגר גמור קאמר יע"ש אכן כפי מ"ש י"ל דעת הרי"ף דמיירי בגוי שבא עב"י וקרי ליה גר משום דס"ל כדעת התוס' דהרי זה גוי גמור עד שיתגייר כנ"ל דרך אגב הוקשה אצלי טובא בדברי התוס' פ"ק דיבמות בריש דבריהם שכתבו וז"ל פירש בקונטריס דקסבר נכרית שילדה מישראל הולד ממזר ותימ' דבכמה משניות מוכח דאין מתיחס אלא אחריה כדתנן לקמן פ"ב ובפרק האומר דולד שפחה ונכרי' כמות' ונראה דלא קשי' כ"כ דהנהו משניות סברי דנכרי ועבד הבא עב"י הולד כשר וה"ה איפכ' ורב אשי סבר כרב דאמר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממזר מנכרי ועבד וה"ה הבא על שפחה ונכרי ע"ש והדבר תימא אצלי איך אשתמיט מנייהו משנה ערוכה פ' אלמנה לכ"ג דס"ט כי שם באר"ה דלא תלייא הא בהא דסתם לן תנא התם תרוייהו דולד שפחה ונכרית כמותה כדקתני הלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן ה"ז עבד ואפ"ה ס"ל דנכרי ועבד הבא עב"י הולד ממזר כדקתני סיפא ממזר פוסל ומאכיל כו' והלכה הבת ונשאת לעבד או לנכרי וילדה בן ה"ז ממזר וא"כ איך כתבו ז"ל דס"ל לרב אשי דלמאן דס"ל דנכרי כו' הולד ממזר ה"ה הבא על השפחה ונכרית והא מתני' צווחת ככרוכייא דלאו הא בהא תליא וצ"ע כעת ולדעת התוס' ז"ל דס"ל דהולד כשר והוי גוי גמור עד שיתגייר היה קשה לכאורה מהא דגרסינן פרק עשרה יוחסין דע"א ע"ב עולא איקלע לפומבדיתא לבית ר"י חזייה לר"י בריה דגדל ולא נסיב אמר ליה מ"ט לא קמנסיב ליה איתתא לבריה אמר ליה מי ידענא מהיכא אנסיב ליה א"ל אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן דילמא מהנך דכתיב בהו נשים בציון ענו בתולות בערי יהודה וכ"ת נכרי ועבד כו' הולד כשר ודילמא מהנך כו' והשתא לפי דברי התוס' דס"ל דהולד הוי גוי עד שיתגייר מאי קאמר וכ"ת נכרי ועבד כו' הולד כשר הא אכתי גוי הוי ומותר בממזרת ואפי' נימא דמסתמא ודאי הנך דכתיב בהו נשים בציון ענו גיירו את בניהם דמלו וטבלו לשם גירות הא אכתי גר הוי ומותר בממזרת ואע"ג דאמרינן גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור הא אמרינן בשמעתין דאינו אסור אלא בממזרת ודאי משום גזירה שמא יאמרו ישראל נושא ממזרת אבל הכא כי היכי דגר ישן ה"נ ממזרת ישנה ותו דכיון דאינו אלא איסורא מדרבנן משום חשש איסור דרבנן לא היה לו לבטל מפ"ו ומיהו הא ודאי ל"ק מידי דהא דאמרינן דבן גר מותר בממזרת אינו אלא בבן גר וגיורת אבל בבן גר שנשא ישראל' הרי הוא כישראל לכל דבר כמ"ש רבינו בדין ט' וא"כ מסתמא ודאי ברוב הזמן דור אחר דור ודאי דהנך דאתו מנשים בציון ענו שנשאו בישראל ולא נשאו למינם דוקא וא"כ הו"ל הולד ישראל גמור ואסור בממזרת ואפי' לדעת התוס' החולקים על רבינו ז"ל וס"ל דמותר בממזרת היינו דוקא בבן גר שנשא ישראל' אבל ישראל שנשא גיורת לכ"ע הולד ישראל גמור וא"כ ה"נ קרוב לודאי הוא שישראל נשא מהם והולד חשוב כישראל גמור וזה פשוט ומיהו הא קשיא לי מהא דגרסינן בפרק יש בכור דמ"ו אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים ואוקימנא לה התם בנתעברה מגוי ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולדות אלא אפי' למ"ד מזהמין פסול מיקרי ומשמע דוקא לויה בנה פטור משום דלוי פסול מיקרי אבל בישראל בנה חייב לכ"ע והדבר תמוה דלמאן דס"ל דהולד כשר והוי גוי גמור עד שיתגייר אמאי חייב בה' סלעים הא גוי הוא ובבניך כתיב ורבא גופיה דס"ל בפ' החולץ דהולד כשר קאמר התם דכהנת שנתעברה מגוי בנה חייב בה' סלעים מטעמא שכבר נתחללה בביאתו וזה ודאי אין הדעת סובלתו דגוי יהא חייב בחמש סלעים אלא משמע ודאי דכשר לגמרי משמע והרי הוא כישראל גמור וצ"ע ולענין הלכה הנה מסתמיות דברי רבינו שכתב דגוי ועבד הבא עב"י הולד כשר נראה דס"ל דכשר לגמרי ואפי' לכהונה ושלא כדעת הרא"ש ז"ל בפרק החולץ שכתב דהולד פגום לכהונה יע"ש גם הריטב"א ז"ל סוף פרק האומר כתב וז"ל ומורי נר"ו היה פוסק הלכה להיתרא לגמרי ככל הנהו דמורו להיתיר' דכי נקטינן בפסקא סתמא הולד כשר לגמרי קאמרינן כלישנא דאמרי' התם ברב מורה בה להיתרא דא"ל לההוא גברא הולד כשר כלומר כשר לגמרי יע"ש אלא שהוסיף עוד לומר דכיון דקי"ל הולד כשר ע"כ לית לן דרשה דר"י משום רשב"י דקאמר מנין לגוי ועבד הבא עב"י שפסלוה דכתיב כי תהיה אלמנה וכתב עליו הריטב"א ז"ל דכפי זה צריך לומר דכולה מתניתין ושמעתתא דאסרינן שבויה לכהונה אליבא דהני דמורו להיתרא ואליבא דהלכתא אין אסורין לכהונה אלא לכ"ג דוקא משום בעולה אבל לכהן הדיוט מותרת ובתה כשרה לכהונה וינאי המלך שערערו עליו לפי שנשבי' אמו היינו משום שהיה אביו כ"ג והיא פסולה לו משום בעולה יע"ש וראיתי בספר בני דוד שהקשה משם שמעתי מקשי' מההיא מתני' דפרק האומר דף ס"ד דקתני נשבית ופדיתיה אינו נאמן דכפי דברי הריטב"א ז"ל צריך לומר דאינו נאמן דקתני היינו לפוסלה לכ"ג וכיון שכן ק' דמאי פריך התם בגמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא כו' והרי בידו להשיאה לממזר כלומר ויהא נאמן במ"ש נשבית במגו דאי בעי משיאה לממזר ואם איתא הא לא חשיב מיגו דדילמא האב אינו רוצה לפוסלה אלא לכ"ג דוקא ואם היה משיאה לממזר היה פוסלה לכ"ה ג"כ א"ד יע"ש ואי מהא לא אריא לע"ד דאיכ' למימר דתלמודא התם פריך אליבא דמ"ד דהולד פגום לכהונה מיהו ממאי דקתני מתני' בין שהיא גדולה אינו נאמן קשה לכאורה דאי לענין כ"ג קאמר מאי אינו נאמן דקאמר הא בלא"ה בוגרת אסורה לכ"ג וצ"ל דמתני' אתא כר"א ור"ש דמכשירין בבוגרת כדתנן ביבמות דנ"ט וא"כ נ"מ אם עבר ונשא דקי"ל דאינו מוציא ודוק גם מהא דתנן בפרק אלמנה לכ"ג העבד פוסל ומאכיל אין להקשות לדעת הריטב"א ז"ל שהרי קתני דפוסלה לתרומה ומכ"ש לכהונה דההיא מתני' רבי היא דס"ל דגוי ועבד הבא עב"י הולד ממזר כדקתני סיפא ולדידיה ודאי דפסלה לגמרי דהשתא ממזר הוי מיפסלי מביאתו מבעייא מיהו קשה מהא דתנן פ"ג דעדיות מ"ו השבויה אוכלת בתרומה דר"ד וחכ"א יש שבויה אוכלת ויש שאינ' אוכלת וצריך לומר דחכמים דר"ד ס"ל כר"א ור"ש דגוי ועבד כו' הולד ממזר וזה דוחק. האמנם הא קשיא לי טובא לפי דעתו ז"ל שהרי בפרק החולץ קאמר התם דאף רבא מורה בה להיתר' דאמר ליה זיל גלי או נסיב בת מינך וא"כ לפי דעתו צריך לומר דרבא ס"ל דגוי ועבד הבא עב"י לא פסלה ואלו רבא גופיה קאמר פרק יש בכור דכהנת שנתעברה מגוי בנה חייב בה' סלעים משום דנתחללה בביאתו והיינו מהא דר"י כמ"ש רש"י שם וכן קשיא לי עוד מהא דגרסינן פרק ארוסה דכ"ו ע"ב אמר ר"ה גוי מקנין על ידו ופוסל בתרו' ופרכינן פוסל בתרומה פשיטא מהו דתימא כו' והשתא לפי דעתו ז"ל היכי פריך פשיטא במילתא דאדרב' לית הלכתא כות' וצ"ע כתב ה"ה ז"ל וז"ל ויש מי שכתב שאם ילדה בת פסולה לכהונה דקדק הרב ז"ל לומר בת דדוקא בת הוא דפגו' לכהונה אבל אם ילדה בן כשר לגמרי ונ"מ שאם בא עב"י אין הולד פסול לכהונה וכ"כ הריטב"א ז"ל שכן אמרו בירושלמי וכן נראה בהדיא דעת רש"י ז"ל בפרק החולץ ד"ה שבנה פגום שכתב דבנה פגום לאו דוקא וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו דאי ברתא היא אסורה לכהונה וכן כתב בחידושי הרשב"א ז"ל שם ולאפוקי מדעת הרמב"ן ז"ל שכתב דהבן נמי פגום יע"ש ויש לתמוה על הרב ח"ה ז"ל שכתב בדף הנזכר ע"ב גבי ההוא דהוו קרי ליה בר ארמאה אמר ריב"ל מי לא טבל לקרייו כתב וז"ל יש מקשים דמשמע דלפוסלו הוו קרי ליה הכי כו' וא"כ קשה ממ"נ אם היתה אשתו גויה מה מועיל מה שטבל לקרייו ואם היתה ישראלי' אף אם לא טבל לקרייו הא ס"ל לריב"ל דגוי ועבד הבא עב"י הולד כשר ותי' דריב"ל לטעמיה דאמר לעיל פגום מיהא הוי אבל אם טבל לקרייו אינו פגום כו' יע"ש והדבר תמוה דלפי דברי רש"י והרי"ף והרא"ש ז"ל לא ניתן ליאמר תי' זה כלל דדוקא בת הוא דפסול לכהונה אבל בנה אינו פגום והכא בן הוא כדקאמר בר ארמאה ועיין בספר נחלה ליהושע סי"א ודוק ועמ"ש ה"ה ז"ל והרמב"ן העלה הדבר בספק וכתב דאם נשאת אין מוציאין אותה מידו והולד ס' חלל ראיתי להרב מ"ל ז"ל פ' י"ז מה' אלו דין ז' שתמה עליו דהא למ"ד גוי ועבד הבא עב"י דהולד פגום ד"ת הוא דהא מק"ו דאלמנה מייתינן לה וכיון שנסתפק הרב הלכה כמאן הו"ל למיזל לחומרא כדין ס' גרושה או ס' זונה שפסק הרמב"ן דמוציא בגט וכתב ה"ה ז"ל שזה פשוט דספק דאוריי' היא יע"ש שהניחה בצ"ע ועיין בספר יש"ש פרק החולץ שתמה עליו כן ולי נראה ליישב ע"פ מ"ש מהריב"ל ז"ל ח"ד סי"ט שנסתפק הרב ז"ל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא באיסור ערוה קצתם אומרים שהיא אסורה לבעלה וקצתם אומרים שהיא מותרת אי אזלינן בתר המחמיר כיון דהוי דבר ערוה א"ד כיון דכופין אותו לגרש דאזלינן בתר המיקל כי היכי דלא ליהוי גט מעושה כו' יע"ש ולפי זה י"ל דברי הרמב"ן ז"ל דתופס לשון אחרון שכתב מוהריב"ל וס"ל דדוקא בספק גרושה במציאות כגון ספק קרוב לו וכיוצא מוציאין אותה בע"כ כיון דספק דאורייתא היא וד"ת מוטלת עליו לגרשה הו"ל גט מעושה כדין אבל הכא דמספקא ליה הלכתא כמאן אין מוציאין אותה בע"כ כיון דלכשת"ל דהלכה כמאן דמיקל הו"ל גט מעושה וזה שדקדק הרב ז"ל אין מוציאין אותה מידו ולא כתב לא יוציא לאשמועינן דדוקא בע"כ הוא דקאמר דאין מוציאין מידו כנ"ל נכון:
מעשה חושב (רצו) ושמא י"ל אם הולד כשר א"כ הוא הולך אחר הגוי כו'. וכ"מ ממ"ש הרשד"ם ביו"ד סי' קצ"ו מביאו רבינו המחבר לקמן ריש הלכה ד' לחלק בין איסור שפחה לישראל דס"ל להרמב"ם לשיטתי' דאינו אלא מדרבנן ובין איסור ישראלית לעבד כנעני דהוי מה"ת דמכח הוכחה ממה שהתירה התורה שפחה לעבד עברי אינו מוכח אלא דאיסור שפחה לישראל אינו מה"ת דעבד עברי ישראל גמור הוא אבל כיון דלא מצינו דהתירה התורה למסור אמה עבריה לעבד כנעני מש"ה כתב הרמב"ם פי"ח דנבעלת לעבד כנעני הואיל ואסורה לו היא זונה וע"ש: ואני תמהני על הרשד"ם דמהא דלא מצינו בתורה דהרב מוסר לעבד כנעני שלו אמה עבריה אין ראיה כלל משום דדוקא בעבד עברי שייך דבר זה דהיינו עבודתו לרבו בלילה שיהיו הולדות להרב וזה דוקא שייך כשמוסר שפחה כנענית לעבד עברי דולדה כמותה ולהרב הילדים משא"כ להיפך למסור אמה עבריה לעבד כנעני דהילדים ישראלים גמורים הם ואין להרב בהם כלום א"כ מה לו להרב למסור לו אמה עבריה שלו שאין לו מעבודתו בלילה כלום: וכעת נ"ל דס"ל להרשד"ם ז"ל כפסקי התוס' דס"ל דגוי הבא על בת ישראל הולד גוי וה"ה לעבד וא"כ הרי הילדים הוו עבדים והמה להרב ואפ"ה לא מצינו בתורה דהרב מוסר אמה עבריה לעבד כנעני שלו א"כ מוכח מזה דאיסור תורה יש בו: אולם י"ל דאפי' להתוס' הנ"ל דוקא בגוי הדין כן שיש לו חיים משא"כ בעבד דמבואר ביבמות דף ס"ב דאין לו חיים אין הולד נגרר אחריו כלל ואם בא על אמה עבריה הוי הולד ישראל גמור ולא שייך להרב כלל ובהכי ניחא דלא תקשה קושיית המהרש"א בסתירת דברי רש"י ז"ל אהדדי (וכמדומה לי שכבר כ"כ חד מגאוני בתראי ליישב כן סתירת דברי רש"י ז"ל): אבל גם בל"ז דברי הרשד"ם תמוהים הם וכאשר אאריך בזה אי"ה לקמן בדף הסמוך ועיין מ"ש רבינו המחבר ז"ל בשם הריטב"א ודוק:
וממזר הבא על הגויה הולד גוי כו'. משנה פרק האומר ואמרינן התם בגמ' נכרית מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם ולדה כמוה מנ"ל אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה ופרש"י ז"ל מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לגוי מבתך קאמר כו' וקרי ליה בנך משום דבני בנים הרי הם כבנים וכן כתב הריטב"א ז"ל וק"ל מדאמרינן פרק הבע"י דס"ב ע"ב א"ל רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הם כבנים אילימא כו' ופרש"י ז"ל אבני בתו קאי דבן בנו פשיטא לן והשתא אמאי לא מייתי לה מהכא דקרי לבן בתו בנך וצ"ע עוד פי' רש"י בד"ה בנך הבא מישראל וז"ל ולא מקרא קא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא כו' ודבריו סתומים עיין בהרא"ם ז"ל פ' ואתחנן ובמוהריב"ל ח"ג ס"י ובמוהרש"י ז"ל ספר בראשית מ"ש בלשון זה והנראה לע"ד בכונת רש"י ז"ל דס"ל דמאי דקאמר ר"י בנך הבא מישראל קרוי בנך לא קאי אקרא דכי יסיר את בנך דמוכח מינה דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך דאם כן רבינא היינו ר"י וכמו שהקשו התוספות ותו דא"כ הכי הו"ל לר"י למימר בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך כלישנא דרבינא אלא ר"י אבעלמא קאי וקאמר דבנך הבא מן הישראל דהיינו שהוא מישראל ומישראלית קרוי בנך ולאפוקי בנך הבא מן הגויה דאינו קרוי בנך וכל עיקרו דר"י לא אתא אלא לאשמועינן דבנך הבא מן הגויה אינו קרוי בנך וזהו שכתב רש"י ז"ל בנך הבא מן הישראל כו' לאו מקרא קא דייק כלומר דלבנך הבא מישראל דהיינו כשהוא מישראל ומישראלית לא צריך קרא להכי דלמשפחותם לבית אבותם כתיב אלא ה"ק מדלא קפיד כו' כלומר דכל עיקרו של ר"י לא אתא אלא לבנך הבא מן הגויה ואהא קאמר דש"מ מדלא כתיב כי יסיר את בתך דדוקא בנך הבא מישראל קרוי בנך ולפי זה צ"ל דמ"ש רש"י לעיל בד"ה כי יסיר וז"ל ושמעינן דבן בתך מן הגוי קרוי בנך לאו אדר"י קאי אלא מילתיה דר"ה דלקמן הוא דקאמר דמהך קרא שמעינן דקרוי בנך כדקאמר רבינ' ודוק. ודע שגירסת הריטב"א שם כך היא נכרית מנ"ל אמר קרא כי יסיר כו' וכתב וז"ל וכ"ת נימא ולדה כמוה מנ"ל דלא תפסי קדושין י"ל דנפ"ל מדכתיב שבו לכם פה עם החמור דהא ב' נערי' היו וחד מינייהו אליעזר שהוא עבד והב' גוי ותרוייהו איתקוש לחמור דליכא למימר דהב' היה ישמעאל דההוא בנו קרי ליה בכל דוכתא ואע"ג דהכי איתא באגדה אנן לא שמעינן לה הכי עכ"ל וק"ל טובא דבפרק הבע"י דס"ב גרסינן אמר רב הכל מודים בעבד שאין לו חייס דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור והשתא כפי דברי הריטב"א ז"ל אם כן גוי נמי נילף מהכא דהא תרוייהו איתקוש לחמור ובגוים הכתיב קרא בהדיא דיש להם יחס כדמייתי התם מקרא דבלאדן בן בלאדן וכי היכי דבגוים יש להם יחס אע"ג דאיתקוש לחמור ה"נ נימא דעבד נמי יש לו יחס ויש ליישב בדוחק: