שער ההקדמות· רבי חיים ויטאל
דרושי שבעה מלכים
חלק א
דרוש שבעה מלכים
וזה מספרם דעת א'. חסד ב'. גבורה ג'. ת"ת ד'. נצח והוד הם תרי פלגי גופ' ונחשבים לא' והם ה'. יסוד ו' מלכות ז'. והנה בלע בן בעור הוא הראשון כנגד הדעת ונודע מה שאמרו חז"ל בלע הוא בלעם. וכבר הודעתיך בש' הפסוקי' בענין בלעם מה שאמרו רבותינו ז"ל ולא קם נביא עוד בישראל וגו' בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם. כי כמו שמשה רבינו ע"ה הוא בבחי' הדעת העליון דז"א מצד אבא כן בלעם היה הרע שבמשה והיה כנגדו בדעת שבקליפה ולכן נאמר בו ויוד' דעת עליון. יובב בן זרח הוא החס' ולכן נקרא בן זרח כי החסד נקרא אור כנודע: וחושם הוא הגבורה שהם סוד חמש גבורות ולכן חשם אותיות חמש והנה ר"ת חשם מארץ התימני ר"ת חמ"ה וס"ת מי"ץ וזהו סוד פסוק כי מיץ חלב יוציא חמאה
{א"ש נלע"ד שאין קפידה באו' א' המיותרת מחמא"ה לחמ"ה:} והם בחי' הגבורו' שהם ענין הדם המתהפך לחלב וחמאה בדדי האשה להניק את הוולד בהיותו מוצץ אותם ושאול מרחובו' הנהר הוא היסוד וטעם היותו נק'שאול הוא כי מבחי' זו היה שאול המלך שעליו נאמר והנה הוא נחבא אל הכלי' והסוד הוא במ' שיתבא' לקמן כי כאש' נשברו הכלי' של אלו המלכי' נסתל' מהם כל האורות ועמדו בעולם האצילות והכלי' ירדו בעולם הברי' ולא נשאר בתוכם זולתי רפ"ח ניצוצין דאורות להחיות' חיות מצומצם עד שיתוקנו ואמנ' בכלי היסוד נשאר בו עוד בחי' אור א' זולת בחינת רפ"ח ניצוצין כדי להחיות משם ולהאיר בכלי של המלכות לפי שהיא לית לה מגרמה כלום ובחי' האור הזה נקרא שאול המלך ולכן זכה למלוכה עם שאינו מזרע דוד לפי שכוונתו היתה להאיר ולהחיות אז אל המלכו' ולהיו' כי בכל שאר הכלים לא נשאר בהם רק רפ"ח ניצוצין ובכלי היסוד נשאר בו עוד נוסף אור הנז' להאיר אל המלכות לכן נאמר עליו שהיה נחבא אל הכלים כי להיותו שם בזמן מיתתו ושבירת הכלים היה ראוי שיסתלק משם ולכן עמידתו והשארתו שם הוא כאיש הנחבא תוך כלי ההוא שלא יתגלה עניינו ויסירוהו גם הוא משם והנה בכל אלו המלכי' לא נזכר בהם שמות אביהם זולתי בד' מלכים בלבד והם בלע בן בעור ויובב בן זרח והדד בן בדד ובעל חנן בן עכבור והטעם הוא במה שאנו עתידים לבאר לקמן איך בעת שבירת הכלים של ז' מלכים האלו שהם ז' הבנים היתה ג"כ בחי' שבירת אחוריי' דכלים דאו"א ונודע כי או"א מתחלקין לד' פרצופין והם חו"ב וישסו"ת ולכן לא הוזכרו רק ד' אבו' בלבד ולהיות כי הכלי' של הבנים מתו לגמרי וירדו אל הבריא' אבל כלים דאחו' דאו"א נתבטלו בלבד אבל לא מתו כי נשארו בעולם האצילו' אלא שהיו למטה ממקו' מדריגתם כמ"ש ולכן לא נז' ד' אבות רק בזמן המלוכ' כמו שנז' וימלוך בלע בן בעור וכן בשא' אבל בזמן המית' לא הוזכרו כמו שאמ' וימת בלע ולא נזכר שם אביו וכן בשאר ולא נזכרו אלא בזמן המלוכ' להורו' כי היה לאביה' שייכו' עם בניה' ולכן נתבטלו אבל לא מתו כנז' ולמטה בענין שבירת אחו' דכלים דאו"א יתבאר לך למה הזכרת האבות היה באלו הד' מלכים בפרטות כי בעת היותם מולכים אירע בטול אחו' האבות אמנם קשה בענין חושם שהוא הגבור' כי הנה יתבאר לקמן כי הוא המעורר אחו' דאימא והוא הגורם בטולם וא"כ היה ראוי שבו יזכר שם אביו אבל הענין הוא לפי שאין ענין קריאתו. בשם בן על שם אמו אלא על שם אביו ולפי שחשם הוא גבורה נוקבא לא נזכר בה בן פלוני וענין הדד בן בדד טעמו הוא כי הנה התפארת אשר בו בחי' החזה שבו מקום ב' הדדים ולכן נרמזה ב' פעמי' דד א' בו וא' בשם אביו וזהו הדד בן בדד גם בדד רו"ל ב' דד פי' שני דדים וביאור הענין הוא כי הנה נודע שלפעמי' כל ד' פרצופין שיש באו"א מתחברים לב' כי חכמה עם ישראל סבא נעש' פרצוף א' ובינה עם תבונה פרצוף א' ובהיותם עד"ז נמצא בשליש העליון של התפאר' דז"א הנקרא הדד בן בדד שם עומדים מתלבשי' ב' הדדים של הבינה ולכן נקרא התפארת בשם הזה להורו' כי בזמן שמלך ומת המלך הזה אז צמקו דדי האשה שהם אימא עילאה מלהניק כדרך האש' שבמות בנה דדיה צומקים: (בדפו"י ע"ב)
ונחזור בענין צאת ז' המלכים הנז' דע כי בתחלה יצאו כלם כלולי' באור הדעת הנקרא בלע ונכנסו כלם בכלי שלו ובהיותם למעלה באבא או באימא היו בטילים כנגדם כי הם כדמיון הבנים הבטלים באורות או"א ולכן היה כח בכלים דאו"א להחזיקם ולסבל' אבל עתה אשר אלו המלכי' הם בחי' ו"ק דז"א אשר כל א' מהם גדול בערך חבירו ואין זה טפל לזה ולכן אין כלי של כל א' מהם יכול לסבול רק אור עצמו בלבד ולכן כאשר נכנסו יחד כלם בתוך הא' מהם נשבר הכלי ההוא כי לא יוכל לסובלם ולכן נשבר עתה הכלי של הדע' וירד למטה בעולם הבריא' והאור נשאר באצילות. אח"כ יצאו ו' האורות בכלי של החסד וגם הכלי הזה לא יכול לסובלם ונשבר גם הוא. אח"כ ירדו ה' אורות בכלי הגבו' וגם ירד עמה' בחי' הרשימו של החסד ועניינו הוא במה שנתבאר אצלינו כי כל א' מן הה' ספי' אשר מחסד ועד הוד נותן רשימו א' בספי' היסוד ולכן נקרא היסוד כל בגין דכליל לכלהו ה' ספיראן מחסד עד הוד ונמצא כי ברדת האורות הנזכרים יורד ג"כ בחי' רשימו חד מכל ספי' מהם לתת אל היסוד ונשבר גם כלי הגבור'. אח"כ ירדו הד' אורות וב' רשמים א' מספי' החסד וא' מספי' הגבורה לתת אח"כ ביסוד ונכנסו בכלי התפאר' וגם הוא נשבר וכן עד"ז הדבר הזה נוהג הולך עד שנמצא כי אח"כ ירדו שני האורות וד' רשמים בכלי היסו' לפי שרושם הנו"ה נק' א' לסיבה הנז' דהוו תרי פלגי גופ' ולא יכול לסבלם ונשבר גם הוא. ואח"כ ירד אור המלכות לבדה בכלי ועם כ"ז לא יכלה לסבלו ונשבר גם הוא והטעם הוא במה שהודעתי' לעיל בדרוש העקודי' כי כאשר שם חזרו אורותיה' להכנס בכלים שלהם נשאר אור הכתר בשרש העליון ולא חזר ונמצא כי באו האורות שלא במקומם אור חכמה בכלי הכתר וכו' עד אור מלכות בכלי היסוד ונשאר כלי של המלכות ריקם ונתבאר שם כי זהו טעם היות לעולם המלכות נקראת דלה ועניה אספקלריא דלית לה מגרמא כלום לפי שהאור שבא אח"כ לתוכה אינו האור שלה עצמה הראשון אבל הוא אור א' חדש מכח זווג או"א כנז"ל וזהו אומרו דל"ל מגרמה כלום פי' שאינו אור שלה רק אור נמשך אליה ממקו' אחר ולהיות כי הענין הזה אירע במלכות העקודים ונודע כי הנקודי' כל הכלי' שלהם נעשו ע"י הסתכלות אור העין באורו' העקודי' כנז"ל באורך ולכן כיון שבעקודי' עצמ' היה הכלי של המלכות חסר מן האור שלה עצמה ג"ז הכלי של מלכות דנקודים היה חסר ולא יכול לסבול ולקבל האור שלה עצמה ולכן נשבר:
חלק ב
דרוש בבטול האחו' של או"א
ואחר שביארנו ענין שבירת הכלים של ז' התחתונות של הנקודים נבאר עתה ג"כ ענין בטול האחו' של או"א דנקודי' עם שאיננו שבירה גמורה ומיתה כמו שהיה בז' התחתוני' כנז"ל וענין בחי' הפני' של הכלים שלהם כבר נתבא' לעיל סדר אצילות' ולהבין ענין זה צריכים אנו להודיעך בתחלה הקדמה א' בביאור ענין מציאות פב"פ ואב"א מה עניינו. דע כי הנה הקליפות והחיצוני' מקום ישיבתם ואחזית' הוא באחו' הנקבה ושם הם מתדבקי' עיקר התדבקותם אמנם גם באחו' הזכר יש להם קצת אחיזה כמ"ש במקומו. והנה קודם שנברא אדה"ר היו ז"א ונוקב' מתדבקי' אב"א כדי שלא יהיה מקום אל החיצונים להתאחז באחו' שלהם כי מן הפנים אין כח בחיצוני' לינק משם כלל ובהיות האחו' דבוקי' יחד אין שם מקו' כניסה אל הקלי' ליכנ' שם ולהתאחז בהם לינק מן הקדושה וכאשר נברא אדה"ר מבחי' זווג אב"א עשה מצות והתפלל תפלות וקצץ וכרת את החיצוני' ע"י מעשיו שלא יתדבקו באותם האחו' ואז הוחזרו ז"א ונוק' פב"פ כי כבר לא היה כח בחיצונו' להתאחז באחו' שלהם אף אם יהיו בגלוי וזהו סוד פסוק ואדם אין לעבוד את האדמ' כי ע"י מצות מעשיות של אדם גורם לעבוד את האדמה אשר א' מעבודתיה הוא סלוק קוצי' מן הכרם וכמש"ה ויעזקהו ויסקלהו וכו' וקודם שנברא אדם לא היה עבודת האדמה נעשית והקוצי' הם הקלי' היו יכולים להתאחז בכרם ולינק משם ולכן היו אז בבחי' אב"א והנה בהיות' זו"ן אז אב"א לא היה להם ב' אחו' זולתי אחו' א' וכותל א' המפסיק בין שניהם חציו לזה וחציו לזה בסוד כותל שבאמצע שני השותפין הנז' בריש מסכת בתרא ואחר אשר החזירם אדם פב"פ אז נעשו להם ב' כותלים והם ב' אחו' שלמים אחו' שלם לז"א ואחו' שלם לנוק' ואז יוכלו לעמוד פב"פ ואחו' בגלוי בלי פחד שיתאחזו החיצוני' שם והנה סיבת היות נעשה להם עתה ב' אחו' שלמים היה באופן זה כי ע"י מצות ומע"ט של אדם התחתון גרם זווג עליון באו"א וחזרו לתת להם לזו"ן בחי' מוחין אחרים שהם בחי' החסדים וגבורות של דעת דז"א אשר הם עיקר סוד הטיפה דיהיב (בדפו"י ע"ג) או"א בזווגם כנז' והטעם הוא כי תרין מוחין דז"א הנקראי' חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א כי הם מלובשים תוך נצח והוד דאבא ואין יוצא מהם רק הארה מועטת בכח הכאת האורות החסדים המגולים שמכים בהם ומוצאים קצת הארה מהם לחוץ כנודע משא"כ בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד דאימא המסתיים בחזה דז"א ומשם מתגלי' בגלוי גמור ויצאים לחוץ תוך ז"א ומאירים בו ולכן העיקר הם החסדים וגבו' כנז' ונמצא כי בהתפשט החסדים והגבו' למטה בגופא דז"א אז החסדים נתנים אל ז"א ובהם נשלם ונגמר בנין אחו' שלו בשלימות והגבו' ניתנים אל הנוק' כנודע וע"י נשלם אחו' שלה ויש לו אחו' שלם ולה אחו' שלם ואז יכולים לחזור אפין באפי' כיון שאחו' שלימי' ואין עתה יכולת בחצוני' להתאחז שם משא"כ בתחלה שהיה לזה חצי אחו' ולזה חצי והיו יכולים להתאחז בהם ולכן עתה יכולים לחזור פב"פ כי אין פחד מן החצוני' כנז' אצלינו בביאו' כונ' ברכ' אבו' של העמיד' דימי החול והבן זה מאוד והנה נמצא כי תועלת כניסת החסדי' והגבו' בז"א היתה לב' סיבות שהם אחת כי הם המגדילים והמשלימי' האחו' דזו"ן ועוד שעי"כ חוזרי' פב"פ ונמצ' כי כפי הקדמ' הנז' כי בבחי' אחת תהיה זו ההאר' שבאה עתה מן אלו החסדי' וגבו' שבאו עתה מחדש יתירה ומעולה וגדולה על ההאר' הראשונה שכבר היתה אל זו"ן לפי שאותה הראשונה האצילם בבחינת אב"א בלבד וזו ההארה החדשה החזירם פב"פ ולכן זו הארה החדשה תהיה נקראת בחינת פנים בפנים אבל בבחי' אחרת תהיה הארה זו החדשה גרועה מן ההארה הראשונה לפי שהארה הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם וזו ההאר' החדשה לא עשתה רק בחי' הגדלת חצי האחו' שלהם כנז' ומה שחזרו פב"פ אתיא ממילא ולכן זו ההאר' החדשה תהיה נקראת בחינתו אחו' באחו' כי תועלתה היה הגדלת חצי האחו' לבד כנזכר: והנה בענין הקדמה זו יתבאר לך ותבין ותשכיל את אשר יתבאר מכאן ולהלאה בענין נפילת אחו' דכלים דא"וא והענין הוא דע כי בחי' אלו החסדי' וגבו' המגדילים אחו' דזו"ן ומחזירי' אותם פב"פ הוא ענין בחי' האחו' של או"א שנפלו כנז"ל ולכן אל תתמה אם פע' א' נק' לבחי' זו פני' ופעם נקרא אחו' והוא על אלו החסדים והגבו' עם הבחי' שהגדילו באחו' הכל נפל למטה והוא בחי' החסדים והגבו' שלוקחים או"א מן א"א כדי שיחזרו פב"פ כנוד' כי גם באו"א היתה בהם בחי' עמידתם אחו' באחו' כמו שיתבאר ונודע כי הטפה המגדלת ומציירת את הוולד היא בחי' החסדים וגבו' כנז"ל ואלו הם ענין האותיות שמהם נוצר הולד וגם כי האותיות הם לעולם בחי' הכלי' כנודע ואלו נעשים כלים לאו"א בבחי' האחו' כנז"ל ואלו הם שירדו ונפלו למטה עם שארית החסדי' היורדים לצייר את הכלים של הולד שהם כללות הז' מלכים שמתו הנכללי' בזו"ן והנה כל אלו הם בחי' כ"ב אותיות התורה והז' אותיות הם כלים אל זו"ן שהם ז' מלכים והט"ז אותיות הם כלים אל או"א כנז"ל כי אחו' או"א הם יותר גדולי' מכל זו"ן וסימן מספר האותיות כלים דאו"א הם ט"ו כמספר י"ה ונודע כי או"א הם ב' אותיות ראשונו' י"ה של ההוי"ה והאותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ ושאר ט"ו אותיו' של האלפא ביתא הם באו"א ושש' אותיו' מהם והם בד"ק חי"ה הנז' בס' הזוהר של כ"י הם אחו' דאו"א ושאר האותיות הם פנים לאו"א. ובזה תבין טוב טעם למה מתייגים תגין על אלו י"ג אותיו' יותר מן הט' אחרות ולמה הז' מהם שהם שעטנ"ז ג"ץ מתייגי' עליהם ג' תגין על כל אות ואות מהם והשש אחרות שהם בד"ק חי"ה אין מתייגין עליהם רק תג א' על כל אות מהם והענין הוא כי להיו' ששעטנ"ז ג"ץ הם בחי' ז' מלכים דזו"ן אשר מסיגיהם נעשו והובררו הקלי' הנקראי' שט"ן ע"ז לכן נקרא שעטנ"ז שהוא חבור שט"ן ע"ז כנז' בזוהר להורו' כי מתוקף הדין העז והחזק יצא השטן שהם הקליפו' גם נקרא גץ לרמוז אל מה שאמרו בסה"ז פ' פקודי כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדקיק כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין וכו' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גץ היוצא מתחת הפטיש וזהו שעטנז גץ וכבר נתבאר למעלה כי אלו ה' מלכים לקחו הארותיהם מחמת הסתכלו' אור עיני א"ק באורות העקוד' בבחי' התפשטות' למטה במקום הגוף של א"ק ולכן נשברו כי חסרו מהם הארת ג"ר שבו שהם אח"פ במקומם למעלה ולכן נשברו פנים ואחו' ולכן נתייגו ג' תגין בכל אות מהם להורות חסרון והעדר ג' מיני אורות הנזכרים שהם האותיות ונשאר האור למעלה מהגופי' שהם האותיות ולא בתוכם כמו שיתבאר עוד למטה סוד התגין אבל אותיות בד"ק חי"ה שהם כלים דאחו' דאו"א אשר נתבאר לעיל כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחי' האחו' וכנגד אותו האור האחר של האזן שחסר מהם אנו מתייגי' תג א' לבדו על כל אות מהם כי הוא לבדו נסתלק ממנו עומד תלוי למעלה מן (בדפו"י ע"ד) האות שהוא כלי וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א נקר' בשתי שמות והם אחו' או פנים כנז"ל והוא כי להיותו חסר אור האזן שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד שהוא הבחי' הגורמת להם להחזירם פב"פ והנה אלו המוחין שהם החסדי' הנזכרים הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א כדוגמת מוחין דז"א הנמשכי' מלובשי' תוך נה"י דאו"א והנה גם נה"י אלו דא"א ירדו למטה עם האחו' דאו"א ובבחי' היותם באים מא"א נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה הנקרא' כתר וכבר ביארנו כי גם זה נקרא בחי' חסרון בכתר וזה גרם לו יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א נקרא חסרון הזה על שם או"א ולא על שם הכתר. והנה למעלה בעולם העקודי' ביארנו ענין ד' בחי' שבהם והם טעמים נקודות תגין אותיות וביאורם פה בעולם הנקודי' הוא באופן זה כי הנקודו' הם האורות שיצאו בראשונ' והאותי' הם הכלים וכאשר נשברו הכלים ונסתלקו מהם האורות אז נתהוו בחי' התגין שהוא ענין היות האורות עומדים בצורת התגין על האותיות שהם הכלים ואח"כ באו הטעמי' שהם בחי' ההוי"ה דמ"ה דאלפי"ן שיצא מן אורות המצח כמו שיתבאר וזהו סוד היות הספר תורה כתוב באותיות ובתגין ולא בטעמים ונקודות והענין הוא במה שהודעתיך כי הספר תור' הוא יסוד דאבא גם נודע כי במחשב' אתבריר כלא כנז' בפ' פקודי ולכן נרמז ענין זה בספר תורה ולכן אנו צריכי' לקרות בו כדי להמשיך בו בחי' הטעמי' והנקודות אשר נמשכים בו ע"י קריאתינו בעל פה ובזה נתקן הס' תורה ולכן תמצא כי הטעמים יש בהם הוראה בהוצא' הבל הפה כי יש ניגון פרטי לכל טע' וטעם ביציאתו מהפ' ולחוץ וכן גם הנקודות ניכר בהם הוראת יציאת ההבל לחוץ כפי הברת אותם נקודה אִי אַה אוֹ וכיוצא אבל התגין אין בהם הוראת הבר' ויציאת הבל הפה ולחוץ ואינם ניכרים אלא בציור כתיבתם וסבה לכל זה הוא כי הטעמים והנקודות הם מורים ענין היות האורות תוך הכלים ולכן הם נרגשים וניכרים בענין תנועתם איך יוצאים מהפה ולחוץ וע"י קריאתינו אותם בנגונים ניכר היות האורות מאירים בכלי' שלהם אבל התגין הוא הוראת זמן היות האורות מחוץ לכלים ואינם מאירי' בתוכם ואינם עושים תנועה כלל כגוף בלי נשמה והנשמה חופפת עליהם ברחוק בציור התגין על גבי האותיות בלא בתוכם. עוד יש חלוק אחד כי הטעמים והנקודות יש בהם בחי' היותם עומדי' בתוך האותיות ממש כגון הטעמי' הנקראים דג"ש ס"פק מק"ף וכן נקודת השורק וגם יש בהם בחי' היותם תחת האותיות כגון נקודת החיריק והסגו"ל והשב"א וכיוצא והטעמים הנקראים דרגא תביר שופר הולך וכיוצא אבל בתגין אין בהם כלל בחי' זו כי כלם הם עומדים למעל' מן האותיות אבל אעפי"כ כבר ביארנו שהם עומדי' אצלם על גביהם להאיר בהם עם שאינם ממש בתוכם:
חלק ג
דרוש בסדר ירידת ז' מלכים ונפילתם וירידת אחו' דאו"א ואיך נעשה הכל ביחד
ונבאר עתה סדר ירידת ז' המלכי' ונפילתם וירידת אחו' דאו"א ואיך נעשה הכל ביחד. ולהבין זה צריך שיתבאר לך מה שאנו עתידים לבאר לך ענין או"א לקמן בדרוש הזה והוא כי הנה אבא כולל י' ספי' ואימא גם היא כוללת י' ספי' וכן ז"א כולל י"ס והנה כמו שז"א הנקרא ישראל נחלק לשני בחי' שהם לאה ורחל כמו שיתבאר במקומו כי לאה מגיעי' רגלי' עד סיום שליש עליון דתפארת דז"א והוא עד החז' שבו וראש רחל מתחיל משם ולמט' עד סיום רגלי ז"א הנה כמו כן הדבר באו"א כי כל אחד מהם נחלק לב' בחי' ונמצא כי ב' חצאים העליוני' הא' של אבא והא' של אימא הם הנקראים או"א ונקראים חו"ב ושני חצאים התחתוני' הא' של אבא והא' של אימא נקראי' חכמה ותבונה ונקראים ישראל סבא ותבונה וכשנעריך אותם בבחי' פרצוף א' לבדו כולל כל השני' נמצא היות ישר' סבא ראשו בחזה של התפא' דכללות פרצוף אבא וראש התבונה בחזה של התפארת דכללות פרצו' אימא. ובכן נחזור למקומנו לבאר סדר נפילתם:
הנה נתבאר למעלה כי בתחלה יצאו כל הכלים ואח"כ יצאו כל האורו' כלולי' בכלי הכתר ואח"כ ירדו ט' האורות בכלי החכמ' ואח"כ ירדו ח' אורות בכלי הבינה ונמצא כי עתה היו הז' אורו' תחתוני' הנקראים ז' מלכים בתוך מעוי דאימא כדמיון העובר בבטן המליאה (בדפו"י כ"א) וקודם שנבאר עתה ענין יציאתם לחוץ ממעי אימא צריכי' אנו לבאר לך מה שנתבאר למעלה כי קודם בריאת אדה"ר היו ז"א ונוקביה אחו' באחו' וכשנבר' אדם גרם ע"י מעשיו שהוחזרו אפין באפין ואין זו הבחי' נעשת אלא ע"י מעשה התחתוני' כנודע ודע כי האמת הוא שלעול' א"א לחדש למעלה שום זווג אפי' בבחי' אחו' באח' אלא ע"י מצות ומעשי' טובי' שיש באדם התחתון השפל בעוה"ז אבל בתחלת זמן האצילות שעדיין לא נברא אדם התחתון היה הדבר מוכרח להיות זווג עליון בז"א ונוקבי' שלא ע"י אדם התחתון אבל לא היה רק בבחי' אחו' באחו' כנז' כי אי איפשר לברא אדם תחתון עד שיקדים אליו זווג ז"א ונוקביה ומכחו נברא אדם התחתון ואחר שנברא אדם החזירם פב"פ ע"י מעשיו ומאז והלאה אין שום זווג ז"א ונוקביה נעשה אפי' מבחי' אחו' באחו' אלא ע"י מצות מעשיות אדה"ר וכמו שנתבאר ענין זה בענין ברכת אבות בתפלת י"ח דימי החול ודע כי אין זה אלא בזוג ז"א ונוקביה אבל בזווג או"א לא הוצרכו אל מעשה אדם התחתין כי מאיליה' הוחזרו אפי' בבחי' פב"פ והנה ענין זה שאמרנו בענין ז"א ונוקביה רמזוהו בס"ה בהרבה מקומות באומרם כד סליק ברעותיה למברי עלמא וכו' וביאורו הוא כי כשנברא העולם אשר עדיין לא נברא אדה"ר התחתון ולא היה עדיין התעוררות התחתוני' הנה זווג עליון דז"א ונוקביה לברא העולמות בסוד אחו' באחו' נעשה אז מאיליו שלא ע"י התעוררו' התחתוני' כי לא היה אפשר להיות באופן א' והיה הזווג ההוא מוכרח בחסד עליון ורצון אלהי שעלה במחשבה ורעותא דיליה להיות כך ואמנם עיקר הבנת אומרו סליק ברעותא הוא לרמוז כי תמורת מה שעושים עתה נשמות הצדיקי' לעלות למעלה בסוד מיין נוקבין לגרו' זווג ז"א ונוקביה נעשה אז קודם בריאת אדם התחתון באופן א' והוא שהיו אורות התחתונים סלקין ועולים מתתא בסוד מיין נוקבין וגרמו זווג ז"א ונוקביה וזהו אומרו כד סליק ברעותא שהוא ענין סליקות והעלאת מ"ן למעלה מאליהן שלא ע"י התחתוני' וע"י כן נעשה זווג העליון הנז' לברוא העולם והספיק בזה לסבת רעותא דיליה שחפץ בדבר לצורך העולם כי הדבר מוכרח כיון שאדם אין לעבוד את האדמה:
ונחזור לענין ראשון כי או"א היו בתחלה פב"פ כי נמשכו להם מוחין מן הכתר הנקרא א"א כנז"ל והנה הבחי' הגורמת להם העמדה וקיום להתקיים עמידתם פב"פ היתה מציאות הז' מלכים הנז' שהיו בתחלה במעי אימא ושם היו לה בבחי' מ"ן שלה כי זה הכלל הוא שלעולם הבנים הם בחי' מ"ן של אימא ובעוד שאלו הז' מלכים היו במעוי דאימא העלו שם מ"ן וגרמו זווג לאו"א כי נמשכו להם המוחין הנז' והוחזרו פב"פ כנז' ואז נזדווגו יחד כדי להוליד ולהוציא אלו השבעה מלכים לחוץ והנה כאשר יצאו אלו המלכים אם לא נשברו ונשארו קיימי' היו מעמידים בחי' העמדת או"א פב"פ והיו מועילי' ומשמשי' להיותם בחי' מ"ן שיש באימא אעפ"י שנולדו ויצאו לחוץ אבל כיון שאלו המלכים נשברו ונפלו ולכן גם או"א נפלו מתם בחי' האחו' שלהם אשר היא גורמת להם היותם עומדים פב"פ כנז"ל ואז חזרו אחו' באחו' לפי שאין להם עתה מי שיעורר בהם בחי' מ"ן כדי לקיים עמידת' פב"פ והנה ודאי הוא שלא נגמר לרדת אחורי או"א עד שנגמרה שבירת כל שבעה מלכים ובכל שבירת מלך אחד היה גורם קצת ירידת אחורי' דאו"א וכמו שנבאר עתה בע"ה: הנה כאשר נעריך מציאות בחי' ז' מלכי' אלו בד' פרצופין הנקראים חו"ב וישראל סבא ותבונה כנז"ל נמצא כי כאשר היתה השבירה בשליש נקודת התפארת שהוא המלך הרביעי אז נגמרה ירידת אחורי' דחו"ב העליונים וכשנגמרה שבירת כל ז' מלכים אז נגמרה ירידת אחורי' דישראל סבא ותבונה: והנה המלך הראשון שבכלם אשר יצא ראשונה הוא הדעת ובו היו כלולים כל הז' מלכים כנז"ל ונודע כי עיקר העלאת מ"ן הם הבנים אשר יצאו כבר לעולם והם המעלים מ"ן לאימם העליונה ולכן עיקר העלאת מ"ן עתה היה ע"י הדעת שהוא המלך הראשון שיצא עתה כנז' וכבר נתבאר למעלה שלא הוצרך עליית מ"ן באו"א כי זווגם היה נקרא בסוד סליק ברעות' בלבד כנז"ל ונמצא כי מה שאמרנו שאלו הז' מלכים היו להם בבחי' מ"ן אין הכונה לומר כי הם המשיכו החסדים וגבורות באו"א כי כבר נמשכו בהם בתחלה שלא על ידם כי הרי כבר מתחלה הוחזרו או"א פב"פ ואח"כ נתן אבא באי' אלו הז' מלכי' וא"כ א"א שהם היו מ"ן שלהם אבל הכונה היא כי אחר אשר ניתנו באימ' היו הם מקיימים ומעמידים אותה הבחי' של עמידת או"א פב"פ ע"י היותם הם עתה מעלי' מ"ן והיו ממשיכי' עוד תמיד חסדי' וגבורו' אחרי' כבתחל' באו"א:
ונחזור לדברינו כי אחר שיצא המלך הראשון הוא הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן למעלה והמשיך חסדים וגבורות באו"א לפי שהדעת הוא כללות חסדים וגבורות כנודע ועוד לפי שהיו עתה כל הז' מלכים כלולים בו כנז' ולכן היה יכולת בו להמשיך חסדים וגבורות באו"א ולפי ששאר המלכים הנכללים בו לא היו הם מעלים גם הם מ"ן כמוהו לכן אין יכול הדעת להמשיך מוחין שלימים באו"א כי א"א להיות זה אלא ע"י ז"א ונוקביה ביחד ולכן מה שהמשיך הדעת לבדו הוא שנמשכו בחי' חסדים וגבורות ברישא דאו"א עד מקו' דעת דילהון שהוא דוגמתו של הדעת הזה ולא נתפשטו עוד למטה וכאשר נשבר הדעת הזה אז גם ירד הדע' של או"א ממקומו העליון וירד למטה בגופא דאו"א ועדיין או"א הם פב"פ כי אינם חוזרים אחו' באחו' עד שיגמור ירידת החסד וגבורה שלהם כי הנה הם דבוקים פב"פ וצריך שיתפרד דבוק הזה לגמרי ואז יחזרו אחו' באחו' אבל כ"ז שנשאר בהם קצת דביקות הם עובדים פב"פ ולקמן יתבאר היטב בע"ה ענין בחינת דבוק הגמור של או"א בהיותם פב"פ מה עניינו ואיך עניינו ואמנם בהכרח הוא כי כיון שהחסדים וגבורות דאו"א ירדו מרישא דילהון אל גופא דילהון ודאי שהוחסר הארתם אע"פ שלא חזרו עדיין אחו' באחו' כנז' וענין החסרון הנה הוא נקר' בחי' חסרון הסתכלות עיני אבא באי' וזה בזה וזה בזה והנה כלי הדעת עצמו הנקרא מלך הראשון עתה כשנשבר ירד למטה אל עולם הבריאה כמו שיתבאר בע"ה ואות' הששה אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הב' הנקרא חסד:
והנה כאשר מלך מלך הב' הנקרא חסד גרם להמשיך התפשטות חמש חסדים בגופא דאבא וכשנשבר גם הוא ירד כלי שלו בעולם הבריאה וה' אורות אחרים נכנסו בכלי המלך הג' כמו שיתבאר ואז נפלו וירדו האחורי' של אבא הנעשים ע"י התפשטות הה' חסדים בגופא דיליה כנז' ואז החזיר אחוריו כנגד פני אימא ובחי' זו נק' אחו' בפנים כי אחו' אבא הם כנגד פני אי' וא"ת והרי עדיין לא נגמ' פרצוף אבא עד תיקון שליש הראשון של התפארת הנקרא מלך הרביעי כנז' ואיך נפרד תיכף עתה מאימא וחזר לאחו' אבל הטעם הוא במה שנתבאר אצלינו בענין דרוש מוחין דז"א הנעשים לו ע"י התפשטות אי' מחצי תפארת שבה ולמטה תוך ז"א וע"ש היטב וכפי התחלקו' סדר ההוא הוא ג"כ כאן ונמצא כי אותו השליש העליון דתפאר' הוא בחי' יסוד דאבא ונודע כי בבחי' היסוד אין בו מציאות פנים ואחו' כי כלו הוא בחי' פנים ואין בו אחורי' והטעם הוא כי כל היסוד של הזכר נכנס ביסוד הנקבה והכל נקרא בחי' פנים מה שאין כן בשאר איברי הגוף שיש בהם בחי' פנים הנדבקים ומתחברים עם פני הנקב' ויש בהם בחי' אחוריים שאינם נדבקים עמה ולכן נגמר ירידת אחוריים דאבא טרם היות גרעון וחסרון ביסוד שלו: אח"כ מלך המלך הג' הנקרא גבורה והמשיך התפשטות ה' גבורו' דאימ' עילאה וכשנשבר ירד הכלי שלו לעולם הבריאה וד' אורות המלכים האחרים נכנסו בכלי הד' הנקרא תפארת ואז ירד ונפל בחי' התפשטות החמש גבורות שבגופא דאימא ונפלו האחורי' שלה למטה ואז גם אי' חזרה אחו' והיתה עם אבא אחו' באחו': אח"כ מלך מלך הרביעי שהוא התפאר' ובהגיע האור עד שליש העליון של הכלי הזה שהוא מקום החזה המשיך התפשטות בחי' כללות חמשה חסדי' ביסוד דאבא וכללות ה' גבורות ביסוד דאימא כי לכן היסוד נקרא כל לפי שיש בו כללות כל ה' חסדים או החמשה גבורות ונודע מה שנתבאר אצלינו בענין ציור הזה כי הדעת כולל רישא דאבא ורישא דאימא וחסד כולל גופא דאבא וגבורה כולל גופא דאימא ושלי' עליון דתפארת הוא כולל יסוד אבא ויסוד דאימא והנה כשהגיע עוד האור להתפשט בשני שלישים תחתונים דתפארת אז המשיך חסדים וגבורות בתרין רישין דישראל סבא ותבונה כי שם הם ראשם שוים יחד וכשמת המלך הזה ירד כלי שלו לעול' הבריאה וירדו אורות ג' המלכים בכלי החמישי הנקרא נצח ואז נפלו וירדו כללות ה' חסדים דיסוד דאבא עלאה וכללות ה' גבורות דיסוד דאימא עילאה ואז נגמרה נפילת כל אחורי' דאו"א עילאין לגמרי וגם ירדו ונפלו בחי' החסדי' וגבו' מרישייהו דישראל סבא ותבונה וגם הם נחסר מהם בחי' הסתכלות עיני ישראל סבא בתבונה ע"ד הנז"ל באו"א אבל עדיין הם עומדים פב"פ:
אח"כ מלך מלך החמישי והוא הנצח והמשיך התפשטות חמש חסדים בגופא דישראל סבא וכשמת ירדו אורות המלכים הנשארים בכלי ההוד וכלי הנצח ירד לעולם הבריאה ונפלו האחורים של ישראל סבא וחזרו להיותם ישראל סבא ותבונה אחו' בפני' כי פני התבונה כנגד אחורי ישראל סבא: אח"כ מלך ההוד וגם הוא בחי' מלך הה' כנודע כי נצח והוד תרוייהו תרי פלגי גופ' הוו ולמלך אחד יחשבו אע"פ שזה מלך אחר זה והנה הוא המשיך התפשטות חמש גבורות בגופא דתבונה וכשמת ירד הכלי שלו לעולם (בדפו"י ע"ג) הברי' וירדו אורו' ב' המלכי' בכלי של היסוד וגם ירדו ונפלו אחור' של התבונה וגם היא נזורה אחו' והיתה עם ישראל סבא אחו' באחו':
אח"כ מלך מלך הששי הנקרא יסוד והמשיך כללות חמשה חסדים וכללות חמשה גבורות ביסוד דישראל סבא וביסוד דתבונה וכשמת ירד כלי שלו לעולם הבריאה וירד אור המלך הז' בכלי המלכות וגם נפל כללות חמש חסדים דיסוד דישראל סבא וכללות הה' גבורו' דיסו' דתבונה: אח"כ מלך מלך הז' והיא המלכות ונכנסה היא לבדה בכלי שלה וגרם להמשיך עוד כללות חמש חסדים במלכות דישראל סבא וכללות חמש גבורות במלכות דתבונה כנודע כי גם בבחי' המלכות יש כללות החסדים או הגבורות ע"ד שיש ביסוד וכשמת ירד הכלי שלה אל עולם הבריאה גם נפלו בחי' כללות חמשה חסדים דמלכו' דישראל סבא וכללות חמש גבורות דמלכות דתבונה והרי עתה נגמר נפילת כל האחור' של או"א וישראל סבא ותבונה לגמרי ונגמר מיתת המלכים. וא"ת למה לא נכנס בחשבון ג"כ ענין כללות חמש החסדים שבמלכות אבא וכללות חמש גבורות שבמלכות אימא ע"ד שנתבאר במלכו' דישראל סבא ותבונה והתשו' היא במה שנודע כי בשליש העליון שבתפארת הנקרא מלך הרביעי שם הוא מתלבש בחי' עטרת יסוד דאו"א ושם נכללת עם היסוד ולכן אינה עולה בחשבון אבל מלכות זו של התבונה נגלת יותר לפי שהיא ממש בחי' מלכות אבל מלכות אימא היא בחי' גופא נקרא חזה דתפארת ואינה מלכות ממש וכן ע"ד זה בענין הפרש מלכות דאבא למלכות דישראל סבא ותבונה:
והרי נתבאר ענין יציאת ז' המלכים וסדר מלכותם ומיתת' וענין מה שנפל מאו"א ואיך הם ד' פרצופים ונמצא כי כללות מה שירד היא ד' אחור' של ד' פרצופי או"א וישראל סבא ותבונה וז' המלכי' שהם כללות ז"א ונוקביה סך כלם י"א בחי' ומאלו הי"א נתבררו ויצאו הסיגים שהם הקליפות וזהו סוד אחד עשר סמני הקטרת שהם בחי' י"א אורות שנשארו מאלו הי"א בחי' הנז' כי לא יכלו להחבר' ונשארו למטה בתוך הסיגים שהם הקליפות כמבואר אצלינו בענין ביאור פטו' הקטרת בסדר תפלת שחרית והנה נתבאר כי לא נגמר נפילת ירידת אחור' דאבא אלא במיתת המלך הב' הנקרא חסד ואחו' אימא נפלו במיתת מלך הג' והיא הגבורה באופן כי כשמת מלך הג' אז נגמר ירידת אחו' או"א עילאין והענין הוא כי אע"פ שאחו' אבא נפלו במית' המלך הב' אין אלו נקראים עדיין אחור' גמורים לפי שעדיין אז היתה אימא פנים באחו' שלו והיתה מאירה באחוריו ונמצא כי אחור' דאבא לא ירדו בעצם כל בחינותיו אבל כאשר ירדו גם אחור' דאימא אז נפלו ב' האחור' לגמרי שלו ושלה וחזרו להיותם אחו' באחו' וכמו שיתבאר באורך בע"ה בדרוש של פרצוף יעקב ולאה מהיכן יצאו עי"ש. ונמצא כי ירידת אחו' או"א אינה נקראת ירידה גמורה עד שמת המלך הג' הנקרא גבורה אמנם מיתת הז' מלכים נקראת מיתה גמורה תכף ברגע לפי שכשמת החסד הרי נשברו כל בחינותיו לגמרי ונקר' מת ממש נמצא כי מיתת המלכים מעת שמת המלך הראשון התחילה להקרא בהם מיתה ממש אבל בטול אחו' או"א אינו נקרא בטול עד מיתת המלך הב'. ובזה תבין סוד שם בן מ"ב הנקרא אבגית"ץ וכו' כי נודע כי שם בן מ"ב הזה הוא בעול' היצי' כנז' בתקונין מכתי' יד ונודע כי היצירה הוא בחי' ז"א אשר הוא סוד ז' המלכים שמתו כנז' וא"כ ענין מיתת ז' המלכים הוא מוכרח שתהיה נרמזת בשם בן מ"ב הנז' והסתכל וראה כי ההוי"ה דע"ב דיודי"ן הוא במוחין והוא הנקרא בחי' טעמים והוא כנגד אצילות ואחריו הוא הוי"ה דס"ג והטעמים שבה הם כנגד עולם הבריאה והנקודות שבה הם כנגד עול' היצירה והם הם ענין בחי' ז' מלכים שמתו והם בחי' היצירה והם בחי' ז"א ונוקבי' והנה סגולת בחי' שם בן מ"ב הזה הוא להעלות כל הניצוצות של קדושה שנשארו מבחי' ז"א ונוקביה בעול' היצירה והעשיה אשר הם מתבררים ועולים ע"י שם בן מ"ב הזה למעלה במקומם כמבואר אצלינו בסדר תפלת שחרית דחול בענין אנא בכח וכו' כי כל בחי' שם בן מ"ב הם ענין העלאה של הקדושה למעלה ונמצא כי מוכרח הוא שמיתת המלכים תהיה נרמזת בשם מ"ב הנז' וכפי סדר מיתתם כך תהיה סדר ברורם והעלתם ע"י השם הזה ולכן מיתתם נרמז בשם הראשון שבו ובטול אחורי' דאו"א נרמז בשם הב' כמו שיתבאר והענין הוא במה שנסתכל באדרא רבא דפ' נשא כי שם נראה שהז' מלכים לבדם הם שמתו ובמאמרים אחרים בס' הזוהר נראה כי אף באו"א יש שם בחי' בירור נצוצות קדושה ויש שם בחי' פגם ולא עוד אלא שאפי' בכתר שהוא א"א נמצא שיש פגם חס ושלו' וביאורו של דבר הוא כי מכל י' הנקודות נפלו בחי' ובכלם היה בטול אלא שאין בטולם שוה כי ז"א ונוקביה שהם ז' מלכים אירע בהם פגם גדול כי נפלו כלם (בדפו"י ע"ד) הן בחי' אחו' באחו' שלהם הן בחי' פב"פ שלהם ולכן נזכר בטול זה בלשון מיתה ממש אבל מאו"א לא ירדו רק בחי' אחור' שלהם בלבד ולכן נקראים בלשון בטול בלבד ולא בשם מיתה ממש אבל מן א"א שהוא הכתר לא נפל ממנו רק אותה הבחי' התחתונה של אחורי נה"י שלו בלבד המתלבשים בסוד מוחין תוך או"א כנז"ל ולכן אפילו בשם בטול אינו נקרא רק בשם פגם בעלמ'. עוד יש סבה אחרת והיא כי שם מיתה אינו נופל אלא על המסתלק ונבדל מעול' לעולם ולכן בז' המלכים שירדו אל עולם הבריאה שייך בהם שם מיתה וכמו שאמרו באדרת נשא לא תימא דמיתו אלא דנחתו מדרגייהו כמה דאת אמר וימת מלך מצרים וכו' אבל אחוריי' דאו"א לא ירדו בעול' הבריאה אלא בעולם האצילות עצמו ירדו ממקומם למטה במקום ז"א ונוקביה כנודע וכמו שיתבאר בע"ה ולכן נקרא בטול בלבד להיותו שלא במקומו אבל אינינה מיתה גמורה:
והנה שם הראשון הנקרא אבגית"ץ הוא כנגד החסד כנודע ולפי שבחסד התחיל מיתת המלכי' כנז"ל לכן בשם הזה נרמז מיתת' וזהו ענין אבגית"ץ שהם אותיות אבג"י ת"ץ פירושו כי אבג"י הם בגי' י"ו והם בחי' ז' מלכים כי המלך הז' שהיא המלכות נרמז באות יו"ד של אבג"י להיותה נקודה קטנה כנודע ושלש' אותיות אב"ג הם בגי' ששה שהם ו' המלכי' הנכללי' בז"א וזהו סוד רה"ר שרחבו ששה עשר אמה וכמו שיתבאר לקמן כי אלו הז' מלכים הם סוד רשות הרבי' בהיותם בתחלה קודם התקון ואחר שנתקנו נקראו רה"י והנה שבע' מלכים אלו הנרמזים במלת אבג"י הם שנשברו ונותצו ומתו וזה ענין אותיות ת"ץ. ויען שמן החסד התחילה מיתת המלכים לכן נרמזה מיתתם בשם הזה הראשון הנרמז בחסד ויש שפירשו כי מלת אבג"א הוא פי' שטן כנז' בתלמוד בבלי ההוא אבגא דבי רב ונמצא כי אבגית"ץ ביאורו ממש כביאור שעטנ"ז שביארנו לעיל שהם אותיות שט"ן ע"ז ואמנם שם קר"ע שט"ן הוא כנגד המלך השני הנקרא גבורה כי אז נשברו אחו' או"א כנז"ל ולכן נרמזו בטולם בזה השם הב' וזה ביאורו. קר"ע רו"ל כי פה לא היתה נתיצה ומיתה גמורה כמו בז' המלכי' רק קריעה בעלמא ולא נתיצה ומיתה גמורה כמו בז' המלכים רק קריעה בעלמא ולא נתיצה והריסת בנין אלא שנקרע הכלי ונשאר במקומו באצילו' כי לא מת וע"י קריעה זו נמשכו משם ויצאו סוד הקליפ' הנקראי' שט"ן הנאחזות שם ונודע כי או"א בחינ' פב"פ הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן ושניהם עולים בגי' רג"ל כמנין זכו"ר כי הזכיר' באה מצד פנים ובחינתם אחו' באחו' הם האחו' של ב' שמות הנזכרים ברבועם יו"ד יו"ד ה"י וכו' אל"ף אל"ף ה"י וכו' שהם בגי' קפ"ד ותקמ"ד ושניה' עולים בגי' תשכ"ח כי השכחה באה מצד האחו' ולכן שם זה קר"ע שט"ן הוא בגי' תשכח לרמוז כי בו נפלו האחוריי' דאו"א העולי' תשכ"ח כנז'. ונחזור לענין ראשון כי לא נגמר נפילת אבא בבחי' אחוריו לגמרי למטה עד שמת שליש העליון של התפארת והנה כאשר היו יוצאים אלו המלכים ליכנם תוך הכלים שלהם היו אורותיה' מגולים בהארה גדולה אבל אחר שמת שליש עליון דתפארת אשר אז נפלו שם האחו' של או"א ולכן כאשר היו שאר אורו' המלכי' יוצאים ליכנם בכלים שלהם למלוך היו יוצאים מתלבשי' באחו' הנזכרים כנ"ל שלא ירדו בעולם הבריאה רק נשארו בעולם האצילות ולעולם אלו האורות יוצאים מתלבשים באלו האחו' של או"א ובחי' זו קיימת כך תמיד לעולם ועד עד שיכלו כל הנצוצות של קדו' המלכי' להתברר לגמרי עד לע"ל כנודע וזהו סוד ענין הצטרכות העלאת מ"ן שתמיד מעלים זו"נ אל או"א והוא מבחי' אלו האחו' של או"א שירדו ונפלו למט' למקום זו"נ ונתלבשו בתוכם בסוד מוחין כנודע והבן הקדמ' זו מאד מאד. ונחזור לענין כי אלו האורות של המלכים שמן החזה ולמטה דז"א באים מכוסים ומלובשים כנז' וכבר ידעת כי התעלמות האור וכיסויו הוא בחינת התקון שלו כי עי"כ יש כח בכלי שלו לקבלו בבואו בתוכו מתלב' ולא נגל' וא"כ נמצא שלא תהי' שוה שביר' הכלי' של נה"י מלכות ושני שלישים תחתוני' דתפארת שוים אל שבירת הכלים של הדעת והחסד והגבורה ושליש עליון דתפארת כי שבירת אלו הכלי' העליונים היא שבירה יותר גדולה משבירת הכלים התחתונים ולכך אח"כ כאשר נתקנו וחיו אלו השבעה מלכים נתהפך הדבר כי האורות התחתונים שמן החזה דז"א ולמטה באו מגולים בלתי התלבשותם בכלי דאחורי' דאי' כנודע לפי שהיה יכולת בכלי' שלה' לקבל אורותיהם שלא ע"י מסך כלי אימא לפי שלא היתה שבירתם גדולה אבל האורות העליונים שמן רישא דז"א עד החזה שלו באו מכוסים תוך היסוד דאימא כנודע לפי שבתחלה שבירת הכלים שלהם היתה גדולה מאד כנ" ואעפ"י שגם למטה בנו"ה אורותיהם מכוסים ג"כ אין זה כסוי (בדפו"י כ"ב ע"א) גמור כי החסדים המגולי' מכים בהם כנודע ונמצא כי במות המלכים עד בחי' שליש עליון דתפארת דז"א אז כבר נגמר ירידת ונפילת אחו' או"א אבל נפילת אחו' ישראל סבא ותבונה לא נגמרה עד מות המלך הז' שהיא הנוק' ד"א ולכן האחו' של או"א לוקח אותם ז"א והאחו' של יש"ס ותבונה לוקחם המלכות נוק' דז"א ומתלבש האור שלה בהם כדוגמ' מה שנתבאר במוחין דז"א ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו במ"א כי כאשר זו"נ שוים יחד בקומתם פב"פ אז נה"י דאו"א הם נעשי' מוחין אל ז"א והנה"י דיש"ס ותבונה נעשים מוחין לנוק' ואז הם שוים יחד בקומתם גם זהו סוד א' שנתבאר אצלינו במ"א כי יש שתי בחי' כל אחת נקרא יעקב והם יעקב א' בז"א ויוצא מבחי' אבא ויעקב שני בנוקבי' ויוצא מן בחי' ישראל סבא והנה האחו' של אבא הם בצד חסד דז"א והאחו' של אימא הם בצד גבורה ד"א וענין זו ההקדמ' תצטר' לך למה שנבאר לך לקמן ושם יתבאר ענין זה והנה במקום הזה הוא שירדו ונפלו אחו' או"א כנז"ל שירדו ונפלו אחו' או"א בעולם האצי' כאשר נשברו ולא ירדו בעולם הבריאה ואעפ"י שהכלים דז"א נשברו כנז"ל עכ'"ז האחוריי' של או"א כנז' נשארו שם והלבישו את אורו' ז"א קו חסד שבו באחו' אבא וקו גבורה שבו באחו' אימא וכמ"ש בע"ה:
חלק ד
דרוש איך ירדו הכלים של שבעה המלכים אל עולם הבריאה
ועתה נבאר איך ירדו הכלים של הז' מלכים אל עולם הבריאה כבר נתבאר לעיל איך יש הפרש בין או"א לזו"נ שהכלים דאו"א האחוריי' שלהם נתבטלו והכלים דפנים ואחו' דאלו הז' מלכים מתו ממש גם נתבאר אצלינו מאיזו סבה נמשך להם הדבר הזה והוא לפי שאלו הז' מלכים לא קבלו אורות אזן חו"פ בהיות' למעלה אלא בהתפשטם למטה בגופה דא"ק ולסב' זו ג"כ הי' הפרש אחר והוא כי ג' הנקודות הראשונות יצאו יותר מתוקנים מן השבע' תחתונות והוא כי כשיצאו הג' ראשונות נתפשטו בסדר ג' קוים ימין ושמאל ואמצע אשר ענין התפשטות הסדר הזה הוא הנקרא תקון אמיתי כנודע אצלינו בסדר עולם האצי' אבל הז"מ יצאו בלי תיקון כי לא נתפשטו בסדר ג' קוים רק נתפשטו זה למעלה מזה וזה למעלה מזה אשר לסבה זו ונקראים רה"ר וציורו כזה ואלו נתקשרו יחד ויצאו בסדר ג' קוים היו נקר' רשו' היחיד אבל להיות' זו למט' מזו שלא בדרך התקשרו' ג' קוים לכן נקראו רה"ר כמו שנתבאר זה אצלינו בדרוש אחר.
ונבאר עתה סדר יציאתם וירידתם למטה הנה בתחלה יצא הדעת וכשנשב' ירד הכלי שלו לעילם הבריאה ואף גם שעדיין לא נברא עולם הבריא' הכוונה היא במקום שעתיד להיו' נקרא אח"כ עול' הבריא' ונפל הכלי הזה אל מקום שיהיה נקרא אח"כ דעת של הבריאה להיותם מתייחסים יחד אבל האור של הדעת נשאר באצילו' אלא שירד למט' במקו' המלכו' של אצילו' א"ת והרי כפי זה נמצא שגם באורות של הז"מ יש בטול כדמיון שנתבטלו כלים דאחוריי' דאו"א שירדו באצילות עצמו. והתשובה היא כי האור הזה של הדעת לא ירד כאן מחמת חסרון שבו אלא כדי להאיר מכאן אל הכלי שלו שירד למטה בדעת של הבריא' כדי שלא ימות הכלי ההיא לגמרי ולא יוכל לחיות עוד אח"כ בעת תיקון ותחית המלכים כמו שיתבאר ונשאר עומד עליו מרחוק כדמיון התגין אשר על האותיות כנז"ל. אח"כ יצא החסד ונשבר וירד האור שלו ביסוד דאצילות והכלי שלו ירד בבינה דבריא' אח"כ יצא הגבורה ונשבר וירד אור שלו בנו"ה דאצילות והכלי בחכמה דבריאה לפי שנו"ה הם תרין פלגי גופא ונקראו בחי' אחת. אח"כ יצא הת"ת ונשבר וירד אור שלו בתפארת דאצילות המתייחס אליו והוא מקומו עצמו והכלי ירד בכתר דבריאה והנה נמצא עתה כי בכל הארות אין אור א' מהם מרוחק מן הכלי שלו יותר מן ג' ספי' כ"א יתרחק יותר א"א להאי' בו כנז' גם נמצא הפרש א' בין אור הת"ת לשאר האורו' כי שאר האורו' ירדו למט' ממקומ' אבל אור הת"ת נשאר במקומו ממש בלי ירידה כלל ואין ספק כי שאר האורו' שירדו למטה ממקומם אין ספק שנחלש כחם וגבורתם והארתם ואין להם כח לעלות למעלה אבל אור הת"ת שנשאר במקומו חזק בכל כחו אפשר כי בראותו את עצמו משולל ומופשט ערום מן הכלי שלו כדי שלא ישאר ערום ירצה להסתלק ולעלות למעלה אל הבינה למקום שיצא משם ואם כה יעשה יתבטל הכלי ההוא שלו לגמרי בהתרחקו ממנו הרבה כנז' ולכן המאציל העליון המשיך את הכלי של כתר העומד (בדפו"י ע"ב) בקו אמצעי והגדילו ונתפשט וירד ונמשך דרך קו האמצעי עד למטה במקום שעומד בו אור הת"ת כנז"ל כי ג' ראשונות עומדות בסדר ג' קוים ועי"כ נמשך למטה עד אמצעיות מחצית אור הת"ת לבד שהוא במקום הטבור ואז חצי האור הת"ת התחתון נתעלה למעלה תוך הכלי של הכתר הנז' ועי"כ לא יצטרך לעלות אל הבינה כנז' ואז בראות אור הדעת שירד בתחלה למטה במלכות דאצילות כי נעשה כלי חדש עתה במקומו בקו אמצעי באצילות אז גם הוא נתעלה למעלה במקומו תחת הכתר ולמעלה מן הת"ת וכאשר נתעלה ירד הכלי שלו למטה עד מלכות של בריאה משא"כ בכלי הת"ת שנשאר במקומו בכתר דבריאה לפי שהאור שלו נשאר במקומו באצילו' כנז' ולא נתעלה ואעפ"י שביארנו לעיל כ"א יתרחק האור מן הכלי שלו יותר מג' ספי' איננו מקבל שום הארה כלל והרי עתה מצינו שנתרח' אור הדעת מן הכלי שלו מדריגו' רבות מאד. התשובה לזה כי היכא דאפשר אפשר וכאשר אור הדעת אינו חסר והכלי נהנה היו עומדים קרובים כי לא היה כלי במקומו לעלות ולכן נתעכב שם להאיר אל הכלי אבל עתה יותר הוא חפץ בהנאת עצמו מליהנות את הכלי שלו וכיון שיש כלי במקומו רצה לעלות שם לקבל אור מן הכתר ובפרט בהתקרבות גדול ולכן איננו חפץ לחסר א"ע וליהנות את הכלי שלו גם בענין בחי' הכלי שלו צריך לתרץ כי האמת הוא שאעפ"י שעתה נתרחק אורו מעליו רחוק גדול אין לו כ"כ חסרון והפסד בזה לפי שמה שאנו צריכים הוא שלא יהיה רחוק בין האור אל הכלי יותר מג' ספי' דאצי' אבל בבריאה היכא דלא אפשר דחקינן ולא דייקינן כ"כ כי הנה הי' ספי' דבריאה אינה אפי' בערך ספי' אחת דאצי' וא"כ הרי היא כאילו עומד הכלי ההוא בראש הבריאה וא"ת והרי אפי' הכי הרי יש הרחק בין הכלי אל אור שלו ז' ספי' דאצילות. והתשוב' היא כי אעפ"י שהוא רחוק מן האור שלו עצמו הנה הוא קרוב מאד אל שאר האורות העומדי' ומתפשטים עד סיום האצי' ומהם תוכל לקבל הארה ואין אנו חוששי' לקוראו הפסד גדול וגמור אלא בהיות הכלי רחוק מכל מיני אור שיעור ג' ספי' ריקניות בלי אור כלל והנה ממה שנתבאר עתה תוכל להקיש ולבאר בשאר האורות והכלים של שאר המלכי' כמו שיתבאר כי לעולם אנו משתדלים שלא יהיה שעור יותר מן ג' ספי' דאצי' ריקניות משום אור בין האור אל הכלי כמו שתסתכל ותראה בשאר כלים שיתבא' למט' בע"ה. ונחזור אל ענינינו כי בעלות אור הדעת למעלה במקומו אז נגדל הכלי של הכתר ונתפשט' יותר למטה עד סיום מקום כל הת"ת דאצי' ואז חצי תחתון דאור דת"ת שהוצרך בתחלה להתעלות חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כהלכתו וכמשפטו וזה לשני סבות אם לסבת רבוי אור הדעת שנמצא עתה למעלה והוא גרם אל הגדלה הזו ואם לסבת היות הדעת בחי' נשמה אל הו' קצוות כנודע והוא כולל כלם וכיון שעלה נתן כח בכלי הנז' והגדילו כדי להיטיב עם אור הת"ת שיוכל להתפשט בכל שעור מקומו כמשפטו כנז'. אח"כ מלכו הנו"ה והנה כדי לבא במקומ' הראוי להם ולמלוך בכלי שלהם והנה אין מקום פנוי וריקם כי הרי נתבאר שאור הגבו' כשנשבר ירד שם במקומ' ולכן הוצרכ' עתה הבינ' להתפש' גם היא הכלי שלה דרך הקו שלה שהוא בשמאל שהוא קו הגבו' ונתפשט עד מקום הראוי להיות שם ספי' הגבו' אחר התקון ואז בראות אור הגבו' שנתחדש בתי' כלי' במקומו נתעלה גם הוא במקומו ואז הכלי שלה שהיה בחכמה דבריאה בהתרחקו מהאו' שלו ירד עד יסוד דבריאה ואח"כ יצאו נו"ה ומלכו ונכנסו בכלים שלה' במקומם ונשתברו ואז עלו שניהם יחד למעלה במקום אור הגבו' כי כבר יש שם כלי כנז' ועמדו שם ג' האורות יחד כי להיות נו"ה תרי פלגי גופא עולים יחד ולקמן יתבאר למה לא נתפשט הכלי של בינה עד מקו' ההוד ג"כ ואמנם הכלי' שלהם ירדו בנצח והוד דבריאה. אח"כ יצא היסוד ולפי שאור החסד ירד במקומו כנז"ל לכך החכמה הוצרכה להתפשט הכלי שלה דרך קו הימין עד מקום הראוי להיות אחר התיקון מקום ספי' החסד כי הנה עתה כל ז' המלכי' הם זה למטה מזה כנז"ל ואז עלה אור החס' במקומו והכלי של החס' ירד עד התפארת דבריאה ואז מלך היסוד בכלי שלו במקומו ואח"כ נשבר והכלי שלו ירד בגבורה דבריאה והאור שלו עלה דרך קו אמצעי עד מקום דעת עליון שעלה גם הוא ועמדו שם יחד. אח"כ מלך המלכות בכלי שלה במקומ' ואח"כ נשבר' והאור שלה גם הוא עלה דרך קו אמצע הדעת והכלי שלה ירד בחסד דבריאה ונמצא כי כלי התפארת עומד בכתר דבריאה וכלי המלכות בחסד דבריאה ונמצא כי אין מקום פנוי וריקם בבריאה בין כלי לכלי רק ג' ספי' בלבד ובאצילות אין מקום (בדפו"י ע"ג) פנוי רק ב' מדריגות והם היסוד והמלכות. ועתה צריך ליתן טעם למה האורות של היסוד והמלכות נתעלו למעלה מן אור התפארת ועלו עד מקום הדעת כנז' והנה היסוד נקרא משכיל לאיתן האזרחי כנז' בפ' משפטים במאמ' הסבא דף ק"י וז"ל משכיל לאיתן בזמנ' דההוא גבר קם בתיאובתא כל שייפין חדאן ומתחבראן לגביה ואיהו סליק עד מוחא עילאה וכו' ובפ' פקודי דף רנ"ח ע"א וז"ל יוסף הצדיק עמודא דעלמא איהו נטיל ברשותיה היכלא טמיר וגניז וברשותיה קיימא היכל' שביעאה ואע"ג דקאמרן דהיכלא דלבנ' הספיר ברשותיה קיימא וכו' והענין יובן במה שנתבאר אצלינו כי ז"א מזדווג עם לאה בתפלת מנחה דימי החול והנה מקום התפשטו' לאה הוא בחצי עליון דז"א ומסתיימת עד התחלת ראש יעקב העומד מן חצי תחתון דתפארת דז"א למטה. וצריך לבאר איך יזדווג מחצית עליון דז"א עם לאה ועם שכבר נתבאר זה במקומו נבאר' פה עתה בקצור והוא כי היסוד דז"א עולה למעלה בשליש העליון דתפאר' בזעי' ובהיותו שם מזדווג עם לאה והנה מעלה זו יש אל היסוד יותר משאר הספי' כי הוא לבדו יכול לעלות למעלה עד מוח הדעת כשרוצה וזהו סוד מה שאנו אומרים ביוצר דשבת ז' פעמים תיבת הכל כמבואר שם הכל יודוך והכל ישבחוך וכו' כי אם לא היה בו יכולת לעלות עד הדעת שהוא נשמת השש קצות וגם הוא מקום הה' חסדים שהם סוד טפת הזרע לא היה בו כח להמשיך ולהוריד הטפה משס ולמטה בעת הזווג ואמנם כוונת דברינו הוא בבחי' האור שהוא פנימיות היסוד כמו שנתבא' אצלינו במקו' אחר כי מן שליש העליון של היסוד נעש' תפא' דז"א כשנגדל ז"א ובבחי' היסוד הזה שנעשה ת"ת של ז"א כנז' יש לו יכולת להזדווג עם לאה כנזכ': ונחזור לעניינו כי לסבה זו היה יכולת באור היסוד לעלות עד הדע' כי כן דרכו תמיד לעלות עד שם ובפרט כי רצה לעלות עד שם כדי לקשר שם כל השש קצות ביחד להיותו תחתון מכלם ואז ממשיך להם הארה משם ונבאר ג"כ טעם עליית המלכות והוא כי גם המלכו' נקרא' עטרת בעלה ויכולה לעלות למעלה מן הת"ת ובפרט עתה כאש' ירד בתחלה אור הדעת עד מקום המלכות כנז"ל הניח שם רשימו שלו והמלכו' לקחה הרשימו הזה ובכחו עלתה עד הדעת וכן גם המלכו' להיות' תחתונה מכלם מקשרת בעלייתה כל השש קצוות יחד וע"י תקון זה וקשר הזה נתוסף תקון אחר למעל' והוא כי הנה הרשימו הזה שהשאיר הדעת במלכות הנה הוא בחי' המלכות שבדעת מצד בחי' הגבורות שבדעת ולכן עתה כשעלתה המלכות עם הרשימו הזה שהוא מבחי' הגבורות אל הדעת למעלה שהיא בחי' עיטרא דחסד דדכורא על ידי התקשרות הזה נתפשט הדעת והאיר בשש הקצוות והרשימו הנז' גם הוא האיר בקו שמאל והשאי' שם את אור ההוד שעלה שם כנז"ל והדעת עצמו האיר בקו ימין והפריד את אור הנצח שהיה עם ההוד בקו שמאל עם אור הגבורה כנז"ל והמשיכו אל הימין ונתחבר הנצח עם החסד וע"י זה נעשה קצת תקון באלו המלכים וצריכי' אנו להודיעך מה שכתבנו איך החו"ב נתפשטו דרך הקוים ימין ושמאל למטה עד חסד וגבור' והנה התפשטו' הזה היה ע"י אותם האחור' של או"א עילאין שירדו ונפלו למטה זה במקום חסד וזה במקום גבורה כנז"ל ואלו האחור' הם שנתפשטו דרך קוים והלבישו בתוכם את אורו' החסד והנצח בקו ימין והגבו' בקו שמאל ונלע"ד חיים הכותב כי גם מה שנתפש' כתר דרך קו אמצעי היה ע"י נה"י שלו שגם הם נפלו והוא כדמיון התפשטות או"א כנלע"ד. והנה צריך לתת טעם למה נתפשטו וטעם למה לא נתפשטו יותר עד מקום נו"ה והטעם הוא לפי שטרם שנתפשט הכתר למטה כנז' נמצא שהיו או"א דבוקים זה בזה וקרובים זה בזה ומאירים זה בזה עם היותם עומדים שניהם אחו' באחו' אבל כשנתפשט הכתר ביניה' הפסיק בין שניהם ואז בהכרח שנחלש הארת או"א ולכן לא היה בהם כח להתפשט עד נו"ה כנז' ואמנם אע"פ שבבחי' היות כתר מפסיק ביניהם נמשך ביניהם חסרון הארה כנז' עם כ"ז בבחי' אחרת הנה הם עתה מקבלים הארה מן הכתר המתפשט ביניהם ולכן להיות בהם ב' בחי' אלו הפכיות לכן היה בהם בחי' כח התפשטות למטה דרך קוים כנז' אך לא התפשטות שלם. והנה הטעם למה הכתר גם הוא לא נתפשט כי אם עד הת"ת ולא יותר הנה היינו צריכים להרחיב בביאור טעם זה אבל הענין בקצור הוא כי הנה כל מקום שיעור ההתפשטות הזה הוא כנגד רגלי א"ק מן טבור שלו ועד רגליו. והנה אחר שיהיה זמן התקון האמתי של אלו המלכי' שאז יהיה נקרא עולם האצילו' כנודע הנה כל עולם האצילות יהיה עומד במקום הזה הנז' ומשם ולמטה יהיו עולמות בריאה יצירה עשיה והנה כאשר נעריך אלו הי' נקודים בבתי' פרצוף אחד עם היותו כולל פרצופים רבים שהם עתיק ואריך ואו"א (בדפו"י ע"ד) וז"א ונוקביה כנודע הנה עם כ"ז כלם הם פרצוף א' כמבואר אצלינו במקומות רבים כי כלם מתלבשים זב"ז עד שנמצא הכל פרצוף אחד בלבד ונמצא כי פרצוף א"א שהוא בחי' נקודת הכתר הוא הכולל כל עולם האצילות ונעשה פרצוף אחד כולל כל האצילות מלמעלה למטה ונמצא כי בהיות עתה הכתר מתפשט עד הת"ת הוא עצמו המקו' אשר אח"כ בעת התקון יהיה שם מקום הת"ת של א"א עצמו כנודע והנה אז יתלבשו או"א בב' זרועותיו זה בימין וזה בשמאל ויתפשטו עד מקו' הטבור שלו כי משם ולמט' מתלבש בז"א כנודע ולכן א"א שיתפשט עתה הכתר יותר ממקום שיתפשטו אח"כ או"א אחרי זמן התקון כי איך יהיה הוא יותר שפל ונמוך מהם כי הרי אחר התקון אין התפשטות או"א למטה ממקו' זה שהוא עד הטבור הת"ת דאריך ולכן א"א שיתפש' עתה הכתר רק עד מקום טבור הת"ת שבו בלבד: