שער ההקדמות· רבי חיים ויטאל
דרושי זעיר אנפין
חלק א
דרושי ז"א דרוש א' בג' זמנים שהיו אל ז"א
בתחלה נקדים לבאר ענין מה שאמרו בס' הזו' בדף א' ע"א בענין ההוא זרע דאזדרע במ"ב זווגין ובזה ית' ענין יצירת ז"א והזרעתו ועיבורו תוך אימא עילאה. הנה נת' אצלינו ג' זמנים שהיו אל ז"א והם עיבור ראשון של בחי' ג' כלילן בג' וזמן היניקה וזמן.עיבור ב' לצורך המוחין של ז"א ונבאר ענין עיבור ראשון שהיה אז בבחי' ג' כלילן בג' דע כי או"א הם מלבישי' ע"ג חג"ת דא"א והתחל' הלבשתם היא מן הגרון דא"א והנה"י של אריך עדיין היו ערומים מבלי לבוש עליהם כנודע כי זו"נ הם המלבישים אותם ועדיין לא נאצלו זו"ן ולכן עתה לצורך האצלתם הוצרכו נה"י דא"א לעלות למעלה ולהכלל עם חג"ת שבו ונמצאו או"א מלבישים עתה על הנה"י ועל החג"ת ואח"כ נזדווג א"א מיניה וביה כי הוא א' ואין לו שני שהיא הנקבה כנודע ואז נזדווג מיניה וביה כמו שית' כדי להאציל משך הזרע טיפת מיין דוכרין להוציא זו"ן ואמנם היו ב' זווגים בו הא' עליון בסוד הנשיקין והב' תחתון בבחי' זווג ממש של היסוד שבו ונמצא כי הזווג הזה עיקרו מן א"א עצמו אלא שהיה ע"י היותו מתלבש החג"ת והנה"י שבו תוך או"א כנז' והענין הוא כי נכללו החג"ת נה"י דאריך יחד אלו תוך אלו ונק' ג' כלילן בג' ואז גם יש"ס עם התבו' עלו למעל' ונכללו עם או"א עילאין הנק' חו"ב ונמצא כי חו"ב הלבישו ע"ג חג"ת ונה"י דאריך וישסו"ת הלבישו ע"ג חו"ב עליונים ומקום העיבור של ז"א היה במעי התבונה והטעם הוא כי הנה כשהבינה והתבונה נעשים פרצוף א' מחובר מב' נמצאת מקום הבינה עד החזה של הפרצוף הזה ומקום התבונה מן החז' של זה הפרצוף ולמטה ונודע כי מקום ההריון והעיבור שהוא ברחם האשה הוא למטה ממקום החזה והנה שם הוא מקום התבונה והרי איך מקום ההריון של ז"א הוא בתבונה ולכן התבונה היא הנק' אם הבנים בכ"מ ולא הבינה וכנודע מה שאמרו באדר' האזינו כי בן ובת נרמזים באותיות תבונה. (עיין בע"ח ש' י"ו פ"א) ונתחיל לבאר ענין הזווג הראשון שיש בא"א שהוא הנק' נשיקין המקדימי' אל הזווג התחתון שע"י היסוד והם בחי' זווג ממש עליון בתוך הפה דאריך בבחי' החיך עם הגרון כמו שית' וזהו סוד משאחו"ל במשנה כ"ז שנמצא הרוק בפיה לרמוז אל הטיפה העליונה שבזווג הפה והנה בתחלה היה הזווג העליון הזה שבפה דאריך להוריד טיפת זרע כלולה מן מ"ב זווגים כנז' במאמר הזו' ריש פ' בראשית ומשם תרד הטיפה ההיא עד היסוד דאריך בזווג הב' התחתון כמו שית' וזה עניינו הנה כי החיך והגרון נק' חו"ב והענין הוא כי החכמה סתימאה שבראש א"א יש בה י"ס נכללות במקום הראש לבדו והנה היסוד שבה היא החיך ומזדווג עם המלכות שבה שהיא הגרון ואמנם הגרון הזה נק' בינה בערך שאר הגוף דאריך כנודע כי הבינה דאריך היא הגרון והנה נודע כי כל בחי' י"ס אפי' הפרטיות יש בהם בחי' ד' הויו"ת במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הכוללת כל הי"ס ההם ונמצא כי באלו הי"ס פרטיו' שבחכמה סתימאה דאריך יש בהם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והנה כאשר נזדווגו החיך והגרון דאריך פעם אחרת להאציל את או"א מבחי' מקום הגרון והחג"ת דא"א הנה אז יצאה טיפת הזרע מן הוי"ה דע"ב (בדפו"י ע"ג) דיודי"ן כנודע כי לעולם אין הטיפה נמשכת אלא מהוי"ה דע"ב ואח"כ נכנסה הטיפה ההיא ונתלבשה תוך הוי"ה דס"ג שהיא בינה והיא בחי' הגרון לעולם בכל בחי' י"ס שבכ"מ ואז יצאו או"א והתחיל הכתר שלהם ממקום הגרון של א"א ולפי שבהוי"ה דס"ג יש בה ב' בחי' א' במילוי יודי"ן וא' במלוי אלפי"ן לכן יצאו או"א שוים כחדא נפקין וכחדא שריין ושניהם נשרשים ונרמזים בהוי"ה דס"ג הנז' אבא במלוי יודי"ן ואימא במלוי אלפי"ן אמנם עתה לצורך זו"ן שאינם שוים הוכרח הדבר שלא יהיו בבחי' זו רק שזה יהי' גדול מזה ולכן הוי"ה דס"ג לא הועילה עתה רק למעבר בעלמא בלבד והעיקרים ששמשו כאן היו הוי"ה דע"ב כי משם נמשכת הטיפה לעולם כנז' ואח"כ מהוי"ה דמ"ה וב"ן שהם שרש זו"ן כנודע ולכן לא יצאו שניהם שוים כמו שהיו או"א שוים לפי שאו"א שניהם יצאו מהוי"ה דס"ג לבדה וזו"ן מן מ"ה וב"ן שהמ"ה מעולה מן הב"ן כנודע ונבאר ענין טיפה זו מה עניינה דע כי טיפה זו כלולה משלשה טיפין כהם יה"ו שהם חב"ד והנה טיפה זו היתה כלולה מן ג' יה"ו א' דמלוי ע"ב והב' דמלוי ס"ג (ובע"ח הגירסא דמלוי מ"ה והג' דמילוי ב"ן וכן מוכח לקמן וק"ל) והג' דמלוי מ"ה והנה ג"פ יה"ו בגי' ס"ג והרי איך גם בזו"ן נרמזה הוי"ה דס"ג אבל דע כי היה"ו הראשון דמלוי ע"ב הוא למעלה בג"ר והוא בגי' נ"ז והוא סוד עולם א' מן אותם הג' עלמין דבתקונא קדמאה דבדיקנא דא"א הנז' באדרת נשא דף קל"ב ע"א וז"ל עלמא תניינא דנפיק מהאי תיקונא שליט ונפיק ונחית וסליק לשבעה וחמשין אלף דרגין מארי דיבבא ומתאחדן מיניה לאכפייא בקודלא בחוורא עכ"ל וזה העולם הוא נ"ז אלפי"ן ובאדרת נשא במקומו נת' טעם לחשבון הזה היטב ומצאת שם כי תדרשנו ויה"ו דמ"ה דאלפין הוא גי' ט"ל ואם תחברהו עם יה"ו הראשון שהוא נ"ז יהיה בגי' צ"ו כמספר העולם הג' שהוא צ"ו אלפין כנז' שם באדרא וז"ל עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא סליק ונחית וסליק לצ"ו אלפין מארי דיללא וכו' ובאדרת נשא במקומו נתבאר בארוכה ענין זה. ונחזור לדרושינו והנה יה"ו הראשון נעלם תוך יה"ו הב' דאלפין שהוא בג' אמצעיו' ואח"כ יורדים שניהם ביה"ו האחרון דההי"ן דב"ן שהוא בגי' מ"ב ושם מתלבשי' בו ונעלמים בו והנה הוא בג' אחרונות ואז יורדים בחיך שהוא היסוד של החכמה סתימאה כנז' והוא נותנם בסוד זווג אל הגרון שהיא מלכות העשירית ולפי שב' היה"ו מתלבשים תוך יה"ו האחרון דההי"ן שעולה מ"ב לכן נק' הטיפה הזאת מ"ב זווגין כנז"ל ובזה תבין למה נק' תוך כי אנא חיך הם אותיות כ"ח הרומז בחכמה וידעת כי הכ"ח לעולם הוא בחי' מ"ב כנודע כי הכ"ח אותיות של מלוי המלוי עם הי"ד של הפשוט וכל המלוי הם מ"ב והוא רמז אל היה"ו האחרון העולה מ"ב כנז' והנה אם תחבר ג' יה"ו הנז' שהם ז"ן וט"ל ומ"ב יהיו בגי' קל"ח וזהו סוד חק"ל תפוחין קדישין כי עתה שיורדים ב' יה"ו הנז' למטה בג' אחרונות עם יה"ו הג' נשלם סוד חקל תפוחין קדישין. גם זהו סוד כי חלק ה' עמו ואם תחבר עמהם ג"כ יה"ו של ס"ג העולה מ"ח יהיו כלם בגי' שם ההוי"ה ברבוע העולה מקום כזה י"פ י' בגי' ק' הפ"ה ופ"ו הפ"ה עולים בגי' פ"ו שהוא בגי' מקום וזה סוד הנה מקום אתי את י' ונודע כי אותיות גיכ"ק הם בחיך והם רומזים אל ג" יה"ו הנז' העולים חל"ק כי גיכ"ק עם הד' אותיות ועם המלה הם בגי' חק"ל והרי נת' טיפת מיין דכורין שיורד מן החיך אל הגרון העולה מ"ב וזהו הזווג שבפה העליון דא"א להוציא זו"ן:
ועתה נבאר טיפת מיין נוקבין העולה מן הגרון ונודע שאין טיפה יורדת מלמעלה אא"כ ב' טיפות עולות כנגדה מלמטה שהם טיפות המיין נוקבין הנה נת' כי הגרון דא"א ממנו נעשה כתר וראש דאו"א וכבר הודעתיך כי הגרון הוא בינה דא"א והנה מוכרח הוא שיהיו בו ב' בחי' א' לאבא וא' לאימא והם ב' שמות של אהי"ה להורו' כי היא בינה דא"א וזהו סוד אהי"ה אשר אהי"ה כי כל מה שאמר הקב"ה למשה היה שהודיעו ענין יצירת הולד שהוא ז"א מתחלתו ועד סופו וכמבואר בס' הזו' בפ' ויקרא והנה ענין אהי"ה אשר אהייה הוא כי אהי"ה הא' הוא מסוד אבא ואהי"ה הב' הוא בסוד אימ' ומלת אשר שהוא אותיות ראש שהיא באמצע ב' השמות להורות כי הגרון נעשה ראש לב' אהי"ה הנז' שהם בחי' או"א ולכן הושמה מלת אש"ר באמצע שהיא אותיות רא"ש וכבר ידעת כי רא"ש לזכר ואשר לנקבה אך לפי שאו"א שניהם מן הגרון שהוא בינה לכן שניהם נק' אשר ושניה' נק' אהי"ה והנה לפי שיש בבחי' הגרון ב' בחי' או"א לכן הוא מוכרח שיעלו טיפיים והוא כי מן החיך ירד יה"ו א' שהוא טיפה א' ולכן עולים ב' טיפות שהם ב' אהי"ה ואהי"ה בגי' יה"ו ונמצא שהם ב' טיפות יה"ו והנה כמו שי"ס של החיך ירדו ג' שמות של יה"ו מלובשים ביה"ו אחרון כן צריך שיעלו כפלים מן הגרון והם ו' אהי"ה וכלולים בב' אהי"ה והנה מציאות אלו הו' אהי"ה הם כמו שביארנו בג' שמות יה"ו (בדפו"י ע"ד) כי ב' אהי"ה הם למעלה בג' עליונות דאבא ובג' עליונות דאימא ושניה' הם במלוי יודי"ן ואח"כ בג' אמצעיות דאבא ובג' דאימא הם ב' אהי"ה במילוי אלפי"ן ואח"כ בג' אחרונות דאבא ובג' דאימא הם ב' אהי"ה במלוי ההי"ן הרי הם ו' אהי"ה והנה כמו שיש למעלה בחיך נכללים כלם ביה"ו אחרון כן נכללי' הו' אהי"ה בב' האהי"ה ולכן לא נזכר בפסוק רק ב' אהי"ה לבד כמו שאמר הכתוב אהי"ה אשר אהי"ה אך ודאי כי ג"פ הם ב' שמות אהי"ה אשר אהי"ה והם ב' יודי"ן וב' דאלפי"ן וב' דההי"ן ועניינם הוא כי בג"ר נק' הכתר אשר וחו"ב הם שני אהי"ה ובג' האמצעי' הת"ת נק' אשר וחו"ג הם ב' אהי"ה ובג' אחרונו' היסוד נק' אשר והנצח וההוד ב' אהי"ה כנודע כי גם הת"ת והיסוד נק' אשר ואמנם כלם נכללים בב' אהי"ה העליונים של יודי"ן והטעם הוא לפי שהיה"ו היו יורדים בסוד מיין דכורין ולכן כלם נכללים ביה"ו האחרון אבל האהי"ה הם עולים בסוד מיין נוקבין ולכן כלם נכללים בב' אהי"ה העליונים ואל תטעה ממה שאמרתי שאלו הו' אהי"ה הם באו"א כי האמת הוא שבגרון דאריך הם אלא כונתי לומר שכיון שמן הגרון הזה יצאו או"א א"כ מוכרח הוא שבו יהיו ב' בחי' בערך או"א והרי מבואר כי אעפ"י שהם ו' אהי"ה לא הזכיר הכתוב רק שנים העליונים אהי"ה אשר אהי"ה לפי שכלם נכללים בהם כנז' והנה כמו שבחיך יש בו בחי' מ"ב שהוא יה"ו האחרון דמלוי ההי"ן שהוא בגי' מ"ב לכן מכחו גם בגרון שהיא נוק' כנז' היו ב' אהי"ה הנז' א' לאבא וא' לאימא ושניהם בגי' מ"ב ובזה תבין איך נעשו בנקבה שהיא הגרון ב' אהי"ה מכח יה"ו אחד של הזכר שהוא החיך והוא כי יה"ו של הזכר שהוא בההי"ן ועולה מ"ב גרם שנתהווה בנקבה ב' אהי"ה שהם מ"ב ג"כ והטע' הוא לצורך או"א שיצאו משם ולכן היו ב' אהי"ה כנז' ואמנ' כמו שביה"ו שבזכר יש בו מ"ב כן בשני אהי"ה שבנקבה צריך שיהיה בהם ב' פעמים מ"ב מ"ב כנז"ל שכל טיפה שיורדת מלמעלה עולים טיפיים כנגדה מלמטה וזה עניינם כי הנה כל אהי"ה מאלו הב' יש בו מ"ב אותיו' שהם פשוט ומלוי ומלוי המלוי והרי הם ב"פ מ"ב בב' אהי"ה האלו והרי נת' מ"ש בס"ה ריש פ' בראשי' כי ההוא זרע אזדרע במ"ב זווגין ר"ל מב' זווגין שהם ב' פעמים מ"ב שב' אהי"ה הנז' ודע כי אלו ב' מ"ב אשר בגרון הם סוד אחה"ע אשר בגרון והם בגי' פ"ד שהם ב' פעמי' מ"ב הנז' בפ' בראשית שהם ב' טפי' הנקבה העולות ממטה למעלה ונמצא כי כ"כ היא גדולה טיפה אחת של יה"ו דההי"ן שהוא בגי' מ"ב כב' טיפו' הנקב' שהם ב' אהי"ה וב' בגי' מ"ב. גם באופן אחר כי כמו שטיפת יה"ו כלול' מן ג' יה"ו שהם בגי' ס"ג כן בטיפת הנקבה הם ו' אהי"ה שהם ב"פ ס"ג לפי שטיפת הנקבה כפולה. ובזה תבין טוב טעם ענין יצירת הולד במעי אמו כי הנה נתבאר שג' אהי"ה הם באימא אחד דיודי"ן למעלה בג' ראשונות ואחד דאלפי"ן בג' אמצעיו' ואחד דההי"ן בג' תחתונו' גם נתבאר כי ג' פעמי' הם של מ"ב האחד הוא מן יה"ו דההי"ן שבזכר אשר אח"כ נחלק לב' אהי"ה שהם ג"כ בגי' מ"ב וב' מ"ב האחרי' הם בנקבה בב' האהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן בפשוטם ומלוים ומלוי מלויים כי באהי"ה השלישי שהוא דההי"ן אין בו מ"ב אתוון והנה מן המ"ב הראשון של הזכ' נעשה החֵלֶב של ז"א שהוא הלובן
{א"ש הנה סוד המ"ב זווגין נתבארו ג"כ בשע' ב' שע' מאמרי רשב"י במקומו בפ' בראשי' ומצא' שם כי תדרשנו:} שבו ומן מ"ב של אהי"ה דאי' האח' נעשה הדם של ז"א כנודע כי אביו נותן בו הלובן ואמו אוד'. והנה דם וחלב הם בגי' ב"פ מ"ב ולכן חלב ודם עולי' לגבוה אמנ' אהי"ה השני שבג' אמצעיות דאימא שהוא בחזה ששם דדי הנקבה ושם הוא המ"ב השני שבנקבה ושם אחר לידת הולד חוזר הדם העליון להתהפך לחלב המניק את הולד ואם תחבר שלשת' יחד דם וחלב וחלב יהיו בגי' ג"פ מ"ב פחות שני' והם מבחי' ב' שמו' אהי"ה שאין בפשוט' ובמלוא' ובמלוי מלואם רק מ"א מ"א אותיות כמו שנת' אצלינו במקום אחר שזהו הטע' שהבינה נקראת אם על שם א"ם אותיות שיש בשם אהי"ה והנה כפי האמת הדם יורד למטה באהי"ה דההי"ן שבג' תחתונות ושם נעשה הדם לפי ששם באחורי' של ג' אחרונו' שם הוא בחי' אחורי' פשוטי' של אהי"ה שהם גי' דם ולכן שם הוא בחי' הדם ושני אהי"ה הראשוני' דיודי"ן ודאלפ"ין הם בגי' ש"ד שם קס"א וקמ"ג כי מהם נתהוו הדדי' והשדים לפי שאהי"ה העליון דיודי"ן יורד עד אהי"ה דאלפי"ן אשר בג' אמצעיות במקו' החזה ושם מתחברי' שניהם ונעשים השדי' והדדים ואז אהי"ה התחתון דההי"ן העולה בגי' דם כנז' עולה למעלה במקום אהי"ה דאלפי"ן אשר שם מקו' השדים ושם הדם נהפך לחלב להניק הולד אחר שנולד והנה כיון שכל מציאות יציאת ז"א היה מבחי' אהי"ה אחד האחרון דמלוי ההי"ן לכן נזכ' אח"כ בפסו' כה תאמר לבני ישראל אהי"ה שלחני אליכם וזה האהי"ה הוא (בדפו"י דנ"ז ע"א) אותו דמלוי ההי"ן וכבר ידעת כי הפשוט והמלוי ומלוי המלוי של זה אהי"ה דההי"ן הם כ"ה אתוון לבד לכן התחיל במלת כ"ה כמו שאמר הכתוב כה תאמר וכו' ואמנם ב' אהי"ה האחרים דיודי"ן ואלפי"ן יש בכל א' מהם כ"ז אותיות והנה הם רומזים אל כ"ז אותיות שבאלפ"א בית"א עם מנצפ"ך הכפולות וזה לפי שהאותיות הם בבינה כנז' בס' התקונין:
אמר שמואל כך מצאתי כתוב ונלע"ד שטעות קולמו' באומרו כי הפשוט והמלוי ומלוי המלוי הם כ"ה אתוון וצריך להגיה ולומר כי מלוי המלוי אל אהי"ה דההי"ן הם כ"ה אתוון לבד כנלע"ד:
{א"ש להקל על הקורא בס' הזה אכתוב אותם מפורשות לפניך אהי"ה דיודי"ן הפשו' ארבעה אותיות המלוי עשרה אותיות כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י ומלוי המלוי זך אותיות כזה אל"ף למ"ד ע"א ה"י יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד סך הכל יחד מ"א אותי' ולפעמים אנו משימי' יו"ד יתיר' באות הדלי"ת כזה ויהיו הכל יחד מ"ב אותיו' והרי נתב' דברי הרב זלה"ה. אהי"ה דאלפין הפשוט ארבעה אותיות המלוי י' אותי' כזה אל'ף ה"א יו"ד ה"א ומלוי המלוי ז"ך אותיו' כזה אל"ף למ"ד פ"א ה"א אל"ף יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף ס"ה יחד מ"ח אותיות ואם תשים יו"ד יתירה בדלי"ת כנזכר באהי' דיודי"ן יהיו מ"ב אותיות אהי"ה דההי"ן הפשוט ד' אותיו' המלוי י' אותי' אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה ומלוי המלוי כזה הם כ"ה אותיות אל"ף למ"ד פ"א ה"ה ה"ה יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה ס"ה יחוד ט"ל אותיות ואם תשים יו"ד יתירה בדלי"ת יהיו מ' אותיות.}
ונחזור לדרושינו והנה אחר שקדם הזווג העליון של החיך והגרון דא"א להוציא טיפת זו"ן כלולה מב' זווגין שהם ב"פ מ"ב שבשם אהי"ה הנז"ל הנה אלו נמשכו אח"כ עד היסוד דאריך ושם אזדרע ההוא ברית קדישא מן מ"ב זווגין הנמשכים בו מן זווג העליון של הנשיקין כנז' בסה"ז ריש פ' בראשית ואז נתנם הוא אל המלכות דא"א בבחי' זווג תחתון והמלכו' הזאת היא העטרה של היסוד עצמו ואח"כ משם יצאה טיפת זו"ן לחוץ וניתנה במעי התבונה כנז"ל בתחלת דרוש הזה והנה בפסוקי' הנז' נזכר כאן אופן הולדת זו"ן בפ' אהי"ה אשר אהי"ה ואחר הולדתו והזרעתו אז נרמז גם אופן עיבורו במעי התבו' ט' חדשי העיבור כי אז עם היותו כי נעשו מכח זכר ונקבה כנז' הכל נקרא ע"ש הנקבה להיותו במעיה וז"ס שם אהי"ה הג' הכתוב אח"כ כמ"ש הכתוב כה תאמר לבני ישר' אהי"ה שלחני אליכם ואחר שנולד ויצא ממעי אמו אז ניכר מציאו' ז"א עצמו הנק' הוי"ה וזהו שאמר אח"כ יהו"ה אלהי אבותיכם שלחני אליכם וכו'. ונבאר עתה ענין העיבור של ז"א כי הנה כמו שג' אחרונות נה"י של א"א היו בבחי' ג' כלילן בג' כי נכללו הנה"י עם החג"ת ולכן גם ז"א נתהוה בבחי' ג' כלילן בג' ר"ל כי הנה נודע שהנה"י דאריך הם נשמה בתוך כל הט"ס דז"א המלבישות עליהם כנודע כי הנצח יש בו ג' פרקים ומתלבש תוך ג"ס חח"ן קו ימין דז"א ועד"ז ההוד תוך קו שמאלי ועד"ז היסוד תוך קו האמצעי וכיון שהוא כן היה ראוי שכל הט' דז"א ימשכו עתה מנה"י דאריך אמנם לפי שהנה"י דאריך נכללו בג' אמצעיות חג"ת דאריך והיו ו' בחי' ג' כלילן בג' לכן גם ז"א לא נאצל עתה רק בבחי' ו"ק בלבד ואף הם היו ג' נכללים בג' ע"ד הנז' בנה"י דאריך שנכללו עם החג"ת והנה נת' כי מן הג' נעשו ו' שכל א' מן הג' גדל כפלים ממה שהיה וזה עניינם כי הנה העטרה של היסוד היא בחי' מלכות ושיעורה הוא שליש א' התחתון של היסוד כנודע אצלינו ונודע כי לאה ורחל שיעור קומתם בז"א הוא כי לאה מקומה עד החזה ורחל מתחלת מן החזה ולמטה ועד"ז גם ז"א מקומו מן החזה דתבונה ולמטה ולכן כאן בא"א אם או"א היו מתחילים מראש אריך היו מתפשטים עד החזה בלבד ג"כ אבל כיון שאין התחלתם אלא מן הגרון ולמטה לכן מתפשטים עוד למטה עד העיבור דאריך ששם הוא סיום ב' שלישים עליונים של ת"ת דאריך ונמצא כי ז"א מתחיל מן הטבור דאריך שהוא שליש התחתון דת"ת דא"א ולכן קו אמצעי דז"א שהוא היסוד של ז"א צריך שיקח מקום ג' שלישים שהם מדה א' והם שליש תחתון דת"ת דאריך וב' שלישים עליונים דיסוד דאריך ושליש התחתון דיסוד דאריך שהיא העטרה שבו נשארת אל המלכות של ז"א שהיא ג"כ העטרה שביסוד שבו כנז' והנה עתה גדלו כפלים כנז' ונמצא כי העטרה דיסוד דז"א הנק' מלכות שהיתה תחלה שיעור שליש א' נכפלה וגדלה כפלים והיתה שיעור ב' שלישים דמדה א' והנה"י דז"א גדלו והוכפלו והיו ו' מדות שהם חג"ת יסוד גבו' הוד והרי נת' איך תחלתם היו ג' ואח"'כ נעשו ו' בחי' ג' כלילן בג'. וא"ת והרי איך הם ג' כלילן בג' שהם ו' לבד והרי נת' כי עם העטרה היו כלם ז' מדות פחות שליש אבל הענין הוא כי גם אותו שליש תחתון של הת"ת שלקח הז"א באריך גם הוא נתחבר עם ב' שלישים העליונים של הת"ת עצמו וגם הוא גדל אך לפי שאינו בחי' מדה א' שלימה בפני עצמה אינו עולה בשם ולא הוזכר רק המדות שלימות שהם ג' כלילן בג' והנה אלו הז' מדות פחות שליש שנת' שגדל הז"א בהיותו בסוד עיבור במעי התבונה הוא סוד מה שאמרו חז"ל כל היולדות לשבעה יולדת למקוטעין שאינם ז' שלימים והענין הוא כי זה העיבור הראשון שלז"א היה של ז' חדשים מקוטעין פחות שליש (בדפו"י ע"ב) כנ"ז שנעשה מן ז' מדות פחות שליש מדה כמו שמצינו כמה צדיקי' משה ושמואל ופרץ וזרח וכיוצא בהם שנולדו לז"ח למקוטעין והנה חשבון זה של ז"ח מקוטעים הוא ג"כ בחי' עיבור של ט' חדשים שלימים באופן זה כי הנה הנצח וההוד נכפלו והיו ד' מדות כנז' גם הת"ת אעפ"י שאין בו רק שליש א' עכ"ז להיותו שרשו שהוא הת"ת מדה בפ"ע ואינו בכלל השאר לכן אעפ"י שאין בו רק שליש א' נחשב למדה שלימה והנה הוכפלה ונעשת ב' מדו' גם היסוד אעפ"י שב' שלישים עליונים לבדם הם אל הז"א עכ"ז נחשבי' למדה שלימ' לטעם שביארנו בת"ת והנה היא הוכפלה ונעשת ב' מדות הרי הכל ח' מדו' ועם העטרה של המל' הרי תשעה חדשים שלימים:
חלק ב
דרוש ב' קטן בג' זמנים שהיו אל זו"ן ג' זמנים היו אל זו"ן הא' הוא בתחלת אצילותו שהיה בבחי' עיבור תוך מעי אימא כי אז הוא היה בחי' ו' זעירא בלי ראש ובבחי' ג' כלילן בג' ונוק' לא היה אז בה רק בחי' המלכות שבה לבד ומקומה היתה בסוד פסיעה לבר שהוא העוקץ הקטן התחתון שבסוף ו' זעירא הנז' וזמן הזה הוא בסוד ראובן שמעון לוי בז"א ואח"כ הד' יהודה בסופם היא נוק'. זמן הב' כשנולד כי אז נתפשטו ו"ק שבו והיו בחי' ו' שלימה ולא זעירא ונוקבי' היתה בחי' נקודה קטנה בלי שום התפשטות אלא שהי"ס שבה היו כלולות שם אבל לא היתה מתחלקת באיברים פרטים ומקומה היה נקודת העוקץ התחתון שבסוף ו' שלימה הנז' זמן הג' הוא כאשר נכנסו בו המוחין דגדלות ואז נשלם בי"ס גמורות ונוק' נגדלה ג"כ כמוהו וחזרה להיות עמו פב"פ הרי נת' ג' זמני זו"ן. עוד זמן רביעי היה אל נוק' והוא כאשר חזרה להתמעט בסוד מעוט הירח כנודע ואז היתה באופן אחר משונה מכל הג' הנז' והוא שחזרה להיות בסוד נקודה קטנה כמו הזמן הב' אחר שילדה אלא החלוק הוא כי אז לא נתחלקה לאיברים פרטיים אבל עתה אעפ"י ששעור כמותה אינה רק אותה הנקודה הראשונה בלבד אמנם עתה היא מתחלקת באיברים פרטיים בסוד י' ספירותיה והטעם הוא לפי שעתה ג"כ היה שינוי במקומה כי עתה ירדה בעולם הבריאה ולפי שהיא צריכה להנהיג חייליה התחתונים שבבריאה הוכרחה להתחלק בבחי' י"ס שבה והנה מקומה הוא בד' היכלין עילאין הכלולים בהיכל הז' העליון דבריאה הנק' קדש הקדשים כי בו כחב"ד של הבריאה וגם בו' היכלין תתאין דעולם הבריאה שבהם ו"ק חג"ת נה"י דבריאה כי המלכות שבמלכות הנז' היא למטה בהיכל הז' העליון שביצירה כנודע:
חלק ג
ד' ג' בביאור ב' זמנים הראשונים של ז"א
ביאור ב' זמנים הראשונים של ז"א שהם עיבור הא' והיניקה ונתחיל מזמן העיבור כבר ידעת כי זו"ן וגם כל שאר העולמות כלם הם מבחי' אותם הז' מלכים שמתו ונתבטלו לפי שהיו בהם קצת סיגים מעורבים כנודע וצריך לנקות ולברר את כל הקדושה ולהוצי' ממנה הסיגי' שנתערבו בה ונודע בענין זקוף וצרוף הזהב והכסף כי אעפ"י שנזדקק ונצרף ויצאו ממנה הסיגים מוכרח הוא שיתערבו קצת ניצוצות טובים מעורבים תוך רבוי הסיגים ההם וצריך לחזור שנית לברר ולנקות ניצוצות המועטים הטובים מתוך הסיגים המרובים והנה המברר הסיגים מתוך הקדושה לצורך תקון זו"ן הוא ע"י או"א אלא שבתחלה אבא לבדו הוא המברר אותם כנז' בסה"ז בפ' פקודי דכלהו ש"ך ניצוצין שהם סוד אותם המלכי' כלהו אתברירו במחשבה עילא' שהוא אבא כי אבא הוא שמזריע טיפת זרע מן המוח שלו לצייר ממנה הולד ולכן האב הוא המברר הסיגים ההם וזורקם ונוטל את הטוב והקדוש במוחין שלו ואז נמשך ונותן הטיפ' ההיא בפומא דיסוד דיליה ומשם יורד ביסוד הרחם דאימא והיא מתעבר' מאותה הטיפה ומשתהה שם כל אותם חדשי העיבור ושם חוזר להתברר יותר בירור א' ויוצאים ממנו ונפרדים קצת סיגים שעדיין היו מעורבים בו ובזה תבין היטיב מהו כוונת בחי' העיבור במעי אימא והענין הוא לב' סיבות הא' הוא לפי שנודע שהקלי' אין להם אחיזה אלא בזו"ן אבל באימא אין להם שום אחיזה כלל ומכ"ש משם ולמעלה ולכן בהיות זו"ן תוך מעיה אותו הזמן בעיבור הנה הקלי' והסיגים נבררי' ונפרדי' מעט מעט ויצאים לחוץ עד תומם בהמשך הזמן הנז'. עוד סבה ב' נתלית בראשונה והיא כי בהיות זו"ן בתוך אימא הנה הם מקבלי' תוספת הארה עצומה עד מאד ועי"כ האורות הגדולים ההם המחוברים שם יחד הם מתגברים מאד מאד ומתחזקים ודוחים את הסיגים והקליפות המעורבים בהם ואחר שנת' תועלת בחי' העיבור מה ענינו צריך שנבאר שיעור זמן המשך העיבו' והנה זמנו הוא ט' חדשי'כנודע אמנם אין צורך שיהיו ט' חדשים שלימים רק ח' חדשים בלבד ויום א' שנכנס בחדש הט' מספיק ואפי' היום הזה היתר אינו אלא מפני יום הקליטה שאינו בכלל חדשי' העיבור ונמצא שח' חדשים בלבד הם זמן העיבור וטעם (בדפו"י ע"ג) הדבר הוא כי הלא נודע שאעפ"י שבארנו שהתחלת הז"א אין בו רק ו"ק בלבד פירושו הוא שאין ניכרים וגלויים בו בתחלה רק ו"ק והג"ר נעלמי' בו והם בו בבחי' העלם אבל ודאי פשוט הוא שיש בו י"ס שלימות אפי' בתחלתו ואמנם ראה המאציל העליון שבבחי העיבור אין בו כח לברר רק מן הכתר שבו ע"ס הנצח שבו אבל הי"מ שבו לרוב הסיגים והקלי' הנאחזים ומעורבים בהם א"א להם להתברר ע"י העיבור לפי שהם ג' תחתונות והם קרובות וסמוכות מאד עם הקליפות וגם במה שהודעתיך במה שאמרו רז"ל כי השקר אין לו רגלים שפירושו הוא שהקלי' הנק' שקר אין להם אחיז' בב' הרגלים שהם נצח והוד. רק ברגל ההוד לבדו בסוד כל היום דוה תמורת הוד ולכן נחרב בהמ"ק באלף החמישי הנרמז בהוד והוא סוד רגל אות קו"ף של שקר וא"כ נמצא כי אין לקלי' כ"כ אחיזה אלא מן ההוד ולמטה ולכן אין כח בעיבור להשלים הבירור בהם ולכן היו חדשי העיבור ח' כנגד כחב"ד וחג"ת ונצח כי בכל חדש מתבררת ספי' א' וכאשר נשלם להתברר ספי' הנצח אז נולד ז"א ויצא לחוץ. ונלע"ד כי כך שמעתי כמו שכתבתי אלא שאני מסופק לפי שאני זוכר שאמר לי מורי ז"ל כי גם הנצח נתברר אלא שאינו עולה לחשבון בירור חדשי העיבור לפי שבהדי הוצא לקי כרבא כמו שאמרו ז"ל והענין הוא כי הנה הנצח וההוד נק' תרי פלגי גופא וכיון שההוד לא נתברר גם הנצח אעפ"י שנתברר אינו עולה לחשבון הבירור בזמן העיבור ואיני זוכר איך מתיישב זע"ז:
ונחזור לענין כי הנה בהיו' הולד במעי אמו בכל המשך חדשי העיבור מתברר הטוב של הולד מעט מעט והולד הולך ומתגדל מעט מעט ממה שמתברר תמיד עד שנשלם בירורו בחדשי העיבור ואז נשלם גדולו ואמנם הסיגים הנפרדים מן הטוב שבו שהם סיגי' גמורי' שאין בהם הנאה ותועלת לגוף הולד הו' נעשה דם טמא ומתקבץ תוך רחם האשה עד זמן הלידה ואז נפתח רחמה ויוצא ממנה הולד מבורר וזך וגם יוצאים ממנה הסיגי' שנפרדו ממנה ונתהוו בסוד דם טמא של היולדת כנודע אבל צריך שתדע כי אע"פ שביארנו כי אלו הסיגי' היוצאים בעת הלידה הם דם טמא אין הענין כך כפשוטו אבל פירושו הוא כי הוא נקרא דם טמא בערך אותו הולד שנתהו' מן הטוב המבור' אבל ודאי שלגבי מדריג' אחרת למטה ממנו יהי' דם טוהר המשל בזה כ"א זה הדם היוצא הוא ממקור אימא עילאה דאצי' כאשר ילדה זו"ן אף עפ"י שבערך זו"נ הם סיגי' ודם טמא עכ"ז יש בהם ניצו' קדוש' שאינם ראיות לבחי' גוף זו"נ עצמם ובערכם נקראי' סיגי' גמורים ולכן הדם והסיגים ההם יחזרו אח"כ בסוד העיבור תוך נוק' דז"א ושם יחזרו להתברר והטוב שבו יתהווה ממנו ולד שלה והסיגים והדם שנשארים מן הבירור הזה נקרא סיגים בערך האצי' ויורדים בבריאה ושם חוזרי' להתבר החלקים הראוים אל הבריאה והשאר יורדים בבחי' דם ביצירה ועד"ז יורדים ומתבררים מדריגה אחר מדריגה בכל הפרטי פרטי' עד שיורדים בנוק' דז"א דעשיה ומה שיכול להתברר שם הוא הטו' שבסיום הבירור ומה שיוצא ממנה בבחי' דם הלידה הם סיגים וקליפות גמורות אשר לא יצלח לכל והם הקלי' שתחת עולם העשיה כנודע כי שם מקומ':
ונחזור לענין כי הנה כל הדם והסיגים שיוצאי' ממקור אימ' בעת לידת ז"א הם ממה שהוברר מח' ספירותיו מן הכתר עד הנצח שבו כנז' לפי שהם סיגים גמורי' אבל הסיגים שהובררו מג' ספי' אחרונות אלו לא נבררו לגמרי לפי שעדיין יש בהם תערובת ניצוצו' קדושה ולכן כשנולד ז"א יצא לחוץ שלם בכל י"ס שבו וגם ההוד ויסוד ומלכות יצאו עמו מבוררים בלתי סיגים אלא שעדיין אינם שלימים במציאותם לפי שניצו' הקדוש' רבות משלהם נשארו עדיין מעורבי' עם הסיגים שלהן ולכן אלו הסיגי' שלהם עם אותם ניצוצות קדושה שנשארו מעורבות בהם היו בבחי' דם אחר שלא יצא לחוץ בזמן הלידה אמנם נשאר תוך אימא עילאה עדיין כדי שיושלם להתברר אח"כ כמו שיתבאר והענין הוא במה שידעת כי אחר הלידה חוזר הדם ועולה למקום החזה שבו מקום הדדי' של האשה ושם מתהפך לחלב המניק' את הולד והענין הוא כי כמו שבהמשך חדשי העיבור מתברר כל הטוב שבח' ספי' הראשונות מעט מעט ומתחבר עם הולד וממנו מתגדל מעט מעט כך בהמשך חדשי היניקה מתברר שאר הטוב שיש באלו הסיגים של ג' ספי' תחתונות מעט מעט ונעשה חלב ויונק אותו התנוק ומתגדל עוד מעט מעט וזהו טעם למה כל ב' שנים הראשוני' אין הולד אוכל אלא יונק חלב משדי אמו והטעם הוא לפי שצריך שאמו תברר לו גם אותם הסיגים של ג' אחרונות שבו כמו שביררה לו שאר ספירות עליונות בסוד העיבור כנזכר: ונבאר עתה טעם למה זמן היניק' הם כ"ד חדשים כנודע והענין הוא כי הנה אין הולד יונק כל החלב בפע' א' אלא מעט מעט יונק מידי יום ביומו והולך ומתגדל הנה החלב ההו' שיונק התינוק הולך לאצטומכא ואח"כ אל הכבד ואחר (בדפו"י ע"ד) כך אל הלב ואז הלב שולחו לכל האיברים כנודע ואמנם בתחלה שולחו אל הכתר שבו כי המלך אוכל תחלה ואח"כ השרים ואח"כ המון העם ולכן תחלה שולחו אל הכתר ואח"כ אל המוחין ואח"כ אל כל הגוף והנה עיקר מזון החלב הזה הוא להשלים חסרון הג' ספי' תחתונות שלא נשלם בירורם כנז' ולכן החלב אחר שעלה אל הכתר וחוז' ויורד בסדר המדריגות כנז' צריך שיעבור ח' ספי' אשר מן הכתר עד סוף הנצח שכבר נתבררו ונשלמו ואח"כ יכנס בהוד כדי להשלים חסרונו הנשאר בסיגים שלו כנז"ל ולכן צריכים זמן ח' חדשים עד שיושלם בירור ספי' ההוד ותתחלק ותעבור דרף ח' ספי' עד שתגיע למקומ' ועל ד"ז ח' חדשים אחרים לברור היסוד וח' חדשי' אחרים לברור המלכות הרי הם כ"ד חדשי היניקה וא"ת בשלמא ספי' ההוד די לה בח' חדשים אבל ספי' היסוד צריכה ט' חדשים מפני שנוסף בה מעבר ספי' ההוד וכן ספי' המל' צריכה י' חדשים לעבור גם מעבר היסוד. והתשובה לזה הוא כי הנה הח' ספי' עליונות כבר היו מבוררים לגמרי כשנול' קודם שיתחיל ליינק אבל הג' ספי' התחתונות שלשתם מתחברות להתברר ביחד בפ"א ולא בזאח"ז כדי שיצטרך לחשוב זמן שנתאחרה זו מחבירת' אבל מ"ש הוא שהצטרפות זמן בירור שלשתם צריכ' כ"ד חדשי' ובזה תבין איך התינוק כשנולד אינו יכול לילך ע"ג רגליו כלל ואח"כ ע"י מה שיונק בכל שעה נוסף כח ברגליו לעמוד עליהם ולילך והענין הוא כי הנה ז"א יש לו שש קצוות וכשהיה בתוך העיבור היה תלת כלילן בתלת כי הנצח הוד יסוד שהם הרגלים שלו היו כלולים למעלה בתוך חסד גבו' תפארת ואחר שיצא ממעי אמו מתחילי' נצח הוד יסוד שלו להתגלות' מעט מעט כפי החלב שיונק ומתפשטים מעט מעט ואחר שנגמר הבירור שלהם לצאת מתוך הסיגים ולהתחבר בגוף הולד בסוף כ"ד חדשים של היניקה אז נגמר גילוי רגליו לגמרי והולך על רגליו ואמנ' לפעמים הולד הולך על רגליו אחר י"ח חדשים והוא סבר' מי שאמר שזמן היניק' הם ח"י חדשי' והטעם הוא לפי שכיון שנגמר תקון נו"ה שהם הרגלים אע"פ שלא נתקן גם היסוד יכול להלוך על רגליו כי ההליכה נתלית ברגלים. ונבאר טעם למה הדם מתהפך לחלב בעלותו למעלה בדדי האשה והטעם הוא לפי שהדם נעש' מן אחורים דאהיה הפשוטים שהם בגי' ד"ם והוא בחי' דיני' ולכן בהיות הדם נמשך למטה ויוצא ממקור הרחם הנה להיותו דיני' כל מה שמתפשט למטה מתגברים הדיני' ולכן הוא טמא אבל כשהדיני' מתעלים למעלה נחלש כחם לרחמים ולכן כשעולה הדם למעלה בסוד הוי"ה דע"ב דיודי"ן בסוד ד' יודי"ן שבו נהפך לרחמים ונעשה חלב לבן שהוא בגי' מ' כמספר ד' יודי"ן הנז"ל. ונחזור לעיל שנלע"ד לקיים מ"ש לעיל מענין הנצח שעליו נאמר בהדי הוצא לקי כרבא הענין הוא כי ודאי שהנצח הוברר ועלה לחשבון חדשי העיבור כנז"ל אבל עכ"ז כיון ששניה' הנצח והוד הוו תרי פלגי גופא והנצח משותף ומעורב עם ההוד ולכן כיון שההוד לא הוברר גם הנצח נפגם עמו כי בהדי הוצא לקי כרבא ועדיין צריכים תיקון ולכן גם הוא נמנה בכלל הספי' הצריכו' להתברר בימי היניקה ונמצא כפי זה כי הג' ספי' המתבררות בימי היניק' הם נצח הוד יסוד כי המל' היא נוק' דז"א ואינה נכללת בחדשי יניקת ז"א כי יש לה ימי יניק' שלה לעצמ' כ"ד חדשי' אחרי' ובזה יובן מ"ש לעיל כי יש תינוק שהולך על רגליו אחר ח"י חדשים לפי שנגמר בירור הרגלים שהם הנצח וההוד כנלע"ד לישב הנז"ל:
חלק ד
דרוש ד' בביאור ג' זמנין שהיו אל ז"א
ביאור ג' זמנים שהיו אל ז"א עיבור ראשון ומוחין ויניק'. הנה נתבאר לעיל כי בעיבור הא' היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתל' וכבר נתבאר שאין הכונה שהיו ממש ג'תוך ג' אלא שהנה נצח הוד יסוד דא"א הם מתלבשים תוך ז"א כנודע וכמו שהנה"י דא"א נכלל בחג"ת שלו עצמו כן אלו הנה"י דז"א היו עד"ז ששמשו לו"ק באופן זה כי הנצח הנה הוא מדה אחת לבדה ושמש כאלו היא ב' מדות קטנות הנקראים נצח וחסד ונמצא שהיו ב' ספי' אלא שאורך שניהם אינו אלא אורך ספי' א' בלבד וכן היה בהוד וכן היה ביסוד וזהו אומרם תלת כלילן בתלת והנה ענין היסוד איך שמש לשני' הו' באופן אחר והוא כי הנה נודע שרגלי או"א הם מסתיימי' בחצי תפארת דא"א וז"א מתחיל משם ולמטה ובזמן העיבור הנז' נכלל חצי התחתון דתפארת דאריך בחציו העליון וקבל הארה ממנו ואח"כ עלה גם היסוד דאריך ונכלל בכל שני חצאי התפארת שלו בהיות' נכללי' יחד כנז' ומכחם יצאו ונתהוו התפארת והיסוד של ז"א ונמצא כי יש תוספ' אור בתפארת מבשאר החלקי' לפי שכאשר נכלל חציו בחציו מיני' ובי' נוסף בו אור גדול מכח מה שנכללו יחד יותר מכשנכלל הנצח בחסד וההוד בגבורה ומלבד זה נוסף כח א' והוא כי גם היסוד נכלל בת"ת ולכן היה כח בהם להתהוות הת"ת והיסוד דז"א מן היסוד דא"א לפי (בדפו"י נח ע"א) שנכלל למעלה ומן חצי התחתון דת"ת דא"א נתהוו ג' מוחין דז"א שהם חב"ד שלו ואעפ"י שאמרנו שהיה בסוד עיבור בבחי' תלת כלילן בתלת בלבד הענין הוא כי ודאי שיש אל התינוק בהיותו במעי אמו בחינת ראש ומוחין כי מבשרינו נחזה אלוה אלא שכיון שאין המוחין ההם ראוי' לילד אינם עולים בשם אבל פשוט הוא שיש לו ראש ומו' אח"כ כאשר נולד ע"י היניקה שהוא יונק משדי אמו נגדל יותר בהמשך זמן חדשי היניקה וזה ענין גדלות הזה כי הנה בהיותו בסוד העיבור עיקר מציאות ז"א לא היה רק ג' ספי' תחתונות שהם נה"י שבו לפי שהוייתו הוא מן הנה"י דא"א כנז' אלא שהיו בסוד ו' מדות קטנות כנז' והיו החג"ת שלו בכח ולא בפועל לפי שעיקר ושרש ארכם לא היו רק שיעור ג' מדות דנה"י לבדו ו"ק שלו היו בבחינת ו' חצאים ואח"כ ע"י היניקה נגדל כי גם החג"ת שלו נעשו מדות שלימו' כמו הנצח והוד יסוד שלו שהיו בתחילה שרש ועיקר הכל וסיב' גדלות זה הוא לפי שמן הדדים של אמו העומדת במקום החזה שלה שהוא באמצע החג"ת הוא יונק ונתבאר אצלינו בסוד ויעבור שהוא אותיות ע"ב רי"ו כי ג"פ ע"ב הם בחג"ת ושלשתם יחד הם רי"ו וב' בחי' אלו נרמז במלת ויעבור ע"ב רי"ו והנה הם מתחברים באמצ' נעשי' בחינת הדדים ואז נתוסף שם בחינת ההוי"ה וזהו ויעבור ה' על פניו וגו' ואז נעשו שני הדדים כי ויעבור ה' הוא בגי' שד"י שהוא בחינת השדים והדדים ולכן בהיות התינוק יונק משם נגדלים חג"ת שלו ונשלמים להיות ו"ק שלימות אבל עדיין המוחין שהם חב"ד שלו לא היו מתוקנים וזה נמשך עד סיום ב' שנים של היניקה אח"כ התחיל תקון הכלים (מבו"ש ד' קכ"ד ע"א ד"ה ואבאר) של המוח משם ואילך עד היות לתינוק שלשה עשר שנים ויום א' ואחר כך נכנסו המוחין ממש תוך אלו הכלים שנתקנו בהמשך הזמן הזה שהוא מאחר ב' שנים של היניקה עד תשלום י"ג שנים ויום א' וענין התיקון הזה הוא בזה האופן שנבאר הנה נודע כי האדם בליל' כשהו' ישן נפשו יוצאה ממנו ומקבל הארה גדולה אבל בהיותו עדיין קטן שלא השלים י"ג שנים ויום א' אעפ"י שגם נפשו עול' למעלה בכל ליל' אינו מקבל הארה גמורה אמנם הוא מקבל הארה מן מוחין שלו העליוני' העתידים לבא לו אחר י"ג שנים ויום א' ומהם מקבל עתה קצת האר' מועטת שיעור שיוכל לתקן הכלים עצמם של המוחין ולהגדיל ג"ר שבו לפי שעדיין אין בו אלא ו"ק שלימים והנה אחר תשלום שתי שנים של היניקה בא לו הארה מג' מוחין עילאין ההם ובאים לו הארת ג' המוחין ההם מלובשים בתוך הכלי של נה"י דאימא ונודע כי עיטרא דחסדים היא תוך היסוד דאימא וזה היסוד דאימא שיעור התפשטות התלבשותו הוא עד סיום השליש העליון של תפארת דז"א ששם הוא מקו' החזה ודע כי כל הגדלת ז"א עתה אחר ומן היניקה הוא ע"י זו העיטרא דחסד שהוא מחצית הדעת דז"א לפי שז"א נק' אילנא דח"י ואין האילן גדל אלא ע"י המים המתפשטי' בו והנה החסדים האלו שהם חמשה חסדים הם המגדילים אותו כנודע כי עיטרא דחסד הוא לזכר ועיטר' דגבורה היא לנקבה ואמנם אין המים האלו שהם החסדים יכולים להראות כחם כ"כ כ"ז שהם מכוסים תוך היסוד דאימא שהו' עד החזה ומשם ואילך נגלים ומראים כחם והגדלתם והנה שיעור המשך כסויים והתלבשותם הוא ו' ספי' ושליש שהם כתר חב"ד ח"ג ושליש עליון דת"ת והם שיעו' ו' שני' ושליש ואח"כ הדעת שלו מתחיל להאיר וזהו מה משארז"ל הפעוטות מקחם מקח במטלטלין והנה פעוטות נק' כשהם בן ו' שנים ויום א' כנגד ו' שנים ושליש שביארנו ואז יש לו דעת מגולה במטלטלין שהם ו"ק שבו כנודע כי הה' חסדים מתפשטים מחסד עד הוד ואח"כ נכללים ביסוד ואלו הו"ק נק' מטלטלין כי אלו מתטלטלין ועושים כל ההקיף וכל הצרוף אבל בקרקעות שהיא בחי' המלכות אין לו עדיין דעת שם וכבר ידעת כי במס' גיטין דף נ"ט ע"א יש מי שסובר שאין מקח הפעוטות קיים עד שיהיה כבר ח' כבר י' וטעמו הוא לפי שמונה ב' של היניקה ועוד ו' שנים ושליש יותר הרי הם ח' או ט' שנים והנה אחר שעברו ט' שנים הנז' ונתגלה הדעת שהוא עיטרא דחסד תכף נתגלו כל הה' חסדים ברגע א' באופן זה כי הנה הב' חסדים נתפשטו בחו"ג דז"א בהיותם עדיין מלובשים תוך יסוד דאימא וג' החסדים האחרי' נתפשטו בנה"י דז"א בגלוי גמור חוץ משליש העליון של הת"ת כי שם עדיין מקום עטרת היסוד דאימא והנה החסדי' הנז' הם בבחי' המים היורדים למטה בשרש האילן ומשם חוזרי' לעלות ממטה למעלה עד ראש האילן ומגדלים אותו בעת עלייתם למעל וכן עושים החסדים הנז' בז"א הנק' אילנא דחיי ואמנם בעת עליית למעלה אין צריך כ"כ זמן כמו שירדו למטה שהיו ו' שנים ושליש לפי שהב' חסדים נתפשטו כבר בחו"ג ועליית אלו החסדים אינה אלא למעל' בראש לתקן המוחין ולהגדילם שהם כחב"ד ד' שנים ועם ט' שנים הראשונים הנז"ל עד שנגלו החסדים הרי הם י"ג שנים ואח"כ הוא איש גמור ואז נכנסים בו המוחין העקריים שלו הראויים להוליד אמנם (בדפו"י ע"ב) אחר ט' שנים הראשונים אשר נתפשטו החסדים דרך ירידה עד ההוד שבו אעפ"י שעדיין לא חזרו לעלות כבר ביאתו ביאה כמו שארז"ל אמנם עדיין אינו ראוי להוליד עד י"ג שנה שכבר עלו החסדים והגדילו ונתקנו המוחין כנז' אם לא ע"ד מקרה:
ונבאר ענין אלו החסדים איך מגדילים אותו. נודע כי האור המכוסה אינו מאיר מחצית שיעור מה שמאיר בהיותו מגולה לכן החסדים הג' פחות שליש שנתפשטו מן החזה ולמטה שהוא במקו' הגלוי הם מאירים כפלים ממה שמאירי' העליונים המכוסים ונמצא כי החסדי' העליונים אם היו נגלים נתוסף הארתם כפלים ממה שהם עתה וע"י אלו החסדים התחתונים המגולים נגדלים גם הם ומתגלה כפל האור שבה' באופן זה כי הנה החסד שבת"ת שלישו העליון מכוס' ושני שלישי' התחתוני' נגלי' ונדב' עתה בחסדי' המגול' כי הנה אלו ב' שלישי' המגולי' נכפל' הארת' ולכן השליש האמצעי נכפל והאיר בשני שלישי' תחתוני' של הת"ת ושליש התחתון ממנו נתהווה ונעשה הכתר של נוק' דז"א והחסד המגולה שבנצח גם הוא נכפל וחציו הספיק להאיר בכל הנצח דז"א ומחציו נתהווה החכמ' של נוק' והחסד המגול' שבהוד גם הוא חציו היה בהוד דז"א וחציו לבינה שבנוקבי' ועל ד"ז הי' גם בשני חסדי' ושליש העליוני' המכוסי' כי בעליית הארת החסדי' התחתונים למעלה נתוספה הארתם ונכפלה כנ"ז וזה עניינ' כי הנה החסד שבחסד נכפל וחציו הספיק לעצמו שהוא שליש וחצי וחציו שהוא שליש וחצי אחרי' עלו למעלה והשליש עלה בחכמה דז"א וחצי השליש בדעת שלו בצד ימיני בעיטרא דחסדי' שבו וכן החסד שבגבור' נכפל וחציו הספיק לעצמו שהוא שליש וחצי ושליש האחר עלה בבינה שבו וחצי השליש עלה בדעת בעיטרא דגבורה שבו ונמצא כי החב"ד יש בכל אחד מהם שליש אור חסד ובחג"ת ונו"ה יש בכל אחד מהם שליש וחצי של אור חסד והטע' לזה הוא לפי שהנה הדעת אינו ספי' בפני עצמה כנוד' אמנם הוא בחי' היסוד המכריע בין חו"ב ומזווג אותם ונמצא כי הדעת נחלק לחצאין וחציו מצד החכמה וחציו מצד הבינה והרי הוא כאלו יש בחכמ' שליש וחצי אור חסד ובבינ' שליש וחצי ג"כ כמו שיש בחג"ת נ"ה והנה שליש החסד שבשליש העליון דת"ת גם הוא נכפל וחציו הספיק למקומו וחציו עלה עד הכת' דז"א ודע כי גם השלי' התחתון דחס' שבת"ת שאמרנו למעלה ממנו נעשה הכתר של נוק' דז"א נחלק לשני' וחציו נשאר בכתר הנקב' וחציו עלה בכתר דז"א והטעם הוא לפי שלא יהיה כתר דז"א גרוע מן החב"ד שיש בכל אחד שליש שלם כנז' וגם כדי שלא יהיה גרוע כתר דז"א מכתר דנוקבי' שיש בו שליש שלם ובכתר דז"א חצי שליש לבד אבל עתה יש בכתר שלו שליש שלם ובכתר שלה חצי שליש לבד ודע כי שני חצאין של שליש החסד הנז' שעלו בכתר עלו ביחד ולא בזא"ז ובזה תבין פסוק והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה כי הוא הענין דכתר דז"א ונוקבי' שבתחלה היו שליש אחד ואח"כ נתחלק בין שניהם ולהיותם שניהם מן שליש אחד נקרא יום אחד וגם לפי שאינו ביחוד לא לז"א לבדו ולא לנוקבי' לבדה לכן נאמר בו לא יום ולא לילה אמנם הוא בשתוף לשניה' יחד גם זהו סוד ב"מ המשתמשים בכתר אחד גם בזה תבין מה שאמרו בס"י נעוץ סופן בתחלתם כי הכתר דז"א עם הכתר דנוקבי' שהוא מלכות שניהם ממקור אחד חצובים:
טעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס
גם בזה תבין טעם למה אין הכתר נמנה בכלל הי"ס כי התחלתם הוא מן החכמה הנקראת ראשית משם ולמטה כנודע אצלינו. והטעם הוא לפי שהכתר לא נתקן אלא אחרון מכל הספי' של ז"א כאשר נתקן הכתר של הנקב' כנז' ולכן לעולם אנו מונים ט"ס מן החכמה עד היסוד והם חב"ד חג"ת נה"י ואין אנו מונים לא את הכתר דז"א ולא המלכות ואחר שביארנו התחלקו' החסדי' בכל קומ' ז"א נבא' מה שביארנו לעיל כי ע"י כן נגדל הז"א לי"ס שלימו' ונתקנו הכלים של המוחין. והענין הוא כי הנה נתבאר שחצי תחתון של הת"ת דא"א ממנו נעשה חב"ד דז"א בב' זמני ראשוני' שלו שהם זמן העיבור שהיה בבחי' תלת כלילן בתלת ובבחי' היניקה שהיו לו ו' קצוות ועתה אחר זמן היניק' עד תשלום י"ג שנה נגדל באופן זה כי החב"ד הראשוני' הנ"ז נתעלו עתה ונעשו כלי אחד לבד הנקרא כתר ובתוכו נכנס אותו שליש אור החסד כנז' ואח"כ הו' קצוות שלו הראשוני' חג"ת נה"י גם הם הגדילו ע"י החסדים העולים כנז' באופן זה כי הנצ' והחס' שבקו ימין יש בהם ו' פרקין שהם ו' שלישים הגדילו והיו ט' שלישי' כי הב' שלישי' עליונים של החסד נעשה מהם כלי הראוי לקבל בו מוח הנקרא חכמה ושלי' תחתון דחסד עם שליש עליון דנצח נעשה מהם ספי' החסד וב' שליש' תחתונים דנצ' נעש' מהם ספי' הנצ' וכן על ד"ז היה בקו שמאלי כי מן הג' וההו' נעשה בינה שהוא הכלי הראוי לקבל בתוכו מוח הנק' בינ' גם נעש' מהם הגבו' וההוד וכן ע"ד זה בקו אמצעי כי מן הת"ת והיסוד נעשה כלי של המוח הנקרא דעת וגם נעשה מהם הת"ת והיסו' ונמצא כי כל בחי' ב' שלישי' (בדפו"י ע"ג) הגדילו שליש ונעשו ספי' אחת שלימה של ג' שלישים אבל עם כ"ז נודע כי אין ביסוד רק תרין פירקין שהם יסוד ועטרה ונמצא כי כשנחלק לג' שלישים וניתן שלישו העליון אל הת"ת אינו פרק שלם נפרד בפני עצמו באופן כי מן פרק אחד של היסוד יש בו שתוף לת"ת וליסוד וזהו סוד מה שאמרו בס"ה כי גוף וברית חשבינן חד וכ"ז נעשה עד תשלו' י"ג שנה ואח"כ (עי' שכ"ה פ"ו ד"ה נל"ח) ירדו המוחי' עליוני' הנקראי' חב"ד דז"א ונכנסו בתוך ג' הכלי' שלהם הנז' ובזה נשלם מציאות ז"א:
חלק ה
דרוש ה' על הנז"ל עוד בדרוש הנז' כבר הודעתיך כי בעיבור ראשון היה ז"א בבחי' תלת כלילן בתלת וביניק' נתפשטו ו' קצוותיו ובעיבור שני נתוספו לו המוחין שהם ג' ראשונות שלו אבל דע כי אין ספק שהעובר בהיותו בסוד העיבור יש לו ראש שהם ג' ראשונות שבו ומכ"ש בזמן היניקה וא"כ מה ענין הראש שנתחדש לו בעיבור ב' אבל דע כי הנה שיעור קומת ז"א היא בחצי תחתון דת"ת ובנה"י דא"א והוא מלבי' את הבחי' הזו וזה ההתלבשו' נעשה ע"י זווג של או"א שהוציאו את ז"א והוא עצמו המלביש את א"א מחצי ת"ת תחתון שבו ולמטה כנז' ואמנם מזה המחצי' התחתון של ת"ת דא"א נעשה הראש הכולל לג' ראשונות של ז"א בהיותו בסוד העיבור בבטן אמו ואז המוחין שלו היו בסוד אותיות אל"ם מן אלהים והנה אל"ם בגי' ע"א שהוא הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן ועם חשבון ד' אותיות ההוי"ה הפשוט' שהם כ"ו הרי מ"ה וכו' כמנין אל"ם וזהו סבה למה בהיותו בבטן אמו הוא אל"ם ואין בו כח לדבר ולהיות כי ג' המוחין ההם היו אז ממחצית תחתון דת"ת דא"א לכן מוח החכמ' דז"א לא נתחלק לל"ב נתיבות וגם הבינה שבו לא נתחלקה לחמשי' שערים וגם הדעת לאלף אלפין אדרין ואכסדראין כנז' באדרת נשא ואדרת האזינו אמנם היו ג' המוחין ההם בבחי' כללו' לבד אח"כ כשנול' ויצא ממעי אמו ינק משדי אמו ובכח היניק' ההיא נתגלה פרטות המוחין ההם והחכמה נתחלקה לל"ב נתיבו' והבינ' לחמשי' שערי' והדעת לאלף אלפין אדרין ואכסדראין וניכר בה' פרטיהם וזהו הטעם שבזמן היניקה נולדי' הל"ב שיניים והטוחנות בפיו של התינוק שהם נמשכו' מל"ב נתיבות חכמה שנתגלו עתה ע"י היניקה וזהו סוד פסוק ולבן שיניים מחלב כי אותיות ל"ב של ולב"ן הוא ל"ב נתיבו' חכמ' ונו"ן של ולבן הם חמשי' שערי בינה ואות וא"ו של ולבן הוא מוח הדעת שהוא סוד ו' כנודע. והרי כי ג' המוחין נרמזו במלת ולבן גם נרמזו בו הל"ב שיניים שבאים מבחי' ל"ב נתיבות וכ"ז נמשך ע"י היניקה של חלב אמו וזהו ולבן שיניים מחלב והנה אז נקראו אלו המוחין שם אלהי"ם מלא כי כן אותיות אלהי"ם הם אותיו' מליא"ה גם הם אותיות מל"א י"ה כי המוחין הנקראי' י"ה נתמלאו במציאותם. והנה ל"ב אלדי"ם שבפ' בראשי' כלם נרמזים במוח החכמה שבזמן היניקה והבן זה. גם אלהי"ם בגי' פ"ה עם הכולל לרמוז כי בתחלה שהיו המוחין מבחי' אל"ם שיש באלהי"ם גם הולד היה אז אלם בלתי דבור ועתה בזמן היניקה נפתח הפה שלו לדבר כי כבר המוחין שלו הם מבחי' אלהי"ם שלם וזהו סוד מי שם פה לאדם או מי ישום אל"ם פירוש כי אימא עילאה הנקרא' מ"י הנה ע"י היניקה שמניקה את ז"א הנקרא אד"ם שהוא הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן שם לו פה לדבר וכשהי' בזמן העיבו' אז מי שהו' אי' ישום אלם לז"א כי אז היו המו' שלו אלם מחלהי' כנז' שהוא הוי"ה דמ"ה עם כ"ו כי מ"ה הוא מ"ם ה"א בגי' אלהי"ם וכן אלם ואלהים הם מ"ה וכ"ו ואמנם עתה ג' המוחין שלו הם ג' שמות של אלהי"ם ובבחי' זו נקראי' המוחין רא"ש כי אות ר' מורה על אחורי' פשוטים דאלהים ואות ש' מורה על אלהי"ם דמלוי יודי"ן ואות א' מורה על הכללו' של שם אלהים וזהו סוד פסוק ויבא דוד עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואמרו רז"ל בקש דוד לעבוד ע"ז והענין הוא במה שהודעתיך כי כל הקליפות נאחזי' במוחין אלו דאלהי"ם דקטנות שהם בחי' הראש כנז' כי הוא בגי' אלהים בכל בחינותיו ורצה דוד להחריב העולם ולהחזיר אלו האלהים למקומם בראש כמו בזמן הקטנות והיניק' וזהו סוד אין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות כי נתמלאי' המוחין מרוח אחרת של דין הקש' הנאחז באלהים. אח"כ ככלו' זמן היניק' נגדל התינוק והמוחין האלו נגדלים עד תשלו' י"ג שנה וזה עניינו כי הנה אלו המוחין שהיו לו בימי היניקה היו מן התבונה ועתה הם יורדי' למטה בגרון ושם נכללים כמבואר אצלינו בדרוש פרעה ומצרי' ושר המשקי' ושר הטבחי' ושר האופים ועי"ש. ולפי ששורש מוחין אלו הם מן התבונה לכן יורדים בגרון כנודע כי הגרון היא בינה ולכן גרו"ן בגי' ג"פ אלהי"ם כי משלש' מוחין אלו דאלהי"ם מהם נעשה בחי' גרון דז"א ולפי שהגרון הזה נעשה מן אלו האלהי"ם לכן הבינה נקראת אלהים וגם לכן הבינה תקרא מוח כנז' בסה"ז במקומות רבים לפי שהיא בחי' הגרון הנעשית מאלו האלהים שהם מוחין דקטנות אבל עיקר מוח אינו אלא מן החכמה וזכור כלל זה. וזהו טעם למה אבר הגרון מקום צר מאד יותר צר מן הראש ומכ"ש מן הגוף (בדפו"י ע"ד) אבל הטעם הוא כי הוא ממוחין דקטנות ולכן הוא קטן וצר ואינו רחב ועוד כי הנה הוא בחי' דינים קשים ונודע כי הדין הוא אש שמתקמט ואינו מתרחב והנה הראש של ז"א כשירדו הג' מוחין דקטנות למטה בגרון נשארו הכלים שלהם שהם ג' חללים דגלגלתא שנעשו התלבשות בחצי התחתון דת"ת דאריך ונשארו כלים ריקני' בלתי מוחין בתוכ' ואז אלו החללי' נתהוו בבחי' הקרומות שעל המוחין והיו הל"ב שבילין דחכמ' וחמשי' שערי בינה ואדרין דדעת ניכרים בהם בבחי' היותם קרומות וצנורות ואח"כ נגדלו חו"ת של ז"א כנז"ל בדרוש שקדם לזה ומה' נעש' עצה הגלגלת החופה על אלו הקרומות הנז' ואח"כ נכנסו בתוך הקרומות ההם המוחין העיקריי' דגדלות שהם ד' הויו"ת דמלוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בהיות' מלובשים תוך נה"י דאימא כנודע ואז אלו המוחין דגדלות נתפשטו בכל הגוף כי מוח החכמה נתפשט בקו ימין בחח"נ שבו ומוח הבינה בבג"ה. ומוח הדעת בדעת ות"ת ויסוד שבו. והנה נתבאר אצלינו במקומות רבים כי ג' בחי' יש במוחין אלו דגדלות דז"א שהם ג' אותיות צלם וזהו פירוש' האמיתי כבר ידעת כי להוליד אלו המוחין הוצרך חכמה להכלל בישראל סבא והוצרכה בינה לרדת למטה עד מקו' התבונה ונכללה בה ושם למטה היה הזווג של או"א והוציאו טפות מוחין אלו ונתעכבו שם זמן העיבור בבטן התבונה ואח"כ ילדה התבונ' את המוחין האלו ויצאו בסוד הלידה מן הרחם שהוא היסוד שבה ולחוץ ושם נתגלו מוחין אלו בבחי' גילוי והנה עתה נה"י התבונה הם למעלה מראשו של ז"א והרי זו בחי' ראשונה אל המוחין האלו ועתה הם בסוד א"מ על ראש ז"א ועדיין לא נתלבשו בנה"י דתבונה. הבחי' הב' הוא שהנה"י של התבונה נכנסי' ומתלבשי' תוך הקרומות שהם בחי' הראש שהיה לו לז"א בזמן היניקה כנז"ל ואז המוחין הנז' דגדלות דז"א נכנסי' ומתלבשי' תוך הנה"י דתבונה שנתלבשו בתוך הקרומות כנז'. הבחי' השלישי' הוא אח"כ כי נגדלים חג"ת דז"א ועולים למעלה ומהם נעשה עצם הגלגל' המכסה וחיפה על הקרומות הנז' ועתה הוא עיקר זמן הכנסת המוחין בגלגלתא דז"א ואלו הם הג' בחי' שנתבארו אצלינו במקו' אחר בסוד אותיות צל"ם וצ"ל וצ' והם בתחלה המוחין מגולי' אחר לידתם. השנית כשנתלבשו תוך הנה"י דתבונה והכוונה לומר כי גם הנה"י דתבונה נתלבשו תוך הקרומות דרישא דז"א ועדיין לא היה בו גלגלתא ולכן עדיין אין זה נקרה הכנסה ברישא דז"א והג' כשנעשה להם גלגלתא ממש ולבחי' זו אנו קוראי' הכנס' המוחין ברישא דז"א ממש.
חלק ו
דרוש ו' בענין המוחין דז"א בקטנות ובגדלות
ענין המוחין דז"א בקטנות ובגדלות כבר הודעתיך כי האדם נוצר בצלם אלהים ולכן מבשרינו נחזה אלוה בענינים העליוני' הנה כמו שהאדם נוצר בתחלה מטפת זרע האב הנכנסת בבטן האשה ושם מצטייר' ונעשת גוף א' בכל ציוריו בהמשך זמן העיבור כך הוא למעלה וכבר ביארנו מה נעשה בו בג' ימים הראשונים של קליטת הזר' ואח"כ במ' יום של יצירת הולד ואח"כ בג' חדשים ראשוני' להיכר העוב' ועתה נבאר מה שאירע אחר גמר יצירת העובר לגמרי מה בחי' מוחין יש לו אז בהיותו בסוד העיבור ההוא וזו בחי' ראשונה ומה מוחין יש לו אחר שנולד הנק' זמן היניקה ומה מוחין יש לו אחר שנגדל ונק' איש והרי הם ג' זמנים הנק' אצלינו עיבור ויניקה ומוחין. דע כי כל בחי' מוחין דז"א בכל ג' זמנים הנז' אינם אלא ע"י זווג או"א כי אבא מזריע טפת לובן ואימא מזרעת טפת אודם וב' טפות אלו מצטיירו' תוך רחם אימא בסוד המשך זמן העיבור ומצטייר משתיהם פרצוף א' כלול מי"ס והוא זך ודק ורוחני מאד יותר מן הז"א ונק' נשמה שלו וכמו שבנשמה של אדם התחתון אינה נכנסת בו עד תשלום י"ג שנה כן אלו המוחין של ז"א שהם הנשמה שלו אינם נגמרי' לכנס בו עד תשלום י"ג שנה ודע כי יש עיבור ויניקה ומוחין בבחי' הכלים הנק' גוף האדם ויש בחי' עיבור ויני' ומוחין דאורות ג"כ ואמנם אין ספק שאף בהיות העובר במעי אמו בזמן העיבו' יש לו חיות ומו' ומכש"כ בזמן היניק' ומכש"כ בזמן הגדלות ודע כי ג' בחי' המוחין האלו שיש לז"א בג' זמנים הנז' הם מתלבשי' תחלה תוך הכלים של נה"י דאימא הנק' תבונה ואח"כ נכנסי' תוך גלגלתא דז"א אבל צריך שתזכור מה שהודעתיך כי כל ספירה וספי' יש לה ג' בחי' הנקראי' כלים ולבושי' והם חצון ואמצעי ופנימי ובתוך ג' כלים האלו יש ג' בחי' אורות שהם רוחניות הכלים והם נפש בחיצון ורוח באמצעי ונשמה בפנימי וג' אורות אלו הם בחי' א"פ ועוד יש כנגד' או"מ והם ג"כ ג' בחי' ועיין במה שביארנו בכונת קריא' שמע של שחרי' איך יש מוחין דעיבור או"פ ואו"מ בתוך לבושי' שלהם דנה"י דאימא הנקראי' תבונה וכן בזמן היניקה יש לו מוחין אחרי' באו"פ ומקיף ובלבושי' אחרי' דתבונה וכן בזמן הגדלות מוחין אחרים באו"פ ומקיף ובלבושים אחרי' דתבונה ועי"ש וזה ביאור הדברים דע כי המוחין דעיבור דז"א (בדפו"י נט ע"א) פנימיים ומקיפים הם מן זווג דאו"א בבחי' הלבושים החיצונים שלהם עם האורות הנק' נפש פנימי ומקיף שלהם והיו שם בסוד העיבור בחיצוניות דאימא ונצטייר שם פרצוף א' כלול מי"ס הנק' מוחין דעיבור והמוחין דיניקה פנימיים ומקיפים נעשו מזווג או"א בבחי' האמצעיות שלהם ע"ד הנז"ל והמוחין דגדלות פנימיים ומקיפים נעשו מזווג או"א בבחי' פנימיותם ע"ד הנז"ל והנה המוחין דעיבור כיון שבאים מזווג החצוניות דאו"א לכן הלבושים שלהם הם נה"י דאו"א החצוניים והמוחין דיניקה הלבושים שלהם הם הנה"י דאו"א האמצעיי' והמוחין דגדלות הלבושים שלהם הם נה"י הפנימיים דאו"א והענין במה שביארנו כי כל בחי' מג' בחי' המוחין כנז' הם בחי' טפת זרע דאבא באימא ושם מצטיירים במעי אימא ואח"כ נולדים לחוץ ואח"כ מתלבשים בלבושים של נה"י דאו"א ונכנסים אח"כ בז"א ולהיות כי כל בחינה מג' בחי' מוחין אלו הם כלולים מטפת זרע לובן אבא ומטפת זרע אודם הנקב' אימא וכל טפה מאלו הב' כלולה מן ג' מוחין הנקר' חב"ד לכן כל בחי' מג' הבחי' הנז' כפולה ויש בה ג' מוחין מצד אבא וג' מצד אימא וקודם שיכנסו תוך ז"א הם מתלבשים תוך נה"י כל א' כפי עניינו כי ג' המוחין דמצד אבא מתלבשים בכלים דנה"י דמצד אבא והג' מוחין דמצד אימא מתלבשים בכלים דנה"י דאימא ואח"כ מתלבשים הנה"י דאבא עם ג' המוחין שבתוכם תוך הנה"י דאימא שעם המוחין שבתוכם ואחר שנתלבשו כנז' נכנסים הנה"י דאי' אשר בתוכם הנה"י דאבא תוך ז"א ומתפשטים בכל ראשו וגופו כנודע. והנה תחלה נבאר הפרש המוחין דקטנות לשל גדלות ואח"כ נחזור נבאר אופן התלבשות המוחין תוך הנה"י באיזה אופן הוא:
חלק ז
דרוש ז' על הנז"ל האומר כי גם העובר במעי אמו יש לו ראש ומוחין וכו'
דע כי הנה בעינינו ראינו כי גם העובר במעי אמו יש לו ראש ומוחי' כמו שנת"ל אמנם ראינו כי בהיותו בסוד העיבור אינו מדבר וכ"ש שאינו מבין ואחר שנולד וינק משדי אמו מתחיל לדבר אבל הוא אטום בשכלו ואין בו דעת שלימה וסוד הענין הוא כי כל בחי' הקטנו' הוא דין וכל הגדלות הוא רחמים ולכן תראה כי עתיק יומין שהוא מופלג בשיבה הוא תכלית הרחמים פשוטים ואבא הנק' זקן אינו כ"כ רחמים כמוהו וז"א שהוא קטן בערך אבא יש בו דינים יתירים מאבא וכנראה בחוש העין כי הרחמים תלוים בזקנה והאכזריות תלויה בבחרות והנה גם בז"א עצמו יש בו מדריגות שונות כי בזמן קטנותו הוא יותר דין ובהיותו בימי היניקה מתמעטים הדינים שבו ובימי הדגלות הוא יותר רחמים. ובזה תבין מה שהודעתיך כי בזמן העיבור הוא ג' כלילן בג' וביניקה הוא ו"ק ובגדלות נשלם בי"ס ע"י הג' מוחין הנכנסים בו וגם הודעתיך כי בזמן בהמ"ק קיים היה זו"ן כ"א בפרצוף שלם של י"ס גמורות ולכן הרחמים היו גוברים אז בעולם ואחר שנחרב הבית שהוא זמן הגלות אז הז"א הוא בבחי' ו"ק בלבד ולכן הדינים הווי' בעול' ובעת שנחרב היה הז"א ג' כלילן בג' שהיו אז הדינים קשי' מאוד ומזה תבין איך הקטנות מורה על הדין והגדלות מורה על הרחמים וכיון שכן נמצא כי המוחין דז"א בזמן העיבור ובזמן היניקה אשר בב' זמנים אלו נק' קטן הנה הם שמות של אלהי"ם שהוא דין והמוחין דגדלות היו שמות של הוי"ה. וזה יובן במה שהודעתיך כי האדם נוצר בב' בחי' של צלם הא' הוא צלם אלהי"ם והב' הוא צלם הוי"ה והנה הצלם של אלהי' הוא בחי' המוחין דקטנות בעיבור ויניקה לפי שאז המוחין ההם באים מזווג או"א בבחי' החצוניות והאמצעיות שלהם כי כל זה נק' חצוניות בערך הפנימיות הגמור ולכן הם דינים שהם שמות של אלהים כי הקטן מתחיל ממטה למעלה ובתחלה לוקח החצוניות שהוא צלם אלהים ואח"כ עולה למעלה לשם ההוי"ה ויש לו צלם הוי"ה שהוא הפנימיות והוא כדוגמת מה שנת' בסה"ז בענין ערלת האילן וכן בערלת האדם כי עולים ממטה למעלה ובתחלה נכנסים בערלה שהיא הקליפה החצונה ואח"כ נכנס בקדושה אלא שהיא קדושה קלה שהוא בחי' הדין של ימי הקטנות ואח"כ עולה בקדושה עצמה ממדריגה למדריגה עד שנגדל כל צרכו בתכלית הקדושה הראויה אליו ונמצא כי האמת הוא שג' בחי' מוחין יש לו לז"א בעיבור ויניקה וגדלות אלא שכיון שבחי' המוחין הם באים להשלים י"ס של ז"א א"כ הם רחמים ולכן המוחין דעיבור ויניקה שהם מן החצוניות והאמצעיות של או"א שהם דינים והם שמות אלהי"ם אין אנחנו קוראים אותם בשם מוחין אבל המוחין שמן פנימיות או"א שהם הויו"ת והם רחמים הם הנק' אצלינו מוחין אמיתיים וזכור זה והרי נת' ענין הצלם החצון שבאדם בימי העיבור ובימי היניקה ונק' צלם אלהים וענין צלם הפנימי שבאדם בימי הגדלות ונק' צלם הוי"ה:
חלק ח
(בדפו"י ע"ב) דרוש ח' על הנז"ל מבאר הפרש שבין המוחין דעיבור אל המוחין דיניקה אעפ"י ששניהם שם אלהים
ונבאר עתה ההפרש של המוחין דעיבור אל המוחין דיניקה אע"פ ששניהם שם אלהים והנה בדרוש שקדם נת' כי המוחין של עיבור הם בסוד אל"ם מן אלהי"ם ולכן אין בו כח הדיבור וביניקה הם בסוד אלהים שלם ולכן נתוסף בו כח הדבור אבל עדיין דעתו בלתי שלם ובגדלות שהם מוחין אמיתיים בסוד הויו"ת אז דעתו שלימה. עוד יש הפרש אחר והוא כי בזמן העיבור יש לו ב' מוחין לבד מצד אבא והם חו"ב אבל דעת אין בו וגם יש לו ב' מוחין לבד חו"ב מצד אימא והרי הם ד' שמות של אלהים ובזמן היניקה יש לו ג' מוחין חב"ד מצד אבא וג' מוחין מצד אימא והרי הם ו' שמות של אלהים. ובזמן הגדלות יש לו ג' מוחין מצד אבא וג מצד אימא אלא שהם ו' שמות של הוי"ה והנלע"ד כי כמו שנת' אצלינו כי המוחין דגדלות הם ד' לפי שהדעת כולל ב' עיטרין שהם חו"ג ולכן הם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן במוחין דאימא וכנגדם ד' הויו"ת אחרות במוחין דאבא והרי הם ח' הויו"ת כמו כן במוחין דיניקה הם ח' אלהים כי כיון שיש לו מוח הדעת ודאי שגם עתה הוא כלול מב' עיטרין אך עכ"ז עדיין צריך אני למודעי ולכן צריך שתעיין במה שנת' אצלינו בשער רוח הקדש בענין התנאי' והאמוראי' אשר האמוראים הם מן הקטנות דאלהים והתנאים מן הגדלות דהויו"ת ושם ביארנו כי בדעת דיניקה אין בו רק שם א' של אלהים לפי שאפי' עיטרא דחסד שבו כיון שהוא אלהים נק' גבורה גם הוא וא"כ אין שם רק גבורה לבדה והדבר צריך עיון. וצריך ליתן טעם למה אין בעובר בזמן העיבור מוח הנק' דעת והענין הוא דע כי היסוד של הנקבה יש בו ג' כלים הראשון והוא החצון הוא העור והב' הוא הבשר והג' הפנימי הוא בשר יותר פנימי והוא לצד פנימיות הרחם והנה שתים הפנימיות הם סוגרים הרחם ושפתותיהם סוגרות ונושקת זו בזו אבל החצונה שהיא בחי' העור הוא פתוח ואין שפתותיהם נושקות זו לזו ואמנם הטעם לזה הוא לפי שידעת כי כל אחיזת הקלי' היא בנקבה להיותה דין ובפרט ביסוד שלה שהוא הפתח שמשם יוצא ונולד כל השפע וזהו סוד בא נחש על חוה כי כל תשוקת' הוא לקבל השפע היוצא מן היסוד של הנקבה וכבר ידעת כי הכלי היותר חצון שם הוא תכלית הדינים והגבורה הקשה ולכן אם הכלי החצון של היסוד של הנקבה היה כלי שלם היה יכולת בקלי' להתאחז שם ולקבל שפע רב מאד ולכן לא נברא שלם כדי שלא יהיה אחיזה אל הקלי' אבל ב' הכלים הפנימיים הם יותר רחמים ואין לקלי' כ"כ אחיזה בהם ולכן אין חשש אם יתאחזו שם וינקו מהם כי אין להם שם אחיזה רבה ולכן הם כלים שלימי' כדי לקבל האור שבתוכם ואין חשש שינקו מן האור ההוא משא"כ בזכר שהיסוד שבו יש לו ג' כלים שלימים וסתומים שאין לקלי' כ"כ אחיזה בזכר כמו בנקבה לפי שהוא חסדים והם עור חצון שכורתים הנק' ערלת המילה ועוד האמצעי שפורעים אותו הנק' פריעה והבשר הפנימי. וכמו שנת' במצו' המילה וע"ש ובזה ניתן טעם אל הנז' כי להיות שהכלים של נה"י דתבונה החצונים בתוכם מתלבשים המוחין דז"א בבחי' עיבור והנה מוח הדעת מתלבש תוך היסוד דתבונה והנה הוא כלי פתוח שאין יכול לקבל בתוכו אור מוח הדעת וזהו הטעם שהקטן בזמן העיבור אין לו מוח הנק' דעת כנז"ל. וא"ת וא"כ היה לו להיות בו דעת מצד אבא שהוא זכר. והתשובה היא כי נודע שאבא טמיר וגניז גו חימא וכנז"ל שהנה"י דאבא מתלבשים תוך נה"י דאימא וכיון שאימא אין לה יסוד בבחינה זו החצונה איך יתלבש תוכו היסוד דאבא וישאר מגולה מבלי מחיצת כלי היסוד דאימא ולכן אפי' יסוד דאבא לא נכנס תוך ז"א בזמן העיבור. טעם ב' כי כיון שאין בחי' יסוד דאימא בחצוניותה א"א לה להעלות טפת מיין נוקבין ממוח הדעת שלה כשיזדווג אבא עמה וכיון שהיא אינה מעלה מיין נוקבין מבחי' הדעת שלה לפי שאין לה יסוד גם אבא לא יוריד טפת מיין דוכרין מן הדעת שלו כשמזדווג עמה להוליד המוחין דז"א מבחי' זמן העיבור ולכן לא הוציאו או"א רק ב' מוחין חו"ב דכר ונוק' כפולים בלבד אבל מוח דעת אין בו לא מן אבא ולא מן אימא כנז"ל:
ונבאר ענין הראש שיש לו בזמן העיבור ההוא והו' כי הנה נתבאר שיש לו ב' מוחין לבד חו"ב והם ב' שמות אלהים והנ' שם אלהים הימני שבחכמה הוא בבחי' מלוייו ביודי"ן שהוא בגי' ש' של ראש והשמאלי שבבינה הוא בבחי' אחורים פשוטים של אלהי"ם שהוא בגי' ר' מן ראש ואות א' היתירה הוא בחי' הכללות של שם אלהי" והרי נת' בחי' הראש שבזמן העיבור והנה כיון שאין לעובר מוח הדעת לכן (בדפו"י ע"ג) אין לו כח לדבר כי עדיין אין לו דעת כלל ונמשל כבהמות שאינם מדברים ואעפ"י שיש לו תרין מוחין חכמה ובינה כבר ידעת שהם סתומים תוך הנצח וההוד תרין ירכין סתימין בלי פתח פתוח כלל ואינ' מתגלים אלא ע"י הדעת שבתוך היסוד שיש לו פתח פתוח וכיון שאין דעת אין חכמה ובינה מתגלים בו נמשל כבהמה אבל בזמן היניקה אז יש לו ג' מוחין חב"ד מצד אבא ומצד אימא והם ו' שמות של אלהי' ולכן נתוסף בקטן מעלה יתירה והיא שכיון שיש בו מוח הדעת לכן נוסף בו דעת להבין ולידע הדברים המועילים לצרכו לאכול ולשתות וכיוצא בזה אלא שלהיות המוחין ההם מבחי' חצוניות שהוא שם אלהים לכן אין אלהים אלו נקראים מוחין אמתיים כי אין בו דעת שלימה לכל הדברים עד שיהיה לו מוחין של הוי"ה שהם בחי' פנימיות האמנם לא בתחלת יניקתו נגמר בו מוח הדעת הנז' אבל כפי אריכו' הימים שיונק וגדל כך גדל בו בחי' הדעת ההוא מדרי' אחר מדריגה ולכן תמצא כי בתחלת היניקה אינו מדבר כלל ואח"כ מתחיל לדבר מעט מעט וכמו שביארנו בדרוש שקדם לזה וגם בביאור כונת הקדיש כי בתחלה בעיבור אין נכרים בו רק ג' אותיות אל"ם מאלהי"ם ולכן הוא אלם ואינו מדבר ואח"כ ביניקה נכנסי' בו ב' אותיות י"ה מאלקי"ם ואז מדב' וז"ס נאלמתי דומי' ר"ל דו"ם י"ה והענין הוא כי בהתחל' האצי' דז"א בברי' העולם היה עד"ז שלא היו בתחלתו רק ג' אותיות אל"ם בלבד אבל אחר בריאת העולם אע"פ שיש פעמים שז"א חוזר לקדמותו בסוד העיבור ודאי ששם אלהים שלם יש בו כי כבר נכנסו בזמן האצי' אלא ששתי אותיות י"ה מן אלהי"ם עומדים שם דוממים ואינם מתגלי' רק ג' אותיות אלם נמצא כי מה שנאלמתי אינו אלא לפי שנסתלקו אותיו' י"ה לגמרי בזמן בריא' העול' אלא מפני שהיו דומי"ה דו"ם י"ה והנ' נת' כי כל מה שיונק הולך וגדל ולכן בתחלה גדל מעט שנכנסו בו אותיו' י"ה מן אלהי"ם ונשאר אלהי"ם פשוט שלם ואח"כ הלך וגדל מעט עוד כי נתמלאו המוחין דאלהים במלוים החכמה ביוד"ן ובינה בההי"ן ודעת באלפין וסימנם יה"א כמבואר אצלינו בכוונת איהש"ר מברך ועי' שם ואמנם ענין הראש שיש לקטן בזמן היניקה שמעתי ושכחתי. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי גם ביניקה נק' ראש ע"ש מה שקדם לו בזמן העיבור כי לעולם הראש נשאר במקומו אלא שבזמן היניק' נוסף ונגדל ראשו ממה שהיה וכן היה בזמן הגדלות נק' ג"כ ראש ע"ש זמן העיבור כנז'. גם נלע"ד ששמעתי באופן אחר כי בזמן העי' נק' ראש ע"ש ב' אלהים ב' מוחין אבל עתה ביניקה נק' ראש ע"ש ג' אלהים שבג' המוחין והם ר' מוח בינה. ש' מוח חכמה. א' מוח דעת. ואמנם ביאור ב' אותי' ר"ש שהם חו"ב נתבארו למעלה בבחי' זמן העיבור אבל ביאור אית א' שהיא כנגד הדעת הטעם הוא לפי שכיון שבעיבור לא ניכר בו דעת כלל לכן מה שנוסף עתה בו הוא שהתחיל להיות ניכר אלא שעדיין לא ניכר בו רק כללות א' לבד גם באופן אחר כי בא להורות על אלהי"ם שבדעת שהוא מלא באלפי"ן ונרמז זה באות א' של ראש אח"כ בזמן הגדלו' שהוא מאחר זמן היניקה עד תשלום י"ג שנים נכנסים המוחין של הויו"ת בז"א ומתפשטים בכל קומת ז"א כנודע והנה כמו שהמוחין דעיבור או של היניקה נכנסים מעט מעט באורך ימי הזמן ההוא כך המו' דגדלות נכנסים מעט מעט בהמשך זמן הנז' מאחר היניקה עד תשלום י"ג שנה וכמ"ש אצלינו בענין הפעוטו' שמקח' מקח וממכר' ממכר במטלטין וכו':
חלק ט
דרוש ט' על הנז"ל באופן התלבשות המוחין בתוך הנה"י של אימא בזמן הגדלות ואח"כ נכנסין בז"א
ונבאר עתה אופן התלבשות המוחין בתוך הנה"י של אימא בזמן הגדלות ואח"כ נכנסים בז"א ומשם תקיש למוחין דעיבור ויניקה וכבר הקדמנו לעיל כי המוחין דעיבור נתלבשו בלבוש החיצון דנה"י דתבונה והמוחין דיניקה בלבוש האמצעי דנה"י דתבונה והמוחין דגדלות בלבוש הפנימי דנה"י דתבונה באופן שכל הג' בחי' המוחין הם בתבונה. ויש פעמים ששלשתם בבינה כנז' בדרוש ליל פסח ואין כאן מקום ביאורו ונדבר עתה בענין המוחין דגדלות שהם מזווג הפנימיות דישסו"ת דע כי עיבור אלו המו' דז"א דגדלות הי' כי נכללו אבא ויש"ס יחד ונעשו פרצו א' וכן אימא הנק' בינה עם התבונה נכללו יחד והיו פרצו' א' שלם ונזדווגו אבא עם אימא בבחי' היסוד של כללות הפרצו' השלם הזה כי בהיות התבונה לבדה פר' בפ"ע נמצא שהיסוד שלה תחתון מאד למט' לפי שכל שיעור קומת' הוא בנה"י דבינה אבל בהתחבר' בפרצו' א' אז יהי' מקום היסוד שלהם גבוה למעלה מן המקום אשר שם בחי' היסוד של התבונה בהיותה לבדה ושם ביסוד הנז' של כללות הפר' היה העיבור של המוחין האלו וכאשר נולדו המוחין האלו ויצאו דרך פי היסוד של כללות הפר' הנז' ולחוץ היו עדיין הבינה והתבונה מחוברות יחד בפר' א' כנז' ונמצאו המוחין הנז' נעשים בציור פר' א' שלם בי"ס כנז' בדרושים שקדמו (בדפו"י ע"ד) והיה מקומם באמצע נצח הוד תרין ירכין דאימא במקום תרין פרקין עילאין של הירכים ועדיין לא נכנסו תוך ז"א לפי שז"א אין בו כח לקבלם כמו שהם אורות מגולי' מאירים בתכלית ולכן הוצרך שיתלבשו המוחין הנז' בתוך הנה"י דאי' בבחי' הלבושים שהם רקני' מן האורות שלהם ואחר שיתלבשו בתוכם יוכל ז"א לקבל הארתם כיון שהם מלובשי' ונתמעט' הארתם ולכן אחר שנתלבשו תוך הנה"י דאימא נכנסו תוך ז"א וענין הכנסת נה"י אלו תוך ז"א נרמז בפסוק והאם רובצת על האפרוחים כי רגליה שהם נה"י שבה רובצין ויושבי' למטה ברישא דז"א וזהו סוד אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי ז"א הנק' תורה אין בו חיות אלא ע"י אימא עילאה הנק' מ"י שממיתה עצמה על ז"א והוא כי הנה"י שלה מסתלקים האורו' הפנימי' שבתוכם ונשארי' כלים ריקני' ואח"כ נכנסים אלו המוחין שהם אור פנימי דז"א בתוכם ונכנסי' תוך ז"א ונמצאו הנה"י דאימא גוף בלי נשמה והנה נודע כי או"א לא מתפרשאן לעלמין וזוגייהו תדיר ובהיות עתה מחוברות בינה ותבונה יחד בפר' א' הנק' אי' נמצ' כי בהיות היסוד של אי' תוך רישא דז"א א"א שתזדווג עם אבא ולכן היא חוזרת למציאותה הראשון ומתחלקת לב' חלקי' שהם בינה ותבונה כבראשונה באופן זה כי הנה"י של אימא מהם נעש' פר' התבונה כנודע ומן החזה דאימא ולמעלה נעשה פר' עליון הנק' בינה ואז באותה הבינה העליונה מתקיים קרא ונהר יוצא מעדן דלא פסיק זווגייהו לעלמין כי בהעשותה פר' בפ"ע ודאי שיש לה בחי' נה"י שבה למעלה מראש התבונה מה שא"כ בהיות שתיהם פר'.א' כי אז כל בחי' בינה היא ג"ר וג' אמצעיות של אימא בלבד אבל עתה נעשו לה מינה ובה בחי' נה"י כדי שתזדווג עם החכמה העליונה ומן הנה"י הראשוני' שהיו לאימא בזמן היות שתיהם פר' א' נעשה עתה כל פר' התבונ' משלם באופן זה כי אלו הנה"י הראשונים של הכללות הנק' אימא יש בהם ג' פירקין בכ"א מהם כנודע ועתה כשנעשה מהם פר' התבונה נעשו ג' פירקין עילאין שבהם בחי' כח"ב של התבונה והג' פירקין אמצעיי' נעשו חג"ת של התבונה וג' פרקין תתאין נעשו נה"י דתבונה והנה כשנולד פר' זה של המוחין דז"א ויצא מפי היסוד של פר' הכולל הנק' אימא כנז' נמצא עומד באמצע בין ב' פירקין עילאין של נצח והוד של פר' הכולל הנק' אימא אשר שם הוא בחי' מקום ג"ר דתבונה אחר שחזרה להתחלק בפ"ע כנז' והנה בעמדם שם הנה הם מגולים בלתי התלבשות ולכן ניכר בהם שהדעת מתחלק לתרין עיטרין חו"ג ולכן הם שם בבחי' ד' מוחין ממש ואמנם אחר שנולד פר' זה של המוחין דז"א מן היסוד של פר' הכולל הנק' אימא ועומד בין ב' פירקין עילאין דנה"י דאימא הנה נתחלקה התבונה בפ"ע בפר' שלם כנז' ואז נמצא פר' זה הנז' של המו' עומד במקום ג"ר דפר' התבונה כנז' ואמנם נודע כי כל קומת ז"א אינו אלא שיעור קומת נה"י דזו התבונה לבד ולכן הוצרך פר' זה של המוחין לירד למטה עד הנה"י של זו התבונה ולהתלבש בתוכם ולכנס תוך ז"א כנז"ל ולכן התחילו לירד תחלה בג' אמצעיות דתבונה ונתלבשו בתוכם ואז מוח הדעת נעשה א' לבדו כלול מב' עיטרין ונתלבשו תוך הת"ת דתבונה אבל תרין מוחין הנק' חו"ב נתלבשו תוך חו"ג דתבונה ונמצאו עתה בבח' ג' מוחין לבד להיותם מלובשים תוך חג"ת דתבונה משא"כ בתחלה שהיו בלי התלבשות ולכן היו ד' מוחין ואח"כ ירדו ירידה אחרת ונתלבשו בג' תחתונות נה"י דתבונה ואחר שנתלבשו בתוך הנה"י דתבונה נכנסו המוחין הנז' עם הנה"י דתבונה המלבישים אותם ונכנסו תוך ז"א ונתפשטו בתוכו כנודע ודע כי ג' בחי' האלו שהיו אל המוחין דז"א הם קיימות ועומדות במקומם ולא תטעה לחשוב כי כשיורדים ממקומם למטה נעתקים לגמרי ממקום למקום כי זה כלל גדול בידך בכ"מ שאנו אומרים שקדושה העליונה יורדת ממדריגה למדריג' אינה נעתקת לגמרי אבל נשאר שרשה במקומה ועוד מתגדלת ויורדת למט' ועושה שם בחי' אחרת ונמצא כי כאשר נולד זה הפר' של המוחין דז"א ועמד במקום ג"ר דתבונה הניח שרשו תוך יסוד דאימא ולהיותו כלול שם אינו נזכר בבחי' בפ"ע של ז"א אבל אחר שנולד ויצא משם אז נק' ע"ש ז"א ונמצא כי בהיותו במקום ג"ר דתבונה הרי זו בחי' אחת קיימת ונק' מ"ם סתומה של אותיות צלם דז"א כי שם הוא בחי' ד' מוחין כנז"ל וכ"א כלול מעשר הרי מ' דצלם ואח"כ הניח שם שרשו ועיקרו שהיא בחי' המעולה שבו הראוי לעמוד במקום ההוא והשאר יורד עוד למטה בג' אמצעיות דתבונה ומתלבשים בתוכם ונעשים ג' מוחין בלבד כנז' והרי זו בחי' ל' דצלם ושם נשאר בחי' שנית גרועה מן הראשונ' ומעולה מן השלישית והבחי' הג' הגרועה שבכלם היא היורדות למטה בנה"י דתבונה ומתלבשים בתוכם ואח"כ נכנסי' הנה"י עצמם תוך ז"א ומתלבשי' בט' ספי' שבו והרי זו בחי' צ' דצלם נמצא כי סדר מעלתם ממעלה למטה הוא מלץ וממטה למעלה הוא צל"ם וזהו סוד צל"ם יהו"ה ועד"ז הוא צלם אלהי"ם בזמן היניקה וכן צלם אלהים בזמן העיבור וכ"ז הוא במוחין דאימא וכן עד"ז הם במוחין דאבא: (בדפו"י ס' ע"א)
ונחזור לענין כי הנה הבחי' השלישי' הגרועה מכלם יש יכולת בז"א לקבלה בתוכו בסוד א"פ שבו ואף גם זה אינו אלא אחר התבלשם בכלים דנה"י דתבונה כנז' אבל ב' הבחי' העליונות לא היה כח בז"א לקבלם בתוכו בסוד או"פ לרוב הארתם הגדולה אמנם נשארו למעלה על ראשו בבחי' או"מ על ראשו בלבד ולא מצדדיו כדרך שאר האורות המקיפי' האמיתיי' אבל בערך שנשאר על ראשו נקרא גם הוא או"מ בסוד להיות צ"ל על ראשו שהם ב' אותיות שבצלם אעפ"י שאינם מכוונים כפי הענין ונמצא כי אות צ' דצלם הוא או"פ אחד וב' אותיות ל"ם דצלם הם ב' או"מ זה למעלה מזה: עוד יש טעם אל הנז"ל למה כשמתלבשים בחג"ת דתבונה נקראים ל' דצלם וכבר בארנו לפי שנעשי' שם ג' מוחין בלבד. עוד יש טעם אחר והוא כי אז בהיות' שם הם כדמות צורת אות ל' כי כשתגביה הזרוע האחד למעלה ותשפיל השני למטה ישאר הגוף באמצעם בציור אות ל' כמצוייר לפניך כזה גם באופן זה והו' יותר אמיתי כי כשתשפיל זרוע האחד לבדו ויהי' הגרון זקוף אז יהי' ג"כ בציור אות ל' כזה ואמנ' בענין אות מ' דצלם ביארנו כי הטעם הו' לפי ששם עומדי' המוחין מגולי' בלי לבוש וניכר שהם ד' מוחין האמנ' כפי מה ששמעתי ממורי ז"ל כי צל"ם הוא בגי' אהי"ה דיודי"ן קס"א שהוא בתבונה הנעשת צלם אל ז"א וכפי מה שביארנו נמצא כי אות מ' דצלם הם מוחין לבדם בלי התלבשות הכלים של תבונה וא"כ איך המ"ם הזו נכנסת בחשבון בגי' של שם אהי"ה דיודי"ן שהוא בתבונה ועוד כי אני זוכר ששמעתי ממורי ז"ל כי אות מ' דצלם הם כחב"ד דתבונה ואות ל' הם חג"ת ואות צ' נה"י דתבונה וכנז"ל ולכן נלע"ד שטע' היות הבחי' הראשונה נקראת מ' דצלם הוא לפי שהד' מוחין ההם שהם חו"ב ותרין עיטרין דדעת מתלבשים ממש תוך ד' ראשונות כחב"ד דתבונה ולכן נקראי' מ' דצלם ואעפ"י שאמרנו שהם נגלים ואינם מלובשי' הענין הוא כי כיון שהם מלובשי' תוך מקום המוחין דתבונה הרי זה נחשב כאלו אין להם לבוש והם מגולים מה שאין כן בבחי' ל' וצ' שהם מתלבשי' בגופא דתבונה כנלע"ד שהם ז' תחתונות של המוחין דז"א ונמצא כי הנהי"מ של המוחין הם לבדם נכנסי' בז"א ושם מתחלקי' לי"ס דז"א כל פר' בספי' אחת ונמצא כי קומת' י"ס של המוחין דז"א הם שיעו' קומת י"ס דתבונ' ושיעור קומה זו נקרא צלם א' נחלק לג' חלוקו' מקיף עליון מקיף תחתון ואו"פ וכל חלק משלשתם מתחלק לי"ס והם פרצוף אחד ועל ד"ז הוא בצלם מוחין דמצד אבא המתלבש בקומת י"ס דיש"ס וזכור זה מאד כי הוא שרש ידיעת צלם ז"א באמת גם תבין כי העיבור שהוא נפש הוא על דרך זה בקומת י"ס חצוניות דתבונה ולפי שהנפש היא מלכות שמקומה בשלש תחתונות נקרא העיבור תלת כלילן בתלת אבל הם י"ס גמורות ואין בו דעת כי הנקב' דעתה קלה. והיניק' יש בה י"ס גמורות ונקרא רוח ולפי שהרוח הוא כנגד ז"א שנקרא ו' ולכן היניקה נקרא על שם ו' קצוות לבד ויש בו דעת של קטנות כי כן היא נקרא ז"א בערך או"א שנקראי' גדולי' ולכן כשלוקח בחי' נשמה דאו"א נקרא גדול והנה נתבאר כי יש צלם דמוחין דאבא וצלם דמוחין דאימא ושניה' במוחין דגדלות ועל דרך זה הם במוחין דעיבור ובמוחין דיניקה. ודע כי הנה ב"פ צלם שהם אחד דאבא ואחד דאימא הם בגי' ש"ך לפי שהם בחי' הכלים והלבושים של נה"י דתבונה אשר שם בחי' הש"ך ניצוצין של הדיני' אבל באורות עצמם שהם המוחין שבתוכם אין בהם דינים כלל