אור ברסלב
שמלה חדשה טריפות העצמות

שמלה חדשה· רבי אלכסנדר סנדר שור

טריפות העצמות

סימן סג

סימן א

דין שבורה או שמוטה ברגלי בהמה ועוף ובו י"ג סעיפים:

קולית שנשמט מהגוף דהיינו שניזוז ממקומו בתוך האסיתא ולא יצא מהאסיתא אם אין הפ"מ טריפה אפי' בודק בניביה ורואה שהם שלמים ובריאים ובהפ"מ בודק בניביה אם הם שלמים ויפים ובריאי' כשר אבל אם נפסק ואף שהוא בקי ומבין שבודאי לא נתעכלו טריפה אף בהפ"מ וכן אם לא בדקו כלל בניביה או שהמורה יודע בעצמו שאינו בקי בבדיקה להבין אם יש עיכול אע"ג שרואה שלא נפסקו טריפה אף בהפ"מ וכן אם נאבד ולא בדקו טריפה אף בה"מ וכ"ז דוקא כשעור ובשר שלמים סביב השבירה שאין בהם נקב כלל אז אף על פי שהעור ובשר נקלפים מעל העצם ואינם דבוקים בו כשר בהפ"מ כשבודק בניביה וכן אפי' הם מרודדים או ניטל שלישיתו התחתון רק שלא יהי' בהם לקותא בהעו"ב ואם יש נקב בעו"ב נגד השבירה אז בעינן שיהי' עו"ב חופין רוב היקף השבירה בכל דיני חיפוי שלא יהיה נקלף ולא מרודד ושאר דברים המבוארים בי"ד סי' נ"ה מסעיף ז' והלאה ע"ש ואז ג"כ כשר בהפ"מ כשבודק בניביה ואם יש נקב בעור אם הבשר שלם בכל סביבותיו לא בעינן עו"ב חופין רובו בכל דיני חיפוי הנ"ל ואם יש נקב בבשר והעור שלם בכל סביבותיו אז כשר ג"כ אם על כ"פ רוב היקפו של השביר' יש עור ובשר חופה דהיינו שלא יהי' מתלקט הבשר שתחת העור או מרודד ונקלף וניטל שלישיתו התחתון וכה"ג וכן שלא יהיה בבשר לקותא אבל אם יש נקב בעור ובשר או בבשר לבד והמותר השלם אינו חופה רוב היקף בכל דיני חיפוי טריפה אם אחר שבדק בניבי' והיו שלמים ובריאים נאבד ולא נבדק אם עו"ב חופין ואפי' ראה שהיה נקב בעו"ב ולא בדק אם הי' חיפוי כדינו כשר אבל אם הוא עדיין לפנינו והמורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה אם איעכול ניבי' וגם נפסק ולא נשמט העצם כשר בהמ' שנבראת שמוטה מתחלת בריית' ה"ז ספק טריפ' טריפות זה דבוק' דאטמא דשף מדוכתיה נוהג אף היכא שהבוכנא דבוקה היטב באסיתא ואינה מתנדנדת כלל רק שנפרך ונשבר מקצת עצם מהבוכנא דהיינו מקצת רחבה ושאר הבוכנא דבוקה באסיתא כראוי זה ג"כ בכלל שמוטה יחשב וכל שנתעכלו ניבי' טריפה וכן כשנפסק דתו לא בקיאינן בעיכול כדלעי' הא דמטרפינן באיעכול ניבי' היינו דוק' רובן או עכ"פ מחציתן אבל נתעכלו מיעוטן כשר הא דמכשרינן בדלא איעכול ניבי' היינו ב' מיני ניבי' חדא היתרות שבעצם הכף שאוחזת העצם השני מלמעלה על העצם והשני הגיד הדק שבראש העצם המחברו בתוך החור וכל שנתעכל א' מאלו השנים ה"ז ספק טריפה וכשנתעכלו שניהם ה"ז ודאי טריפה ואם שניהם לא נתעכלו ואחד מהם נפסק ה"ז כשר בהפ"מ ואם בדק היתירות וראה שלא נפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הקטן הנזכר כשר בהפ"מ אבל אם בדק אותו הגיד הדק ונאבד ולא בדק היתירות טריפה והיכא דבדק היתירות וראה שנפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הדק אפשר לאסור ומ"מ המקיל לא הפסיד יראה לי שבהמה הצולעת על יריכה וניכר בחיי' שהבוקא מתנדנדת תוך האסיתא דה"ל שמוטה ומחזקי' לה לספק טריפה עד שתיבדק בהפ"מ כדינו אם אח"כ חזרה ונתרפאה ושוב אינה צולעת ורואין שהבוכנא תוך האסיתא מחוברת והולכת כדרך כל הבהמות כשרה ואינה צריכה בדיקה כלל אם נשחטה ולא עוד אלא אפי' אם בדקה אחר שחיטה וראה שנפסק ניבי' אך לא נתעכל כשירה אבל אני מסתפק אם בדקה אחר שחיטה ומצא הניבי' נתעכל אם יש להכשיר בזה בהמה הצולעת מחמת שנשמט הקולית מדוכתי' מותר למוכר לנכרי (ע' מהד"ב):

קולית שנשמט מחיבורו ונשבר לגמרי דהיינו שיצא הבוכנא כולה מחורו מתוך האסיתא טריפה אפי' לא איעכול ניביה ואפי' עור ובשר שלם בלי שום נקב ודבוקיהג"כ לעצם בכל דיני חיפוי ונ"ל דאפי' אם יש ספק בזה אם יצא הבוכנ' מתוך האסיתא או לא ולא נבדק טריפ' מספק בהמה שנבראת כך מתחלת ברייתא שהבוכנא יוצא מהאסית' לגמרי ה"ז ספק טריפה אם הוחזר הבוכנא להאסיתא בידי אדם או מעצמה ואפילו חזרה ונתרפאה אח"כ לגמרי טריפה (עיין מהד"ב) בהמה זו שיצא כל הבוכנא מהאסיתא מותר למוכרה לנכרי:

קולית שנשבר סמוך לגוף ולא נקשר כלל אסור אפי' בהפ"מ ואפי' בדקו בניבי' והם שלמים ויפים וגם העו"ב שלימים בלי שום נקב וגם דבוקים לעצם ושאר דיני חיפוי מיהו בהפסד מרובה וסעודת מצוה ביחד וכה"ג יש להתיר כשהעו"ב שלם בלי שום נקב (ע' מהד"ב אות ט') ואפי' אינם דבוקים לעצם וגם שאר דיני חיפוי אין בהם רק שלא יהיה בהם לקותא ובדקו ג"כ בניבי' שלא נפסקו ולא נתעכלו אבל אם חסר א' מאלו התנאים כגון אם לא בדקו בניבי' אסור אפילו בהפ"מ וס"מ וכן אם בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו וכן אם יש נקב בעור לבד או בבשר לבד אף שהשאר עו"ב יש בהם דיני חיפוי וכן אם יש לקותא בבשר לבד אבל לקותא בעור לבד אינו מזיק וכן אם בדק בניבי' רק שלא בדק בעו"ב אם הוא שלם טריפה ג"כ בכל ענין כל מה שנזכר כאן שלא יהיה לקותא היינו אפי' שינוי מראה מקרי לקותא מה שאמרנו שאם נפסקו ניבי' אף שלא נתעכלו טריפה אף בהפ"מ וס"מ היינו דווקא אם נפסקו היתירות וגם הגיד הדק אבל אם א' מהם נפסק או זה או זה ושניהם לא נתעכלו דינם כלא נפסקו ושרי בהפ"מ וס"מ ויותר מזה נראה לי דמה שאמרנו דבשלא בדק בניבי' אסור אף בהפ"מ וס"מ היינו נמי דוקא כשלא בדק לא היתירות ולא הגיד הדק אבל אם בדק א' מהם או זה או זה ונאבד ולא בדק השני שרי בהפ"מ וס"מ אך אם בדק אחד מהם וראה שנפסק ולא נתעכל ונאבד ולא בדק השני כלל בהא ודאי אסור אף בהפ"מ וס"מ שעור סמוך לגוף היינו ד' אצבעות בגסה וב' בדקה ובעוף בינוני אגודל ובשאר עופות הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו (ע' מהד"ב אות ט) בהמה או עוף שנשבר סמוך לגוף מותר למוכרה לנכרי יראה לי דאם בא נשבר סמוך לגוף לפני המורה וראה שהעו"ב שלם ולא בדק בניבי' וגם לא מדד אם יש השיעור הנ"ל אגודל בעוף או בבהמה שיעורא דידהו ונאבד דיש להתיר בהפ"מ וס"מ וכן אפי' אם בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו ולא מדד השיעור ונאבד. אכן אם כבר בדק וראה שנתעכלו ולא מדד אסור בכל ענין השיעורים הנ"ל בעוף ובבהמה היינו לבד הבוכנא התחוב בתוך האסיתא לולי דמסתפינא הייתי אומר בנשבר סמוך לגוף ועו"ב שלם בלי נקב ובדק היתירות וראה שנתעכלו ובדק הגיד הדק והיה שלם ויפה דכשר בהפ"מ וס"מ אלא דמסתפינא להקל כ"כ וחלילה לסמוך ע"ז אכן אם בדק הגיד הדק ורא' שנתעכל ושוב בדק היתירו' והם שלמים ויפים נ"ל דהמקיל אין לגעור בו בהפ"מ וס"מ ולכן טוב שלא לבדוק בתחלה רק היתירו' וכשהם שלמים ויפים לא יבדוק יותר וכשהיתירות נתעכלו יטריף מיד ואם רואה שהיתירות נפסקו ולא נתעכלו אז יבדוק הגיד הדק שכשיהיה שלם ויפה יהיה כשר כן נ"ל (עיין מהד"ב) ועיין (בסי' ז' סעיף א' סק"ט):

קולית שנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שבר אל שבר יחדו ידובקו אם אין הפ"מ טריפה אפי' עו"ב שלם בלי שום נקב ודבוקים בעצמם כראוי וגם בדק בניבי' והיו שלמים ובריאים ובהפ"מ א"צ אפי' בדיקה בניבי' והמחמיר לבדוק בניבי' תע"ב מיהו הא דמכשרינן בהפ"מ היינו דווקא אם העור ובשר שלמים או אפי' אם יש בהם נקב בשניהם רק שיהיה עכ"פ באותו הנשאר השלם עור ובשר חופין את רובו בכל דיני חיפוי או על כל פנים בשר לבד חופה רובו בכל דיני חיפוי אף שהעור מקולקל וכשהעור והבשר שלמים בלי נקב או שעל כל פנים הבשר (עיין מהד"ב) לבדו שלם בלי נקב אז אין צריך כלל שיהיה דיני חיפוי אלא אפי' אם הבשר נקלף וכה"ג כשר ובלבד שלא יהיה נתמסמס וכן לא יהא בו לקותא ובכל האופנים הללו הוא שאנו מתירים בהפ"מ וכן אם העור שלם בלי שום נקב אף שיש נקב בכשר א"צ כלל דיני חיפוי לא בהעור ולא בהבשר רק שלא יהיה מסמוס או לקותא בעור וכן בבשר מזיק מסמוס או לקותא וכל הנ"ל אנו מתירין בהפ"מ אבל אם יש נקב בעור ובשר וליכא נמי חיפוי רוב היקפו כראוי בדיני חיפוי אסור אפי' בהפ"מ כל מה שכתבנו בסעיף זה שלא יהיה לקותא היינו בין לקותא בין שינוי מראה לבד מטריף (עיין מהד"ב) מה שהתרנו בהפ"מ אפילו לא בדק בניביה ושאין צריך כלל לבדוק בניביה מ"מ אם בדק בניביה ורואה שנתעכלו אזי טריפה מיהו אם בדק וראה שנפסקו אך לא נתעכלו כשר מה שאנו אוסרים בדק בניביה וראה שנתעכלו אם בדק הגיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק היתירות וראה שלא נתעכלו כשר ואפילו נפסקו היתירות אבל אם בדק היתירות וראה שנתעכלו ושוב בדק הגיד הדק וראה שלא נתעכל ואפי' שגם לא נפסק אין להתיר יראה לי דבדין חזר ונקשר שבסעיף זה אפי' בדק היתירות וגם הגיד הדק וראה שנפסקו ולא השגיח אם נתעכלו ונאבדו ולא נבדקו אם נתעכלו אפילו הכי שרי כל מה שאסרנו בסעיף זה הבהמה או העוף מחיים ואפי' במקום שאנו אוסרים בסעיף זה אף בהפ"מ מותר למוכרו לנכרי נ"ל דבנשבר סמוך לגוף ונקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו ונאבד ולא נבדק אם יש בו חיפוי באופן שנתבארו שצריך בו חיפוי אפ"ה יש להכשיר אכן אם הוא לפנינו והמורה אינו בקי בדיני חיפוי בשר כראוי יש לאסור והיכא שבא נשבר כזה סמוך לגוף שחזר ונקשר לפני המורה וראה שהעו"ב שלם או שיש בו חיפוי על הדרכים שנתבארו לעיל אות ג' דכשר בתורת נשבר ואין בו החשש רק משום ניביה ואין ה"מ שאנו אוסרים אותו מחמת חשש ניבי' כמו שנתבאר בריש הסעיף. אם נאבד ולא נבדק אם יש בו שיעור גודל או בבהמה לפי שיעורה כשר וכן אפי' בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו או שלא השגיח עדיין אם נתעכלו בראותו שנפסקו ולא מדד השיעור ונאבד כשר ג"כ אף באין ה"מ אבל אם בדק וראה שנתעכלו ונאבד ולא מדד אסור אפי' בהפ"מ ואפי' לא נתעכלו רק היתירות לבד כל שנתדבקו השברים זה אל זה אפי' אם עדיין עב במקום השבר וניכר עדיין שנשבר כשר ומיקרי שאש"י ודינו ככל מה שנתבאר כאן וכן היכא שהשבר היה באלכסון בקולמוס ונקשר שאשי"י רק שעדיין נשאר עוקצין שלא נתכוונו השברים לגמרי זה לזה ומחמת זה יש עוקצין אפ"ה מיקרי שאשי"י ודינו ככל מה שנתבאר בסעיף זה הדבר פשוט דכל היכא דמכשרינן ע"י קשירה היינו דוקא אם נקשר בחוזק עצם אל עצמו אבל קשירה כל דהו שיכול להתפרק בידים לא מהני (עיין מהד"ב):

קולית שנשבר סמוך לגוף ונקשר שבר על שבר ולא שבר אל שבר דינו כאלו לא נקשר ושוה לכל דיניו לסעיף ג' וכל מה שנתבאר שם בלא נקשר כלל ה"ג בזה רק ישתנה בקצת דינים פרטים כאשר יבואר כל מה שמבואר בס"ג להכשיר בה"מ וסעודת מצוה דוקא כשר כאן בהפ"מ לבד מה שמבואר בס"ג להטריף בנפסקו ניביה או אם א' מהניביה נפסק והב' נאבד דאסרנו שם בכל ענין וכאן שרי בה"מ אם נאבד אחר שנבדק בניביה ולא בדקו אם היה עוב"ח דאסרנו בס"ג וכאן שרי בכה"ג בה"מ בצירוף סעודת מצוה רק דכה"ג צריך שהניבי' לא נפסק דאי איפסק טריפה ובה"ג נוהג כל הדינין שביארנו בס"ג בעניני הניבי' כולם כצורת' נוהגי' ג"כ בדין זה שנאבד ולא נבדק אם היה עוב"ח וכן כל מה שמבואר בס"ג בדין י"ד נוהג בזה נ"ל דכ"מ שנקשר שעשי"י והוא טריפה מותר למוכר' לנכרי כשמכיר בטוב בחיי הבהמה או העוף שהקשיר' שעשי"י (עיין מהד"ב):

קולית שנשבר רחוק מהגוף שיעור שנתבאר לעיל ולא נקשר כלל אף שעור ובשר שלמים ויפים ודבוקי' לעצם כדרכם וחופים השבר ככל דיני חיפוי טריפה באין ה"מ ובהפ"מ אם עו"ב שלמים בלי שום נקב אף שאינם דבוקי' לעצם ואין בהם שאר דיני חיפוי כשר אבל אם יש נקב בעור אף שכל הבשר שלם בלי נקב וחופה ג"כ כדיני חיפוי טריפה אף בהפ"מ וכן אם יש נקב בבשר לבד והעור שלם טריפה אף בהפ"מ אף אם דבוקים לעצם וחופין בדיני חיפוי וכן אפילו העור והבשר שלמים בלי נקב רק שיש בהבשר לקותא או מסמוס או אפילו שינוי מראה לבד טריפה אף בהפ"מ אבל כשהעו"ב שלמים ויש לקותא בעור לבד אפי' מסמוס כשרה בהפ"מ אם נאבד ולא נבדק כלל או שנמצא אחר הבישול וכה"ג וניכר או ידוע שנעשה מחיים שא"א שוב להכיר אם היה שלם או חופה טריפה אף בהפ"מ מיהו אם יודע שהיה עוב"ח רק שלא השגיח לראות אם יש נקב ונאבד כשר בהפ"מ וכן אפי' אם היה לקותא בעור ויודע שהיה חיפוי בשר בדינו רק שלא בדק אם יש נקב בבשר ונאבד כשר בהפ"מ יראה לי דכל שיש נקב בעו"ב אף שנשבר לפנינו עתה ואומר ברי לי שלא יצא העצם לחוץ דרך הנקב אפ"ה טריפה אף בהפ"מ ואף אם לא היה באותו מקום עור שניטל קודם השבירה ואחר כך נשבר באותו המקום ויש נקב בבשר ונשבר לפנינו לא מהני ברי לי שלא יצא לחוץ דרך הנקב אכן אם יש נקב בעור לבד ובדקו תיכף ביום השביר' ורואים שלם הבשר מכל צד בלי נקב ובלי שינוי מראה נ"ל דיש להכשיר כל היכא דאסור בנשבר העצם מותר למוכרו לנכרי שבר זה שנשבר רחוק מהגוף אם נתרפא יפה רק שהשברים שוכבים זה על זה אם נקב בעו"ב או בעור לבד או בבשר לבד או לקותא בבשר או שינוי מראה בבשר טריפה אף בהפ"מ אכל אם אין ריעותא בעו"ב אפי' יש לקותא באור או מסמוס רק שאין בה נקב יש להכשיר לאחרים אף באין הפ"מ מיהו נ"ל דאם נודע שבעת השבירה היה (עיין מהד"ב) נקב ועתה נקשר שעשי"י וגם נתרפא הנקב טריפה אף בהפ"מ היכא דנמצא אחר בישול קשירה שעשי"י וכל כה"ג שהיה שעשי"י ולא נבדק העו"ב מה היה לו ונאבד יש להכשיר לאחרים ובהפ"מ דוקא ואם נבדק ונודע שהיה חיפוי כדינו רק שלא נודע אם היה בו נקב כשר בכה"ג אף באין הפסד מרובה והיכא דנשבר רחוק מהגוף ונקשר שבר אל שבר ונתרפא יפה בחוזק אף שמקום השבירה הוא עב או שהיה השבר כקולמס ונתחברו השברים ועדיין יש עוקצין כל זה מיקרי שבר א"ש יחדו ידובקו ודינו דכשר אף באין הפ"מ אף אם יש נקב בעור ובבשר רק שיהיה עכ"פ עוב"ח רוב היקפו בדיני חיפוי ושיהי' דבוק בעצם כדרכו וכל שאר דיני חיפוי אך שינוי מראה בעו"ב אין מזיק בזה וכן אף אם אין נקב רק בעור לבד בעינן דיני חיפוי ואם העור שלם אף שיש נקב בבשר א"צ דיני חיפוי כלל ואף אם יש לקותא או מסמוס בכשר אינו מזיק וכן אם נמצא העצם כך אחר הבישול ואכילה שיש בו קשר שאשי"י ולא נבדק העו"ב מה הי' להם או בנאבד וכה"ג ולא נבדק העו"ב כל שראינוהו נקשר שאשי"י יפה כשר כל שנשבר שבר באופן דמיטריף ביה ושוב נקשר ונתרפא אפי' שאשי"י טריפה וכן אם היתה י"ב חודש לא מהני כל שראינו שהיה השבר באופן דמיטרפא בתורת ודאי אבל כל המקומות שהטרפנו מספק מהני בה יב"ח וזהו כלל בכל דינים הללו כמו בכל הטריפות והיכא שהיא טריפה מטעם ספק פלוגתא דרבוותא (עיין בש"ך בי"ד ס"ס נ"ז ס"ק מ"ח) ואין כאן מקום ביאור דינים אלו זולת יש בדינים אלו איזה מקומות שאף שאינם טריפה רק מספק אפ"ה לא מהני יב"ח ויבואר אי"ה לקמן בסי' י"א (עיין מהד"ב):

קולית שנשמט מהערקום או שנשמט הערקום מהשוק אם עו"ב שלם בלי שום נקב כשר אף באין ה"מ אפי' אין העו"ב דבוק לעצם וכן אפי' אין בו שאר דיני חיפוי ואם יש בעו"ב נקב אז צריך שיהיה עכ"פ עוב"ח את רובו בכל דיני חיפוי ואז כשר ג"כ אף בלי ה"מ ואם יש נקב בעור לבד והבשר שלם כשר אפי' לית בי' דיני חיפוי ואם יש נקב בבשר לבד והעור שלם צריך שיהיה בהעו"ב חיפוי רוב היקיפו בדיני חיפוי כמו אם יש נקב בעור ובבשר ובכל אלה צריך שלא יהיה לקותא או מסמוס בבשר אבל בעור אין מזיק לקותא ומססוס ושינוי מראה אין מזיק אף בבשר ואם יש נקב בעו"ב או בבשר לבד ואין בו חופין רוב היקפו של השבר בדיני חיפוי ה"ז טריפה מספק אם נאבד ולא נבדק אם הי' עוב"ח כגון שראינו בו נקב באופן שצריך חיפוי ולא נבדק כשר אבל אם הוא עדיין לפנינו והמורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה דין שמוטה מתחלת ברייתו אין לו מקום כאן דהכא ודאי כשר בכל סעיף זה אין חילוק בין נתעכלו ניבי' ונפסקו ובין לא נתעבלו ולא נפסקו בהמה או עוף שיש בה שמוטה זו וצולעת וחזרה ונתרפאה היכא שראו מתחלה שהיה באופן דמיטרפא כגון שהיה נקב בעו"ב ולא היה חיפוי כדינו יש מקום להתיר לכאורה אבל אין להקל ואם לא ראו תחלה אי היה חיפוי או לא אין נ"מ כלל ברפואה דהא בנאבד ולא נבדק הכשרנו מיהו נ"מ לענין מה שכתבנו דהיכא דהמורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה ובכהאי גוונא מועיל הרפואה כן נ"ל שמוטה זו שצולעת ויש נקב בעו"ב וליכא חיפוי אף שכתבנו שהיא טריפה נ"ל דמ"מ מותר למוכרה לנכרי (עיין מהד"ב וע"ש אות כט):

קולית שנשמט ונשבר לגמרי מהערקום או הערקום מהשוק והיינו שיצא כל הבוכנא מחורו לגמרי כה"ג לא מיקרי נשמט אלא נשבר ודינו ככל מה שנתבאר בסעיף ו' בקולית שנשבר רחוק מהגוף וכל הדינים המבוארים באותו הסעיף אות באות הם ג"כ בזה כי גם כל דיני נקשר דשם שייכים בזה כשהוחזר למקומו ונתרפא מצולעתו שדבוקה הבוכנא בהחור כשאר כל הבהמות אכן אם הוחזר הבוכנא לחורו ולא נתרפא מצולעתו רק שהבוכנא מונחת תוך החור אפ"ה דין שבורה עליה ולא דין שמוטה יש להסתפק עצם שנשבר בשני מקומות ואח"כ נקשר שבירה א' שאשי"י אי מועיל זאת גם לשבר האחר שלא נקשר או לא ומסתברא דלא מהני ואפי' אם שבר התחתון נקשר ומ"מ נ"ל דקולית שנשבר סמוך לחיבורו לשוק או שוק שנשבר סמוך לחיבורו לקולית או סמוך לחיבורו לערקום התחתון וחזר ונקשר כשר כל הדינין הנוהגים בקולי' שנשבר רחוק מהגוף שנתבארו (בסעיף ו') המה ג"כ בשוק שנשבר למעלה מצומת הגידין וכן בערקום שבין הקולית והשוק אם נשבר ואין בהם שום שינוי כלל בהמה שנבראת חסר רגל בכל מקום שאנו מטריפין אם נחתך ואפי' במקום שלא הטרפנו רק מספק אפ"ה גם בחסר מתחלת ברייתו טריפה דיני יתרת רגל יבואר אי"ה בין דיני יתרת שאר אברים (עיין מהד"ב):

שוק שנשבר במקום צומת הגידין דהיינו מחצי עצם השוק ולמטה ולא נקשר טריפה בין בבהמה בין בעוף אף אם העור והבשר שלמים ויפים בלי שום נקב אכן בבהמה גדולה שלפעמים יהי' חצי עצם השוק יותר מן י"ו אצבעות אזי אין טריפה רק עד י"ו אצבעות מן תחתית השוק אצבעות אלו היינו גודלין והיכא דראו השבר ונאבד ולא נבדק אם היה למעלה מחצי עצם או מי"ו אצבעות נמי טריפה אכן אם ידעו שהיה השבר רחוק אגודל מהבוכנא של תחתית השוק בעוף קטן בתרנגולת או שני אגודלין מהבוכנא בעוף שהוא גדול מתרנגולת ונאבד ולא נבדק אולי היה למעלה מחצי עצם כשר רק באופן שראו עכ"פ שהיה עור ובשר חופין רוב היקף השבור' אף שאין ידוע אולי היה נקב בעור ובשר ומכ"ש כשידוע להם בבירור שגם לא היה נקב בעו"ב על הדרכים שנתבארו (בסעיף ו') ע"ש ובכל האופנים אין כשר אלא בהפ"מ דוקא שיעור אגודל הוא רוחב שבע שעורות בינונית זו בצד זו בדוחק והן באורך שתי שעורות בריווח כל מקום שאנו מתירין בכל הקונטרס הזה בנאבד אינו אלא נאבד בשוגג יראה לי דאם נשבר באלכסון מצד חוץ כלפי הזנב אל צד פנים ובצד חוץ השבר הוא למעלה מחצי עצם ובצד פנים גבוה השבר אצבע בעוף קטן או ב' אצבעות בעוף גדול דיש להכשיר (עיין מהד"ב):

והיכא שנקשר שאשי"י בבהמה בודקים בצ"ה אף באין ה"מ ובתנאי שיהיה עוב"ח ככל נשבר עצם ושאשי"י שנתבארו דיניו (בסעיף ו') שיעור מקום צ"ה בבהמה כאן הוא ג"כ כבסעיף הקודם דהיינו חצי (עיין מהד"ב) השוק או י"ו אצבעות אם הם פחותים מהחצי עצם בדיקה זו דצומת הגידין היינו בשני מקומות דהיינו כלפי חוץ שהזנב נופל עליו וגם בפנים העצם שכלפי חלל הגוף וכל שנתקלקל במקום א' הן מבחוץ הן מבפנים טריפה וכן אם נאבד ולא נבדק בצ"ה טריפה והני מילי כשלא בדק צ"ה החיצונים שכלפי חוץ אבל אם בדק החיצונים והוו שלמים ונאבד ולא בדק בפנימים כשר אכן אם לא מדדו אם היה השבר תוך חצי השוק או למעלה באופן שיש להסתפק בו אולי היה השבר למעלה מחצי השוק ונאבד ולא נבדק בצ"ה אפילו גם החיצונים לא נבדקו כשר ובפנימיי' בכה"ג שלא מדדו ויש להסתפק אולי היה השבר למעלה מחצי עצם אזי אפילו אם ראו שנפסקו הפנימים ואפילו שהחיצונים לא נבדקו כלל ונאבד ולא נמדד כשר עוף הנקרא אינדיק דינו ג"כ בבהמה לענין כל הדינים אלו שכתבתי בבהמה הם ג"כ בו וקיל מבהמה לענין דשיעורו שני אגודלין מהבוכנא כאן בסעיף זה בשאשי"י באווזא דינו לענין כל הדברים כעוף אינדיק ששיעורו ג"כ ב' אצבעות אלא דבדיקה לא מהני ביה רק בה"מ וכל מה שנתבאר בסעיף זה להכשיר בבהמה ואינדיק בלי ה"מ כשר באווזא בה"מ זולת מ"ש בדין ה' בלא מדדו דכשר דבר זה כשר גם באווזא אף באין ה"מ כגון שלא מדדו אם היה ב' אצבעות ונאבד ולא נבדק אפילו כחיצוניים וכן מ"ש בדין ו' להכשיר כשר ג"כ באווזא אף באין ה"מ דהיינו שלא מדדו אם היה רחוק ב' אצבעות וראו שנפסקו הפנימים והחיצונים לא נבדקו כלל ונאבד ולא נמדד כשר גם באווזא אף באין ה"מ בעוף הדק כמו תרנגולת ודומיהן לא מהני בדיקה אפי' בה"מ ושיעורו אצבע גודל לבד הבוכנא וכל שנשבר תוך גודל אף שנקשר שאשי"י טריפה אף בה"מ אבל כל שרחוק אגודל מהבוכנא כשר אף באין ה"מ בלי בדיקה רק דבעינן שיהיה עוב"ח ככל הדינים שנתבארו בסעיף ו' גבי שאשי"י אם נאבד ולא נמדד כלל ויש בו ספק אם היה רחוק גודל כשר אפי' באין ה"מ ואפי' ראו שנפסקו צ"ה הפנימים כל שלא נראה פסוקה בצ"ה החיצונים הא דאנו מתירין בסעיף זה בעוף אם השבר למעל' מאגודל בעוף דק או ב' גודלין בגס אפי' בלי בדיקה מ"מ אם ראו שנפסקו הגידין טריפה כל שהוא למטה מחצי עצם אך דוקא בחיצונים אבל אם נפסקו הפנימיים ואף שהחיצונים לא נבדקו כלל לית לן בה עיין (סעיף ו') דין ט"ז אימת מיקרי שאשי"י ונוהג גם כאן (ע' מהד"ב):

והיכא דנקשר שעשי"י בבהמה בודקין צ"ה היינו החיצוניים והפנימיים וכל שנפסק טריפה הן בפנימיים הן בחיצוניי' ואם הם שלמים כשר ובתנאי שיהיה שלם העור וכשר על הדרכים שנתבארו בסעיף ו' בדיני שעשי"י ע"ש השיעור הוא חצי עצם או י"ו אצבעות אם נאבד ולא נבדק בצ"ה טריפה אפילו אם החיצונים נבדקו רק שלא נבדקו הפנימיי' אכן אם נאבד ולא נבדק אם היה תוך חצי עצם או למעלה מחצי עצם וגם לא נבדקו צ"ה טריפה וזה דוקא בחיצונים אבל אם החיצונים נבדקו והפנימיים לא נבדקו או אפילו ראו שנפסקו הפנימיי' כשר עוף הנקרא אינדיק דינו ג"כ כבהמה דבודקין צ"ה אף באין ה"מ וקיל מבהמה לענין השיעור דכל שהוא השבר תוך ב' אגודלין מהבוכנא בודקין צ"ה חיצוני' ופנימיים ואם הוא למעלה מב' גודלין ולמטה מחצי עצם א"צ לבדוק רק כחיצוניים ובכ"ז צריך דיני עור ובשר כדרך שנתבאר (בסעיף ו') בדיני שאשי"י ובנאבד ולא נבדקו צ"ה דינו כך דאם היה השכר תוך ב' גודלין טריפה אפי' בדקו החיצונים רק שלא נבדקו הפנימיים ואם היה השבר למעלה מב"א ולמטה מחצי עצם אזי אם החיצוניים לא נבדקו טריפה אבל אם נבדקו החיצוניים ולא הפנימיים (עיין מהד"ב) כשר ואם לא נמדד כלל ואין ידוע אולי היה למעלה מחצי עצם או אולי היה תוך ב' גודלין וגם לא נבדקו צ"ה ההיצוניים טריפה אבל אם נבדקו החיצוניים ולא הפנימים כשר ואם ידוע שהיה השבר למעלה מב' גודלין ולא נמדד אולי היה למעלה מחצי עצם אזי אפי' אם גם החיצוניים לא נבדקו כשר ובכ"ז צריך ג"כ דיני עור ובשר כדלעיל אווזא אין בודקין צ"ה אלא בה"מ דווקא וצריך עור ובשר שלם ג"כ על הדרכים שבסעיף ו' אלא שנשתנה הדין משם לענין אם לא נבדק העור ובשר ונאבד דנתבאר שם דכשר בה"מ דוקא וכאן אם לא נבדק העור ובשר רק צ"ה נבדקו כשר דוקא בה"מ וסעודת מצוה וכדומה (עיין מהד"ב) השיעור באווזא וכל דיניו הוא ככל שנתבאר לענין אינדיק וכל שבאינדיק כשר בלי ה"מ אין כשר באווזא אלא בה"מ דוקא זולת לענין מה שנתבאר באינדיק בדין ח' דכשר דבר זה כשר באווזא ג"כ אף בלי הפ"מ ובכל זה צריך ג"כ עור ובשר שלם כדרך שנתבאר (בסעיף ו') ובכל גווני נשתנה הדין לענין אם לא נבדק העור ובשר ונאבד דצריך הפ"מ וס"מ כמ"ש בסעיף זה דין ט' זולת לענין מה שנתבאר בדין ח' בזה אין שינוי הדין הזה אלא דאם לא נבדק העור ובשר ונאבד כשר בה"מ לבד (עיין מהד"ב) בעוף קטן כתרנגולת ודומיהן לא מהני בדיקה אף בה"מ ושיעורו חצי עצם שכל שהשבר למטה מהצי עצם טריפה אם נאבד ולא נמדד אם היה למעלה מחצי עצם טריפה אכן אם ידעו שהיה השבר רחוק גודל מהבוכנא ולא נמדד באופן שמסופקין שמא היה למעלה מחצי עצם בשר בלי ה"מ אך צריך דיני עור ובשר כדלעיל (סעיף ו) בנקשר שעשי"י הדין שנת' סוף (סעיף ט) שייך גם בכאן רק באופן שלא נתכוונו השברים דאם נתכוונו אפי' נשאר עדיין עוקצין מיקרי שאשי"י ואז משערין גם לענין צ"ה החיצונים בשיעור גודל בעוף דק וב"ג בעוף גם כמו שנתבאר סוף סעיף הקודם. כ"מ שנשבר במקו' צ"ה באופן שצריך בדיקה ומכ"ש באופן דלא מהני בדיקה אסור למכרו לנכרי. אכן אם נשבר למעלה מגודל בעוף דק או למעלה מב' גודלין בעוף גם ולמטה מחצי עצם שרי למכרו לנכרי (עיין מהד"ב):

שוק שנשמט מהערקום בבהמה וכן בעוף שבו אין ערקום ונשמט השוק מהגליד היינו מארכובה צריך בדיקה בצ"ה בבהמה ואינדק אך באין ה"מ ובאווזא בה"מ ובעוף הדק טריפה אף בה"מ. מה שהכשרנו בבהמה ועוף גס ע"י בדיק' בצ"ה עדיין צריך שיהי' בו דיני חיפוי עור ובשר על הדרך שנתבאר (בסעיף ז') ע"ש כל הסעי' שכל דיניו נוהגים גם בזה. בדיקה זו בצ"ה שאמרנו היינו צ"ה החיצוני' וגם הפנימי' ואיזה מהם שנתקלקל טריפה אם נאבד ולא נבדקו צ"ה החיצוני' טריפה אבל אם לא נבדקו הפנימיים והחיצוני' נבדקו כשר. וכל דינים אלו אין חילוק בהם בין אם חזרה ונתרפאה ובין לא חזרה ונתרפאה דבתרווייהו הדינים שוים ככל מה שנתבאר אכן כל זה לא מיירי אלא שנשמט דהיינו שניתק מחיבורו אבל לא יצא מחורו ממקו' קביעתו לגמרי אבל אם יצא כולו מחור מושבו זה מיקרי נשבר ואין בקיאין בבדיקת צומת הגידין אפי' בבהמה ואפי' בהפסד מרובה ואפילו עור ובשר שלם בלי נקב טריפה. ואם נשבר כזה ואח"כ הוחזר הבוכנא לחורו ולא נתרפאה מצולעתה רק שהבוכנ' מונחת תוך מושבה אפי' הכי דין שבורה עליה ולא דין שמוטה. אכן כשנשבר ואח"כ הוחזר האבר למקומו וגם נתרפא מצולעת' והרי היא כשאר כל הבהמות אזי הדין כאשר יבואר. בבהמ' בודקין צ"ה אף באין ה"מ רק שצריך דיני עור ובשר על הדרך שנתבאר (בסעיף ה' ובסעיף ו). ואינדק שוה לבהמה אבל אווזא אין בודקין אלא בה"מ ובכולם צריך דיני עו"ב כאמור. אבל בתרנגלות ודומיהן אסור אף אם עו"ב שלם. וכשנאבד ולא נבדק אף בבהמה ועוף הגס טריפה אבל אם בדק החיצוני' ולא בדק הפנימים ונאבד כשר (עיין מהד"ב):

ערקום שבין השוק ובין הארכובה התחתונה בבהמה אם נשבר בדקינן מצומת הגידין אך אין צריך לבדוק הצ"ה שנגד הערקום רק מתחילין לבדוק הגידין מן סוף הערקום בין הערקום ובין השוק ומעט למעלה בעצם השוק כמו ב' או ג' אצבעות. אף אם רואה שהגידין קיימין עדיין צריך לדקדק בדיני עור ובשר ולענין זה שוה נשבר זה לנשמט וכל מה שנתב' (בסעיף ז) נוהג גם בזה. זולת מ"ש שם (בסעיף ז' דין ג') דא"צ דיני חיפוי אינו נוהג כאן אלא צריך חיפוי. אכל כל שאר הדיני' שנתבארו שם נוהגים גם בזה. בדיקה זו שאמרנו שבודקין בצ"ה היינו החיצוניים וגם הפנימיים. ואם נאבד ולא נבדק בחיצוניי' טריפה אבל אם נבדק בחיצוניי' ובפנימיי' לא נבדק כשר. שבר זה אפי' נקשר שאשי"י צריך בדיקה בצ"ה ואם נאבד ולא נבדק בחיצוניים טריפה ולענין עור ובשר דינו כמ"ש (בסעיף ז' דין י"א). (עיין מהד"ב). שבר זה שנקשר שעשי"י דינו כאלו לא נקשר כלל וגרע משאשי"י והחילוק ביניהם הוא לענין מה שנתבאר (סעיף ז דין י"א). ערקום שנשמט מהארכובה התחתונה או אפילו נשבר הערקום לגמרי מחיבורו לארכוב' וכן ארכובה עצמה שנשבר' כשר. (עיין מהד"ב):

סימן ב

דין הנעשה סמוך לשחיטה ובו ג' סעיפים

קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו (בסימן א' סעיף א'). היכא דידעינן שנשמט ביד השוחט סמוך לשחיטה מחיים אזי ישתנו שני דברים מהמבואר שם בסי' הקודם ס"א האחד הוא מה שמבואר שם בדין א' דבאין ה"מ אסור ולא מהני בדיקה בניבי'. ואלו בכה"ג מהני בדיקה בניבי' השני מה שמבואר שם בדין ט"ז דין שני הניבי' לא נתעכלו וא' מהם נפסק כשר בה"מ ואלו בכה"ג כשר אף באין ה"מ:

קולית שנשמט ונשבר לגמרי דהיינו שיצא הבוכנא כולו מחורו מתוך האסיתא שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ב') אפי' היכא דידעינן שנשמט ביד השוחט סמוך לשחיטה מחיים לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם:

קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ג'). היכא דידעינן שנשבר ביד השוחט סמוך לשחיטה מחיים. אזי ישתנה שבעה דברים מהמבואר (בסי' א' סעיף ג') האחד מה שמבואר שם בדין א' דטריפה אפי' בה"מ ואלו בכה"ג כשר בה"מ ע"י בדיקה בניבי' דכמו שהכשרנו שם בה"מ וסעודת מצוה כשר באותן אופנים בה"ג בה"מ לבד. השני מה שמבואר שם בדין ד' דאם נפסקו ניבי' ולא נתעכלו טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ. השלישי מה שמבואר שם בדין ט' דשרי בה"מ וסעודת מצוה. ואלו בכה"ג שרי בה"מ לבד. הרביעי מה שמבואר שם בדין י' דאם בדק אחד מהניבי' דהיינו או הגיד הדק או היתירות ונאבד ולא בדק השני שרי בה"מ וס"מ ואלו בכה"ג שרי בה"מ לבד. החמישי מה שמבואר שם בדין י"א דאם בדק א' משני הניבים וראה שנפסק ולא נתעכל ונאבד ולא בדק השני כלל טריפ' ואלו בכה"ג שרי בה"מ. הששי מה שמבואר בדין י"ד שם אם לא מדד אם היה שיעור גודל ונאבד ולא נמדד וגם לא נבדקו הניבי' או שבדקם וראה שנפסקו אך לא נתעכלו ולא מדד השיעור ונאבד יש להתיר בה"מ וסעודת מצו' ואלו בכה"ג שרי בה"מ לבד. השביעי מה שנתבאר שם בדין ט"ז אם בדק גיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק היתירות והם שלמים ויפים דהמיקל אין לגעור בו ואלו בכה"ג אפי' אם היתירות נפסקו אך לא נתעכלו. ותו דאלו התם אף כשהיתירות שלמים ויפים לא הותר אלא בה"מ וס"מ ואלו בה"ג אפי' בנפסקו היתירות שרי בה"מ לבד. כל הדינים שנתבארו בסי' הקודם מסעי' ד' והלאה כולם נוהגים גם היכא שנעשה הדבר ההוא סמוך לשחיטה זולת שיש שם קצת דינים שאינם במציאו' סמוך לשחיטה אבל אותן שהם במציאו' סמוך לשחיטה דינם כאלו נעשה זמן רב קודם שחיטה (עיין מהד"ב):

סימן ג

דין ספק אימתי נעשה אם קודם שחיטה אם אח"כ ובו ט' סעיפים:

קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף א). היכא שנמצא כך שמוט לאחר שחיטה ולא ידענו אם נעשה מחיים זמן הרבה קודם שחיטה או אחר שחיטה. אזי ישתנו תשעה דברים מהמבואר שם (בסי' א' סעיף א'). האחד הוא מה שמבואר שם בדין ב' דאם נפסקו ניבי' אף שלא נתעכלו טריפה אף בה"מ ואלו בכה"ג כשר בה"מ. השני מה שמבואר שם בדין ג' דבנאבד וכה"ג ולא בדקו בניבי' טריפה. ואלו בכה"ג כשר בנאבד ולא בדקו בה"מ הן אם נאבד מיד מי שבקי לבדוק בניבי' וכן אם נאבד מיד מי שאינו בקי. השלישי מה שמבואר שם בדין ה' דאם יש נקב בעור ובשר בעי' שיהי' עו"ב חופין את רובו בכל דיני חיפוי. ואלו בכה"ג אף דליכא חיפוי כשר בה"מ וסעודת מצוה. הרביעי מה שנתבאר שם בדין ז' דאם יש נקב בבשר לבד בעי' ג"כ חיפוי ואלו בכה"ג כשר בה"מ וס"מ בלי חיפוי והוא כ"ש מהקודם. החמישי מה שמבואר שם בדין ח' דאם יש נקב בעו"ב או בבשר לבד וגם המותר השלם אין חופה רובו טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ וס"מ וזהו בעצמו אלו השינויים של דין ה' ודין ז'. הששי מה שמבואר שם בדין י' דאם המורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ וס"מ דודאי לא גרע מהיכא דחזינן דליכא חיפוי. השביעי מה שמבואר שם בדין ט"ו דאם נתעכל א' משני הניבים דהיינו או היתירות או הגיד הדק והשני לא נתעכל טריפה. ואלו בכה"ג בנתעכלו היתירות לבד הוא דטריפה אבל בנתעכל הגיד הדק לבדו כשר בה"מ. השמיני מה שמבואר שם בדין י"ח דאם בדק הגיד הדק ונאבד ולא בדק היתירות טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ. התשיעי מה שמבואר שם בדין י"ט דהיכא דהיתירות נפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הדק אפשר לאסור והמיקל לא הפסיד. ואלו בכה"ג יש להתיר בפשיטות בה"מ:

קולית שנשמט ונשבר לגמרי דהיינו שיצא הבוכנא כולו מחורו מתוך האסיתא שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ב') אפילו היכא דנמצא כך אחר שחיטה ולא ידעינן אימת נעשה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם:

קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ג'). היכא שנמצא כך אחר שחיטה ולא ידעינן כלל אימתי נעשה אזי ישתנו ארבעה דברים מהמבואר שם (בסי' א' סעיף ג'). האחד מה שמבואר שם בדין ג' דאם לא בדקו בניבי' טריפה ואלו בכה"ג אם לא בדק בניבי' שרי בהפסד מרובה וסעודת מצוה. השני מה שמבואר שם בדין ד' דאם בדק בניבי' וראה שנפסקו ולא נתעכלו טריפה. ואלו בכה"ג שרי בהפסד מרובה וס"מ. השלישי מה שמבואר שם בדין י"א דאם בדק א' מהניבים וראה שנפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק השני אסור ואלו בכה"ג שרי בה"מ וס"מ. הרביעי מה שמבואר שם בדין ט"ז דאם בדק הגיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק היתירות וראה שהם שלמים ויפים דהמיקל אין לגעור בו. ואלו בכה"ג שרי בפשיטות בהפסד מרובה וס"מ. הדינים שנתבארו (בסעיף ד' ובסעיף ה' בסי' א') אינם במציאות בכאן:

קולית שנשבר רחוק מהגוף שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ו') אזי אפילו היכא שנמצא כך אח"ש ולא ידעינן אימת נעשה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם מה שישנם במציאות כאן יהיה הדין בהם ככל המבואר שם:

קולית שנשמט מהערקום או שנשמט הערקום מהשוק שנתבארו דיניו (בסי' א' סעי' ז'). היכא שנמצא כך אח"ש ולא ידעינן אימת נעשה. אזי ישתנו חמשה דברים מהמבואר שם (בסי' א' סעיף ז'). האחד מה שמבואר שם דין ב' דאם יש בעו"ב נקב אז צריך שיהי' עו"ב חופין רובו בכל דיני חיפוי. ואלו בכה"ג כשר בה"מ בלי שום חיפוי. השני מה שמבואר שם בדין ד' דאם יש נקב בבשר לבד צריך דיני חיפוי. ואלו בכה"ג כשר בה"מ בלי חיפוי. השלישי מה שמבואר שם בדין ה' שלא יהי' לקותא או מסמוס בבשר. ואלו בכה"ג כשר בה"מ במסמוס ולקותא. הרביעי מה שמבואר שם בדין ו' ביש נקב בעור ובשר או בבשר לבד ואין כו דיני חיפוי דטריפה ואלו בכהאי גוונא כשר בה"מ ונכלל זה בשינויים הראשונים. החמישי מה שמבואר שם בדין ח' דאם המורה אינו בקי בחיפוי טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ. יתר הדינים דשם אינם במציאות כאן:

קולית שנשמט ונשבר לגמרי מהערקום או הערקום מהשוק שנתבארו דיניו (בסי' א סעיף ח) אפי' היכ' שנמצא כך אח"ש ולא ידעינן אימתי נעשה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם מה שישנם במציאות כאן יהי' הדין בהם ככל המבואר שם:

שוק שנשבר במקום צ"ה שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ט'). היכא שנמצא כך אח"ש ולא ידעינן אימת נעשה. ישתנה דין א' מהמבואר שם. היינו מה שמבואר שם בדין א' דמקום צ"ה הוא מחצי עצם ולמטה בין בבהמה בין בעוף. ואלו בכה"ג אמרי' דבעוף קטן הוי מקום צ"ה עד רחוק אגודל מתחתית השוק חוץ מהבוכנ' ובעוף גדול שני אגודלין. הדינים המבוארים שם (בסי' א' סעיף י' וסעיף י"א) אינם במציאות בכאן:

שוק שנשמט מהערקום בבהמה וכן בעוף שאין בו ערקום שנשמט השוק מהארכובה תחתונה שנתבארו דיניו (בסי' א' סעי' י"ב). היכא שנמצא כך אח"ש ואין ידוע אימתי נעשה. אזי ישתנו שני דברים מהמבואר שם. האחד מה שמבואר שם בדין ב' דצריך שיהיה בו דיני חיפוי. ואלו בכה"ג כשר בה"מ אף בלי חיפוי בבהמה ואינדיק אבל באווזא בעי' ה"מ וס"מ דוקא. השני מה שמבואר שם בדין ג' דבין אם נפסקו צ"ה החיצונים בין נפסקו הפנימים טריפה. ואלו בכה"ג אם נפסקו הפנימים לבד כשר בה"מ ואפי' באווזא די בה"מ וס"מ עכ"פ. ויתר דינים דשם מה שהם במציאות כאן דינם כמו שנתבאר שם:

ערקום שבין השוק ובין הארכובה התחתונה בבהמה אם נשבר שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף י"ג). היכא שנמצא כך אח"ש ולא ידעי' אימתי נעשה. אזי ישתנו שלשה דברים מהמבואר שם. האחד מה שמבואר שם בדין ב' דצריך עור ובשר חופין רובו. ואלו בכה"ג א"צ שום חיפוי כלל בה"מ. השני מה שמבואר שם בדין ג' דצריך לבדוק צ"ה חיצונים ופנימים ואלו בכה"ג דוקא באין הפסד מרובה צריך לבדוק שניהם אבל במקום ה"מ א"צ לבדוק רק החיצונים משום דבפנימים אף אם יראה שנפסקו בשר בה"מ. השלישי מה שמבואר שם בדין ד' דאם נאבד ולא בדק צ"ה החיצונים טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ. כל הדינים שנתבארו בסי' זה לא נאמרו אלא היכא שאין שום דבר במה לתלות בו לא מחיים ולא אח"ש דאלו אם יש לתלות באיזה דבר שנעשה לה מחיים אין בו שום קולא ע"י ספק זה כיון דמסתבר שנעשה מחיים. והיכא דיש לתלות באיזה דבר שנעשה לה אח"ש כשר בכל דוכתי בלי שום ספק אחר משום דמסתבר שנעשה אה"ש ותלינן ביה רק כל הסי' מיירי בכה"ג שאין שום סבר' לתלות במחיי' יותר מאח"ש או להיפוך והוי ספק השקול יש להסתפק היכא דאיכא מידי למיתלי ביה שנעשה מחיים ואיכא נמי מידי למיתלי ביה שנעשה אח"ש כגון שדרסה ורצצת' בכותל וכה"ג מחיים וגם אחר שחיטה מי נימא דה"ל ספק השקול כמו היכא דליכא מידי לתלות לא מחיים ולא אח"ש דה"ל ספק השקול ה"ג כי איכא למיתלי בתרווייהו. או נימא כי ליכא שום דבר לתלות לא מחיים ולא אח"ש שפיר ה"ל ספק שקול אבל היכא דאיכא למיתלי בתרווייהו לא הוי שקול משום דכיון דאיכא במה לתלות במחיים ואלו לא נעשה הדבר ההוא אח"ש היינו מחזיקין בודאי דמחיים נעשה א"כ מה בצע במה שנעשה הדבר ההוא גם לאח"ש מה יושיענו זה דכיון דכבר נשבר קודם השחיטה מאי נ"מ אם דרסה גם אח"ש ויראה לי דכל שיש במה לתלות במחיים אין מועיל מה שיש לתלות גם אח"ש דכיון דתלינין במחיים כבר נטרפה ולא עוד דאפי' המעשה של אח"ש הוא יותר מהמעשה דמחיים ואיכא טפי למיתלי בההוא מעשה דאח"ש אפ"ה כיון דהמעשה דמחיים נמי איכא למיתלי בה טריפה משום דלא מיקרי כלל בכה"ג ספק השקול (עיין מהד"ב):

סימן ד

דין ספק אימתי נשבר או נשמט אם קודם שחיטה או אח"כ וידוע ג"כ שהיה שלם בשעה שהובא לשחוט ובו ג' סעיפים:

קולית שנשמט מהגוף שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף א') היכא דידעינן שהיה שלם סמוך לשחיטה בשעה שהובא לשחוט ונמצא כך שמוט אחר השחיטה ולא ידעינין אימתי נשמט אי קודם שחיטה אם אחר שחיטה. אזי ישתנו שנים עשר דברים מהמבואר שם (בסי' א' סעיף א') הא' מה שמבואר שם בדין א' דבאין ה"מ אסור ולא מהני בדיקה בניבי'. ואלו בכה"ג מהני בדיקה בניבי' השני מה שמבואר שם בדין ב' דאם נפסקו ניבי' אף שלא נתעכלו טריפה אף בה"מ. ואלו בכה"ג כשר אף באין ה"מ השלישי מה שמבואר שם בדין ג' דבנאבד וכה"ג שלא בדקו בניבי' או שהמורה אינו בקי לבדוק בניבי' טריפה ואלו בכה"ג כשר ואפי' בלי ה"מ הרביעי מה שמבואר שם בדין ה' דאם יש נקב בעור ובשר בעינן שיהיה עו"ב חופין את רובו בכל דיני חיפוי. ואלו בכה"ג כשר אף דליכא חיפוי בה"מ החמישי מה שנתבאר שם בדין ז' דאם יש נקב בבשר לבד בעי' ג"כ חיפוי ואלו בכה"ג כשר בה"מ בלי חיפוי והוא כ"ש מהקודם הששי מה שמבואר שם בדין ח' דאם יש נקב בעו"ב או בבשר לבד וגם המותר השלם אין חופה רובו טריפה. ואלו בכה"ג כשר בה"מ וזהו בעצמו השינויים של דין ה' ודין ז' השביעי מה שמבואר שם בדין י' דאם המורה אינו בקי לבדוק בדיני חיפוי טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ השמיני מה שמבואר שם בדין ט"ו דאם נתעכל אחד משני הניבים דהיינו או היתירות או הגיד הדק טריפה. ואלו בכה"ג בנתעכלו היתירות לבד הוא דטריפה אבל בנתעכל הגיד הדק לבדו כשר בה"מ התשיעי מה שמבואר שם בדין ט"ז דאם שני הניבים לא נתעכלו וא' מהם נפסק כשר בה"מ ואלו בכה"ג כשר אף באין ה"מ העשירי מה שמבואר שם בדין י"ז דאם בדק היתירות ולא נתעכלו ולא נפסקו ונאבד ולא בדק הגיד הדק כשר בה"מ ואלו בכה"ג כשר בלי ה"מ האחד עשר מה שמבואר שם בדין י"ח דאם בדק הגיד הדק ונאבד ולא בדק היתירות טריפה. ואלו בה"ג כשר ואפי' בלי ה"מ השנים עשר מה שמבואר שם בדין י"ט דאם היתירות נפסקו ולא נתעכלו ונאבד ולא בדק הגיד הדק אפשר לאסור והמקיל לא הפסיד. ואלו בכה"ג יש להתיר בפשיטות ואפילו בלי ה"מ:

קולית שנשמט ונשבר לגמרי מהגוף דהיינו שיצא הבוכנא כולו מחורו שנתבארו דיניו (בסי' א' סעיף ב') אפילו היכא שנמצא כך אחר שחיטה ולא נודע אימתי נעשה וגם ידוע שהיה שלם סמוך לשחיטה לא ישתנה שום דין מכל המבואר שם:

קולית שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו (בסי' א' ס"ג) היכא שנמצא כך אחר שחיטה ולא נודע אימתי נעשה וגם נודע שהיה שלם סמוך לשחיטה אזי ישתנו שמונה דברים מהמבואר שם (בסי' א' סעיף ג') האחד מה שמבואר שם בדין א' דטריפה אפי' בה"מ ואלו בכה"ג כשר בה"מ השני מה שמבואר שם בדין ג' דאם נאבד ולא בדקו בניבי' טריפה ואלו בכה"ג כשר בה"מ השלישי מה שמבואר שם בדין ד' דאם נפסקו ניבי' ולא נתעכלו טריפה ואלו ככה"ג כשר בה"מ הרביעי מה שמבואר שם בדין ט' דאם א' מהניבים נפסקו או היתירות או הגיד הדק כשר בה"מ וס"מ ואלו בכה"ג כשר בה"מ לבד החמישי מה שמבואר שם בדין י' דאם בדק אחד מהניבים ונאבד ולא בדק השני שרי בה"מ וס"מ ואלו בכה"ג שרי בה"מ לבד הששי מה שמבואר שם בדין י"א דאם בדק א' משני הניבים וראה שנפסק ולא נתעכל ונאבד ולא בדק השני כלל טריפה. ואלו בכה"ג שרי בה"מ השביעי מה שמבואר שם בדין י"ד דאם לא מדד אם היה שיעור גודל ונאבד ולא נמדד וגם לא נבדקו הניבים או שבדקם וראה שנפסקו אך לא נתעכלו ולא מדד השיעור ונאבד יש להתיר בה"מ וס"מ ואלו בכה"ג שרי בה"מ לבד השמיני מה שמבואר שם בדין ט"ז דאם בדק הגיד הדק וראה שנתעכל ושוב בדק יתירות והם שלמים ויפים דהמקיל אין לגעור בו. ואלו בכה"ג שרי בפשיטות. ותו דאלו התם בעינן שיהיו היתירות שלמים ויפים ואלו בכה"ג אפילו נפסקו היתירות אך לא נתעכלו שרי בפשיטו' ותו דאלו התם אף כשהיתירות שלמים ויפים שאמרנו דאין לגעור בהמקיל היינו דוקא בה"מ וס"מ ואלו בכה"ג אפי' בנפסקו היתירות יש להתיר בפשיטות ובה"מ לבד כל הדינים שנתבארו (בסי' א' מסעי' ד') והלאה לא ישתנו בכה"נ רק אותן השינוים שכתבנו (בסי' ג' מסעי' ד') והלאה ידרשנו המעיין משם (עיין מהד"ב):

סימן ה

דין עו"ב חופיו את רובו בכל פרטיו ובו סעיף אחד

כל מקום שהזכרנו בסימנים הקודמים דבעינן עו"ב חופין את רובו בעינן רוב עוביו ורוב היקפו ורבו הפירושים בזה ומחמת ספק הפירושים וגם מחמת שבקל יוכל הבודק לטעות באלה וכמ"ש בד"מ (סי' נ"ה) שאין בקיאין בדיני חיפוי לכן יש להחמיר שלא להתיר במקום שצריך רוב חופין אא"כ יהיה היקף השבירה מחופה רובו רוב הנראה לעינים ולא במדידה וישער ג"כ שאילו יעמיד עובי העצם הנשבר במקום שבירתו נגד אותו החיפוי עור ובשר אז יהיה העו"ב מכסה רובו של השטח עובי כל העצם ובזה יוצא ידי כל הדיעות וכל הפירושים דיני חיפוי בפרטות כך היא הראשון שיהיה החיפוי מן הבשר ואז המיעוט של העור מצטרף עמו דהיינו שאפילו אם המיעוט של ההיקף אין שם בשר רק העור דבוק שם לעצם משלים ג"כ החיפוי אבל מחצה בשר ומחצה עור טריפה ומשמע דאם יש רוב בשר במדידה אפי' שאינו נראה לעינים כשר ויש להקל לבדוק כך במדידה ולהכשיר רק צריך לדקדק היטב שלא לשגות ולאכנופי כל הבקיאים. וכ"ז בבהמה אבל בעוף כיון שעורו רך במחצה עור ומחצה בשר כשר אבל רוב עור ומיעוט בשר לא מהני אף בעוף וכן כל שאר הדינים נוהגים גם בעוף וצריך ג"כ אסיפת בקיאים וכל האמור בדיני חיפוי השני שלא יצטרך בחיפוי זו שום גיד להשלים הרוב. השלישי שיהיה כל החיפוי ההיא מחובר שטח א' ולא יהיה מתלקט מעט כאן ומעט כאן סביבות העצם הרביעי שלא יהיה מרודד ר"ל שמחמת חוזק המכה והכאב נעשה הבשר ההוא דק איננו עב כראוי לו החמישי שלא יהיה נקלף מעל העצם אלא דבוק בו כדרכו הששי שלא יהיה ניטל שלישיתו התחתון ר"ל שנרקב וניטל מעט מעובי הבשר במקום שדבוק לעצם אף שאח"כ נקשר הבשר אל העצם ודבוק בו דאל"כ הרי הוא בכלל נקלף השביעי שלא יהיה כל חיפוי ההוא ניקב או נסדק. השמיני שלא יהיה החיפוי ההוא נתמסמס או לקותא הקרובה למסמוס או שינוי מראה. וכל אלה הדברים פוסלין אף במקום א' מהחיפוי. אכן כל שהחיפוי הרוב הזה הוא כדינו ומיעוט ההיקף נחסר כולו וניטל מעל העצם כשר. וכל מקום שהזכרנו בסימנים הקודמים שיהיה חיפוי בשר בדיני חיפוי צריך שיהיה בו כל הדינים הנ"ל זולת במקום שמבואר להדיא על איזה דין מדינים הנ"ל שאין אותו הדבר מטריף במקום ההוא כל הדינים המוצרכים בחיפוי הזה מיד שנראה פעם א' שאין שם חיפוי כפי הדין באופן דמיטרפא בי' אפילו אם אח"כ חזרה ונתרפאה וקרם עליה עור ובשר בכל דיני חיפוי ואפילו נתרפא לגמרי כל העו"ב סביב סביב עד שאין בו נקב כלל אפ"ה טריפה. ומיהו כל שראינוה שיש עליה חיפוי כשר כדינו אפילו ראינוה זמן רב אחר השבירה כשיר' ול"ח שמא פעם א' לא היה חיפוי וחזרה ונתרפאה דלא מחזקינין ריעותא לחוש להכי. ומ"מ פשיטא דלכתחילה מחויב לבדוק תיכף אחר השבירה אולי יתרפא דכל מה דאפשר לברורי מבררינן אפילו נחסר קצת מהעצם במקום השבירה אפ"ה כל שיש חיפוי כדינו כשירה אלא דצריך שיהי' בעו"ב לחפות השבר אף אם לא נפל העצם אבל אם אין בו כדי לחפותו אילו לא נפל אע"ג שיש בו לחפותו עתה טריפה י"א שיש מקום שעור לבד מציל אפילו בבהמה והוא בסוף השוק לפי שאין שם לעולם בשר אלא עור לבד דבוק עם העצם ומאחר דבלא"ח אין אנו בקיאין עכשיו בחיפוי ולא התרנו בסימנים הקודמים ע"י חיפוי רק היכא דאיכא עוד צדדי היתר לכן שפיר יש לסמוך אי"א הללו מאחר שיש בלא"ה צדדי היתר בשאר מקומות שדרך להיות שם בשר אם לא היה שם בשר אלא רירין בלבר בין העור והעצם י"א דכשר ויש לסמוך עליהם מטעם הקודם ורירין הללו היינו שיש בהם ממש ודבוקים היטב הדק כי ההוא דאמרינן פא"ט ד' נ' מאי ליחה שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא ע"ש אבל רירין בעלמא ודאי דאינו מועיל יראה לי דאם היה שבר באלכסון מתחיל בתחתית השוק במקום שאין דרך לעולם להיות שם בשר ומשפע ועולה עד המקום שדרך להיות שם בשר והחיפוי אשר שם הוא קצתו בתחתיתו שהעור חופה קצתו למעלה ואין שם בשר אלא רירין דטריפה:

סימן ו

דיני טריפות בצ"ה עצמן ובו ב סעיפים

צומת הגידין בבהמה הם שלשה א' עב ושנים דקים העב מונה על השנים הדקין והוא אותו שמפרידין כשתולין את הבהמה ברגלי' והשנים הם דבוקים בבשר ובעצם. ומקומם כעצם אמצעי הנקרא שוק בסופו מבחוץ במקום שהזנב נופל עליו. ויש כיוצא באלו ממש גם מכפנים לצד חלל הגוף נגד אותן הגידים החיצונים בעצמם ויש גידין אחרים שנבלעים באלו ואינם בכלל צ"ה ונבאר תחלה דין צ"ה הפנימים ואח"כ דין החיצוניים צ"ה הפנימיים שניטלו או שנפסקו הרי הם ספק טריפה ואם נבראת בהמה חסר צ"ה הללו ה"ז כשירה שיעורם מן הערקום ולמעלה דהיינו שאם נפסקו נגד הערקום כשירה רק מן הערקום ולמעלה אם נפסקו הוא שאמרנו דהוי ספק טריפה ושיעורן למעלה הוא עד חצי העצם השוק ואם היא בהמה גדולה אשר חצי השוק הוא יותר מן ט"ז גודלין אזי אין שיעור צ"ה רק מהתחלתן עד ט"ז גודלין אם נקפלו צ"ה הללו דהיינו שנבדלו מהעצם ומהבשר ועומדין באויר ואינם דבוקים כלום כל שעדיין הם למעלה ולמטה מחוברין לגוף ויונקים ממנו כשר אפי' אם כל שיעור אורכן נקפל רק דבוקים בגוף למעלה מחצי השוק ולמטה מהערקום כשרה אבל אם נחתכו למעלה או למטה ה"ז ספק טריפה אע"ג דמצד הפסיקה אינה נטרפת דהא אותה הפסיקה היא למעלה מחצי העצם או למטה מהערקום אפ"ה טריפה מצד ההקפלה שנקפל מהעצם כל שיעור אורכן דדוקא כשמחוברין עדיין לגוף למעלה ולמטה אז לא ה"ל כניטל ע"י הקפלה הזו אבל כשנחתך מצד א' מן הגוף או למעלה או למטה אז ה"ל כניטלו והוי ספק טריפה מיהו זהו דוקא כשנקפל כל שיעור אורכן אבל אם לא נקפל כולו כגון שהתחיל הקפלתן בתחלת רביע התחתון של עצם השוק ונקפל עד נגד הערקום ושם נגד הערקום נפסקו ה"ז כשירה וכן להיפוך שמן רביע עצם התחתון נקפלו עד למעלה מחצי עצם השוק ושם נפסקו למעלה מחצי העצם כשירה שיעור פסיקת צ"ה הללו שתיטרף בהם כך הוא אם נפסק העב ונשארו השנים הדקים כשירה וכן אם נפסקו השנים הדקים ונשאר העב כשרה וכן אם שלשתן נפסק רובן ונשתייר מיעוטן כשרה והוא שיהיה מיעוט ממש דהיינו שליש של כ"א דאז יש בשיור ההוא ארבעה שלישים כי העב נחשב כנגד שנים הדקים וכן אפי' נפסק האלימא שהוא העב כולו ומשני הדקין נשאר מכל א' רוב דהיינו שני שלישים דהוי ג"כ בשיור ארבעה שלישים כשר. וכן אפילו נפסק כל האלימא ורוב מן א' מהדקין דהיינו שני שלישים דאז הוי ג"כ בשיור ארבעה שלישים ע"י צירוף דהיינו א' מהדקין שלם ושליש מהשני כשר וכן אם שנים הדקין נפסקו כולן והאלימא נפסק מיעוטו ונשאר רובו דהיינו שני שלישים ממני כשר ג"כ כי שני שלישים מהאלימא הוי ג"כ שיעור ארבעה שלישים כי האלימא נחשב כפול כשיעור שנים הדקין. כללא דמלתא בכל אופן שישאר מהם ארבעה שלישים כשירה. אבל אם לא היה בשיור ההוא ארבעה שלישים ה"ז ספק טריפה בעוף יש ג"כ צ"ה חיצוניים ופנימיים ודין החיצונים יבואר אי"ה בסעי' ב' וכאן נבאר דין הפנימיים שאם נפסק רוב א' מהחוטין ה"ז ספק טריפה ושיעור התחלתן הוא ג"כ למעלה מהארכובה התחתונה כי אין בעוף ערקום והגליד שבין השוק להארכובה שם מתחילין צ"ה בעוף בחיצונים ובפנימיים ושיעורם למעלה בעוף הגם כמו אינדיק ואווזא שני אגודלין ובעוף הדק כמו תרנגולת ודומיהן אגודל אחד וכל שנפסקו למעלה מזה השיעור כשר היכא שנמצאו צ"ה הללו פסוקין ולא נודע אי נעשה קודם שחיטה או אחר כך היכא דאיכא מידי למיתלי בי' שמחיים נעשה אפי' איכא מידי נמי למיתלי באחר שחיטה אפ"ה הוי ספק טריפה. אבל אי ליכא מידי למיתלי ביה שנעשה מחיים אפילו ליכא נמי מידי למיתלי בלאח"ש כשירה בין בעוף בין בבהמה בה"מ וכן אם נפסק או נחתך בצ"ה הפנימיים ולא בדקו עדיין למדוד אם יש שם שיעור גודל בעוף דק או ב' גודלין בגס ונאבד כשר אפילו בלי ה"מ ושיעור אגודל כבר ביארנו (בסי' א' סעיף ט' ע"ש). גם נתבאר שם דנאבד היינו דוקא בשוגג ככל הקונטרס הזה א' מצ"ה הפנימיים הללו שנקפל בעוף אפילו נקפל כולו כל שעדיין מחובר בגוף מלמעלה ומלמטה כשירה כמו בבהמה. ואם נחתך מהגוף במקום א' כך הוא דינו. אם התחיל ההקפלה מתחתית השוק במקום תחלת הצ"ה ונקפלו כל שיעור אורבן דהיינו גודל בדק וב' גודלין בגם ונפסקו שם למעלה משיעורן או אפי' למעלה מחצי עצם ה"ז ספק טריפה וכן אם נפסקו למטה מתחתית השוק אע"פ שלמעלה מחוברין ה"ז ספק טריפה. ואם התחיל הקפלתן באמצע מקום צ"ה ונקפלו עד למעלה ממקומם ונפסקו שם או שנקפלו מאמצע מקומם עד למטה נגד הארכובה התחתונה כשירה כל מקום שאסרנו בנקפל היינו כשנקפל מעל העצם אפילו עדיין דבוק בבשר או בעור הוי נקפל ומסתברא דמה שאנו מכשירים כשיונקים מהגוף למעלה ולמטה היינו דוקא כשהם מחוברי' כולו לגוף ולא נפסק בשום מקום אבל אם נפסק בשום מקום דרך משל שנקפלו כל אורך צ"ה בבהמה או עוף וכשיעור טפח או יותר אחר כלות ההקפלה נפסק שם אע"פ שאותו הטפח הוא דבוק בבשר ובעצם אפ"ה טריפה וזה לא מיקרי יונק מהגוף וזהו אם נפסק בין למעלה ובין למטה מיהו אם נקפל בעוף כל הגודל בדק או ב' גודלין בגס ולמעלה אחר כלות ההקפלה יש שם מקום עוד שדבוקים הצ"ה לעצם ונפסק למעלה ונשאר עדיין מקום דבוק בין הפסיקה ובין ההקפלה כשר בין שהיה הפסיקה למעלה מחצי עצם בין אם היה למטה מחצי עצם. ולא עוד דאפילו אם נפסק עוד גם מלמטה נגד הארכובה במקום ההקפלה כל שלמעלה יש מקום דבוק בין הפסיקה ההוא ובין ההקפלה כשר אא"כ היה ההקפלה כל חצי עצם דאז אם נפסק למעלה מחצי עצם אפילו נשאר עדיין מקום דבוק בין הפסיקה ובין ההקפלה ה"ז ספק טריפה או אם למעלה לא נפסק כלל רק למטה נפסק נגד הארכובה אפי' נשאר עדיין מקום דבוק שם אפ"ה הוי ספק טרפה זה שאמרנו בדין י"ג דאם נפסקו למטה מתחתית השוק ה"ז ספק טריפה לא נאמר אא"כ נקפל כל אורך חצי העצם אבל אם לא הגיע ההקפלה מלמעלה עד חצי עצם אפי' הגיע ההקפלה מלמטה עד נגד הארכובה ונפסק שם במקום ההקפלה כשר היכא שהעב נפסק וא' מהדקים נקפל באופן שאוסרת ההקפלה כגון שנפסק מצד א' כמבו' בדין ו' או להיפוך שא' מהדקים נפסק והעב נקפל טריפה היכא שחוט א' נקפל בעוף שיעור גודל או יותר ולא נקפל עד חצי עצם ולמעלה מההקפלה נפסקו שיש עוד מקום חיבור בין ההקפלה ובין החתיכה. ומיד בכלות ההקפלה באותו מקום ממש נפסק חוט אחר שלא נקפלה ה"ז ספק טרפה בממ"נ (עיין מהד"ב) היכא שיש ריעותא במקום צ"ה כגון נפוח ונצרר הדם וכה"ג דקי"ל שצריך לחתוך ולראות אם יש רקבון וכה"ג. דין זה נוהג ג"כ אף אם אותה הריעותא אינה רק מבפנים צריך לבדוק ואם יש רקבון טריפה בעוף דק דאין אנו בקיאין בבדיקת צ"ה ובעוף גס כגון אווזא בודקין בצ"ה מיהו כשנראה הריעותא דנפוח ולא חתכו לראות אם יש רקבון ונאבד וכה"ג שא"א שוב לבדוק אחר רקבון כשר:

צ"ה החיצונים שניטלו או שנפסקו ה"ז ודאי טריפה שיעורן בבהמה למעלה ולמטה כמו שנתבאר (בסעי' א') וכן אם נקפלו צ"ה הללו דהיינו שנבדלו מעל העצם אע"פ שדבוקים בבשר או בעור ה"ז ודאי טריפה אפילו לא נפסקו בשום מקום מיהו זהו דוקא כשנקפל כל שיעור אורכן אבל אם נשתייר מקצת שיעורן עדיין דבוק לעצם כשר ולכן בבהמה גדולה אשר חצי העצם מחזיק ט"ז אצבעות גודלין או יותר ונשתייר מקצת תוך ט"ז גודלין דבוק כשר ובבהמה אשר חצי עצם אינו מחזיק ט"ז גודלין ששיעור צ"ה אצלה אמרנו שהוא חצי עצם אם נשתייר מאותו חצי העצם למעלה מקום דבוק ה"ז ספק טריפה עדיין. אא"כ ישער לערך הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו שעדיין הוא תוך שיעור ט"ז גודלין לפי קוטנו במקום שעדיין דבוק כשר ולפי שאין אנו עכשיו בקיאים בזה לכן כשנשתייר מאותו חצי עצם למעלה טריפה מספק אבל כשנשתייר בו למט' דהיינו בתחתית השוק במקום התחלתן או אפילו למעלה מעט ממקום התחלתן כל שהוא במקום שלא יסופק ושבודאי עדיין שם צ"ה אם שם נשאר מקום דבוק ה"ז כשר אכן כשהיה השיור במקום שמסופק בו עדיין אם יש שם צ"ה או כבר כלו שם הצ"ה שאמרנו דהוי ספק טריפה אם תיכף ככלות ההקפלה נפסק שם הוי ודאי טריפה אבל אם עדיין יש מעט מקום חיבור בין ההקפלה להפסיק' אינו רק ספק טריפה ושיעור הפסיקה או ההקפלה כך הוא בבהמה. שאם נקפל א' בין האלימא בין א' מהדקין וכן אם נפסק רוב האלימא או רוב א' מהדקין ה"ז ספק טריפה וכן אם נפסק האלימא כולו או שני הקטיני כולן ה"ז ספק טריפה. אבל אם נפסק רוב משלשתן או נפסק כל האלימא ורוב מא' מהקטיני ה"ז ודאי טריפה בעופא שיתסרי הוין ואם נפסק רוב א' מהן ה"ז ודאי טריפה שיעור התחלתן למטה בעוף כמו שנתבאר בסעיף הקודם דין ט' ע"ש ושיעורם למעלה עד חצי העצם שאם נפסקו עד חצי העצם הוי ספק טריפה ואם נפסקו תוך גודל בעוף דק או תוך ב' גודלין בעוף גס הוי ודאי טריפה היכא שנמצאו צ"ה הללו פסוקים ולא נודע אי מחיים אי אח"ש היכא דאיכא מידי למיתלי במחיים אפילו איכא נמי מידי למיתלי באח"ש דינו כאלו ידענו ממש שמחיים נעשה. ואי ליכא מידי למיתלי לא במחיים ולא באח"ש אזי אם הפסיקה ההוא באופן שאמרנו בה דהוי ודאי טריפה אסור בזה מספק ואם הפסיקה ההוא באופן שאמרנו בה דהוי ספק טריפה כשר בזה בה"מ זולת דאם רחוק הפסיקה בעוף דק גודל ובעוף גם ב' גודלין שבפסיקה כזו אמרנו ג"כ דהוי ספק טריפה כשר בכה"ג אפי' באין ה"מ. מיהו היינו דוקא כשידענו בודאי שהוא רחוק גודל או ב' גודלין אבל אם לא נמדד ונאבד אפילו אם יש בו להסתפק שמא היה הפסיקה למעלה מחצי עצם אפ"ה הוי ספק טריפה אם נקפל א' מצ"ה בעוף כל אורך גודל בדק או ב"ג בגס אף שעור נשאר הרבה עד חצי עצם מחובר ה"ז ודאי טריפה נבראת חסר צ"ה הללו כשר בה"מ אם יש ריעותא במקום צ"ה כגון שינוי מראה מבחוץ במקום צ"ה כשר וא"צ כלל לחתוך הבשר ולראות אולי נרקב מבפנים ואז נתקלקלו הגידין דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן והמחמיר לחתוך ולעיין אחר רקבון תע"ב. וכן לפעמים נזדמן שע"י הקשירה שקושרים בכח את הרגלים נראה רושם הקשירה ירוק סביב ולפעמים נחתך העור וקצת בשר ע"י הקשירה ושוב אין ניכר ריעותא כשר וא"צ לחתוך כאמור אבל אם יש מבחוץ במקום צ"ח ריעותא גמורה כגון נפוח שקורין בל"א גשוואלין או נצרר הדם מבחוץ אפי' מעט אז צריך מדינא לחתוך את הבשר לעומקו אם רואה שהבשר נרקב ונלקה או אפי' לא נרקב ונלקה רק שיש שם צרורת דם הרבה במקום צ"ה אז בעוף דק כמו תרנגול' טריפה ובאווזא בודקים הצ"ה בה"מ דוקא אם הם כולם שלמים ובאינדיק בודקים בהפסד קצת ובבהמה בודקים בלי שום הפסד. אבל אם אחר שחתך ראה שאין בתוכו לא רקבון וגם לא צרורות דם הרבה עד שכמעט אין הגידין ניכרין רק צרורת דם מעט א"צ כלל לבדוק צ"ה וכשר ונ"ל דה"ה אם רואה קצת רקבון בעובי הבשר ומעמיק יותר בעובי הבשר וכלה שם הרקבון קודם הגיעו אל המקום אשר שם צ"ה סמוך לעצם באופן שבמקום צ"ה הבשר בריא כשר וא"צ לבדוק צ"ה כלל ריעותא זו שאמרנו שצריך לחתוך הבשר ולבדוק אחרי רקבון נוהג אפילו אם רואה מבחוץ אותה הריעותא למעלה מאגודל בעוף דק או למעלה מב' גודלין בעוף גם דאפ"ה צריך לחתוך דשמא יראה שם שנתקלקלו צ"ה ויטריף אפי' שנתקלקלו למעלה מגודל או ב"ג ותו דשמא מבפנים פשטה הלקותא אל תוך השיעור אכן כשחותך ורואה שסמוך לצ"ה אין רקבון תוך גודל או ב"ג ולמעלה מהשיעור יש רקבון בבשר לבדו ובצ"ה ליכא קלקול יש להכשיר אפי' בעוף דק ובאין ה"מ אבל כל שהגיע הקלקול אל צ"ה עצמן אף למעלה מגודל וב"ג עד חצי עצם טריפה. ואפילו בבהמה טריפה בכה"ג ולא מהני בדיקה בצ"ה. והיכא שלא שלטה הלקותא בצ"ה עצמן אבל הגיע עד מקום צ"ה שכל סביבה נרקב הבשר או נצרר דם אזי בעוף דק טריפה ובעוף גם בודקין צ"ה בה"מ וכאמור יראה לי דכל שנראה נפוח או נצרר הדם במקום צ"ה החיצונים באופן שאמרנו בה שצריך לחתוך בעובי הבשר ולבדוק אחר רקבון אם נאבד ולא בדק אחר רקבון וכה"ג טריפה בין בבהמה בין בעוף. מיהו דוקא כשהיה הריעותא תוך אגודל בעוף דק אי תוך ב' גודלין בעוף גס או למטה מחצי עצם בבהמה אבל כל שהיה למעלה מזה השיעור ונאבד כשר עוד יראה לי היכא שראינו שהיה נפוח ונצרר הדם מבחוץ באופן שהיה צריך לחתוך ולבדוק אחר רקבון אלא שלא נמדד אם היה למעלה מחצי עצם או למטה ואפי' אם גם יש להסתפק שמא לא היה גודל או ב"ג אפ"ה כשר בנאבד. ולא עוד אפי' ידוע ודאי שהיה למטה מחצי עצם רק שלא נמדד אם הוא למעלה מגודל וב"ג או לא ונאבד ולא נבדק אחר רקבון אפ"ה כשר אמנם נ"ל שכל חילוקים הללו שכתבנו היינו בנראה מבחוץ נפוח או נצרר הדם מעט אכל היכא שנראה מבחוץ נפוח רב או צרורות דם הרבה מאוד באופן שמובן שנתקלקל ונרקב כל הבשר עד מקום הצ"ה ליתנהו לחילוקים הללו לענין נאבד וכה"ג אלא דינו ככל שנתבאר (בסימן א סעיף יא) גבי נשבר העצם במקום צ"ה וכל מ"ש שם לענין נאבד ולענין לא נמדד הכל נוהג גם בכאן היכא דאיכא נפוח או נצרר דם מעט מבחוץ למעלה ממקום צ"ה ונמשך אותו הנפוח עד לתוך מקום צ"ה אלא שבמקום הצ"ה כבר כלה הנפוח ואין שם רק שינוי מראה דינו לכל דבריו כאלו היה הנפוח גם במקום צ"ה עצמם:

סימן ז

דיני שמוטת ושבורת יד בבהמה או גף בעוף ובו ג"ס

ידי הבהמה דהיינו הרגלים שלפנים לצד הראש. אם נשבר אחד מהם תוך הגוף ממש דהיינו שנשבר הבוכנא תוך האסיתא לשנים טריפה אפי' לא ראינו שום ריעותא אחרת דהיינו שלא נצרר הדם מעבר לצלעות בפנים לצד חלל הבהמה היכא שלא נשבר הבוכנא לשנים אלא שיצא הבוכנא כולו מתוך האסיתא אל החוץ אני מסתפק ג"כ אולי יש לאסור בכה"ג כמו בדין הקודם ומ"מ המקיל בזה בה"מ לא הפסיד אם נשמט יד הבהמה דהיינו שניזוז הבוכנא במקומו בתוך האסיתא ולא יצא לגמרי מחורו או נשבר היד סמוך לגוף אסור באין ה"מ ובה"מ כשר יראה לי דבכל דינים הללו אם בודק בניבי' ורואה שלא נתעכלו בשר אף באין ה"מ ואפי' אם רואה שנפסקו ניבי' כל שלא נתעכלו בשר אף באין ה"מ וכן בנאבד ולא נבדק בניבי' כשר אף באין ה"מ ומ"מ יש חילוק בדבר דבדין א' דהיינו בנשבר הבוכנא תוך האסיתא אין להתיר בבדיקת ניבי' אלא בשבודק היתירות ורואה שלא נתעכלו או שנאבד ולא נבדקה כלל אבל אם רואה שהיתירות נתעכלו אף שרואה שהגיד הדק לא נתעכל וגם לא נפסק אפ"ה טריפה אבל בשני דינים האחרים דהיינו שהבוכנא שלם רק שיצא כולו מחורו או שניזוז ממקומו ולא יצא מחורו אזי אפי' אם רואה שנתעכלו היתירות והגיד הדק לא נתעכל אף שנפסק וכן אף אם ראה שהיתרות נתעכלו ולא בדק הגיד ונאבד כשר אף באין ה"מ זה שהכשרנו בדין ב' ובדין ג' בה"מ היינו אפי' אם רואה שנתעכלו הניבים היינו היתירות וגם גיד הדק אפ"ה כשר שיעור סמוך לגוף בזה היינו ד' אגודלין בגסה וב' בדקה וכל שנשבר רחוק משיעור זה מהגוף כשר אף באין ה"מ אפי' נחתך לגמרי ושיעור זה היינו לבד מהבוכנא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה תוך שיעור הזה או לא כשר בלי ה"מ היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי"י כשר אף באין ה"מ אבל אם נקשר שעשי"י אינו מועיל ואינו מותר אלא בה"מ זה שהכשרנו בדין ח' בנאבד ולא נמדד היינו אפי' אם ראינו דאיעכול ניבי' כל מקום שהכשרנו בסעיף זה בה"מ או באין ה"מ היינו דוקא כשאין רואין שעברה המכה מעבר לצלעות וא"צ לבדוק אח"ז אבל אם רואין שעברה המכה כגון שנצרר הדם בצלעות לצד חלל הבהמה טריפה אף בה"מ דחיישי' לנקיבת הריאה ומ"מ בה"מ מיתכשר ע"י בדיקת הריא' והיינו שיניחנה כולה לתוך מים פושרין וינפח היטיב עד שיעלה בנפיחה כולה ואם לא מבצבץ כשר נ"ל דבדיקה זו שאמרנו לבדוק הריאה בפושרין לא נאמר אלא אם לא שהה הדבר ושחטה מיד אחר השמיטה או השבירה ההוא אבל אם שהה זמן רב אשר לפי ראות עיני המורה היה אפשר במשך זמן ההוא לריאה להתרפאות לא מהני בדיקה בריאה וכל דחזינן ריעותא בצלעות טריפה ולא מהני בדיקה דחיישינן שמא נתרפא זה שאמרנו דהיכא דנצרר הדם מעבר לצלעות חיישינן לנקובת הריאה וצריכה בדיקה ובשהה זמן רב לא מהני בדיקה היינו בנשמט או בנשבר סמוך לגוף דוקא אבל בנשבר רחוק מגוף אפילו רואין שנצרר הדם כשר וא"צ בדיקה בריאה כלל דכיון שהשבר רחוק מהגוף א"א שינקב את הצלעות ותלינן הריעותא במידי אחרינא ואמנם שיעור סמוך לגוף לענין זה מיקרי עד חצי עצם הראשון המחובר לגוף ועד שם חיישינן לנקובת ריאה בנצרר דם בצלעות אבל אם נשבר למטה מחצי העצם אפילו נצרר דם בצלעות בשר יראה לי בנשבר היד סמוך לגוף וכ"ש בנשמט היד אפי' אם תיכף אחר השמיטה או השבירה חתך את היד לגמרי מהבהמה אם כששחטה אח"כ ראה שנצרר הדם בצלעות טריפה וצריך לבדוק הריאה וכששהה איזה זמן תו לא מהני הבדיקה ובכל מה שנתבאר בכל המקומות שהטרפנו בסעיף זה מותר למוכרה לעכו"ם בהמה שנבראת חסר יד או חסר כ' ידים כשר דין יתר ביד יבואר אי"ה לקמן בדין יתרת שאר איברי' היכא שנשמט היד או נשבר בשעת שחיטה קודם גמר השחיטה טריפה ואי אית ביה ספיקא אם נעשה קודם גמר השחיטה או אח"כ יבואר אי"ה לקמן (בסי' ט' ע"ש) (עיין מהד"ב):

גף העוף אם נשמט דהיינו בין שיצא הבוכנא מחורו לגמרי אל החוץ ובין לא יצא לגמרי רק שניזוז במקומו טריפה משום דח ישי' שניקבה ריאה ואף אם לא ראינו נצרר הדם בצלעו' ולא שום ריעותא ולא מהני בדיקת הריאה דאין אנו בקיאין בבדיקה אפי' נשמט בידי השוחט קודם גמר השחיטה טריפה כאמור אפילו אם תיכף אחר שנשמט חתך את הגף לגמרי אפ"ה טריפה אפי' אם הבוכנא אינה מתנדנדת תוך האסיתא ודבוקה בה כדרכה רק שיש שבר בבוכנא שאין הבוכנ' קיים כולו דינו לכל דבריו כנשמט גף העוף שנשמט אע"ג דשוב חזר ונתרפא שרואין שנתדבק הבוכנא אל תוך האסיתא כדרך כל העופות אפ"ה טריפה גף העוף שנשמט אם שהה י"ב חודש או כ"א יום והטילה בצים כשרה עוף שנשמט גפה אסור למוכרו לעכו"ם עוף שנברא חסר גף א' או חסר ב' גפיו כשר עוף שבא לפנינו חסר גף ואין יכולים להכיר אם בתולדה היה כך או שנחסר אח"כ אסור אבל אם הבוכנא קיים והשאר נחסר ממנו ואין מכירין אם בתולדה כשר נ"ל דה"ה עוף שנברא שמיטת גפה דכשרה דין יתר גף יבואר אי"ה לקמן בדיני יתרת שאר אברים (עיין מהד"ב):

גף העוף שנשבר אם אינו רחוק מהגוף אגודל לבד מהבוכנא טריפה אף שאין עוקץ בשבר ואפי' לא נצרר הדם מעבר לצלעות ושיעור אגודל נתבאר (בסי' א' ע"ש) ואם הוא רחוק אגודל מהגוף לבד מהבוכנא אם יש עוקץ בשבר עצם החיצון צריך לעיין בצלעות אם יראה שנצרר שם הדם מעבר לצלעות טריפה ולא מהני בדיקה בריאה דאין אנו בקיאין בבדיק' אבל כשהוא רחוק גודל ואין בו עוקץ אז א"צ לעיין בצלעות אבל מ"מ כשרואה שנצרר הדם מעבר לצלעות טריפה אפילו בכה"ג זה שאנו מטריפין ברואה שנצרר הדם מחשש נקיבת הריאה נוהג בכל עצם הגף המחובר לגוף שבכ"מ שנשבר אותו עצם ונצרר דם טריפה אבל בעצמות המחוברים לעצם זה אם נשברו אפי' רואין שנצרר דם בצלעות כשר דתלינן אותו הריעות' שבצלעות במידי אחרינא היכא דראו השבר ונאבד ולא נמדד אם היה רחוק גודל או לא כל שידע ודאי שהבוכנא קיים ואין עוקץ מותר ואם לאו אסור היכא דנשבר סמוך לגוף וחזר ונקשר שאשי"י מותר בה"מ אפי' בתוך אגודל ובתנאי שיהיה הבוכנא קיים וששבר העצם החיצון לא יהיה בו עוקץ ושלא יהיה ריעותא מעבר לצלעות אבל אין צריך לחפש אחר ריעותא בצלעות וגם צריך שלא יהיה נשתנה מראית הבשר שעל השבר מיהו כשנמצא זאת אחר בישול ורואין שהבוכנא קיים ושלא היה בו עוקץ מותר בה"מ ול"ח שמא היה ריעותא מעבר לצלעות או שמא נשתנה מראית הבשר תחלה דכל שרואין שנקשר יפה שאשי"י ובחוזק לא מחזקינן ריעותא לחוש שמא נשתנה מראית הבשר מתחלה מיהו היתר זה היינו דוקא בנקשר שאשי"י אבל בשעשי"י אין היתר בשום אופן (עיין מהד"ב) היכא דנשבר הגף סמוך לגוף פחות מגודל וראינו סבת השבירה ונודע שלא ניקב עדיין את הריאה שלא נכנס השבר לפנים מן הצלעות ושוב חתך מיד כל האבר כשר דתו ל"ח שניקב בשום פעם הריאה ונ"ל דדין זה הוא אפילו ביש עוקץ אכן צריך שיהיה הבוכנא קיים (עיין מהד"ב) וגם צריך שלא יהיה נראה ריעותא מעבר לצלעות אך א"צ לבדוק אחר ריעותא בצלעות וכן היכא שידוע שהיה שלם כשהובא לשחוט ומרגיש השוחט באצבעותיו שנשבר בשעת שחיטה אפי' שנעשה קודם גמר שחיט' והאגפנים קשורים או שהשוחט תופס בידים את האגפיים באופן דליכא למיחש שניקב אז את הריאה בעת השבירה כשר וזה ג"כ אף ביש עוקץ אך שיהיה הבוכנא קיים ושלא יהיה נראה ריעותא מעבר לצלעות אך א"צ לבדוק אחר ריעותא בצלעות כדלעיל בדין הקודם גף העוף שנשבר סמוך לגוף אין לו תקנה בשהיית יב"ח או בהטלת ביצים גף העוף שנשבר סמוך לגוף ואין עוקץ והבוכנא קיים מותר למכור לעכו"ם ואם לאו אסור שיעור אגודל שהכשרנו בו בדין ב' היינו אפילו גודל מצומצם אך דכשהוא מצומצם יש להחמיר לעצמו לעיין בצלעות אפי' כשאין עוקץ אבל אם יש מעט יותר מגודל אפילו משהו א"צ להחמיר אפילו לעצמו לעיין בצלעות אא"כ יש עוקץ דאז אפי' יש הרבה יותר מגודל חייב לעיין בצלעות אפי' לאחרים כל שאפשר כמ"ש בדין ב' אם השבר באלכסון וצריך למדוד הגודל מהתחלת השבר לצד הגוף היכא דאיכא אגודל מהתחלת השבר כאמור או שנשבר בשוה ולא באלכסון ורחוק השבר אגודל מגוף אף שקפצו השברים זה על זה ומונחים כך בלי דבוקה או שנדבקו כך זה על זה באופן שממקום שמונח עכשיו שכר החיצון אין ממנו עד הגוף אגודל אפ"ה כיון שהשבר רחוק גודל כשר ודין זה הוא אפי' אם שבר עצם החיצון יש בו עוקץ (עיין מהד"ב):

סימן ח

דין הנעשה סמוך לשחיטה ביד או גף ובו ס"א

יד הבהמה שנשבר או נשמט שנתבארו דיניו בסי' הקודם (סעיף א') היכא שנעשה השבירה או השמיטה ההוא ושחטוה מיד אזי ישתנו שלשה דברי' מהמבואר שם הא' מה שנתבא' שם בדין א' בנשבר בגוף ממש דאסור אף בהפסד מרובה ואלו בכהאי גוונא שרי אף בלי ה"מ השני מה שנתבאר שם בדין ב' דביצא הבוכנא מחורו לגמרי המקיל בה"מ לא הפסיד ואלו בכה"ג שרי בפשיטו' ואף בלי הפסד מרובה השלישי מה שנתבאר שם בדין ג' דאם נשמט היד או נשבר סמוך לגוף אסור באין ה"מ ואלו בכה"ג שרי אף בלי ה"מ שבורת גף בעוף אם נעשה סמוך לשחיטה נתבאר דינו בסימן הקודם (עיין מהד"ב):

סימן ט

דין יד וגף בספק אימתי נעשה אם קודם שחיטה או אח"כ ובו ג' סעיפים

יד הבהמה שנמצא שמוט או שבור בגוף או שבור סמוך לגוף שנתבארו דיניו (בסי' ז' סעיף א') היכא שנמצא כך ולא ידעי' אי נעשה מחיים או אח"ש אזי ישתנו חמשה דברים מהמבואר שם דהיינו שלשה השינוים שבסי' הקודם הם ג"כ כאן דכשר הרביעי מה שנתבאר (בסי' ז' ס"א דין ה') דהיכא שרואה שנתעכלו היתירות טריפה בנשבר בגוף ואלו בכה"ג כשר ולא עוד דאפילו רואה שנתעכלו היתירות וגם הגיד הדק כשר ואפילו בלי ה"מ החמישי מה שנתבאר שם בדין הנ"ל בנשמט או נשבר סמוך לגוף דוקא אם הגיד הדק שלם ויפה או שלא נבדק כשר אם היתירות נתעכלו אבל אם רואה שנתעכלו היתרות וגם הגיד הדק טריפה באין ה"מ ואלו בה"ג שרי אף באין ה"מ היכא דמקום המכה שחור או שיש איזה רושם או צרורת דם במקום המכה לא מיקרי ספק כלל ותלינן דוראי מחיים נעשה ולא מיקרי ספק אלא כשאין שום רושם במקום המכה כלום היכא דאיכא למיתלי במידי שנעשה מחיים לא מיקרי ספק כלל ודינו כאלו ודאי נעשה מחיים ואפילו אי איכא נמי מידי למיתלי באח"ש:

גף העוף שנשמט שנתבארו דיניו (בסי' ז' סעיף ב') היכא שנמצא שמוט ולא ידעינן אי קודם שחיטה נשמט או אח"כ אם יש במקום המכה איזה רושם בין בעצם בין בעו"ב שאצל השבירה דינו כאלו נעשה מחיים וכן אם יש איזה ריעותא מעבר לצלעות אף שמבחוץ נקי אפ"ה דינו כאלו נעשה מחיים ונ"ל דצריך לבדוק ולעיין אחר ריעותא כצלעות בכה"ג וכן אי איכא מידי למיתלי שנעשה מחיים אפי' איכא נמי מידי למיתלי ביה שנעשה אח"ש דינו כאלו ודאי נעשה מחיים אפילו אם המעשה דאחר שחיטה יותר מסתבר למיתלי ביה ולא מיקרי ספק אלא היכא דליכא מידי למיתלי לא במחיים ולא באח"ש ואי ליכא שום ריעותא מריעותו' הללו באופן דחשיב שפיר ספק אם מחיים נעשה אם אחר שחיטה המתיר בהפסד מרובה אין מזחיחין אותו:

גף העוף שנשבר סמוך לגוף שנתבארו דיניו (בסי' ז' סעיף ג') היכא שנמצא שבור אחר שחיטה ולא נודע אימתי נעשה אי איכא רושם וכה"ג או ריעותא בצלעות דינו כאלו ודאי נעשה מחיים וכן אי איכא מידי למיתלי הכל כבסעי' הקודם ואי ליכא שום ריעותא מריעותות הללו באופן דחשיב שפיר ספק אם מחיים נעשה אם אח"ש אזי ישתנה דין א' מהמבואר שם דהיינו מה שנתבאר שם דאם אינו רחוק אגודל מהגוף טריפה ואלו בכה"ג כשר אפי' באין ה"מ ויתר הדינים המבוארים שם מה שישנם במציאות כאן לא ישתנו ודוקא כשהבוכנא קיים ואין עוקץ הוא דמתירין בספק אימתי נעשה אבל אם יש עוקץ בשבר עצם החיצון או שאין הבוכנא קיים דינו כנשמט שנתבאר בסעיף הקודם דין ג' ע"ש ע"י מה שמעקמין הגפיים בשעת שחיטה מצוי שע"י כך נשבר הגף והתבאר (בסי' ז' סעיף ג' דין ט') דבאופן דליכא למיחוש ביה לנקיבת הריאה כשר ואם הוא באופן דאיכא חשש כגון שהיה העוף מנדנד באגפיו בהתחלת שחיטה טריפה ואפי' אי איכא מידי למיתלי גם באח"ש יראה לי כלל גדול בכל דיני שבירת עצמות דאי ידעינן בודאי שהיה שלם סמוך לשחיטה ואח"כ נמצא שבור אחר השחיטה ואין ידוע אימתי נעשה ואין במקום השבירה שום רושם לא בעצם ולא בבשר כשר משום דודאי לאחר שחיטה נעשה וזה בין היכא דליכא מידי למיתלי לא במחיים ולא באח"ש ובין היכא דאיכא מידי למיתלי במחיים וגם בלאח"ש אבל אם איכא מידי למיתלי במחיים ובלאח"ש ליכא שום מידי למיתלי אין להקל וכ"ז בנשבר אבל בנשמט אין להכשיר בשום אופן כן נ"ל (עיין מהד"ב):

סימן י

דין איסור האבר הנשבר או הנשמט. ובו ה' סעיפים

כל מקום שנשבר העצם בענין שאין הבהמה או העוף נטרף בו אפ"ה אותו האבר הנשבר אסור מדרבנן ונוהגין לכתחלה להשליך כל אותו האבר אפי' מה שלמעלה מן השבירה ואפילו העור ובשר שלם סביב השבירה בלי שום נקב ואם האבר דבר חשוב אזי א"צ אף לכתחלה להשליך רק עד מקום השבירה דהיינו שמשליכין העצם מן השבר ולמטה והבשר משליכין עד מעט למעלה מהשבירה כי א"א לצמצם לחתוך עד מקום השבירה ממש אבל אם גם הבשר נפרד ונפסק במקום השבר אז א"צ לחתוך גם מהבשר למעלה מהשבירה כלום מדינא מותר ליתן אותו האבר לבני נח אפילו אין עו"ב חופין כלל את מקום השבירה רק דכיון דהפסד מועט הוא נכון שלא ליתנו לבני נח אפי' אם עוב"ח גזירה משום אבר מן החי גמור:

כל מה שנתבאר בסעיף הקודם הוא רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד אם נמלח יחד או נצלה או נתבשל דינו כאשר יבואר היכא דאין שום נקב בעו"ב או אפי' יש נקב רק שעוב"ח את רובו בדיני חיפוי שנתבארו לעיל (בסי' ה') אף דיש בו ספק שמא יצא השבירה פעם א' לחוץ דרך הנקב וכן היכא שלא נבדק אם היה עוב"ח עד שנתקלקל וא"א שוב לבודקו בכל אלה אם נמלח או נצלה או נתבשל עם בשר אחר שרי אפילו ליכא ס' נגד האיסור ומ"מ אותו האבר ישליך אח"כ והיכא דראינו שלא היה עוב"ח את רובו בדיני חיפוי האמור וכן אפילו היה עוב"ח רק שידענו שיצאה השבירה פעם א' לחוץ דרך הנקב אם אין ה"מ צריך ס' נגד האבר אפי' במליחה וכ"ש בצלי ובישול ובה"מ יש להקל במליחה ע"י קליפה ובצלי ע"י נטילה אבל בבישול ראוי לאסור אף בה"מ דבעי ס' ואף התיבה נעשה נבילה אמרינן ביה רק דדין איסור דבוק אינו נוהג בו והמקיל בהפסד מרובה לעת הצורך אפילו בבישול בלי ס' אין גוערין בו וישליך האבר אח"כ כדלעיל:

תוכן העניינים

שמלה חדשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה