הנימוס מחייב
יֵשׁ הַמִּתְבַּיְּשִׁים לְהָעִיר אוֹ לְבַקֵּשׁ צְנִיעוּת, חוֹשְׁשִׁים מִתְּגוּבַת הַחֶבְרָה, טּוֹעֲנִים "זֶה לֹא יָפֶה", "הִיא תִּפָּגַע" "זֶה לֹא מְנֻמָּס".
חֲשָׁשׁוֹת אֵלּוּ אֵינָן מוּבָנוֹת כֵּיוָן שֶׂה' צִיוָּה אוֹתָנוּ בַּתּוֹרָה לְהִתְרַחֵק מֵעֲרָיוֹת, וְלִפְנֵי הַכֹּל צָרִיךְ לָדַעַת מַהוּ רָצוֹן ה' וּלְפִי זֶה לִנְהֹג. לָכֵן אֶפְשָׁר בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וּבְכָבוֹד לְבַקֵּשׁ "יּוֹתֵר צָנוּעַ".
אֵין לְהַשְׁווֹת כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל ה', וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיף אֶת רְצוֹן ה' בִּשְׁבִיל רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם,
אֵת הַכָּבוֹד וְהַנִּימוּס צָרִיךְ לָתֶת לֶאֱלֹקִים וְלֹא לְבָשָׂר וְדָם וְלָכֵן יֶשׁ חִיּוּב גָּמוּר לִפְנוֹת לִפְקִידָה אוֹ אָחוֹת צְנוּעָה וְלֹא לַחֲשֹׁשׁ מִתְּגוּבוֹת הַנוֹגְדוֹת אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל ה'.
הַהֲלָכָה מְחַיֶּבֶת לַעֲבוֹר לאָחוֹת אוֹ פְּקִידָה צְנוּעָה וְרַק אִם אֵין אֶפְשָׁרוּת כָּזוֹ, לָגֶשֶׁת ולְהַשְׁפִּיל מַּבָּט וְלֹא לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ.