אינו מסתכל וחוטא
חֲזַ"ל קָבְעוּ שֵׂכֶל הַנִּכְנָס לַמָּקוֹם שֶׁעָלוּל לְהִכָּשֵׁל אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ נִכְשָׁל נִקְרָא רָשָׁע כְּגוֹן:
מִסְתַּכֵּל בְּכוֹתָרוֹת עִתּוֹנִים וְנִזְהַר שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל עַל תְּמוּנוֹת אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל מִכֹּל מָקוֹם נֶחְשָׁב רָשָׁע כֵּיוָן שֶׁהוּא מַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמָקוֹם סַכָּנָה.
"הַמְשׁוֹטֵט" בְּאִינְטֶרְנֶט בַּאֲתָרִים הַמְיֹעָדִים לִפְרִיצוּת אֲפִלּוּ אִם יִשְׁמֹר וִינַצֵּל נִקְרָא רָשָׁע
הַנִּכְנָס לַחֲנוּת וְנִמְצֵאת שָּׁם קֻפַּאִית שֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה אִם יֵשׁ לוֹ אֶפְשָׁרוּת לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כֵּן וְאִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּךְ הֲרֵי הוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ לְמָקוֹם סַכָּנָה.
נְהַג מְכוֹנִית כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי דְּרָכִים הַמּוֹבִילוֹת לְיַעַדוֹ. אַחַת דֶּרֶךְ הוֹמָה בִּפְרִיצוּת וְהַשְּׁנִיָּה צְנוּעָה יּוֹתֵר, אָסוּר לוֹ לִנְסֹעַ בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַפְּרִיצוּת אֲפִלּוּ שֶׁיִּשְׁמֹר עַל עֵינָיו לְרָשָׁע יְחַשֵּׁב
הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת וּמַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם,
שֶׁהוּא אוֹמֵר: וְכִי בָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ?!
וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם
עָווֹן גָּדוֹל... ברמב"ם הלכות תשובה(פ"ב ה"ד):