אור ברסלב

שמחת הרגל על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

ברך

צפון

ברכת המזון

פסקה א

יזהר ליטול מים אחרונים קודם ברכת המזון. וצריך שיהיו מים מועטים על ראשי אצבעותיו שלא יהיה יניקה לסט"א הרבה ושמענו כי הרב החסיד מהר"ר יהודה האבילייו זלה"ה אירע לו מעשה נפלא בזה:

ועוד יזהר שיהיה תיכף לנטילה ברכה ולא יפסיק אפילו בלימוד כי אם ד' פסוקים אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה. וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. ויאמר מזמור אלהים יחננו:

ויזהר לכוין לקיים מ"ע מדאורייתא ואכלת ושבעת וברכת. ואם יש ג' יאמר זימון:

פסקה ד

מצוה לחזר אחר זימון והטעם כדי לומר הודו. ובאשתו ובניו שהגיעו לחינוך סגי. ואף אם הוא ביחיד יוכל לקרותו וכמ"ש האחרונים בסימן תע"ט. ושמעתי שרב אחד בליל פסח אמר זימון עם אשתו ובניו אמנם הדבר ברור שאין לנהוג כך דלצרף אשתו לג' אפי' רבינו שמחה שהביא המרדכי פ' ג' שאכלו לא אמרה אלא לצרפה לעשרה משום הזכרת השם כמפורש במרדכי ודלא כהאגור סימן רמ"ט שכתב בשם רבינו שמחה והמרדכי להיפך וכ"כ הרב ב"ח סי' קצ"ט אלא דמ"ש שכן דעת רבינו יהודה הכהן לא זכר סי' זכ"ר מתשובות מהר"ם ד"פ וגם הט"ז ומר קציעה נעלם מהם שרש דברי רבי' יהודה ומהר"ם המבוארים בתשובה הנז' וכדכתיבנא בעניותין באורך בקונטריס מחזיק ברכה שם בא"ח סימן קצ"ט בס"ד ועמ"ש אליה רבה שם באופן שאין לסמוך על סברא יחידית ועוד דמ"ש בליל פסח דהיא מצוה טפי היינו משום הודו ולענין הודו סגי באשתו ובניו כמפורש בהרא"ש:

הַמְזַמֵן אוֹמֵר: נְבָרֵךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: בָּרוּךְ [אֱלֹהֵינוּ] שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ
הערה לברכת המזון וקצת ביאור: נפש כי תשב"ע לבטא בשפתים ברכות שמים הערוכות לה מגדולי עולם אר"ש רחבת ידים החי יתן אל לבו מה יצדק אנוש לקבו' ברכו"ת בחשבון למלכות שמים אשר מלאכי עליון צבא המרום יאחזמו רעד לומר ברוך כבוד ה' ממקומו עונים באימה ואומרים ביראה ואם ככה יעשה לקדושי עליונים כלם טהורים שרפי קדש. אכן מה נענה אשר בעפר יסודנו וכשל כחנו אנשים אשר היו טמאים מבית ומחוץ תצפנו וכתמי חטאתנו רשומן ניכר וכאבנו נעכר ומה הלשון אומרת והוא מגו"אלנו לכלוכית שמה ועם כל זה גבר' חסדיו וקדשנו במצותיו לשרתו ולברך בשמו כי עם ה' החסד והרבה עמו לזכות את ישראל. ויהי אחר הדברים האלה וכהנה רבות כל שבערכין נדון לפי כבודו ית' ולפי קצורנו ושפלותנו. על אחת כו"כ יגדל אשמה השולח אמרתו אר"ש לא מטהורה אז ידלג כאיל קרי חדא ופרי תלת בו ירוץ רץ כצבי אין זה מברך הברכות כתקנן ריש מילין אמר מוציא לו בלע כבלע את הקדש ולא זו בלבד אלא לשון מדברת ולא ידע מאי קאמר אשר לבו הלך חשכים פגום יוצא בשוק"י האיש ירצה מטייל בשוק בין הרחובות שפתותיו דובבות ולבו לא נכון עמו הלך בדרך מרחוק והוא לא ידע תיב"ה היכא סגיא הברכה אחת היא או שמא לספיר' דברים הוא דאתא כמהר סיפו"ר או לחש בעלמא. על זה ידוו כל הדוים דלא סגי שאינו ראוי ולא הגון לדבר לפני המלך וכל שכן להודות לו ולברכו אלא. שאין פיו ולבו שוין סורר ומורה איננו שומע מה שמוציא מפיו אוי לה לאותה בושה ומה יעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה ישיבנו. הלא אם ידבר איש אל רעהו וק"ו לפני שר יכלכל דבריו והלב מבין שיהיה זכאי באמירתו ומכוין לשונו בנועם שיח ואיך לא יחרד וילפת בבואו לברך לשם ה' אל עולם:

לכן אשר נגע אלהים בלבו ישים מעייניו לבא אל המלך ביראה ואהבה ובשמחה ויברך בשפה ברורה דברים כתקנן בלב שלם להלל לשבח שם קדשו אשר בחסדיו ורחמים גדולים לא פנה למעשיו אשר קצר קצר בעבודתו ויט אליו חסד לזונו ולפרנסו והלא נגד עינינו מ"ש פ"ק דבתרא אשר רבי פתח אוצרותיו בשני בצורת ולא רצה שיזונו עמי הארץ והוא ברחמיו זן ומפרנס לכל החכם יהיה או סכל יהיה והיה כצדיק כרשע ושלחנו ערוך לכל כדכתיב נותן לחם לכל בשר לכל דייקא בכל אופן שיהיה. ונתן טעם כי לעולם חסדו והענין יובן במ"ש הריטב"א בחידושיו דטעם רבי שלא רצה שיזונו עמי הארץ היינו שלא יחסר לתלמידי חכמים אבל אם די לת"ח והותר אז ודאי היה זן גם לעמי הארץ וז"ש נותן לחם לכל בשר בין חכם בין עם הארץ בין צדיק בין רשע והטעם כי לעולם חסדו הן לא קצרה יד ה' לפרנס לכל וז"ש הזן את העולם כלו דייקא צדיקי ורשיעי והוא נותן לחם לכל בשר ויהיב טעמא כי אין חסרון לטובים וישרים באשר נזונים הרעים וחטאים כי לעולם חסדו והשפי"ע בצחצחות שפע טל אורות לתת לאיש ואיש די מחסורו לרעים ולטובים כי אין מחסור ליראיו. ואמור בכפיל"א הזן את העולם וכו' נותן וכו' כי בתחילה כללא כייל גם לכל צבא השמים אשר ברא ויצר ועשה לאין חקר והכל נזונים בשפע קדוש רוחני כמ"ש דוד המלך ע"ה אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם כי בלתי שפעו אין לשום דבר בשמים ובארץ ובים קיום והרמז ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו ישא ר"ת ים שמים ארץ וז"ש הזן את העולם כלו לתת לאי"ש כדרכיו אי"ש ר"ת ארץ ים שמים. ויען הכל נברא בעבור איש צדיק. כי זה כל האדם וכל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה לכן איש ר"ת ארץ ים שמים כי איש צדיק הכל נברא בשבילו וז"ש הזן את העולם כלו בכלל ופרט אשר בשמים ובארץ ובים בטובו בחן ובחסד וברחמים לכל אחד שפע חיות שיהא ניזון לפי מהותו ומדרגתו והדר מפרט נותן לחם לכל בשר לחם גשמי לבני אדם אשר בעפר יסודם בש"ר להם ככה יאכלו את לחמם לרצון להם לפי עביותם וגשמותם היה להם לחומ"ר אוכלי לחם וגם אם יחטא איש והרבה להשחית וחדל ממנו השפע הרב הנגזר לבא עליו כמ"ש המקובלים כי מלך הכבוד ברחמיו הוא נדרש לכל שואל וכל אשר ישאל תכף השפע יוצא רחובות הנהר אשר מן השפע ההוא ישתלשל וירד למטה מדרגה אחר מדרגה עד כי בבא השפע לארץ יגיע הנה באה ונהיית שאלה אשר שאול שאל האיש. אמנם מדת הדין מצפון תפתח ושם יש בית דין הגדול שבבא השפע הרב לשואל והיה בעבור לפני ב"ד אשר בצד צפון מעייני בדיניה דההוא גברא ואם ראוי לפי מעשיו לכל השפע ההוא או מקצתו עובר השפע הראוי לו ומשתלשל ויורד בעה"ז לאיש ההוא וכל אשר אינו ראוי לו מעכבין אותו שם באופן שמצדו יתברך לא יבצר לתת לכל שואל ככל אשר שאל אך מעשיו היו בעוכריו לעכב השפע וכל זה שמור ליראי ה' וזהו רמז הכתוב מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך כלומר הטוב הרב אשר בצד צפון המתעכב שם על ידי ב"ד עד כאן דבריהם ז"ל. ומצאתי הקדמה זו בילקוט ראובני ס' ויקרא דף קי"ד ע"ב וע"ש פ' וירא דף מ"ג ע"א, וע"פ הקדמה זו אפשר לפרש פ' אומר לצפון תני כלומר אותם האוצרות הנתנין שם שהיו מעוכבין שלא היו ראויים השואלים להם לעת"ל אומר הקב"ה לצפון תני מה שיש אצלך, ולתימן דרום שהוא חסד לא תמנעי מלהשפיע חסד כי לא כלו רחמיו. וז"ש כי הוא יתברך נותן לחם וכו' כפי כח הנותן נותן תדיר. אבל חטאות הצבור והיחיד הן הן היו בעוכרי כלל ופרט לעכב שפע הרב הנשפע. ועם כל זה בטובו הגדול לא חסר לנו. כי גם דעונותינו הטו השפע וב"ד אשר מצד צפון עיניהם ישיתו בשמרם עכ"ב רב. על כל פנים בטובו הגדול לא חסר ואל יחסר מזון ליזון אם רב ואם מעט:

פסקה טו

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ, וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרוֹב חֲסָדָיו, כָּאָמוּר. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ. וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת הַכֹּל:

נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. אפשר לפרש בחקירת כת הקודמין כי הנה נמצא עוף אחד הניזון מהרוח ואינו צריך שום מזון רק באות נפשה שאפה רוח ובהכי ניזון וא"כ מדוע לא עשה כך לבני אדם רוח אחד להם והכל ברוח או לפחות לעם סגולתו ואז היו פנוים לעבודתו כי על אחת כמה וכמה על פת לחם יפשע גבר ואלו הן חטאות הצבור והיחיד וניחא להו כי ע"י חטא אדה"ר נטמעו ניצוצות הקדושה בדומם צומח חי וע"י הזריעה והקצירה וכיוצא נעשה בירור ונגמר ע"י האכילה ומשם יפרד הפסולת ומרוחניות אשר במאכל נזונת הנשמה ומהטוב הנשאר נעשה גוף האדם. ובזה פירשו המפרשים תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו דאתמוהי מתמה קרא דהלא האכילה היא לברר והגלות לברר ואמאי תרתי וז"ש תתננו כצאן מאכל שאנו אוכלים כצאן והכל לברר וא"כ מה צורך בגוים זריתנו לברר הלא טוב שיבואו כל ניצוצות הקדושה במאכל ולא נצטרך לגלות עכ"ד ובזה נתבאר אצלנו איזה גרגירים כמבואר בספרי הקטן ראש דוד סוף פ' וילך עש"ב. וז"ש נותן לחם לכל בשר שהאלהים עשה שיזונו בלחם ולא תימא שזה היה להטריח לבני אדם לעונש לא כי אלא כי לעול"ם חסדו זה חסד ה' לעולם בכללו לברר ניצוצת הקדושה מדומם צומח חי ולתקן העולם בכללו:

וזה חזיתי לאחד קדוש שנתן טעם נכון למה שהמן היה נבלע באברים כי הנה בלחם יש פסולת וניצוצות הקדושה מעורבין ובאכילה נעשה הברור ונפרד הפסולת והשאר נעשה חלק מהגוף. אמנם המן היה יורד מן השמים ואמרו רז"ל פ' אד"מ אין דבר טמא יורד מן השמים וא"כ הכל קדושה ולכן אין בו פסולת וכלו היה נבלע באברים:

ואגב אמרתי אעלה זכרון צדיק הוא הרב המובהק כמהר"ר יעקב ששון זלה"ה הרב המחבר ס' בני יעקב שפירש בזה כונת הפ' פ' בלק ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור דהנה ידוע דעבודת פעור להתריז בפני הע"ז כמוהם יהיו עושיהם וישראל היו אוכלי המן והיה נבלע באברים ולא אפשר לעשות כמעשיהם דמעלנא אית להו ומפקנא לית להו ואם כן לא מצו לעבוד לפעור כדרך עבודתו לכן הנה אלה רשעים הפקירו בנותיהם וילמדום בת בתחילה הסתה אותו אזבל לאיש ישראל לאכול עמה זבח רשעים תועבה. וכשאכל מזבחי מתים הרי הוא מוכן לכלבים לעבוד עבודת פעור וזש"ה ותקראן לעם וכו' ויאכל וכו' ויצמד לבעל פעור. כי מתוך אכילתם הן בעון עבדו לפעור כפי עבודתו והרי הוא כמבוא"ר:

ויראה לרמוז בפסוק נותן לחם לכל בשר שאותיות שניות הוא שם חת"ך הממונה על הפרנסה. ובזה נתבאר אצלנו מ"ש פ"ק דברכות על האומר תהלה לדוד אילימא דאית ביה פותח את ידיך נימא הלל הגדול דכתיב נותן לחם לכל בשר וכו' ככתוב בקונטריס פתח עינים. ובפ' פותח את ידיך יש לכוין ולדקדק תיבת פות"ח שם רמז מורה דבמזלא תליא והמשכיל יבין דקדוק תיבת פותח וינעם מתוק לחיכו. וכיוצא בזה פירש בס' עמק המלך מש"ה הנני יוסיף על ימיך ועמ"ש בעניותנו בספרי ראש דוד פ' תולדות בס"ד.
[אחורי תרעא: בהשמטות הס' עצמו רמזתי מ"ש בס' עמק המלך על פ' הנני יוסיף על ימיך ע"ש והוא רמוז בזהר הקדוש סוף פ' אחרי ע"ש ודו"ק:]

והתקין מחיה ומזון וכו' אפשר לפרש על פי מאמרם ז"ל הובא בס' שתי ידות להרמד"ל ז"ל דף נ"ז ר' ברכיה אמר חמינא חד ב"נ דהוה אתי נפקנא לגביה בדיקנה ליה במקרא וכו' ולא אשכחנא ביה אמינא הוא וכלבא ייכלון כחדא וכו' אמר לי ודאי מארחוי דמארך אתרחקת דאיהו תקין פתורא עד לא ייתי אדם ועד לא יפקד ליה ועד לא יבדוק ליה וכו' ע"ש וז"ש והתקין מהיה ומזון לכל בריותיו אשר ברא נשמותיהם מקודם וכשיבראם בגוף ונפש הכל מתוקן לסעודה לפני ציווי ובדיקה. וחתימה מעין פתיחה ומשביע לכל חי רצון לכל דיקא בין הגון בין שאינו הגון וזהו הזן את הכ"ל:

פסקה טז

נוֹדֶה לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָה טוֹבָה וּרְחָבָה, בְּרִית וְתוֹרָה, חַיִּים וּמָזוֹן. עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים. וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ. וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ. וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ. וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שֶׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.
עַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ כָּאָמוּר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה וכו'. כבר נתבאר אצלנו במה שחקרו המפרשי' דיעקב ועשו אחים שחלקו העולמות והע"ז נטל עשו והעה"ב נטל יעקב וא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו לעשות חיל ולאכול את חלב הארץ ואף השמלה שרים ישורו לבושי מכלול בגדי חמודות ונשותיה' יותר עשר ידות ואפילו עני שבישראל בשבת וי"ט ערוך השלחן בשר ודגים ושאר מעדנים ויאמר האומר כי הוא גזל בידינו כי העה"ז כלו לעשו ואין לנו אלא כדי חיותנו. ורוח חכמים נוחה דאלמלא קבלו ישראל התורה מוט התמוטטה הארץ נמוגים הארץ וכל יושביה ונמצא דהעולם היה אבד ובאו ישראל וקבלו התורה וקיימו העולם ומלואו והו"ל כדין המציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו גם כתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ובני עשו שלא רצו התורה והנם ככל הגוים ערלים הפסידו העה"ז וזכו בו ישראל מקבלי התורה ומקיימי ברית מילה להם לבדם נתנה הארץ טובה ורחבה לאכול לשבעה ולהתענג יחד עשירים שאננו מלי כריסייהו מעדני מלך משופרי שופרי:

ועוד תירצו בזה דקי"ל האחין שחלקו ויצא שט"ח בטלה מחלוקת והכא נהי דיעקב ועשו חלקו העולמות אבל יצא שט"ח של שעבוד מצרים ופרעו אותו זרע יעקב אי לזאת בטלה מחלוקת וזכו ישראל גם בעה"ז. ועוד תירצנו במ"ש רבי לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ונמצא דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ובני עשו אין להם חלק כלל בקדשי שמים כי הכל שלו יתברך ואנו שאנו מברכים לשמו זכינו בו והוא שלנו כדכתיב והארץ נתן לבני אדם. והשתא על השלחן דמסתמא יותר מכדי חיותם העשירים גם הבינונים ובפרט בשבתות וימים טובים וגם זכינו בארץ ישראל נחלת צבי צבאות עכו"ם לזה תקנו בברכת הארץ הלזו דרך שבח להקב"ה וממילא לעקר ולשרש את כל טענות זרע עשו וז"ש נודה לך על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה. וכי תאמרו הרי יעקב אע"ה קדם וסילק מזרעו זכות העה"ז לז"א ברית ותורה הן הן הדברים שבעבורם נתקיים העולם שהיה אבד ואנן בדידן שומרי ברית ומקבלי תורה אשרנוהי וקיימנוהי ואתקיים וזכינו בו כדין המציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר דהרי אלו שלו זאת הית' לנו לבא לרש' גוים גדולים ועצומי' ובתי' מלאים כל טוב וכל שלחנות מלאו דשן. ועל שהוצאתנו מאר"מ וכו' רמז התירוץ האחר דאחר החלוקה יצא שט"ח ופרענוהו ולכן בטלה מחלוקת וזכינו גם בעה"ז. ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכין את שמך רמז התירוץ אחר דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה והמברך קונה ע"י הברכה וזרע עשו לא חפץ בברכ' ותרחק ממנו טוב העה"ז:

ובאופן אחר יראה במש"ל בפסקת ורב כמו שנאמר דבמעמד בין הבתרים נתן הארץ על מנת שעבוד ת' שנה ובברית מילה של אברהם אע"ה נתן לו הארץ על מנת לקבל אלהותו ולא נזכר שם גלות. וכראות ישראל במצרים שאם היו מקיימין שטר בין הבתרים היו נטמעים ח"ו לזה על פי ה' תפסו השטר השני של המילה דליכא גלות אלא קבלת אלהותו וכשיט' רש"י והרי"ף בההיא דכתובות דף מ"ד עיין לעיל באורך וז"ש על שהנחלת לאבותינו ארץ טובה ורחבה ברית ותורה כלומר שהארץ נתנה לישראל על מנת שיקבלו אלהותו בברית ותורה לעובדו וכ"ת הרי במעמד בין הבתרים לא נזכר במתנת הארץ ברית ותורה לז"א על שהוצאתנו מארץ מצרים כלומר דיצ"מ לא היתה אלא לקיים השטר השני של המילה ושפיר קאמר שהנחלת ארץ טובה ברית ותורה. ובהכי ניחא דאיחר יציאת מצרים וקדמה קודם הכל אמנם עיקר הברכה על שהנחיל ארץ ברית ותורה. וכדי שלא יקשה דבמעמד בין הבתרים ליכא אלא גלות לז"א על שהוצאתנו מארץ מצרים לפני הזמן ופדיתנו מבית עבדים הסט"א ערות הארץ כי כפסע בינינו ובין המות ולכן תפסנו שטר המילה וז"ש על ברית"ך וכו' ועל חקי רצונך וכו'. ויען כי אחר שעשינו העגל תפס הוא יתברך השיטה כדעת הרא"ש דשתי השטרות קיימין ונתחייבנו קבלת אלהותו ותורתו ושעבוד מלכיות. לז"א ועל הכל אנחנו מודים לך ומברכין את שמך כי כל מעשיו יתברך בצדק ואמת ורחמים גדולים תלי תלים:

פסקה יח

רַחֵם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ. וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנָךְ. וְעַל דְּבִירָךְ. וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא. וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

ועל ציון משכן כבודך. רמז למאי דכתיב כי בחר ה' בציון או"ה למושב לו. ופירשו הראשונים נ"ן דבמלחמת עמלק כי יד על כס יה דאין השם שלם ואין הכסא שלם כביכול וזהו או"ה למושב דכאשר ימחה זכר עמלק במהרה בימינו יהיה כסא שלם והשם שלם וזהו אותיות או"ה. וזהו שאמר על ציון משכן כבודך על שם או"ה למושב לו ואתיא זכירה שימחה זכר עמלק ואז יהיה השם שלם וכסאו שלם:

ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. דקי"ל מקריבין אפי' שאין בית ואז"ל אף כשהוא שמם בקדושתו עומד ואמרו בהגדה דאליהו זכור לטוב מקריב שני תמידין בכל יום בבית המקדש וא"כ שפיר קאמר שנקרא שמך עליו. ובזה נתבאר אצלנו כונת הכתוב ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד הכוונה ויתרון ארץ ישראל כי כן ארץ הוא א"י כמשז"ל על פ' הנותן מטר על פני ארץ בכל היא כלומר בכל זמן בין בבנינה בין בחרבנה יש יתרון לארץ ישראל ולא תימא שקדושתה ועליונתה הוא בבנינה ובניה לא כי אלא יש לה יתרון בכל אפילו שוממה. תדע כי מלך הכבוד לשדה גם בהיות הבית המקדש שדה בחרבנו נעבד דאליהו זכור לטוב מקריב בכל יום לפי שקדושת הבית במקומה דמקריבין אע"פ שאין בית. וכן כל ארץ ישראל אף בחרבנה יש לה יתרון. ומצות עשה אחת מתרי"ג מצות לדעת הרמב"ן לדור בארץ ישראל גם בחרבנה וכן מוכח בהדיא בספרי ועיין מ"ש הרשב"ץ בתשוב' ח"ג סימן רפ"ח ע"ש:

פסקה כ

בשבת אומר: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה:.

רצה והחליצנו וכו'. כתב מהריק"ש בהגהותיו סימן קפ"ח ולא דמי לתפלה שמזכיר שניהם שבת ויום טוב בברכה אמצעית. והטעם שמעתי מפי מורי רבינו ז"ל דבשבת וי"ט מתפלל שבע לבד ואי אפשר להתפלל שמנה לפיכך מתפלל של יום טוב דחביבא דאתיא מזמן לזמן ומזכיר בה שבת. אבל בהזכרת ברכת מזון אין צריך ברכה כי אם הזכרה לבד לפיכך מזכיר שניהם כל אחד בפני עצמו וזה נכון:

פסקה כא

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ, וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאַל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה בְּיוּם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיֵענוּ זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה וּפָקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה וְהושִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִים טוֹבִים. בִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וַחֲמוֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהושִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְתִּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֶה בְּרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם. אָמֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גֹּאֲלֵנוּ יוֹצְרֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא מֵטִיב לָנוּ, הוּא הֵטִיב לָנוּ, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא גְמָלָנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְלְרַחֲמִים וְרֶוַח וְהַצָּלָה, וְכָל טוֹב.

הוא מטיב לנו הוא הטיב וכו'. יש גורסים כן שיהיה הוה עבר עתיד. אבל מר"ן בש"ע סי' קפ"ט כתב עבר הוה עתיד ע"ש. ואפשר לפרש תחלת הברכה שתקנו לומר אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו ויש לדקדק דהול"ל בוראנו ברישא דטרם כל נברא האדם כי ילד יולד ויעל כיונק וכשיגדל קצת יודע רבונו ואח"ך משגיח בחסדיו הרבים ועזוזו ונפלאותיו וא"כ הול"ל בוראנו אבינו מלכנו אדירנו גואלנו ואפשר דרמז כאן סוד הגלגול וז"ש אבינו מלכנו ומסיבה שהוא מלכנו מלך המשפט לזה הוא אדירנו חוזקנו ה' אלהים בחזק יבא לחשבון מכל חטאות האדם ועל כן בוראנו פעם אחרת ומביאנו בגלגול לכלה הפשע ועל ידי זה גואלנו גאולת נפשנו מהסט"א כי טרם התקון אין לבא אל שער המלך בלבוש שק העונות כי הוא קדוש וצריך שכל עמו יתקדשו וז"ש קדושנו קדוש יעקב. וזאת נחמתנו כי הוא רוענו רועה ישראל וכמו שפירשו הראשונים ה' רועי לא אחסר כלומר בהיות ה' רועי אין לי לחשוב בשום דבר כי ודאי לא אחסר:

ובאופן אחר אפשר כמ"ש בזוהר הקדוש דבשלמא האומות שייך בהם כליה כי האומות תחת השרים וכשיפול השר גם אומתו אשר תחתיו כלה ונחרצה. לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא שר שלנו כביכול וכשם שהוא קיים כך כביכול ישראל קיימין. ואמרו ז"ל בישועת ישראל שהקדוש ב"ה עושה אותם בריה חדשה כמ"ש ביציאת מצרים ובצרת המן וז"ש אבינו מלכנו שאנו תחת עול מלכותו דוקא וא"כ הוא אדירנו וחוזקנו שבל נמוט לעולם. ואם גרמו חטאתינו לימסר ביד מלך קשה כהמן. בוראנו עושה אותנו בריה חדשה כמשז"ל על פסוק ועם נברא יהלל יה ועי"ז גואלנו ואז נחזור בתשובה והוא קדושנו קדוש יעקב מתיחס אלינו רוענו רועה ישואל:

פסקה כג

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים. הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים. הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לָנֶצַח נְצָחִים. הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר בְּרֵיוַח וְלֹא בְּצִּמְצוּם. הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֹל גָּלוּת מֵעַל צַוָּארֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ. הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף. הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה. הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל. כֵּן יְבָרֵךְ אֶת כֻּלָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה. וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן. הָרַחֲמָן הוּא יִפְרוֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ. הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא. וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב. וְזַרְעוֹ מְבַקֵּשׁ לָחֶם. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ. וְדוֹרְשֵׁי יְהֹוָה לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. לָחֶם. כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה. מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה. וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה. וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְהֹוָה. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהֹוָה. עוֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהֹוָה. וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטָחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן. יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן. ...

כוס שלישית

פסקה ב

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְהֹוָה.

שפוך חמתך אל הגוים. אפשר לפרש במ"ש פ"ק דע"ז על פסוק רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד וכו' מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק וא"ר אבהו משל לאדם שנושה בשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת. וכתיב כי הנה אויביך יהמיון וכו' על עמך יערימו סוד ואמרו רז"ל כי אויבי ה' הם אויבי ישראל ולמדוהו מהאי קרא. וז"ש שפוך חמתך אל הגוים בבת אחת כי הם שונאיך ולשונא יפרע בבת אחת והראיה שהם שונאיך כי אכל את יעקב וכו' ושונאי ישראל הם שנואי ה' ולכן שפוך חמתך בבת אחת. וכתב רבינו בחיי פרשת וארא תקנו רז"ל להתחיל בכוס רביעי שפוך חמתך לפי שעתיד הקב"ה להשקות לאו"ה ד' כוסות של פורענות וכו' ע"ש וכ"כ הרב אבודרהם והרשב"ץ בסוף מאמר חמץ לא רצה בזה דאין טעם זה מחייב לומר כן בכוס רביעי ולא בשאר כוסות. לכן פירש דבד' כוסות יש קפידא דזוגות אלא דליל שמורים הוא וכו' ולכן בכוס רביעי אמרינן שאין אנו דואגים מהפורענות דאיכא בזוגות והשם ישפוך חמתו על הגוים לא עלינו וזהו לא לנו דסמיך ע"ש:

ולי ההדיוט נראין דברי רבינו בחיי ודעמיה ול"ק מה שהק' דאמאי בד' אומרים שפוך די"ל דבסוף ד' כוסות אמרינן ליה דכנגד ד' כוסות של גאולה ישפוך חמתו ד' כוסות תרעלה על הגוים וא"ש בכוס ד' שהוא סיומם. אך מ"ש הוא משום זוגות לא נהירא דתקנו לומר שפוך חמתך משום היזק דזוגות דא"כ כשישתו זוגות יזוקו ואם לאו לא יזוקו ועוד אינו נראה ליחס זה כלפי מעלה ח"ו ועוד דכתיב כי אכל את יעקב וכו' ודוק:

תוכן העניינים

שמחת הרגל על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה