פרק מח · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נד, טז): הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ, זֶה בְּצַלְאֵל. נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כד): וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה, בָּא בְּצַלְאֵל וְרִפֵּא אֶת הַמַּכָּה, מָשָׁל לְתַלְמִידוֹ שֶׁל רוֹפֵא שֶׁנָּתַן רְטִיָּה עַל מַכָּה אַחַת וְנִתְרַפֵּאת, וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, אָמַר לָהֶם רַבּוֹ קַלְּסוּ לִי שֶׁלִּמַּדְתִּיו. כָּךְ הָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים בְּצַלְאֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ עָשָׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי הוּא שֶׁבְּרָאתִיו וְלִמַּדְתִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ, לְפִיכָךְ אָמַר משֶׁה: רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם.