פרק מו · אות ב
ב דָּבָר אַחֵר, פְּסָל לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ג, א ב): לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ, עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, מִכָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָשְׁבָה אִשָּׁה עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעָה וְתִשְׁעִים חֲלָקִים לַמָּוֶת וְאֶחָד לַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: עֵת לָלֶדֶת, שֶׁהוּא עֵת לָמוּת, וְכֻלְּהוּ עַד שֶׁאַתָּה מַגִּיעַ (קהלת ג, ה): עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, (איכה ד, א): תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ. (קהלת ג, ה): וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים (תהלים קמז, ב): בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם ה'. (זכריה ט, טז): כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ. דָּבָר אַחֵר, עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, (שמות לב, יט): וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו. וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, פְּסָל לְךָ, הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ, מִשָּׁם הֶעֱשִׁיר משֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דִּין הוּא שֶׁיִּטֹּל אוֹתָן פְּסֹלֶת משֶׁה, לָמָּה, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא נִתְעַסְּקוּ בְּמִצְווֹת נָתַתִּי לָהֶן כָּל טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, לו): וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם, וְהֶעֱשִׁירוּ, וּמשֶׁה שֶׁעָסַק בְּעַצְמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף יְהֵא עָנִי, אֶתֵּן לוֹ אֶת הַפְּסֹלֶת שֶׁיַּעֲשִׁיר.