פרק מב · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, לֶךְ רֵד, רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (צפניה א, יז): וַהֲצֵרֹתִי לָאָדָם, זֶה משֶׁה, (צפניה א, יז): וְהָלְכוּ כַּעִוְרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, לָמָּה (צפניה א, יז): כִּי לַה' חָטָאוּ, שֶׁאָמְרוּ (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. (צפניה א, יז): וְשֻׁפַּךְ דָּמָם כֶּעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כז): עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לְשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה. (צפניה א, יז): וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִים, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְהָיָה בְשָׂרָם מֻשְּׁלָךְ כַּגְּלָלִים הַלָּלוּ. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲרָבְיָה קוֹרִין לְבִשְׂרָא לַחְמָא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶךְ רֵד, חָשְׁכוּ פָּנָיו שֶׁל משֶׁה וְנַעֲשָׂה כְּסוּמָא מִן הַצָּרוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם לֵירֵד, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְבַקְּשִׁים לְהָרְגוֹ, אָמְרוּ הֲרֵי הַשָּׁעָה לְהָרְגוֹ, יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה הַמַּלְאָכִים מְבַקְּשִׁים לַעֲשׂוֹת לוֹ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבוֹ בְּשֵׁם רַב חָנָן בַּר יוֹסֵף בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר אַיְּבוּ, פָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּשְׁפֵּשׁ מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ, וְאָמַר לֶךְ רֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט, יב): וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר כֵּיוָן שֶׁבָּא משֶׁה לֵירֵד בָּאוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ, מֶה עָשָׂה אָחַז בַּכִּסֵּא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּפָרַשׂ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טַלִּיתוֹ עָלָיו שֶׁלֹא יְחַבְּלוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כו, ט): מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ, מַהוּ פַּרְשֵׁז נוֹטָרִיקוֹן: פָּ'רַשׂ רַ'חוּם שַׁ'דַּי זִ'יו עֲנָנוֹ עָלָיו.