פרק לא · אות ד
ד דָּבָר אַחֵר, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים טו, ה): כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ, בּוֹא וּרְאֵה כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עשֶׁר וְנוֹתֵן צְדָקָה לָעֲנִיִּים וְאֵינוֹ מַלְוֶה בְּרִבִּית, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם הַמִּצְווֹת כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם, וּמִי הָיָה זֶה עוֹבַדְיָה, שֶׁהָיָה עָשִׁיר אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁל אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, ג): וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עוֹבַדְיָה אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת, וְהָיָה עָשִׁיר יוֹתֵר מִדַּאי וְהוֹצִיא כָּל מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה, שֶׁהָיָה זָן אֶת הַנְּבִיאִים, כֵּיוָן שֶׁבָּא כָּל אוֹתוֹ הָרָעָה, הָיָה לֹוֶה בְּנֶשֶׁךְ מִן יְהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, מַה שֶּׁהָיָה מַסְפִּיק לַנְּבִיאִים, זֶה קִיֵּם כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ אֲבָל יְהוֹרָם שֶׁהִלְוָה בְּרִבִּית, אָמַר הָאֱלֹהִים עַד עַכְשָׁו זֶה קַיָּם, יָבוֹא יֵהוּא וְיַהֲרֹג אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ט, כד): וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת וַיַּךְ אֶת יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו וַיֵּצֵא הַחֵצִי מִלִּבּוֹ, וְלָמָּה בֵּין זְרוֹעוֹתָיו וַיֵּצֵא מִלִּבּוֹ, לְפִי שֶׁהִקְשָׁה אֶת לִבּוֹ וּפָשַׁט יָדָיו לְקַבֵּל הָרִבִּית, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח, יג): בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן וְתַרְבִּית לָקַח וָחָי לֹא יִחְיֶה, לְכָךְ מַזְהִיר לָהֶם אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי. וְאַף בִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, כב): כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים. וּמַה נַּעֲשָׂה לָהֶם (ירמיה ו, ל); כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם. וְכֵן (יחזקאל ז, יט): כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ, לָמָּה, עַל שֶׁעָבְרוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כה, לז): אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ.