פרק לא · אות ב
ב רַבִּי אַבָּהוּ אוֹמֵר כְּתִיב (שמות כג, ד): שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָבַע שָׁלשׁ רְגָלִים וְהַתּוֹרָה בִּזְכוּת הָאָבוֹת שֶׁאֵינָן בָּאִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵיקָנִין, וְאַף בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְצֵרִים, אֵין הַתּוֹרָה זָזָה מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, כא): לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ וגו'. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהָיוּ לוֹ סָנֵגוֹרִין מְפַיְסִין עָלָיו, כָּךְ אָדָם עוֹשֶׂה מִצְווֹת וְהוּא בֶּן תּוֹרָה וְגוֹמֵל חֲסָדִים, וְהַשָֹּׂטָן עוֹמֵד וּמְקַטְרֵג, וְסָנֵגוֹרִין עוֹמְדִין כְּנֶגְדּוֹ מְלַמְּדִין זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח, טז): מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ, מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה עִם הָעֲנִיִּים מְסַיְּעִין אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר (תהלים מא, ב): אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל.