פרק ל · אות ח
ח כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לָמָּה אֹהֵב אֱלֹהִים יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת אֶלָּא שֶׁאֵין עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶלָּא בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ו): אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, לְכָךְ כָּל הַגּוֹזְלָן כְּאִלּוּ גּוֹזֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְהוּא כּוֹעֵס עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כג): וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם, מָשָׁל לְבַת מְלָכִים שֶׁסָּרְחָה עַל אָבִיהָ וְהָיוּ לָהּ בָּנִים וְטָרְפָה אוֹתָם עָלָיו וְהָלְכָה לָהּ, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתָם כְּאִלּוּ רוֹאֶה אֶת בִּתּוֹ לְפָנָיו, וּמִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן נִפְרַע מִמֶּנּוּ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּצִיּוֹן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁרוּי בֵּינֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ טָרְפָה אַף הִיא הִשְׁלִיכָה בָנֶיהָ עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, ג): יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת, וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂים מִצְוֹתָיו מִתְנַחֵם עַל מַה שֶּׁעָשָׂה בְּצִיּוֹן וּמְבַקֵּשׁ לָהּ זְכוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ג): שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָיִם. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קכו, ד): שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ.