פרק כז · אות א
א וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כז, י): רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב, רֵעֲךָ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קכב, ח): לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי. וְרֵעַ אָבִיךָ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי, אַל תַּעֲזֹב, וְאִם עָזַבְתָּ תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תִכָּנֵס לְבֵית אָחִיךָ. בְּיוֹם אֵידֶךָ, זֶה יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּשֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר אֶת יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל הָיוּ כְּפוּתִים מֵאֲחוֹרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרַשׁ אֵיכָה, עַד (ישעיה כא, טו): כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ, אֲבִיכֶם שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּמִּדְבָּר פָּתַחְתִּי לוֹ בְּאֵר מַיִם, וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם כָּךְ, הֱוֵי (משלי כז, י): טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק. דָּבָר אַחֵר, טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב, הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהָיָה רָחוֹק לְיִשְׂרָאֵל מִן עֵשָׂו אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב, בְּיִתְרוֹ מַה כְּתִיב (שמואל א טו, ו): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי, בְּעֵשָׂו כְּתִיב (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק וגו', אַתָּה מוֹצֵא דְבָרִים רַבִּים כְּתוּבִים בְּעֵשָׂו לִגְנַאי וּכְתוּבִים בְּיִתְרוֹ לְשֶׁבַח, בְּעֵשָׂו כְּתִיב (איכה ה, יא): נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, כא): וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (תהלים יד, ד): אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, כ): קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (דברים כה, יח): וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות יח, כג): וְצִוְּךָ אֱלֹהִים. עֵשָׂו בִּטֵּל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת, וּבְיִתְרוֹ כְּתִיב (שמות ב, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים. עֵשָׂו שָׁמַע בִּיצִיאָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנִלְחַם עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק, יִתְרוֹ שָׁמַע בְּשִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּבָא וְנִדְבַּק עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.