פרק כה · אות ה
ה דָּבָר אַחֵר, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת יא, א): שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ, רַבִּי חָנִין אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, עָנָה לוֹ (בראשית כב, א): וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ [בו] בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן אֲנִי מְשַׁלֵּם שָׂכָר לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם. וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (משלי כ, ז): מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, (משלי כ, ז): אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו, אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּעַצְמוֹ, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו בַּמִּדְבָּר, הוּא אָמַר (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן מַיִם עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, ו): הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָׁם עַל הַצּוּר. הוּא אָמַר (בראשית יח, ד): וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וּפָרַע לָהֶם בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם. הוּא אָמַר (בראשית יח, ד): וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ. הוּא לִוָּה אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, טז): וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, וּפָרַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. הוּא אָמַר (בראשית יח, ה): וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי בֶּן רַבִּי שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָה וְאַף רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְאַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם מַסָּעוֹת יָרַד לָהֶם הַמָּן, וְהֵיכָן יָרַד בְּאָלוּשׁ, וְלָמָּה בְּאָלוּשׁ בִּזְכוּת שֶׁאָמַר אַבְרָהָם (בראשית יח, ו): לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּרַע לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם.