פרק כב · אות ב
ב דָּבָר אַחֵר, וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁעָלָה אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם, יָרַד לְתוֹכוֹ אַחֲרוֹן שֶׁל מִצְרַיִם, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר, עַל אֵלּוּ [ועל אלו] וְאֵלּוּ נִנְעַל הַיָּם מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה יַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ אִי אַתָּה זָקוּק, לָמָּה, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לָהֶם נֵס. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יָדוֹ וְהֶעֱלָן מִן הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, יז): יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מָשָׁל לְמִי שֶׁרָאָה הַגְּיָסוֹת בָּאוֹת עָלָיו וְהָיָה בְּנוֹ עִמּוֹ, מֶה עָשָׂה נָטַל בְּנוֹ בְּיָדוֹ וְהָיָה נִלְחַם עִם הַגַּיִּס בַּשְּׁנִיָה, וְאָמַר לוֹ בְּנוֹ אַבָּא לֹא אֶחְסַר אוֹתָן שְׁתֵּי יָדַיִם אַחַת שֶׁהִיא מַחֲזֶקֶת אוֹתִי וְאַחַת שֶׁהוֹרֶגֶת בַּגַּיִּס. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְהִי שָׁלוֹם עַל אוֹתָן שְׁתֵּי יָדֶיךָ, אַחַת שֶׁהָיְתָה מַצֶּלֶת אוֹתָנוּ מִן הַיָּם, וְאַחַת שֶׁהָיְתָה מְנַעֶרֶת הַמִּצְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, ו): יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' וגו'. וְיָשֹׁב הַיָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם, מִכָּאן שֶׁכָּל הַמֵּימוֹת חָזְרוּ. עַל הַמִּצְרִיִּים לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל מִצְרַיִם, שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׂר שֶׁלָּהֶם תְּחִלָּה וְטִבְּעוֹ בַּיָּם, וְאַחַר כָּךְ יָרְדוּ כֻלָּם אַחֲרָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו.