פרק כא · אות א
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לד, יח): צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ, מַהוּ כֵן, אֶלָּא שְׁתֵּי יְרֻשּׁוֹת הִנְחִיל יִצְחָק לִשְׁנֵי בָנָיו, הִנְחִיל לְיַעֲקֹב הַקּוֹל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית כז, כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. וְהִנְחִיל לְעֵשָׂו הַיָּדַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, כב): וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְעֵשָׂו הָיָה מִתְגָּאֶה בִּירֻשָּׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, יח): וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב וגו'. וְיַעֲקֹב מִתְגָּאֶה בִּירֻשָּׁתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ז): וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, לֶעָתִיד לָבוֹא שְׁנֵיהֶן נוֹטְלִין שְׂכָרָן, עֵשָׂו נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, ה): כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד. וְיַעֲקֹב נוֹטֵל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה. לְכָךְ כְּתִיב: צָעֲקוּ וַה' שָׁמֵעַ, לְפִי שֶׁצָּעֲקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, י): וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתָם, וְאָמַר לְמשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי, כְּבָר שָׁמַעְתִּי צַעֲקָתָם [צעקתך] דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ.