פרק כ · אות טז
טז דָּבָר אַחֵר, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים, לָמָּה דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לָאָרֶץ, עָמְדוּ וְקָצְצוּ הַנְּטִיעוֹת שֶׁהָיוּ לָהֶן, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁנִּתְעַכְּבוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ סְבוּרִים שֶׁבַּמִּדְבָּר תְּהֵא דִּירָתָם, עָמְדוּ וְנָטְעוּ נְטִיעוֹת וְגִדְּלוּ אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ הִכְנִיסָן לָאָרֶץ. וְרַבֵּנוּ הַגָּדוֹל אוֹמֵר, לְפִי שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֵימָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, עִכְּבָן אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר וּמֵאִיר לָהֶם בְּעַמּוּד עָנָן בַּיּוֹם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה, וְשָׁמְעוּ כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם רְעָדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, טז): תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, וְאַחֲרָיו מַה כְּתִיב (שמות טו, יז): תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ.