פרק כ · אות ט
ט דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁמָּצָא צְרוֹר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה בְּיָדוֹ, אָמַר לְאֶחָד בַּדֶּרֶךְ רְצוֹנְךָ לִטֹּל הַצְּרוֹר הַזֶּה שֶׁבְּיָדִי, אָמַר לוֹ לָמָּה לִי צְרוֹר שֶׁלְךָ, אָמַר לוֹ טֹל אוֹתָהּ וְאֵינִי עוֹמֵד בְּפָנֶיךָ, נְטָלָהּ הֵימֶנּוּ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס בַּמְדִינָה יָשַׁב וְחָרַז הַגְּדוֹלוֹת לְעַצְמָן וְהַקְטַנּוֹת לְעַצְמָן וְהַבֵּינוֹנִיּוֹת לְעַצְמָן. נִכְנַס אוֹתוֹ שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַצְּרוֹר, בָּעִיר, וְרָאָה אֶת הָאִישׁ שֶׁנְּטָלוֹ הֵימֶנּוּ שֶׁפְּתָחָן בַּחוּץ וְאָדָם בָּא לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ קְטַנָּה זוֹ בְּכַמָּה, אָמַר לוֹ בְּמֵאָה רִבּוֹא, וְהַגְּדוֹלָה בְּכַמָּה, אָמַר לוֹ בְּאֶלֶף רִבּוֹא, וְהַבֵּינוֹנִיּוֹת בְּכַמָּה, אָמַר לוֹ בִּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת רִבּוֹא. כֵּיוָן שֶׁרָאָה כָּךְ קָרַע בְּגָדָיו, אָמַר כָּל הָעשֶׁר הַזֶּה בְּיָדִי הָיָה וְחִנָּם הוֹצֵאתִי מִיָּדִי אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ הוֹצִיא מִיָּדוֹ. כָּךְ הָיָה פַּרְעֹה, הַצְּרוֹר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, יג): צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי, הִתְחִיל צוֹוֵחַ (שמות יב, לא): קוּמוּ צְאוּ, הִתְחִיל משֶׁה מוֹנֶה אוֹתָן, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁלֹא מָנָה אוֹתָן, כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כָּל הָאֻכְלוּסִין, הִתְחִיל צוֹוֵחַ וַוי, הֱוֵי: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה.