פרק יט · אות ו
ו כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֻמָּה אַחֶרֶת אַל יִתְעָרְבוּ בּוֹ וְאַל יֵדְעוּ מִסְתּוֹרָיו אֶלָּא אַתֶּם לְעַצְמְכֶם, בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּשֶׁאָכְלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַפֶּסַח בְּמִצְרַיִם, אָכְלוּ אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, יא): וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ, עַל שֵׁם (דברים טז, ג): כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (ישעיה נב, יב): כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְסוֹחֵר שֶׁנִּכְנַס לִשְׁרוֹת בְּפוּנְדָק, עָמַד שָׁם כָּל הַיּוֹם, בַּלַּיְלָה עָמַד וְנָטַל כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְיָצָא לְדַרְכּוֹ, עָמְדָה הַפּוּנְדָקִית בַּבֹּקֶר וְהִתְחִילָה צוֹוַחַת רְאוּ הַפְּרַגְמַטוֹטוֹס עָמַד בַּלַּיְלָה וְנָטַל כָּל אֲשֶׁר לִי וְיָצָא לוֹ, שָׁמַע אוֹתוֹ הַפְּרַגְמַטוֹטוֹס וְאָמַר מִי גָּרַם לִי לִשְׁמֹעַ כָּךְ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיָּצָאתִי בַּלַּיְלָה, לְפִיכָךְ נִשְׁבַּע אֲנִי שֶׁלֹא אֵצֵא בַּלַּיְלָה עוֹד. כָּךְ הִתְקִינוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן בַּלַּיְלָה לָצֵאת בָּהַשְׁכָּמָה, עָמְדוּ הַמִּצְרִים אַחַר שֶׁהָלְכוּ לָהֶם וְאָמְרוּ נִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁנָּטְלוּ כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, ט): וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי גָרַם לָכֶם כָּל אֵלּוּ חִפָּזוֹן שֶׁיְּצָאתֶם בּוֹ, מִכָּן וָאֵילָךְ כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ, לְשֶׁעָבַר אֲנִי וּבֵית דִּינִי הָיִיתִי מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אֲנִי לְבַדִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, יב): כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.