פרק יח · אות יב
יב מָה רָאָה לוֹמַר לֵיל שִׁמֻּרִים, שֶׁבּוֹ עָשָׂה גְּדֻלָּה לַצַּדִּיקִים, כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וּבוֹ הִצִּיל לְחִזְקִיָּהוּ, וּבוֹ הִצִּיל לַחֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו, וּבוֹ הִצִּיל לְדָנִיֵּאל מִגֹּב אֲרָיוֹת, וּבוֹ מָשִׁיחַ וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מִתְגַּדְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, יב): אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר וְגַם לָיְלָה. מָשָׁל לְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה מְצַפָּה לְבַעְלָהּ שֶׁפֵּרַשׁ לִמְדִינַת הַיָּם, אָמַר לָהּ יְהֵא סִימָן הַזֶּה בְּיָדֵךְ בְּעֵת שֶׁתִּרְאִי אוֹתוֹ סִימָן דְּעִי שֶׁאֲנִי בָּא וַאֲנִי קָרוֹב לָבוֹא. כָּךְ יִשְׂרָאֵל מְצַפִּין מִשֶּׁעָמְדָה אֱדוֹם אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַסִּימָן הַזֶּה יִהְיֶה בְּיֶדְכֶם בַּיּוֹם שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם תְּשׁוּעָה וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי גוֹאַלְכֶם, וְאִם לָאו אַל תַּאֲמִינוּ, שֶׁלֹא קָרְבָה הָעֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, כב): אֲנִי ה' בְּעִתָּה אֲחִישֶׁנָּה. וְאוֹמֵר (חגי ב, ו כב): עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וגו' וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וגו'. וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתִּי אֶת מִצְרַיִם כָּךְ אֲנִי הוֹפֵךְ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, יב): וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, וְאוֹמֵר (איוב לח, יג): לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וגו':