פרק יח · אות ז
ז מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שמות יב, כג): וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, אוֹתָהּ שָׁעָה כִּבְיָכוֹל עָמַד לוֹ בַּפֶּתַח, אֶלָּא בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם כְּשֵׁם שֶׁהַטַּבָּח מַכְנִיס צֹאנוֹ וְכָל שֶׂה אוֹ כֶבֶשׂ שֶׁהוּא רוֹצֶה לִשְׁחֹט נוֹטֵל הַסִּיקְרָא וְרוֹשֵׁם עָלֶיהָ לְהַכִּיר אֵיזֶה יִשְׁחֹט וְאֵיזֶה לֹא יִשְׁחֹט. כָּךְ (שמות יב, יב): וְרָאָה אֶת הַדָּם, כִּבְיָכוֹל עָמַד בַּפֶּתַח וְדוֹחֶה הַמַּשְׁחִית שֶׁלֹא יִגֹּף אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם הָאֱלֹהִים (שמות יב, כד): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם עַכְשָׁו כָּךְ אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָכֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, יט): כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וגו', אֲבָל אַתֶּם (מלאכי ג, יז): וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ.