פרק יד · אות ד
ד וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ, וַיֹּאמֶר משֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת, אָמַר לֵיהּ משֶׁה לֹא תְהֵא סָבוּר שֶׁאָנוּ נִזְבַּח מִשֶּׁלָּנוּ כְּלוּם, אֶלָּא גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵינוּ זְבָחִים וְעֹלֹת שֶׁנַּקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שְׁמֶךָ. וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ. וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ, וַיֹּאמֶר משֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ, יָפֶה כִּוַּנְתָּ, שֶׁלֹא אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ, שֶׁכֵּן אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר.