פרק ה · אות טו
טו וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, אָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁמָּא תֹּאמַר שִׁנִּינוּ אוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמַר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַרְנוּ לוֹ: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הִקְשָׁה כְּנֶגְדֵנוּ, חָזְרוּ וְאָמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים. פֶּן יִפְגָעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָא פֶּן יִפְגָעֲךָ, מַהוּ פֶּן יִפְגָעֵנוּ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד, לְלַמֶּדְךָ שֶׁחַיָּב אָדָם לַחְלֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.