אור ברסלב

שם טוב על מורה נבוכים· רבנו שם טוב אבן שם טוב

חלק ג

חלק ב

הקדמה

הקדמה כבר ביארתי לך כי בחלק הראשון סלק הרב הגשמות מהשי"ת מכל הכתובים המביאים אליה, וסלק ג"כ התוארים ממנו וכל המביא לחשוב שיש להש"י תוארים נוספים על עצמו, ואח"כ ביאר כי הוא ית' לא יפעל שום פועל בזולת עצמו כי העולם נתחייב ממנו כהתחייב המושכל מהשכל וכי הוא יתעלה הוא עלה פועלת לעולם ועלה צוריית ועלה תכליתית, וכי הדרך אשר דרכו המדברים לקיים השלשה דרושים היקרים שהוא מציאות האל אחדותו והרחקת הגשמות, שאין ראוי לבארו כדרכי המדברים, כי הם לקוחים מהקדמות מסופקות מאד וסותרות המציאות המיושב הנראה, והניח פרק והיא הנקרא שיעור קומה, ביאר בו הרב איך ראוי שיובן המציאות באופן שילקח ראיה על השלשה דרושים היקרים, וכל מה שהניח בזה הפרק הם דברים מבוארים נגלים לכל בעל שכל, כי התחלות המופת ראוי שיהיו בזה התואר, ואחר זה הכה הרב קדקוד הקדמות המדברים והראה מקום הטעות בהם באופן שיסתרו החוש והשכל וסותרים את עצמם ג"כ, ואחר כך בא החלק השני והניח הקדמות הפילוסופים אשר הם נלקחות מטבע המציאות לבאר הג' דרושים, והניח הקדמותיהם, ואח"כ השתמש מאלו ההקדמות כדי לבאר השלשה דרושים, והורה כי בין שיהיה העולם קדמון או מחודש יתבארו אלו השלשה דרושים, ואח"ז רצה הרב לבאר שיש שכלים נבדלים, ושהגלגל הוא בעל נפש, ושהשגחת זה העולם הוא ע"י המלאכים וע"י הגלגלים, וכי כל מה שיאמר אריסט"ו בתנועות השמים ובסבותיהם הם דברים אמרום חכמים והנביאים, ומפרק ג' עד פרק י"ד הוא כלו הקדמה לבאר מעשה מרכבה, ואח"ז ביטל הטענות אשר יש לפילוסופים על הקדמות, ואח"כ הכריע החדוש על הקדמות, ואחר זה ביאר שיסוד תורת משה רבינו היא שהעולם מחודש ואינו יסוד שהוא נפסד בעתיד כמו שהוא מחודש אבל כבר יהיה נצחי, וביאר כל הנבואות אשר יביאו לחשוב שהעולם נפסד, ואחר זה ביאר מעשה בראשית שאחר קיום שהעולם מחודש יהיה הנבואה אמת בכל הנסים, ואם יהיה העולם קדמון ג"כ הנבואה אפשר שימצא, ולמה שאי אפשר ביאור מעשה מרכבה אם לא יתבאר ראשונה מהות הנבואה ומדרגותיה ואיך ידברו הנביאים במשלים, הקדים הרב הדבור בזה קודם הדבור במעשה מרכבה. ואחר שהונח כל מה שראוי שתונח לבאר מעשה מרכבה רצה הרב לבאר בחלק הג' מעשה מרכבה, ואח"ז בא לבאר השגחת השי"ת בזה העולם, וא"א הדבור בהשגחה אם לא שידבר בידיעת השי"ת ונמשך לזה לבאר ספר איוב הנפלא, ואחר שביאר סתרי המרכבה וסתרי ההשגחה רצה לבאר טעמי המצות והספורים אשר באו בתורה, ואח"כ ביאר איך ראוי שיהיה הנהגת האיש השלם בזה העולם עד אשר תתפרד נפשו מעל גוייתו ויהיה בצרור החיים, וזהו כוונת זה החלק הנכבד:

ונתחיל ונאמר הנה כבר ביארנו פעמים רבות שעקר הכוונה היה בזה המאמר לבאר מה שאפשר לבארו ממעשה בראשית ומעשה מרכבה, כי נושא החכמות כלם הם העולם המושכל והמוחש, ונושאי התורה הם מעשה בראשית ומעשה מרכבה כי יכלול אלו השני חלקים, וכבר ביארנו שאלו הדברים הם מכלל סתרי התורה, וידעת איך האשימו רז"ל מי שמגלה אותם ואמרו ששכר מעלים סתרי תורה המבוארים והגלויים לבעלי החכמה עצום מאד, אמרו בסוף פסחים ליושבים לפני ה' יהיה סחרה לשבעה ולמכסה עתיק, אמרו למכסה דברים שגלין עתיק יומיא ומאי נינהו סתרי התורה, כי אף שהם גלויים לחכמים אינו ראוי לגלותו, והבן שעור מה שהיישרנו אליו אם יש בלבך תבונה, כי הנה המעלים סתרי תורה שכרו עצום מאד כי נמשך בזה אחר סידור המציאות ויושרו, כי אין ראוי לחלוק על הכוונה האלהית, כ"א לא יהיה כן תאבד הקיבוץ המדיני, והנה ביאר כי סודות התורה הם גלוים ומבוארים לחכמים במופת:

והנה ביארנו ממעשה מרכבה היותו רחוק מדעת ההמון, והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו ה' תבונה אסרה תורה ללמדו אלא פנים בפנים, כי אין ראוי לכתבו בספר כי הכותבו בספר כאלו דורשו לאלפים ולרבבות, ואין מלמדים ממנו פנים בפנים אלא למי שיש לו מדות הנזכרות ר"ל נבון לחש והוא חכם חרשים ושאר המדות שזכר בפרק ל"ד מהחלק הראשון, וכשילמד האדם פנים בפנים למי שיש לו מדות הללו אין מלמדים אותו אלא ראשי הפרקים בלבד, וזו היא הסבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי מצד שהיה אסור ללמד אלו הסודות כי אם פנים בפנים מפני זאת נפסקה זאת הידיעה מן האומה לגמרי ולכן לא נמצא ממנו דבר קטן או גדול לא בכתב ולא בע"פ, וראוי היה לעשות כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל והרב ילמד לתלמידו ותלמידו לתלמידו בצד שלא תשכח לעולם אילו לא היה גלות אבל סבת הגלות היה שנעדר מקבל מפי מקבל, וכאלו אמר ראוי היה לאדם ללמד פנים בפנים כי לא נעדר מקבל מפי מקבל ואין ראוי לחבר בו ספר כלל כי סוד ה' ליראיו, ואחר שהוא אסור לכתוב אלו הדברים בספר ושכר המעלים גלוי מאד איך יש לי תחבולה להעירך על מה שאפשר שנדע ויתבאר אצלי בלי ספק כמה שהבינותי מזה, אבל המנעי מחבר דבר ממה שנודע לי בו עד שיהיה אבדו באבדי אשר אי אפשר מבלעדיו, ירצה אבדת המורכב, בעיני אונאה גדולה בחקך ובחק כל נבוך וכאלו עושק האמת מן הראוי לו או קנאת המוריש ביורש על ירושתו ושתיהם מדות מגונות:

ואמנם ביאור אלו הסתרים כבר זכרנו שהוא אסור מצד התורה מצורף למה שנותן אותו השכל כי הזר הקרב יומת, ואין ראוי לגלות הסתרים כמו שאמרנו כי תפסד העולם, כמו שאמרו אלמלא השוטים יחרב העולם, וכמו שאמרו עץ הדעת לא גלהו הקב"ה לאדם ולא עתיד לגלותו, כי טבע המציאות כך חייב כי העולם נתן בלבם מחובר אל היותי ג"כ בעל סברא ממה שנודע לי, ר"ל מצורף לשני אלו הטעמים שזכרנו שאין ראוי לבאר מעשה מרכבה, כי מה שנבאר בו אינו ענין מקובל מנביא על שיהיה מחוייב שיהיה כך לא בא אליו הנבואה אבל הוא כפי סברת הרב ושקול דעתו כי לא קבל מה שיאמר בזה ממלמד אבל המורה לו והמעורר לו הם ספרי הנבואה ודברי החכמים, עם שיש לרב מהקדמות עיוניות שהענין כן בלי ספק ואפשר שיהיה הענין חלופו ויהיה הכונה דבר אחר. ואמר הרב והנה עוררתני בו המחשבה המיושבת והעזר האלהי אל הענין שאספרהו, והוא שאני מפרש לך מה שאמר יחזקאל הנביא ע"ה ע"ד שיחשוב כל שישמע פירושי שאני לא אמרתי דבר נוסף על מה שיורה עליו הכתוב, אבל כאלו אני מתרגם מלות מלשון אל לשון, או מבאר בקצרה עניני דברים גלויים, כי כשיסתכל האדם בזה המאמר והתבונן בפרקיו כלם בהשגחה שלמה יתבאר לו הענין כולו, וירמוז הרב בזה כי ראוי שיובנו כל הפרקים שעברו כי המתבונן בהם יתבאר לו הענין כלו כאשר יתבאר לו ונגלה עד שלא יהיה נוטה ממנו דבר, וזהו תכלית היכולת לקבץ בו התועלת לכל אדם לבאר הדברים בביאור באופן שיהיו גלוים ליודעים ובין מניעת הדבור בלמוד דבר מזה הענין:

ואחר הקדים הקדמה זו שים לבך לפרקים הבאים בזה הענין הנכבד והיקר הגדול אשר הוא יתד שהכל תלוי בו ועמוד שהכל נשען עליו והוא מעשה מרכבה, כי דבר קטן הוויות אביי ורבא ודבר גדול מעשה בראשית ומעשה מרכבה, וגדול מעשה מרכבה ממעשה בראשית, כי מעשה מרכבה יכלול העולם העליון והתחתון מצד שהם פועל האל והם מחכמת האלהות ולכן היו ממעשה מרכבה, והבן זה:

פרק א

ידוע שמבני אדם אנשים שצורת פניהם דומה לצורה אחת משאר בעלי חיים וכו'. הרצון בזה שהחיות עם שכלם יש להם פני אדם כי המניע להם הוא השכל הנבדל, או כוונת תנועתם הוא להווית האדם שהוא התכלית האחרון, עכ"ז יש הפרש ביניהם כי כבר תראה איש כאלו פניו דומים לפני אריה והאחרים כאלו פניו דומים לפני שור, וכפי אלו הצורות הנוטות אל צורות פני ב"ח דומים לבני אדם כמו שאמר פני שור ופני אריה ופני נשר הם כלם פני אדם נוטות אל אלו הצורות של אלו המינים, ויש לנו בזה שני ראיות, אחת מהם אמרו בחיות בכלל וזה מראיהן דמות אדם להנה ואח"כ תאר כל חיה מהן פני אדם פני שור פני נשר פני אריה, והראיה השנית כי אמר במרכבה השנית במקום פני שור פני כרוב וכרוב הוא הצעיר לימים מבני אדם וכן הוא ההקש בשאר פנים הנאמרים, ואמנם אמר פני שור להעיר ג"כ מצד קצת הגזרה כי שור נגזר מן ישור ר"ל הבטה, וכבר ביארנו בחלק השני שהגרמים השמימיים יחלקו אל מספר ארבעה וכי דעת הראשונים כלם שכדור נוגה וכוכב למעלה מן השמש ולכן מנו הכדורים ארבעה, כדור הירח הסמוך לנו, כדור השמש אשר למעלה ממנו בהכרח, וכדור הה' כוכבים נבוכים שבתאי צדק מאדים נגה כוכב, וכדור הכוכבים העומדים, ואחריו למעלה מן הכל אשר אין בו כוכב, ויהיה מספר כדורי הצורות אשר אין בו כוכבים ארבעה, ואלו הד' הכדורים המצוירים אע"פ ששופעים מכלם כחות בכל, יש לכל כדור יסוד מד' יסודות ביחוד, הירח מניע המים והוא דומה לנשר כי העופות מן הרקק נבראו, וכדור השמש לאש והוא רומז לשור כי השור יש בו אודם. וכדור שאר הכוכבים הנבוכים לאויר כי יכנסו קצתם בקצתם ואין להם עמידה וקיום כמו האויר, והמניע לזה הוא פני אדם, וכדור הכוכבים הקיימים הוא רומז לאריה וזה הכדור מניע לארץ, א"כ כדור הכוכבים הקיימים מיוחד בפני אריה. והירח בנשר. וחמה בשור. וחמשה כוכבי לכת באדם, וביארנו ג"כ כי ארבע סבות לתנועת הגלגל כדוריותו ונפשו ושכלו ומושכלו, וארבעה פנים מן הכחות הכוללות הבאות תחילה אלינו והם כחות מהוות המקורים וכח הנפש הצומחת וכח הנפש החי וכח הנפש המדברת, וכמו שכל כדור שופע כח בכל המתהווים ויוחד ביסוד א' כן שופע כח בכל אלו הפנים ויוחד אחד מהם באחד אחד מהם. וכבר קדם לנו כי הגלגלים גשמים חיים ומשכילים, והחיות ארבע והם נושאות לכסא הכבוד כדמות המוקף הנושא למקיף ולכל ארבע חיות פני אדם כי כלם משכילות וכל אחת מהן שופעת אל האדם אשר בו נמצא כחות, אלא שעם היות לכל אחת מהם פני אדם הנה יש להם פני אריה פני שור פני נשר כצורת האיש שתטה אל אלו הצורות, כי כמו שכל אחת שופעת על האדם כן תשפע על השלשה כחות כי הם כלם באדם, ועם זה הנה תיוחד כל אחת מהחיות בפנים מיוחדים פני אחד פני הכרוב, ופני השני פני אדם, והשלישי פני אריה, והרביעי פני נשר, כי כל חיה לה הפנים מיוחדים זולת פנים הכוללים, ותיוחד הראשון בפני אדם בפניו, והשני בפני הכרוב, והשלישי באריה, והרביעי פני נשר, הנה שכל חיה לה פני אדם כי היא פנים וסבה לאדם, וג"כ השלשה פנים הנשארים הנכללים באדם ותיוחד כל אחד מהם בפנים מה מאלה הארבעה כפי מה שתטה אל הפנים ההם, ר"ל כפי מה שתיוחד להיות סבה לאחד מאלה הארבעה פנים, וכבר ידעת כי מסגולת האריה כי הוא קשה העצמות באמרו כרע רבץ כאריה, והוא משל כח הקפאון הנקרא כח הדוממי, וכנגדו מארבע יסודות הארץ המיוחדת לגלגל המזלות. וכבר ידעת כי השור בטבעו אדמוני כדמות האש והוא הנקרא במרכבה השנית כרוב, וכרוב הוא הצעיר לימים מבני אדם, והחי הוא אדם בלתי שלם וחסר ההבדל האמתי והוא הדבור וכנגדו מארבע יסודות האש המיוחד לגלגל השמש, והנשר כבר ידעת כי יגביה עוף ויפרה וירבה כדמות האילן והוא משל לכח הצומח, וכנגדו ד' יסודות המים כי העופות מן הרקק נבראו, ולכן היו ברגליהם כדמות קשקשים, והמים מיוחד לגלגל הירח. אמנם האדם הנרצה בצורתו ועצמותו שהוא הנפש המדברת וכנגדו מד' יסודות האויר, כי בעבורו היה האדם נצב הקומה והוא המיוחד לכדור החמשה כוכבי הנבוכים, ואלה הצורות כלם באות מהשכל הפועל ולכן היו פני כל חיה ג"כ פני אדם:

פרק ב

זכר שראה ארבע חיות. ר"ל שיש להם כוכבים, גלגל הכוכבים הקיימים, וגלגל הכוכבים הנבוכים, וגלגל שמש, וגלגל ירח, וכל חיה מהם בעלת ארבעה פנים כי הוא סבה ליסודות ארבע שהם ד' אופנים, ולכחות ארבע, שהם המקורים והצמחים והב"ח והאדם, ובעלת ארבע כנפים שהם סבות תנועות החיה שהם כדוריים, הגלגל ונפשו ושכלו ומושכלו, וכל צורת כל חיה צורת האדם כמו שאמר דמות אדם להנה כי היא משכלת והיא סבה לנפש המדברת הנכללת בה כחות הארבע, וכן זכר שהידים גם כן ידי אדם אשר הם לעשות בהם כל מלאכת מחשבת לא ביד הב"ח, ור"ל שכל חיה נאצל ממנה שני כחות והם הויית המתהווה ושמירת המתהווה הזמן הקצוב, כי הכח המהוה זולת השומר אותו, והנה הטבע חכם משגיח בהמצאת האדם במלאכת מחשבת ומשגיח בשמירתו כי אינו נופל במקרה ובהזדמן:

ואחר כך זכר שרגליהם רגל ישרה, והרצון בו כי אלו הכדורים עגולים מתנועעים תמיד, מלמד שאין ישיבה למעלה, כי אין אלו הגשמים מורכבים מדברים מתחלפים ולכן אין בהם פרקים, ואמר רגל עגל ר"ל עגול וכדור. ואחר כך זכר שאלו הארבע חיות אין ביניהם ריקות כי הם מדובקות קצתם בקצתם כגלדי בצלים וזהו אמרו חוברות אשה אל אחותה, ואחר כך זכר שעם היותם מחוברות פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, אמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה ר"ל כי תנועות אלו החיות אינם למחשבת העולם השפל כי אם יהיה הדבר כן יהיה הנכבד בעבור הפחות והנצחי בעבור ההווה הנפסד, אבל תנועתם בעבור שתשוקת אלו החיות להדמות אל הנבדלים, וזהו אמרו ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה לא למחשבת זה העולם השפל. ואחר כך זכר שהם זכות כעין נחשת קלל כי הם ספיריות בעצמן והם מאירות מצד גשמים קבועים בהם, ר"ל שהחיות מאירות מצד הכוכבים שבהם, ואחר כך זכר שכל חיה מהן תלך לנוכח פניה, ר"ל שכל אחד מהכדורים יתנועע מצד מניע נבדל, כי אם היו כלם מתנועעים אל תכלית אחת היו תנועותיהם שוות במהירות ואיחור והיו כלם הולכות או למזרח או למערב ואלו הנבדלים מתחלפים במין קצתם בקצתם, הנה כבר התבאר שכל חיה תלך אל עבר פניה. ואני תמיה מאחר שמניע הגלגל הוא נבדל והנבדל לא יוחס מקום זולת מקום אם כן ישאר לומר למה יתנועע האחד למזרח יותר מלמערב כי מניעו אינו במזרח יותר מהמערב, וכבר ידעת שזאת השאלה שאל הרב לפילוסוף למה יתנועעו הגלגלים למזרח וקצתם למערב אם היה הכל על צד החיוב, וזאת השאלה היא בעצמה הנשאלת בכאן והבן זה. והאמת כי כל אחת מאלו החיות יתנועע על סדר זולת הסדר אשר יתנועע האחר, כי אם יתנועעו כלם לצד אחד ישתבש המציאות ולכן התנועעו קצתם על סדר זולת סדר חבירו. ולכן אמר סוף דבר אינו הליכת ארבע חיות לצד אחד כי אלו היה כן לא היה מיחד לכל אחת תנועה ולא היו מתנועעים בתנועות מתחלפות זה מהירה וזה מאוחרת והיו מתנועעים לצד המערב או לצד מזרח כלם והיו כלן מתנועעים בתנועה שוה:

ואח"כ זכר שאלו החיות היו תכונת תנועתם במרוצה והם חוזרות חלילה ומתנועעים בסבוב לא יפסקו תנועתם, וזה אמרו והחיות רצוא ושוב כי רצוא מקור מרץ ושוב מקור משב, ולא אמר הלוך ובא כי אילו אמר כן היה נראה שתנועתם היא להגיע אל דבר מה ואחר כך ינוחו, אבל אמר שתנועתם היא מרוצה ר"ל מהירה וחוזרות חלילה, וביאר זה במשל ואמר כמראה הבזק ר"ל כדמות הברק אשר תראה תנועתו הממהרת שבתנועות וכאלו הוא נמשך ממהר רץ ממקום אחר ואחר כך יקבץ וישוב אל המקום אשר יתנועע ממנו במהירות ההוא בעצמו פעם אחר פעם, ופירש יונתן בן עוזיאל רצוא ושוב חזרן ומקפן ית עלמא ותייבין בריא חדא וקלילן כחיזו ברחא. ואחר כך אמר שהצד שהתנועע אליו החיה, ר"ל תנועת המרוצה והחזרה היא אינה תנועה מעצמה אבל בגלל דבר אחר זולתה, ר"ל הכוונה האלהית, אמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתם, ורוח הוא רצון וכוונה כמו שביארנו בשתוף רוח, ואמר שהצד אשר יהיה הכוונה האלהית שתלך אליו החיה והוא המניע הנבדל, אל אותו הרצון יתנועע החיה וגם תרגם יונתן אמר אל אתר דהוה תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן במיזלהון. וכאשר היה נראה מפשוטי דבריו באמרו אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו, שפעמים ירצה ה' בעתיד שתלך החיה לצד אחד ותלך בצד ההוא ופעמים ירצה שתלך החיה לצד אחר כנגדו, אמר לסלק זה הספק אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת, כי מה שכבר התיחד לא ישתנה לעולם ועד, וכן הוא תנועת הגלגלים אין בהם שנוי ולא תמורה ולא יתנועעו פעם לזה הצד ופעם לא, ולא יתנועעו לצד אחד ופעם יתנועעו לצד אחר, ולא יתנועעו פעם במהירות ופעם באיחור אבל הכל הוא מתדמה, על כן ביאר הרב ואמר והבן זה הביאור כי הוא מופלא, וזהו ג"כ מה שספר מצורת תנועת הארבע חיות אחר ספור צורתם, כי ראשונה דבר מתוארם ופניהם וצורתם וכנפיהם ידיהם ורגליהם, ואחר כך התחיל לתאר תנועות אלו החיות, כי ראשונה ראוי לדעת המתנועע כי הוא קודם בסבה ואחר כך התנועה הנמשכת ממנו, והנה ביאר בתנועה אלו הדברים, ראשונה שכל חיה אין בהם כפיפה ועקמימות לא שנוי ולא יציאה מן העגולה האמתית אבל תנועה אחת מדובקת והוא אמרו לא יסבו בלכתם. שנית זכר שכל חיה מהם תלך אל עבר פניה ר"ל כל אחד כנגד צורתה האמתית והוא עצמותו, כי כל חושק יתנועע נגד חשוקו. שלישית ביאר שזאת התנועה היא במהירות וחוזרת חלילה וזה אמרו רצוא ושוב כמראה הבזק. רביעית ביאר שהצד אשר יתנועע אליו החיה אינה מעצמה אבל בעבור הכוונה האלהית וזה אמרו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת. ואחר כך זכר חמישית שזאת התנועה תהיה קיימת בצד ההוא אשר תתנועע אחר שהמניע לא יקבל שנוי ולא תמורה. ואחר כך התחיל בספור אחר ואמר שהוא ראה גוף אחד תחת החיות, והוא כל מה שתחת גלגל הירח והוא אמרו וארא והנה אופן אחד בארץ אצל החיות, ר"ל שראה החמר הראשון עם הצורה גשמית שהוא למטה מגלגל הירח מן המרכז אל המקיף ומתחלק זה לארבעה פנים והם הארבע יסודות ונקראו אלו הארבעה פנים אופנים בעבור שכל א' מהיסודות הוא על צורה עגולה, והנה לא תאר לו צורה כלל לא צורת אדם ולא צורת שום ב"ח כי הם גופים מתים ואין להם תנועה מעצמם אבל זכר שהם גופים נוראים מבהילים וזכר שכל גופותיהם עינים, והרב יפרש זה בסמוך, והנה אלו היסודות יפעלו קצתם בקצתם ויתרכבו קצתם בקצתם וזה אמרו כאשר יהיה האופן בתוך האופן, הנה אמר שראה גוף אחד נחלק לארבעה אופנים שהוא ההיולי ראשון והצורה הגשמית שהיא מתחלקת לארבע צורות והם משתתפים בצורה הגשמית, ואחר כך אמר שהם מורכבים קצתם בקצתם כי הם פועלים ומתפעלים ויתחדשו מהם המזג בהרכבה ובהשתנות כל גוף. האופנים אשר זכר אמר שהוא מלא עינים אפשר בו מלא עינים ממש, כי בהרכבת היסודות יתחדשו ב"ח שיש להם עינים, או ירצה עינים שם דמיון כמ"ש קדמונינו כעין שגנב כעין שגזל ר"ל כדמות כי מהיסודות יתחדשו ב"ח שיש להם דמיון, או הרצון בו ענינים ותוארים שונים כאומרו אולי יראה בעיני בעניני, כי כל הדברים אשר נמצאו תחת גלגל הירח משונים קצתם מקצתם. ואחר כך זכר תנועת האופנים אחר שזכר תוארם ותכונתם, ואמר בתנועתם שאין בתנועותם לא עקמימות ולא עקלקלות אבל תנועות ישרות שלא יתחלפו כי אם להתנועע אל החיות או מן החיות, ר"ל כי התנועעו מן המרכז אל המקיף או מן המקיף אל המרכז הנה התנועעו תנועה ישרה בלי עקמימות כי התנועה יותר קצרה. ואמר שאלו היסודות יתנועע כל אחד אל מקומו הטבעי כשהוא חוץ ממנו ולא ישוב לאחור וזה אמרו על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו לא יסבו בלכתם, ואח"כ זכר שאלו הארבע אופנים מצד עצמם הם פגרים מתים ואין להם תנועה מעצמם כמו שהתבאר בה' מהשמע כי אלו היסודות הם נחים בעצם מתנועעים במקרה לשוב אל מקומם הטבעי, והנה אלו כשהתנועעו הארץ למעלה והאש למטה הוא בעבור דבר אחר שיניעם לא מצד עצמם, ואמר שאלו היסודות לא יצאו ממקומם הטבעי אם לא יהיה בעבור זולתו לא בעבור עצמם כי כן בדברים המתים אשר אין להם תנועה מעצמים יתנועעו בעבור זולתם, וזה אמרו ובלכת החיות ינשאו האופנים לעומתם, וביאר הסבה בזה ואמר כי רוח החיה באופנים כי היסודות יתנועעו בתנועת הגלגלים כי זאת התנועה אשר לארץ העולה למעלה אינה מעצם האופנים אבל בעבור תנועת החיות, וכן אם ירד האש למטה ואם יצאו היסודות כלם ממקומם ויתערבו קצתם בקצתם זה יהיה בעבור תנועת השמים. ואמרו בעמדם יעמדו. ר"ל בסבוב החיות יסובבו היסודו' ובקיום החיות יקוימו היסודות, ולשון עמידה הוא קיום כמו שביאר הרב בשתוף עמידה, ואחרים פירשו כי בעמדם יעמודו כי בעת שלא יראה הניצוץ מתנועע לפי הנראה לא יחדש ניצוץ בזה העולם השפל לא יתפעל בו האופנים מן הכוכב, וזהו בעמוד החיות לפי הנחה יעמדו האופנים מלהתפעל אם כן האופנים התנועעו מצד הגלגלים והגלגלים התנועעו מצד הכונה האלהית, ויהיה הסדר באלו התנועות כן, איזה צד שתהיה הכוונה האלהית שיתנועעו החיות אליו אל הצד ההוא יתנועעו החיות ובתנועות החיות יתנועעו האופנים על צד ההמשך אחריהם בקשירה לא שהאופנים יתנועעו מעצמם:

וכאשר השלים ספור החיות צורתם ותנועתם וזכר האופנים אשר תחת החיות והתקשרם בהם בתנועתם, התחיל בהשגה השלישית שהשיג אותה, ושב לספור אחר והוא מה שעל החיות, ואמר שעל ארבע חיות רקיע ועל הרקיע דמות כסא ועל הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה, ופי' החכם ר' משה הנרבוני רקיע הוא הגלגל החלק כענין הקרח הנורא אשר אין בו צורה כלל ר"ל אין בו כוכב, ועל הרקיע דמות כסא הוא גלגל אחר יקראו קצת החכמים הראשונים שמי ההצלחה, ועל הכסא ההוא דמות כמראה אדם והוא החשמל הנחלק כמו שביאר. זה כלל מה שספרו בהשגה אשר השיגה בנהר כבר, ר"ל רכב כי כבר בחילוף האותיות הוא רכב ונקרא נהר על שם השפע היוצא מהשכל הפועל כי הוא מקור מים חיים. ואחרים פירשו שהרקיע הוא קבוב גלגל ערבות והוא הגלגל הט' ועל הרקיע כסא והוא גבנונית גלגל ערבות כי שם עקר הכח ומרוצת הגלגל יותר בגבנינותו יותר מקבובו והוא אשר תאר הגבנינות בכסא. וכן פי' החכם רבי שמואל אבן תבון, כי שמי ההצלחה לא הזכירה הרב ברמז ולא בדבור:

פרק ג

כאשר זכר יחזקאל ע"ה מתואר המרכבה מה שספר בתחלת הספור שבה לו ההשגה ההיא בעצמה פעם שנית כשנשא במראה הנבואה לירושלים ובאר לנו דברים שלא נתבארו תחלה מזה שהוא העתיקנו מלת החיות בכרובי' כי החיות והם הגלגלים הם רכובים כי כרובים רכובים, כי הם נרכבים מן השכלים הנבדלים המניעים אותם, או ירצה כי החיות כלם הם בעלי שכל כי כרוב הוא שכל, ואח"כ אמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, והשיב הצורות ההם בעצמם והתבאר שהחיות הם הכרובים והכרובים הם החיות. שנית ביאר בזה הספור והוא שהאופנים והם היסודות הם עגולים, אמר לאופנים להם קורא הגלגל באזני. שלישית ביאר כי המקום אשר יפנה הראש אחריו ילכו לא יסבו בלכתם. ר"ל כי כאשר יפנה החיה שהיא ראש לכל היסודות ומה שהורכב מהם יסבבו עמה האופני' בהכרח והתנועעו בתנועת החיה תנועה סבובית הכרחית, ואותה התנועה הסבובית אשר לאופנים שמה תמידית, וז"א לא יסבו בלכתם, וזהו שחדש במראה השנית כי במראה הראשונה לא אמר לא יסבו בלכתם על התנועה ההכרחית אשר לאופנים. ואחר זה הוסיף ענין רביעי באופנים, ואמר והאופנים מלאים עינים מסביב לארבע אופניהם ולא זכר זה הענין תחלה, ר"ל כי במראה הראשונה אמר וגבותם מלאות עינים הנה לא תאר עינים רק לגבות שהם חלק מן האופנים, ובמראה השנית אמר שכנפיהם ופניהם וידיהם מלאות עינים סביב לארבעת אופניהם, וזאת המראה שנית מדברת מהמורכב והממוזג מהיסודות כלם, וענין עינים כבר ביארנום בפ' שעבר. ואח"כ אמר באופנים בזאת ההשגה האחרונה בשרם וגביהם וידיהם וכנפיהם ולא זכר לאופנים תחילה לא בשר ולא ידים ולא כנפים אבל שהם גופים לבד ושב באחרונה לאמר שהם בעלי בשר וידים וכנפים אבל לא זכר להם צורה כלל, והסבה בזה כי לא זכר במראה הראשונה בשר וגבות וכנפים לפי שהיתה מן האופנים קודם המזגותם ואז אין להם בשר וגבות וכנפים אבל במראה השנית מן ההמזגות השלם מהיסודות שאז יגיע ממנו בשר וגבות וידים וכנפים והם הב"ח כלם. עוד ביאר גם כן בזאת ההשגה השנית שכל אופן ייוחס לכרוב האחד, ואופן אחד אצל הכרוב האחד, ר"ל כי לכל יסוד יש כדור מיוחד לו מניע כמו שביארנו בפרק שעבר. עוד ביאר שארבע חיות הם חיה אחת להתדבק קצתם בקצתם, ר"ל כי כבר ימנה כל הגלגלים המכוכבים בכדור אחד וזהו שאמר חיה אחת, וזה מסכים עם מאמר החכמים ז"ל שני רקיעים הם וכמ"ש הרב בפ"ט משני, וגם האופנים קראם אופן אחד אע"פ שהיו ארבע אופנים למה שכלן דבקים אלו באלו ואין ריקות ביניהם, וגם להיות להם דמות אחת לארבעתם והוא היולי הראשון והצורה הגשמית שכלם משותפים בצורה זו:

פרק ד

צריך להעירך על ענין אחד שנטה אליו יונתן ב"ע וכו'. למה שהרב ביאר כי האופנים הם היסודות, ולמה שיראה מפירוש יונתן ב"ע שהאופנים הם השמים ויבוא אדם לחשוב כי מאמר יונתן יותר אמת מפי' הרב, העיר הרב בזה הפרק שיונתן נטה מדרך האמת, ואין ראוי להפלא ממנו כי גם רבים מן המפרשים חולקים על פירושו בקצת מלות ובענינים רבים מעניני הנביאים ואיך לא יהיה כן באלו העמוקות, הנה יונתן ביאר ותרגם כל אופן גלגלא וחשב שהאופנים הם השמים למה שראה מאמר הנביא מתאר לאופנים להם קורא הגלגל באזני וגם בעבור שהשמים הם כעין תרשיש, והבן פירושו איך הוא כי הוא נטה מדרך האמת כי האופן שהוא ההיולי ראשון והצורה גשמית הוא למטה אצל החיות, ואמר הרב כי נטה מדרך האמת כי חשב כי הגלגל שם ראשון לשמים, ואמר הרב שאין הדבר כן והוא שהגלילה הוא מלשון עגולה וכל דבר עגול נקרא גלגל ובעבור שהראש היא עגולה נקראת גלגולת וכו', אם כן אמרו לאופנים להם קורא הגלגל באזני היה ללמדנו תכונתם, ר"ל כי הם עגולים היסודות כלם כי כפי סדר הנחתם כן היא, והנה ידעת שבזה הלשון עצמו תרגם אונקלוס כמעשה לבנת הספיר ואמר כעובד אבן טבא, ר"ל שהאופנים הם משותפים מן החמר הראשון המתואר בתרשיש וכמו שתרגם המתרגם תרשיש כעין אבן טבא, והוא התרגום עצמו מלבנת הספיר אשר הכוונה ממנו החמר הראשון, זהו שאמר הרב והבן זה, אם כן השני ראיות אשר חשב יונתן בעבורם שהאופנים הם השמים הם בטלות, אם מ"ש קורא הגלגל באזני כי זה שם לכל דבר כדורי לא לשמים, וגם הטענה השנית אשר הביא מאמרו כעין תרשיש כי זה מראה מיוחד לשמים לא אמר אמת:

והנה החכם רבי משה הנרבוני אמר שאביו ז"ל התפלא על הרב איך חשב כזאת על יונתן בן עזיאל והלא הוא כמו שהביאו הרב ופירש והחיות רצוא ושוב חזרן ומקפן ית עלמא וההקף בתנועה הוא מיוחד לשמים, ואמר למה גזר הרב כי יונתן גזר שהאופנים הם השמים על שתרגם כל אופן גלגלא וכל האופנים גלגליא, הנה כמו שאמר הרב כי כל עגול יקרא גלגל עד הגלגלים הקטנים של עץ, עד שאמר כי אמרו לאופנים להם קורא הגלגל באזני למד לנו בו תכונתם, כי הרצון בזה כי האופנים עגולים לא שהם השמים, ככה אומר אני שכן הוא האמת, וכי זה בעצמו הוא כוונת יונתן בן עזיאל כתרגומו ושלקח דרך הכתוב שקרא האופן גלגל ותרגם כל אופן גלגלא והאופנים גלגליא להורות שהם עגולים, לא שרצה בגלגל השמים, ואמר עוד כי מה שפירש הרב שתרגם יונתן אופן אחד בארץ מלרע לרום שמיא ורצה בו קבוב הגלגל שהוא ארץ בערך אל הגבנינות, לא אומר אני שרצה בו זה, אבל אומר שרצה בו כי אחד מהאופנים הוא בארץ והוא אשר בתכלית הרחק מגובה השמים והוא אמרו מלרע לרום שמיא, אלה דברי החכם הנזכר. ואמר החכם בנו ר' משה כי אמרו והנה אופן אחד בארץ אין רצון בו אחד מארבע אופנים והוא הארץ ומלרע לרום שמיא, ר"ל בתכלית הרוחק והתחתיות מרום השמים. אבל הרצון בו כלל ד' אופנים כמו שאמר הרב, והנה אופן אחד בארץ שיורה בלי ספק שהאופנים בארץ ולקחם במדרגה אחת להתדבק קצתם בקצתם והיותם כלם דמות אחד לארבעתם, והראיה על זה אמרו והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו הנה אופן אחד על ארבע פניו הוא הארץ הנה אם כן לא דבר על הארץ עד שיאמר עליה שהוא במרכז אבל דבר מהאופן בכללו, ואחר שתרגם מלרע לרום שמיא אי אפשר שיפורש על שהוא במרכז ויפורש על שטח השמים:

אמר שם טוב מה שנראה לי כי הרב חשב כי יונתן ב"ע סובר כי האופנים הם הגלגלים והם השמים למה שתרגם באופן אחד בארץ מתחות לרום שמיא, כי אם נאמר שאופן אחד הוא הארץ והוא המרכז למה זכר לרום שמיא כי היה ראוי שיאמר שראה אופן אחד תחת השלשה יסודות, וגם כי הוא נראה כי האופן הוא אצל החיות והם השמים ואם היה הוא הארץ יהיה בתכלית הריחוק מהם, וזה מבואר ואין צורך להשיב עליו לגלויו:

פרק ה

ממה שצריך שתתעורר עליו אמרו מראות אלהים ולא אמר מראה לשון יחיד וכו', אחר שהרב ביאר כי מה שפי' יונתן בן עוזיאל באופנים שהוא פירוש זר ואינו כפי האמת והיה מביא לחשוב כי מה שפירש יונתן בן עוזיאל יותר נכון ממה שפירש הוא, למה שיש למספק שיאמר אם האמת שהאופנים הם היסודות איך התחיל בהודעת הגלגלים ותכונותיהם ואח"כ בהודעת האופנים ואחר זה שב אל מה שלמעלה מהגלגלים, כי זה אינו סדור טבעי כי היה ראוי שיתחיל להגיד האופנים וכל מה שהוזכר מהם, ואח"כ יגיד הגלגלים וכל מה שבהם, ואח"כ ראוי שיאמר ההשגה שהיא נרמזת בחשמל, או שיתחיל בחשמל וירד לגלגלים ואח"כ אל האופנים, אבל שיתחיל בגלגלים ואח"כ האופנים ואח"כ החשמל זה אינו סדר טבעי ולא סדר אנושי, כי מלאכי אלהים עולים תחלה ואח"כ יורדים או יורדים ואח"כ עולים אבל עולה ויורד כנחש זה לא יכון, לכן יביא לחשוב כי מה שפירש יונתן מהאופנים הם הגלגלים והם השמים הוא פירוש יותר נאות, כי דבר מהחיות ומה שלמעלה מהם והוא החשמל ולא ירד למטה. לכן בא הרב בזה הפרק להתיר זה הספק, עם שכוונתו לבאר דברים אחרים. וראוי שתדע שהחכמות הנקראות פרדס הם שלשה לא יותר, והם חכמת התכונה וחכמת הטבע וחכמת האלהית, וכבר יעיין האלהי בתנועת השמים ובתכונתם מצד שהם פעולות האל, וגם במה שלמטה מגלגל הירח למה שהם כלם תחת ידיעה אחת וחכמה אחת, ואחר שהונח זה אמר הרב ראוי שתתעורר אמרו מראות אלהים ולא מראה לשון יחיד מפני שהם השגות רבות חלוקות במיניהם, ר"ל ג' השגות, האחת השגת האופנים שהיא חכמת הטבע, והשגת החיות שהיא חכמת התכונה, והשגת האדם שהיא חכמה האלהית שהוא השכל הנבדל אשר למעלה מהחיות, ובכל השגה מהם אמר וארא, והוא שבהשגת החיות אמר וארא והנה רוח סערה, ובהשגת האופנים אמר וארא והנה אופן, ובהשגת הענין אשר למעלה מהחיות במדרגה ובסדר אמר וארא כעין חשמל ממראה מתניו ולמטה וכו', ולא השיב מלת וארא כלל בספור המרכבה רק בשלש פעמים האלה כי אלה הג' השגות הם נבדלים במין עם שיש בכל השגה והשגה דברים חלוקים כלם נכנסים תחת חכמה אחת, וכבר ביארו ואמרו חכמי המשנה זה הענין והם אשר העירוני עליו והוא אמרם שהשתי השגות הראשונות ר"ל השגת החיות והאופנים לבד מותר ללמדם, וההשגה הג' אשר היא החשמל ומה שנדבק בה אין מלמדין ממנו אלא ראשי פרקים, ורבינו הקדוש חושב שהג' השגות כולם נקראות מעשה מרכבה אין מלמדים מהם אלא ראשי פרקים, ואחרים חשבו כי ההשגה הג' אין מותר לרמוז בלמוד זאת ההשגה ואפילו בראשי פרקים וכל מי שהוא חכם מבין מדעתו, והביא הרב המאמר הנמצא לרבותינו חכמי המשנה אשר העירו לו עליו ואמרו בזה הלשון. עד היכן מעשה מרכבה רבי אומר עד וארא בתרא רבי יצחק אומר עד החשמל, מן וארא עד החשמל גמרינן אגמורי מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים, איכא דאמרי מעד וארא עד החשמל מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם היה חכם מבין מדעתו אין ואי לא לא. והנה זה הלשון הוא בתכלית העומק כי יראה בתחילת הדעת כי רבי ורבי יצחק אינם חולקים כלל בדבר, כי רבי אומר עד וארא בתראה שהוא עד וארא כעין חשמל שהוא בתרא ורבי יצחק אומר עד החשמל שהוא גם כן עד וארא בתרא, א"כ אינם חולקים. שנית יש לספק שאם אלו החכמים הם מבינים שעד ולא עד בכלל אם כן יהיה מעשה מרכבה עד וארא כעין חשמל ולא יהיה החשמל ממעשה מרכבה, והנה הרב אמר שרבינו הקדוש סובר שהג' השגות הם מעשה מרכבה, ואם הבינו שעד ולא עד בכלל אם כן יהיה דעת רבי יצחק שכל ג' השגות מעשה מרכבה כמו רבינו הקדוש. שלישית יש לספק על מה שאמרו מן וארא עד החשמל מגמורי אגמירנן הרצון בו כי מן וארא ראשון עד החשמל מגמורי אגמרינן ולא עד בכלל ומעשה מרכבה הוא שתי השגות הראשונות א"כ ימצא בכאן חכמה יותר עליונה ממעשה מרכבה וזה שוא ודבר כזב. רביעית יש לספק שבין לדברי רבי בין לדברי ר' יצחק אינם ג' השגות מחולקות, לרבי הדבר מבואר שהיא השגה אחת ומעשה מרכבה כלו אין מלמדין מכלו אלא ראשי פרקים, ולרבי יצחק בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא אינם כולם השגות חלוקות כי ללישנא קמא שתי השגות אינו ממעשה מרכבה ומותר ללמד אותו ומכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים, וללישנא בתרא שתי השגות הראשונות מוסרים להם ראשי פרקים. ולבאר זה ראיתי להביא לשון הגמרא הנאמר במסכת חגיגה אמר שם בזה הלשון ליגמר לן מר מעשה מרכבה עד ויאמר אלי בן אדם אמר לי הן הן מעשה מרכבה מיתיבי עד היכן מעשה מרכבה רבי אומר עד וארא כעין החשמל רבי יצחק אומר עד החשמל, וגרסת ר"ש אמרו לו תנינן עד ויאמר אלי בן אדם אמר להן הן הן מעשה מרכבה מתיבי עד היכן מעשה מרכבה רבי אומר עד וארא בתרא רבי יצחק אומר עד החשמל עד וארא מגמרינן אגמורי מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים איכא דאמרי עד וארא מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם היה חכם ומבין מדעתו אין ואי לא לא, והרצון בזה כפי גרסת רש"י וכפי פירושו שקצת מהחכמים אמרו לרב יוסף שכבר שנו עד ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ולמדו מתחלת ויהי בשלשים שנה עד סוף הפרשה, ואמר להם רב יוסף אם זה שניתם הכל שניתם ששני מקראו' הללו שהם וארא כעין חשמל כמראה הקשת הן הן שהקפידו עליהם מלדרשם שהם המדברים בצורת מראה השכינה, והם השיבו לו כי מעשה מרכבה לדעת כל החכמים אינם אלו הב' כתובים, דגרסינן עד היכן מעשה מרכבה רבי אומר עד וארא כעין חשמל ולא הוא בכלל ור' יצחק אומר עד החשמל והוא בכלל, והדבר יבא כן, אתם אמרתם ששניתם עד ויאמר אלי עמוד על רגליך הכל שניתם כי אלו השני פסוקים האחרונים הם הם מעשה מרכבה, והמקשה יאמר כי אלו השני פסוקים אינם מעשה מרכבה כי כן אמרו עד היכן מעשה מרכבה עד ויאמר אלי רבי אומר עד וארא כעין חשמל ר' יצחק אומר עד החשמל ובין למר ובין למר אלו הב' פסוקים אינם ממעשה מרכבה, ותירצו בגמ' בשתי תירוצין, אמרו עד וארא מגמורי אגמרינן, כלומר עד היכן מעשה מרכבה שנתנו לידרש עד וארא כעין חשמל ולפי דעת רבי ולא החשמל בכלל ולפי דעת ר' יצחק עד כעין חשמל והוא בכלל ומשם עד ויאמר הן הן מעשה מרכבה שהקפידו עליהם. ולפי לישנא בתרא יבא הדבר כן, עד היכן מעשה מרכבה שניתנו לידרש בראשי פרקים מן וארא עד החשמל רבי יצחק אומר עד החשמל והיא בכלל מכאן ואילך אם היה חכם ומבין מדעתו אין ואי לא לא אם כן נלמוד מה הפרש יש בין רבי לר' יצחק כי רבי חושב כי שום דבר מהחשמל אין דורשין בו ור' יצחק חושב שעד החשמל דורשין בו, וכפי לישנא בתרא מלמדין אותו בראשי פרקים, והתבאר ג"כ שההשגה הג' אף שהוא ממעשה מרכבה כגדלה ועמקה אין דורשין ממנה ברבי' כפי הלשון הראשון אבל מוסרין ממנו ראשי פרקים, או כפי הלשון האחרון מוסרין ראשי פרקים עד החשמל לרבי כסברתו ולרבי יצחק כסברתו ומכאן ואילך אפילו בראשי פרקים אין מלמדין, אלא שנשאר ספק גדול כי כפי מה שהניח הרב כי רבינו הקדוש סובר שהג' השגות אין מלמדין מהן אלא ראשי פרקים והנה כפי הלשון הראשון עד וארא כעין חשמל מגמרינן אגמורי שהם שתי השגות הראשונות, ואמנם ההשגה הג' מוסרין ראשי פרקים, והנה כפי דעת הרב כל מעשה מרכבה אין מלמדין ממנו אלא ראשי פרקים וכפי הלשון האחרון עד וארא כעין חשמל אגמרינן בראשי פרקים מכאן ואילך אם היה חכם ומבין מדעתו אין ואי לא לא, ולפי דעת הרב אין הפרש כי הכל מלמדין בראשי פרקים, וכאשר עיינתי בזה בתכלית העיון לא מצאתי לו תשובה ופשפשתי וחקרתי בגמרא ומצאתי במקום רבי בקצת הנוסחאות שהיה אומר רבי מאיר, וגם פשפשתי וחקרתי בקצת המורים אשר נמצאו בערב ומצאתי ברובם במקום רבי רבי מאיר ואם הדבר כן לא ישאר שום ספק, אבל אם היא כפי נסחת רש"י וכפי מה שנמצא בקצת המורים רבי אומר לא ידעתי לו תשובה. עוד אמר הרב הנה התבאר מדבריהם שהן השגות חלוקות יראה הנה התבאר שההשגות אשר השיג יחזקאל שהן השגות מתחלפים במין, ויתבאר זה מדבריהם אחר שיש דברים שאסור לדרוש ברבים בביאור הגמור או לומר אותם אפילו בראשי פרקים, וזה התבאר מחכמינו ז"ל, והמעיד עליהם וארא וארא וארא שלשה פעמים ושההשגה האחרונה מהם והוא הנאמר עליה וארא כעין חשמל, ר"ל צורת אדם החלוקה שנאמר בה ממראה מתניו ולמטה ממראה מתניו ולמעלה היא סוף ההשגות, והעליונה שבהם והוא השגת הנבדל יש לו שתי בחינות השגת עלתו והשגת עצמו, והשגתם עלתו היא למעלה מהשגת עצמו, ומזה הצד יש בו צד מהרכבה כמו חיות ואפשרות כפי דעת ב"ס, או יש בו צד רבוי מצד הבנה עצמו וזולתו, ויש מחלוקת בין החכמים אם מותר לרמוז בלמודו בזאת ההשגה במסירת ראשי פרקים או אין מותר כלל לרמוז בלמוד זאת ההשגה אבל מי שהוא חכם יבין מדעתו ואם לא, יעמוד, וכן יש מחלוקת בשתי השגות הראשונות אם מותר ללמד עניניהם בביאור או אינו מותר אלא ברמיזות וחידות וראשי פרקים:

וצריך שתתעורר גם כן על סדור שתי אלו ההשגות שהקדים השגת החיות וכו'. יראה כי למה שהיה לשואל לשאל כי הלמוד הטבעי הוא שיהיה אם שנתחיל מלמעלה ונגע עד למטה, המשל שנתחיל מהסבה הראשונה ואחר כך עולם השכל ואחר כך נרד אל עולם הגלגלים ואחר כך אל העולם ההויה וההפסד שהוא היסודות וכל מה שהורכב מהם, או שנתחיל מאלו הדברים הסמוכים אצלנו ואחר כך נעלה מהם אל עולם הגלגלים ואחר כך אל עולם השכל עד נגיע אל הסבה הראשונה, ואולם שנתחיל בלמוד מה שלמעלה ואחר כך נרד אל מה שלמטה ואחר כך נעלה אל מה שלמעלה, זה לא יתכן, וזה הסדר האחרון הוא אשר הלך עליו יחזקאל, והוא כי השיג ראשונה החיות ואחר כך האופנים ואחר כך מה שלמעלה מהחיות, ואמר הרב בתשובת זה כי התחיל בחיות מפני שהם קודמות במעלה כמו שזכר כי רוח החיה באופנים, ובזולת זה ר"ל כי השגת החיות הוא מן הלמודיות והשגת האופנים מן הטבעיות והלמודיות קודמות בלמוד על הטבעיות ולפיכך פתח בהשגת החיות, ואחר כך בהשגת האופנים והיא החכמה הטבעית, ואחר כך בהשגת הנבדלים והיא החכמה האלהית, ושתי השגות הראשונות קודמות בלמוד בהכרח להשגה השלישי והם מורות עליה, הרצון בזה כי תתאחר החכמה האלהית לשתי סבות אם לעומקה וקושי העמידה עליה וסדר הלמוד הוא שלעולם נתחיל בקל, וגם מפני כי עולם השכל הוא נבדל מהשגתנו והגרם השמימיי וזה העולם מורות על שיש בכאן שכל נבדל קודם לאלו הדברים:

פרק ו

דע שזה הענין הנכבד הגדול אשר התחיל יחזקאל ע"ה ללמדנו בספור המרכבה הוא ענין בעצמו שלמדו ישעיה בכלל ולא הוצרך אל זה הפרט, והרצון בזה כי מה שביאר הרב כי מה שהשיג יחזקאל בן בוזי הוא זה העולם המושכל והמוחש והיה השגתו דומה למה שהשיגו החכמים, ולמה שהיה איפשר לאדם שיספק עליו למה שבא ממעשה מרכבה מן המשותפים והמשלים והדמיונים וענינים נוראים יבהילו המעיין ויבאו לחשוב שאי אפשר בשום פנים שיהיה זה הנרצה במעשה מרכבה, כדי לסלק זה הספק אמר כי מה שהשיג יחזקאל השיג ישעיה ואמנם נמצאו ביחזקאל הדברים הנבהלים הוא למה שהיה יחזקאל מספר דברים לבני הגולה ולכן האריך בהם ונבהל מהשגתם, ואלו הדברים יסבלו שני פירושים או שיחזקאל היה בן כפר ונבהל מהמראה שהשיג כמו האיש הכפרי שראה את המלך כי לא היה רגיל לראות, וישעיה היה בן כרך וראה את המלך ולא תמה ממנו למה שהיה רגיל מראותו בכל יום, או אפשר שיפורש שישעיה לא היו אנשי דורו צריכין לבאר להם בזה הפרט למה שהיו בירושלים והיו חכמים מחוכמים, אבל הספיק להם אמרו וארא את השם, ובני הגולה היו צריכים לפרש להם הדברים בארוכה:

והנה אמר הרב כי מה שיובן מזה המאמר הוא הפירוש הראשון והפירוש השני אמנם השני הוא האמתי, וכי ישעיה היה יותר שלם מיחזקאל ושההשגה אשר נבהל אליה יחזקאל והיה נוראה בעיניו היתה ידועה לישעיה ידיעה שלא היה צריך לספרה על דרך חדוש להיותה ידועה אצל השלמים והשלמים הם החכמים, כמו שאמר הרב בפתיחת זה הספר, אם כן סולק הספק אשר סופק, וזה היה כוונת זה הפרק והבינהו כי אין בנמצא אלא האל ומלאכיו, וחכם עדיף מנביא והשגתו מופתית, והשגת הנבואה היא דמיונית, וידיעת החכם קודמת לידיעת הנבואיית, ולכן אין לתמוה אם יפרט הרב מעשה מרכבה כפי מה שהשיגו השלמים שהם החכמים:

פרק ז

מכלל מה שצריך לחקור עליו קשרו השגת המרכבה בשנה ובחודש וביום וקשרה במקום, שזה צריך לבקש לו ענין ולא יחשב שהוא ענין אין בו דבר. ואמרו המפרשים כי זה ירמוז לשני ענינים, האחד להורות כי זאת השגת עצמו לא השגת זולתו, כלומר שלא גנבה אבל הגיע לו בעצם הנבואה ההיא באמתית. והשנית כי הגרמים השמימיים היו עוזרים לו לזאת ההשגה הנכבדת, כי בזמן ההוא היה הכנה להגעת הנבואה, ואף על פי ששאר הנביאים לא קשרו השגתם בזמן לפי שלא הוצרכו לתת אמתלאות להשגתם להיותם מוחזקים בה והיותם בזמן הבית, אבל יחזקאל היה בחוצה לארץ אשר שם ההשגה אינה שלימה לפיכך קשר השגתו בזמן, וקצת אמרו כי השנה והחדש ירמוז על השמש והירח והיום על הגלגל המקיף והמקום על העולם השפל, וזה אין ענין לו. והחכם ר' משה הנרבוני פי' כי למה שהיתה השגת המרכבה השגה שנבהל אליה יחזקאל כמ"ש והיתה נוראה בעיניו והיה מבני הכפר שראה את המלך ומספר לבני הכפר, יחשבו כי אולי יחשוב אדם שיהיה ענין שאירע חוץ לנפש ושנראו החיות והאופנים על דמיון ההמוני אל העין, ולשמור מזה הדמיון ביאר וקשר השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקשרו במקום. והענין המכוון בו הוא לבאר שכל אלו הסימנין כדי שיובן שהענין ההוא כלו הוא במראה הנבואה לא השגה מוחשת, כי אילו היה לו זה לא ימנע שלא יושג לרבים זולתו ר"ל אם נקרעו השמים ונראו הבריות המבהילות:

ואמר קשרם במקום. הרצון באמרו נהר כבר וזה שם נהר שאין לו מציאות חוץ לשכל, וכבר הוא רכב בהפוך האותיות כי זאת ההשגה חוקרת מענין המרכבה, וכמו שקשרו המרכבה במקום אינו מקום אמתי כן קשרה המרכבה בזמן אינו אלא להורות שלא היה נמצאת חוץ לשכל:

וממה שצריך להסתכל בו והוא מפתח הכל הוא אמרו נפתחו השמים. והרצון בו כי מה שהשיג היו השגות שכליות לא השגות חושיות כי השמים אי אפשר שיקבלו הקריעה אבל זה יאמר על השגת הדברים כמו שאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים:

וממה שצריך שתתעורר עליו היות זה הספור כלו אף על פי שהיה במראה הנבואה בלי ספק כמו שאמר ותהי עליו יד ה' וכבר יביא לחשוב שהנבואה יגזור הדברים גזרה אמתית מבלי ספוק, יאמר כי כבר באו דברים בנבואה שהם על צד הגזרה החותכת וקצת דברים יאמרו בלי גזירה מוחלטת אבל על צד הספק וכפי האומר, כי החכם כבר יאמר הדברים בגזירה מוחלטת מבלי ספוק ואלו הם הדברים אשר עליהם מופת וכבר יאמר קצת הדברים אשר יש להם טענות מספיקות ואלו הדברים לא יאמרו עליהם שהם כן בלי ספק אבל יאמרו שנראה להם שהם כן, וכבר ידעת מאמר הרב כי כל מה שיאמר אריסט"ו מתחת הגלגל ולמטה הוא כלו אמת אין בו ספק ואמנם מה שיאמר מתחת גלגל הירח הוא דמויים, וכן יקרה בנביאים, כי כל השבחים אשר שבח הרב לאריסט"ו יש בהם סוד כי כל מה שיאמר יחזקאל באופנים ומה שהורכב מהם לא אמר דמות אבל גזר בהם גזרה החלטית על מה שהם עליו, ואמנם כשדבר בחיות וברקיע ובכסא ובמה שלמעלה מעל הכסא אמר דמות כי זה אינו השגה מוחלטת, כי אמר כי ראה דמות ארבע חיות ולא אמר ארבע חיות לבד כי לא ידע אם הם יותר כי חלוקות הגלגלים המכוכבים לארבע כדורים היא חלוקה נראית ענינה אבל אינה השגה מוחלטת וגוזרת שיהיה לארבעה כדורים וכבר נמצאו חכמים מנו הכדורים שבעה לכך אמר דמות ד' חיות, ואמר ודמות על ראשי החיה רקיע וזה הרקיע הוא הגלגל הבלתי מכוכב המקיף בכל הגלגלי' ואמר בו דמות כי יש חכמי' כופרים במציאותו ותנועת היומי אומרי' שהיא לגלגל הכוכבים הקיימים והוא גלגל ערבות, ואמרו ג"כ כמראה אבן ספיר דמות כסא וזה הגלגל הוא גלגל אחד בלתי מכוכב על ערבות והוא הקרח הנורא אשר יקראוהו אחרוני החכמים שמי ההצלחה, ואלו השני רקיעים אריסט"ו ומפרשי ספריו לא הניחו אותם ולכן זכר בכל אחד מהם דמות, ויש אנשים שמניחים הגלגל הבלתי מכוכב והוא הנקרא הקרח הנורא ובלתי מניחים שמי ההצלחה, ולכן במראה השני זכר הרקיע סתם כאשר התחיל לזוכרו בפרט וארא והנה אל הרקיע אשר ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא, זכר הרקיע ולא אמר בו דמות אמנם הכסא אמר דמות כסא להורות על הקדמת השגת הרקיע תחילה ואח"כ נראה לו עליו דמות כסא, וזהו אמרו והבינהו, כי אפילו מי שמניחים הרקיע והוא הקרח הנורא לא הניחו הכסא, וכן אמרו דמות כמראה אדם למה שרבים ספקו במציאות הנבדל עד שקצת החכמים חושבים כי הסבה הראשונה הוא כח בגוף, יצילנו ה' מזאת השגגה, ולכן אמר בכל אלו הדברים דמות כאלו אמר כמדומה אני אבל האופנים לא אמר בהם דמות אופנים אבל הגדה מוחלטת כמו שכבר ביארנו:

אמר שם טוב יראה מזה הפרק שדמות כסא אמר על שמי ההצלחה אשר האחרונים מהפילוסופים הניחו אותם וכל מפרשי המרכבה פירשו דמות כסא על שמי ההצלחה, זולת חכם אחד כי אמר כי לא נזכר בכל הפרקים שעברו לא ברמז ולא בביאור אלו השמים הנקראים שמי ההצלחה, והיה ראוי לרב שיניח בפרקים שעברו רמז לזה, ופי' זה החכם כי דמות כסא הוא השטח מגלגל החלק, ולכן אמר במראה השנית שנמצא הרקיע הגלגל סתם, ואמנם אם זה הגלגל הוא המתנועע הראשון והוא כסא הכבוד יש בו ספק כי הוא אפשר שימצאו שמים אחרים זולת אלו, כי אחרי שעלינו לומר שיש קרח הנורא ראוי לספק אם זה הקרח הוא גבנונית הגלגל או הוא כסא הכבוד או הוא זולת זה ותבין זה, וממה שצריך שתתעורר עליו ספרו בהשגה הראשונה החיות בעלות כנפים וידי אדם יחד, ובהשגה זו השנית אשר ביאר בה שהחיות המה הכרובים השיג תחילה כנפיהם לבד ואח"כ חודשו להם ידי אדם בהשגתו אמר וירא לכרובים תבנית ידי אדם תחת כנפיהם וכו', יראה שבהשגה הראשונה אמר וארא החיות וזכר שראה אותם כנפים וידי אדם בהשגה אחת כי השיג אלו הדברים מבלתי שיאמר אי זהו סבה ומסובב, ואמר שבהשגה השנית השיג הכנפים ואח"כ השיג הידים שהם תחת הכנפים, והרצון בזה שהכנפים הם קודמות כסבה לידים ר"ל שבסבת התנועה הוא כדוריותו ונפשו ושכלו ושכל חשוקו והם הכנפים, ואחר מציאות התנועה הגלגלית נמצאו הידים והם המהוות המתהוה ושמירת המתהוה הזמן הקצוב לפי טבעו, ומפני זה השיג תחילה הכנפים ואח"כ הידים, ואמר על זה והבן זה שעם כל זה היו החיות כרובים משכילים לא יפעלו בזה המציאות התחתון כי אם מצד התנועה, כי הפועל מצד הציור אמנם יוחד לנפרדים על שישפיעו זולתם, ואמנם הגשם לא יפעל שום דבר כי אם בתנועה, וגם הורה בזה כי הדברים באים באמצעיים רבים ואינם במדרגה אחת מהפועל הנבדל:

והסתכל איך ביאר במאמר האופנים לעומתם אע"פ שלא תארם בצורה, ר"ל שאף לא תארם בהשגה השנית בשום צורה אמר בהם שהם לעומת החיות, כי מה שיפעלו ויתפעלו אלו היסודות קצתם בקצתם עם שאין להם שום בחינה ושכל הם נמשכים לתנועות השמימיות והם נמשכים אחר החיות שהם פועלים בשכל ובדעת כי הם חיים ומשכילים כמו שכבר ביארנו, וא"כ כל הנעשה הוא בחכמה ובדעת כמו שאמר בדעתו תהומות נבקעו, אמר ג"כ כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם וכו'. אמר הקשת ואמתתו ידוע, יראה כי הוא ענין לטישת האויר והוא היותו זך ולח ועומד בתמונה ובמצב ידוע נגד השמש והשמש הוא הפועל בהכאה ביום הגשם כי הליחות נותן ההכנה בענן לקבל הרושם ההוא, והיותו מקבל זה אויר הקשת זולת שאר חלקי האויר הוא היותו מוכן יותר משאר חלקי האויר והיותו במצב ידוע נגד השמש, כן מראה דמות כבוד ה', כי השפע הבא ממנו על הנביא הוא היותו מוכן יותר משאר אנשים כי אין שום מניעה מצד האלוה ולא מצד שאר השכלים הנבדלים כי השפע בא ממנו לעולם אבל ימנע מצד המקבל שאינו מוכן לקבל אותו השלמות, וזה נפלא בדמוי ובהמשלה מאד כי ענינו בלי ספק בכח נבואה שהוא כבוד ה', והבינהו כי כבוד ה' והשפע האלהי יציץ על נפש הנביא כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם להכות ניצוץ השמש עליו, ותיוחד נפש הנביא בזה מבין שאר השכלים כמו שיוחד הענן ההוא ויוכן מצד הליחות והוא הגשם כן תחול הנבואה על נפש הנביא למה שהיא מוכנת לשלמות ההוא בתחלת היצירה ויעמוד לפני ה' נכחו בלמוד וביציאה מן הכח אל הפועל ולא יראה זולת האל ומלאכיו, וכמו שהוית הקשת הוא טבעי כן הוית הנבואה והוא נמשך אל היות האיש מוכן כי לא ימנע מלמעלה, והבן זה כי זה סותר למה שהניח בדעתו בנבואה אלא שהוא הנה כפי סבות הסתירה והיא סבה השביעית:

וממה שצריך שתתעורר עליו חלקו דמות אדם שעל הכסא וכו', הנה אמר הרב שהאדם הוא נחלק לשני חלקים ועליון שבו כעין חשמל והתחתון כמראה אש, כי כן בא בהשגה השנית כי אמר הכתוב וארא והנה דמות כמראה אש ממראה מתניו ולמטה אש וממתניו ולמעלה כמראה זוהר כעין החשמלה, והנה במראה הראשונה אמר וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב, הנה במראה הראשונה תאר המעלה והמטה בחשמל ועשה שני חלקים מהם, ובמראה השנית תאר שהעליון הוא כעין חשמלה והתחתון כמראה אש. ודע כי כמו שעולם הגשמי כלו קשור קצתו בקצתו כן עולם השכל הוא כלו קשור קצתו בקצתו עד הגיעם כלם אל הסבה הראשונה כי כלם קשורים בו, והנה כל השכלים הנבדלים הם שכל ואינם גוף ולא כח בגוף ולכן נמשלו לאדם שהכח השכלי אינו גוף ולא כח בגוף וכלם נקראים בשם חשמל כי כלם מאירים ומזהירים והם עלות, ומצד שהם עלולים יש להם עליון ותחתון כי השכל הראשון בערך אל העלול אשר למטה ממנו הוא כעין חשמל כי הוא דומה לזוהר הגחלת והוא הלהבה ומצד היותו עלול ממה שלמעלה ממנו והוא דומה לגחלת והוא אש דק, ולמה שכל השכלים הנבדלים ימצא בהם שהם עלות ועלולים ימצא בהם אלו השני דברים, ולכן יתוארו בשני דברים בעליון ותחתון כי מצד היותו עלה הוא עליון ומצד היותו עלול הוא תחתון. עוד אמר וזאת מלת החשמל ביארו שהיא מורכבת משני עניינים כלומר המהירות המורה עליו חש וההפסק המורה עליו מל, והכוונה התחבר שני ענינים חלוקים בבחינת שני צדדים עליון ותחתון ע"ד הדמוי. והרצון בזה שהנבדל העלול מורכב משני הציורים, האחד ציור עלתו והוא הצד העליון, והשני הוא ציור עצמו והוא הצד התחתון, והנה חכמינו הורו באמרם שיש בו שני ענינים כאלו הוא מורכב וימצאו בו ענינים חלוקים כמדרגת החמר והצורה, וזה כי השכל הראשון הוא ישכיל עצמו ומצד צרופו אל העלה הראשונה ישכיל עלתו ולכן לא יהיה לו השכל והמשכיל והמושכל אחד בסוג עם העלה הראשונה, והשכלת העלה הראשונה במדרגת הצורה והשכלת עצמו במדרגת ההיולי כי לא ימצא עצמו מחוייב אלא מצד דעתו עלתו, הנה בא בעצמו שני עניינים חלוקים ר"ל בחשמל, עצמות עליון ותחתון, וכבר העירו הערה שנית המכוון בה היא זאת הכוונה אלא שנתחלפו המליצות באופן ההוראה אמרו פעמים חשות פעמים ממללות, גזרו השתיקה מן החשיתי מעולם הערה על שני עניינים בדבור, ואין ספק שאמרם פעמים חשות ופעמים ממללות הוא על דבר נברא, וחש יורה על השתיקה ומל על הדבור העליון והתחתון על צד הדמוי, ואין ספק שאמרם פעמים חשות פעמים ממללות אחר שנאמר בלשון רבים שמורה על ההרכבה וכל מורכב הוא עלול והוא דבר נברא:

אמר שם טוב אחר העיון יראה לי שהרב יראה שהשכלים הנבדלים כל אחד מהם הוא עלה ועלול ומצד היותו עלה הוא נקרא בשם חשמל ומצד שהוא עלול הוא נקרא בשם האש, וזה שאמר שהעליון כעין חשמל והתחתון כמראה אש. ע"א כי חשמל ביארו החכמים שהיא מורכבת משני ענינים וחש מורה על המהירות ומל על ההפסק בבחינת שני צדדים עליון ותחתון ע"ד הדמוי. והרצון בזה כי כל אחד מהשכלים הנבדלים משיגים מה שלמעלה מהם ומשיגים את עצמם והשגת עלתם היא יותר עליונה מהשגת עצמם, וכבר ביאר זה בעל הכוונות אף כי בהשגת עצמם ישיגו את עלתם עכ"ז יש להם צד צרוף וימצא בם צד עליון ותחתון, עוד העירו שנית שהוא נגזר מן הדבור והשתיקה כי המה מורכבים משני עניינים מאפשרות וחיוב, והאפשרות דומה לחמר והחיוב דומה לצורה וכאלו הם מורכבים משני ענינים, אם כן לא יהיה הערה שנית מה שאמרנו כי העירו כוונה אחת במלות אחרות אבל בזה ההערה השנית אמרו שהם דברים מורכבים והוא על דבר נברא. וראה איך ביארו לנו שזה דמות אדם שעל הכסא החלוק אינו משול עליו ית' מכל הרכבת הרבוי עד שיחלק, כן אמר הנביא הוא דמות כבוד ה' וכבוד ה' אינו ה' וכל מה שהמשילו באלו ההשגות כלם הם כבוד ה' ר"ל המרכבה לא היוצר, לכן אמר דמות כבוד ה' ולא אמר ראיתי את ה' כי לא ראו הרוכב כי לא ימשילוהו, וכמו שכתב בפרק מ"א מחלק ב' כשהסכים שמדרגת הנבואה שמונה:

וכשתסתכל כל מה שאמרנוהו בפרקי זה המאמר עד זה הפרק יתבאר לך זה הענין רובו או כלו מלבד חלקים מעטים וכו', ירצה כי אף שדבר הרב במעשה מרכבה בתכלית ההעלמה אם יסתכל האדם אל ההערות מה שאמר בחלק השני ומה שאמר בנבואה יובן כל מה שאמר הרב בראשי פרקים, וכמו שאמר בהישרת להבנת זה המאמר להשיב פרקיו זה על זה, ולזה היישיר הנה שלא תחשוב שעדיין ירמוז על אלו הדרושים כי כבר קדם כל מה שרצה לאמרו ולרמוז עליו ומכאן ואילך ידבר בענינים אחרים:

והנה החכם רבי משה הנרבוני העיר ספק גדול ואמר, כבר קדם לנו בחלק השני כי מן הדעות הקדומים המתפשטים אצל הפילוסופים ורוב האנשים על שלגלגלים קולות נוראים עצומים מאד יתחדשו בתנועותיהם, וכתב הרב המורה כי זה הדעת נמשך אחר אמונת גלגל קבוע ומזלות חוזרים והוא אשר בו נצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל, וכל מה שכתב הרב בפרקים ההם אמנם הוא הכוונה לבאר מעשה מרכבה, ורמז הרב בזה כי חכמי ישראל וראשוניהם היו מאמינים זה הדעת, וכי מה שאמר יחזקאל מספור הקול באמרו וחול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה כקול אל שדי בדברו, וזה מקום פלא גדול איך יאמר הנביא או המקובלים מהנביא דבר שיתאמת סותרו במופת:

והנה החכם הנזכר השיב בהתרת זה הספק העצום כי הנביא לא יראה רק אמת אבל אין כל נבואה מאירה מה שאינו דרוש, אבל מה שידרוש הנביא אם הוא אמת או שקר לא יבוא לו אלא נבואה אמתית, או גם כן אם לא היה לו דעת קדם עליו ובא לו הנבואה לא יראה רק אמת, אבל אם היה לו דעת קדם עליו מצד חקירתו ונתקיים עליו שהוא אמת מה שיראה בנבואה לא יראה האמת אחר שלא חקר עליו, ואם היה יחזקאל מספק אם הגלגל קבוע או המזל חוזר או הפך והיה בא לו נבואה עליו היה רואה בנבואה גלגל חוזר ומזל קבוע כמו שהוא האמת, אמנם כשהיה מאמין גלגל קבוע ומזל חוזר ובלתי דורש בו שמע קול כנפי הכרובים. וזהו מה שהשיב החכם הנזכר בתשובת זה הספק העצום:

והנה הרב כפי דעתי השיב זה על הספק בפרק שלשים ושמונה אצל המשל שהביא מאיש אחד והיה עמו אלף אנשים ויצא כל מה שבבית אלא איש אחד היה נכלל עם כל מה שבבית וכאשר נשאר האדם ההוא עם האיש לבדו חשב שהוא עתה נכנס עליו, ואף על פי שזה לא אמרו אלא על אנשי הכת השלישי, אבל ראוי שיובן כי קצת הנביאים האמתיים כבר יקרא להם זה. ומה שאמר החכם שאם היה מספק עליו היה בא לו הנבואה האמתית, אינו כן, כי אין ספק שיחזקאל בכל הדברים אשר אמר בהם דמות היה מספק בעת למודו והיותו חוקר על זה ונשארו בנבואתו מסופקים כמו שהיו בראשונה, אבל האמת בזה כי השפע שופע מאת השכל הפועל על הכח המדמה יבוא על נפש הנביא מפנים רבים, אם להודיע לו מה שלא היה לו ידיעה מקודם ואי אפשר ידיעתו בחקירה, או שישיג בהיותו חולם או במראה הנבואה ישיג מה שהיה משיג קודם ויחקה הדמיון בנפש השכל הפועל מה שהיה משיג קודם בחקירתו השכלית ויגשים הדברים הרוחניים, וזה אי אפשר מבלי שפע גדול שישפיע על השכל ועל הכח המדמה, וכבר ידבר הנביא בענינים העיוניים במשפט החכם ולא ידבר בהם כמו נביא אם שאמרם הנביא, והבן זה כי נמצאו בנביאים כל אלה הדרכים שזכרתי לך, הדבור באלו העמוקות בלתי ראוי להאריך בו ולכן נקצר בזה:

פרק ח

כל הגשמים ההווים הנפסדים לא ישיגם ההפסד רק מצד החמר, בזה הפרק יתחיל הרב לרמוז על ענין ההשגחה ובעבור ספור איוב הנפלא בהשגחה, והתחיל ואמר כי כל הגשמים ההווים ונפסדים ישיגם ההפסד מצד החמר, ואחר שההפסד בעל חמר יחוייב שישיגוהו משיגי החמר כפי חמרו אם טוב ואם רע, וזה סוד השטן המתפשט בכל הדברים שהם תחת גלגל הירח, כי משוט בארץ הוא כולל כל מה שתחת גלגל הירח כי כלו נקרא ארץ, וכל ההפסד והשחתה יבוא מצד השטן שהוא החמר אבל מצד הצורה ובבחינת עצם הצורה לא ישיגם ההפסד, הלא תראה שהצורות המיניות כלם מתמידות עומדות אמנם ישיגם ההפסד לצורה במקרה מפני התחברה לחמר, ולכן בא השטן בתוך הבאים כי לא בא בעצם כמו שיתבאר בע"ה:

וטבע החמר ואמתתו שהוא לעולם לא ימלט מחברת ההעדר ומפני זה לא יתקיים בו צורה, הרצון בו כי למה שהיה טבע החמר מחובר להעדר כי הוא נעדר מהצורה ואי אפשר לקבלה אלא בשתעדיר הצורה קודמת יחוייב ההפסד לצורה והוא במקרה, והרצון בו כי למה שהיו הצורות מחוברות לחמר והחמר יתחייב להעדר יתחייב לצורה החסרון והעדר, כי כל צורה שימצא להיולי תכינהו לקבל צורה אחרת ולא יסור מהתנועע להפשיט זאת הצורה שעמו ולהביא אחרת, והסבה בזה כי החמר הראשון אין לו צורה בעצמו ולזה היה משתוקק אל כל הצורות ובעת חל בו אי זו צורה יסתלק ההעדר אשר בו מן הצורה ההיא אשר חלה בו ונתחבר אליו העדר הצורה אשר בכח אשר תגיע אליו אחר זאת הצורה, ומפני זה לא תתקיים בו הצורה כי ישתוקק אל הצורה אשר בכח אחר שהיו כל הצורות אליו במה שהוא היולי ענין אחד שיפשיט צורה וילבש אחרת תמיד:

ומה נפלא מאמר שלמה בחכמתו בדמותו החמר באשת איש זונה, כי במה שהוא חמר הוא מופשט מן הצורה, כי אין לו צורה הוא חלק מאמתתו במה שהוא היולי, והוא אשת איש כי לא ימצא חמר בלי צורה כלל, כי הוא נמצא מציאות חלוש בעצמו לא יעמוד מבלתי משלים והיא הצורה אשר היא משלמת המציאות, וההיולי מעמיד לצורה לבד על שהוא נושא לה ומשכן, אם כן היא אשת איש לעולם, ואם היותה אשת איש מבקשת היא איש אחר לעולם תמיד כי במה שהיא אשה כל האנשים אליה ביחס אחד תפתנו ותגנוב לבבו והיא הכנה מתחדשת בכל יום אל הצורה אשר בכח, וזהו ענין החמר כמו שאמרנו, הנה כבר התבאר שכל השחתה והפסד וחסרון אמנם הוא מפני החמר, וביארו באדם על דרך משל כי כעור צורתו וצאת אבריו מטבעם וכן כל חולשות פעולותם ובלבולם, כי הכח הרואה יחטיא בשלשה דברים או שלא יראה כלל ואם שיראה הדבר הפך מה שהוא או פחות ממה שהוא, וכן בשאר כחות הטבעיות, וזהו מה שאמר הרב חולשה או בטול או בלבול אין הפרש בין היות זה בתחלת היצירה בטבע או שנתחדש עליו בסבה מהסבות, וכן הוא הענין בשאר בעלי חיים כי אמנם ימות ויחלה מפני החומר שלו לא מפני צורתו, וכן ג"כ כל החטאים והפשעים והמרדים כלם נמשכות אחר החמר כי הוא שטן הוא יצר הרע הוא שהשיא את חוה לא אחר צורתו, ולכן היה אמת כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה כי דוד לא חטא מצד צורתו אלא מצד חומרו ומעלותיו כלם אינם נמשכות אחר צורתו, והמשל בו כי השגת האדם את בוראו וציורו כל המושכל והנהיגו תאוותיו וכעסו והשתכלו במה שצריך לבחור בו ומה שצריך לרחקו כל זה נמשך אחר צורתו והצורה היא נתונה מלמעלה, אם כן אין רע יורד מלמעלה אבל טוב וכל הוד וכל שלמות, אבל המאכל והמשתה מבלי סדר ומשגלו גם כן ושמחתו ורוב תאותו בהם, וכן הכעס כשלא יסודר לתכלית טוב, וכן כל מדה רעה הכל נמשך אחר החמר שלו, אם כן התבאר שכל הפסד והשחתה ומרי ומדה רעה יבא מצד החמר והוא השטן אשר הוא מתפשט בכל הדברים אשר הם תחת גלגל הירח, והבן זה כי הוא מבוא להבנת ההשגחה בענין רשע וטוב לו וצדיק ורע לו. וכאשר התבאר שהענין כן שכל הפסד וכל השחתה יבא מצד החמר ולא היה איפשר בגזרת החכמה האלהית שימצא חמר בלי צורה ולא שתמצא צורה מאלו הצורות מבלי חמר. והרצון בו כי החכמה האלהית אינה גוזרת הנמנעות אבל גזרת האפשר ומהאפשר היותר טוב ויתחייב שיגזור הצורה האנושית הנכבדת מאד אשר ביארנו שהיא בצלם אלהים ודמותו יחול בזה החמר העפריי החשוך המביא אותו לכל חסרון והפסד, כי בהתחבר הצורה האלהית אל מלך החסרונות שהוא ההיולי יחוייב שיהיה מחובר אל ההפסד ויהיה מחובר לעשות כל רע וכל מר וכל השחתה ושיהיה הולך אל ההפסד. והשם בעבור זה נתן לה ר"ל לצורה האנושית יכולת על החמר וממשלה ושלטון עד שתכריחהו ותמנע תאוותיו ותשיבה אל מה שאפשר מן היושר ומן השווי:

ומהנה נחלקו מדרגות בני אדם כי מהם נמשכים אחר החמר וכל פעולותיהם והם האנשים הבהמיים, ומהם נמשכים בכל פעולותיהם אחר השכל והם האנשים האלהיים. ומהם נמשכים פעם אחר החמר ופעם אחר השכל, ובכל אחד מאלו הכתות מדרגות גדולות, כי יש מבני אדם אנשים שכל השתדלותם תמיד לבחור הנכבד ולבקש העמידה המתמדת, כי יאכל וישתה ויבעל לבקשת המציאות האישי והמיניי וכל זה בהשערה כפי מה שיגזור שכלו ולא יחשוב רק בציור מושכל והשגת דעת אמתי בכל דבר ויתדבק בשכל האלהי השופע עליו אשר ממנו נמצאת צורת הצורה ההיא ואז האיש הזה הוא לפני ה' תמיד והשגחתו דבקה בו כמו שאמר כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי, והנה הרב יפרש זה בסוף כי זה האיש אי אפשר לו הכליון וההפסד אפילו שיעבור באש ובמים ואפילו שיהיו לפניו אלף אלפי רבבות חרבות צורים ושאר המזיקים אל זה האיש לא יגיע שום רע כמו שאמר לא תאונה אליך רעה, והאיש אשר תארנו למעלה כל אשר יביאהו צרכי החמר ותאוותיו וחרפתו מפורסמת יצטער על מה שנשקע בו ויבוש ויכלם ממה שנוגע בו. וישתדל למעט החרפה ההיא בכל יכלתו להשמר ממנה בכל צד. והרצון בו כי יצטער על מה הביא זאת הצורה הנכבדת להיות מחוברת לזה החמר העפריי כי הוצרך לעשות פעולות חמריות ולתת חקו לחמר, כי יודע צדיק נפש בהמתו כדי שיתקיים ויבוש ויכלם מאלו הפעולות החמרים כי יעשם בהכרח, והנה להשליכם מעל פניו אי אפשר אבל ישתדל למעט החרפה ההיא בכל יכלתו והם אשר נאמר להם אלהים אתם ובני עליון כלכם, ואלו אשר בהם ההשגחה תמידית כמו שיבאר הרב בסוף זה הספר, ומפני זה הוכיח שלמה המוסרים ההם כלם הוא וזולתו מהחכמים, ומצות התורה ואזהרותיה אמנם הם לכבוש תאוות החמר כלם צריך למי שיבחר להיות אדם באמת שישים כל השתדלותו ולחסר כל צרכי החמר ממאכל ומשתה ומשגל וכעס ושאר מדות הרעות הנמשכות אחר התאוה והכעס, כי רוב הרעות הבאות לאדם הוא מאלו השני חטאים ועל זה ועל כיוצא בו נאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו:

ואמר הרב כי לי טענה וסבה בקריאת לשוננו לשון קודש למה שלא הונח לו שם כלל לכלי המשגל, והנה הרמב"ן ז"ל כתב שאם היה הדבר כן שאין שם מיוחד לכלי המשגל על ההנחה הראשונה לא היו מניחים קרי וכתיב ישכבנה מקום ישגלנה ומקום עפולים טחורים, יורה כי ישגלנה הוא לשון עצמי על ההנחה הראשונה וג"כ היה ראוי שיקראוהו לשון נקיה לא לשון קדש. והוסיף החכם ר' משה הנרבוני ספק אחר כי אין ראוי לקרוא את הכל בשם החלק ואין ראוי לקרוא לכל הלשון קודש בעבור שבחלק ממנו היא קדוש, ואמרו אלו השני חכמים כי אין ראוי לבקש טעם למה נקרא לשון הקדש כי תורתנו שהיא קדושה נתנה בו והמלאכים והקדושים אשר בארץ נקראו בזה הלשון כמו אברהם יצחק ויעקב ואדם ושת ונח ודבור ה' עם מלאכיו ונביאיו הוא בזה הלשון, וזה יהיה סבה עצמית וכוללת, לא מ"ש הרב כי סבתו היא חלקית:

אמר שם טוב מה שספקו מהקרי והכתיב שישגלנה כתיב ונקרא ישכבנה, ואמרו הטעם בעבור שלא יאמרו סכלי ההמון כי ימצא בתורה דבר ערוה וכן במקומות אחרים אשר בהם קרי וכתיב מורה על שהלשון עצמו על הנחה הראשונה, לדעתי אינו ספק כי זה הלשון למה שהיה מורגל על פעל האיש עם האשה כאלו יחשבו ההמון שהוא על ההנחה הראשונה ואין הדבר כן, ומה שאמרו וספק כי יקרא החלק בשם הכל ג"כ אינו ספק כי כל שהוא פרוש מן הערוה נקרא קדוש, ולזה אמר אדון המפרשים רש"י ז"ל כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, וראוי שיקרא לזה הלשון קדוש בעבור זה לבד. והסבה שאמרו שהתורה נתנה לנביאים בזה הלשון, היא אמתית אם ה' ידבר בנביאיו בלשון מיוחד, אבל כל נביא ונביא יבין הענין המושג בו כפי הלשון המובן בו כי אין שם אומר ולא דברים אלא כפי הדמיון השומע, זולת נבואת מרע"ה כי היה בשמיעת הקול, וראוי לומר כי הקול שישמע לא היה כפי כחו הדמיוני אבל כפי האמת, ואם התורה באה בזה הלשון ראוי שנאמר ושיקרא אותו הלשון לשון הקדש, והטעם אשר נתן הרב הוא כפי סברתו בנבואה והבן זה, והנה הכלל העולה מזה הפרק כי כל הפסד וחסרון הוא נמשך אחר החמר וכל הרעות באות ממנו ומצדו, ויש רעות שיוכל האדם להמלט מהם והם רוב הרעות המשיגים לאדם מצד היותו נמשך אחר תאוותיו הגשמיות ובעבור זה ראוי לשערם כי אז ימלט מרוב הרעות הבאות מצדו, ומה שילקח מאלו הדברים ר"ל כי ההנאות הגשמיות ההכרחים ישים תכליתו השגת ה' והמלאכים ושאר פעולותיו הם עם ה' תמיד והשגחתו נדבקת בהם, והם אשר נאמר להם אלהים אתם ובני עליון כולכם, ואמנם שאר אנשים הם מונחים למקרה ופגע ובפרט אשר ישימו כל השתדלותם החוש אשר חרפה לנו הם שונאי ה' והמה רחוקים ממנו והם המונחים לכל הפגעים והמקרים ועל אלו נאמר כי לא לה' המה, ואמר שלח מעל פני ויצאו, וכי יזדמן לאדם חמר טוב ונאות בלתי גובר עליו הוא מתנה אלהית, וסוף דבר החמר הנאות יקל להנהיגו ואם הוא בלתי נאות אינו נמנע מלכבוש אותו, ומפני זה הוכיח שלמה מהמוסרים ההם כלם וזולתו מחכמים, ומצות התורה ואזהרותיה אמנם הוא לזה, ואמר הרב אין ראוי שיונהג האדם בכל עניני זה החוש אשר היא חרפה לנו וכדי למעט הרעה הבא מצדנו, וזה תכלית זה הפרק והוא הקדמה להשגחה, עם שדבר בו ג"כ למה נקרא לשוננו הקדוש לשון הקדש כי אינו מכוונת הפרק אבל סדר הדברים הביא אליו:

פרק ט

החמר מחיצה גדולה ומסך מונע מן השגת השכל הנפרד על מה שהוא עליו, כבר ידעת כי כל הפסד וכל חסרון יבא מצד החמר והעדר ההשגה הוא חסרון, ואם כן יחויב שיבא מצד החמר ולמה שהאדם היה בעל חמר אפילו שיהיה החמר זך ונכבד אפילו כחמר הגלגלים וכל שכן זה החמר החשוך העכור אשר הוא החמר שלנו הוא מסך מבדיל בינינו ובין ה' והשכלים הנבדלים להשיגם. ולזה בא הרמז בכל ספרי הנביאים שיש עליו מסך מבדיל בינינו ובין השם והוא נסתר ממנו בענן או בחושך או בעב או בערפל או כיוצא באלו הדמיונות להיותנו מקצרים מהשיג מפני החמר, וכן הגלותו בעב הענן חשך ענן וערפל הוא ללמדנו זה הענין שהשגת אמתתו נמנעת לנו מפני החמר החשוך, ולכן יהיה מפורסם שיום מעמד הר סיני היה יום עב וענן ומטר מועט, שהיו שם מונעים רבים ומטרידים מעיקים אבל המטר והוא ההשגה האמתית היתה מעוטה ליחידי סגולתו או קצת ידיעה לכל כמ"ש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום אבל השי"ת האור החזק המתמיד אשר מהשפע השופע מאתו האיר כל מחשך כמ"ש במשלי הנבואה והארץ האירה מכבודו, כי מהשפע הנשפע לנביאים ועל החכמים מאיר כל מחשך ומסיר כל ספק ומשים המושכל בכח מושכל בפועל והוא הנרצה באמרו והארץ האירה מכבודו, וזהו ביחזקאל אחר ספור המרכבה השנית וזה הפרק גם כן הוא ידיעת ההשגחה כמו שתראה בסוף זה המאמר:

פרק י

אלו המדברים כמו שהודעתיך לא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור, זה הפרק הוא ג"כ הקדמה לביאור השגחה והם דרך והישרה להבין ענין איוב קודם שזכרו, והנה בפרק שעבר נתבאר מהו הנרצה בשטן, ובעבור שנאמר בשטן ויבא גם השטן בתוכם ולא נאמר להתיצב על ה' כמ"ש בביאה השנית, ואמר הרב לבאר זה הפרק והתחיל ואמר אלו המדברים כמו שהודעתיך לא ידמו העדר אלא ההעדר הגמור, והרצון בו כי לא ידמו העדר אלא שלילה מוחלטת לא העדר הקנינים, וכבר ידעת ההפרש שיש בין העדר הקנינים ובין השלילה המוחלטת, שהשלילה המוחלטת יצדק על ההעדר המוחלט, כי יצדק על אדם הראשון שהוא נעדר עתה שהוא אינו רואה ולא יצדק עליו שהוא עור כמו שלא יצדק עליו שהוא בריא או חולה, וכן יצדק על הכותל שהיא איננה רואה ולא יצדק עליה שהיא סומא, והנה המדברים יחשבו כי ההעדר הגמור הוא הנקרא העדר, ואמנם העדר הקנין כלם לא יחשבו שהם העדרים ויחשבו שכל העדר וקנין דינם דין שני הפכים כעורון והראות והמות והחיים והם אצלם כענין החום והקור, כי כמו שהחום והקור הוא מציאות והם עלולים משני סבות כן המות והחיים הם עלולים משני סבות ולזה יאמרו סתם שהעדר לא יצטרך לפועל, כי למה שיחשבו שהעדר הוא ההעדר המוחלט וההעדר המוחלט אינו צריך לפועל לכן גזרו כי כל העדר אינו צריך לפועל, כי הפעולה היא צריכה פועל בהכרח ואמנם הבלתי נמצא אינו צריך אל פועל, וזה אמת מצד אחד, כי ההעדר אפילו ההעדר המוסר לא יצטרך אל פועל מצד שהוא דבר בלתי נמצא אבל מצד כי מי שהסיר הקנין נאמר שהוא עשה ההעדר לא אמרו אמת, כי יש לו סבה במקרה, ועם היותם אומרים שההעדר לא יצטרך לפועל יאמרו על שהשם יסמא ויחריש כי אלו ההעדרים אצלם ענינים נמצאים, הנה התבאר שעל כל אחד מהדעות לא תתלה פעולת פועל בהעדר, כי ההעדר אינו מפעולת פועל לכל הדעות בין כפי דעת המדברים בין כפי דעת הפילוסופים, אבל המחלוקת הוא בהעדרים המוסרים אם הם העדרים אם לא, כי הפילוסופים יחשבו שהם העדרים ואינם צריכים אל פועל לא במקרה, והמדברים יחשבו שהם קנינים יצטרכו אל פועל כמו הקנינים עצמם, הרי התבאר מזה שהרע אינו מפעולת פועל אלא במקרה ולכן יצדק שיאמר ויבא השטן בתוכם, והוא המכונה בהעדר כי הוא במקרה לא בעצם והבן זה, ומפני זה אמרו גזרה מוחלטת שהרעות כלם הם העדרים, וזה מבואר ואין צריך ביאור כי הבריאות הוא טוב והוא שווי אחד והוא שווי בליחות או באברים או באבר המקיף והוא משער המצטרף, והעדר הערך ההוא החולי והמות הוא העדר, וכן כל מה שיפסד משאר הנמצאות הפסדו הוא העדר צורתו. ואחרי אלו ההקדמות יודע באמת שהשם לא יאמר לו שהוא עושה רע בעצם כלל, ר"ל שיכוין כוונה ראשונה לעשות רע זה לא יתכן, אבל פעולותיו כלם טוב גמור שאינו עושה רק מציאות וכל מציאות טוב כי הוא יתעלה לא יאמר שיעשה רע בעצם כלל להעדר הנמצא ולא העדר ענין טוב מעניניו, ולכן לא בא השטן להתיצב על ה' שהוא קנין לעשות הרע, כי איננו יתעלה עושה רע בעצם אבל פעולותיו כלם טוב גמור, שאינו עושה רק המציאות וכל מציאות טוב, ולכן אמר ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' שהם כינוי על פעולותיו והנמצאות המגיעות מאתו ר"ל הצורות והקנינים המתחדשים מאתו ובייחוד הכחות המהוות, והרעות כלם העדרים לא תלה בהם פעולה ולא יצטרכו אל פועל רק ע"צ אשר ביארנו בהמציא חמר מבראשית והוא היותו מחובר להעדר שהוא לא ישלימהו שום צורה, ולכן כשיקבל צורה אחרת יסיר הצורה הקודמת, ולכן בא השטן בתוכם להתיצב על ה', אשר הרמז בזה שהשם יתברך ברא ההיולי ולכן נאמר להתיצב על ה' מחובר עם ההעדר ולכן בהתהוות צורה יפסד הצורה הקודמת, הפסד הראשונה הוא במקרה להוויה והוא הכרח להוויה לכן בא להתיצב על ה' כי העדר הצורה הקודמת סבה להוית הצורה העתידה, וזהו טוב בבחינה זו, ומפני זה הסבה זה החמר לא יפסד ולא תשיגהו רעה מן הרעות א"כ תהיה פעולת ה' טוב, ולכן אמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד עד שהמציאות זה החמר השפל כפי מה שהוא עליו מחבור ההעדר המחייב למות ולרעות כלם, כל זה ג"כ טוב להתמדת ההוייה והמשך המציאות בבוא זה אחר סור זה, ולזה פי' ר' מאיר והנה טוב מאד והנה טוב מות, כי א"א להתהוות דבר אם לא יפסד ראשונה צורה קודמת, והזהיר הרב לזכור מה שאמר בזה הפרק ולהבינו כי הוא הקדמה להבין כל מה שאמרו הנביאים ובפרט ספר איוב, והתבאר ג"כ כלו מפעולות הש"י בעצם, ולשון בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה רמזו לכל מה שאמרו בזה הפרק, והוא כי אין רע יורד מלמעלה בעצם אף שיבא במקרה כפי מה שאמרנו:

פרק יא

אלו הרעות הגדולות הנופלות בין בני האדם מקצתם אל קצתם כו', למה שהרב בפרקים שעברו אמר שכל הפסד וכל השחתה וכל חסרון בא מצד ההיולי והוא הנרמז בשטן המחייב ההעדר, והיו הרעות הנמצאות בעולם מפני קצתנו אל קצתנו ויביא לחשוב שלא ייוחסו אל הסבה ההיולאנית, לכן נאמר כי אלו הרעות גדולות הנופלות בין בני האדם לפי הכוונות כמו המלחמה והנצוח ובקשת השררה וגם הרעות הבאות מהתאוות הרעות והמאכל והמשתה והמשגל וגם הרעות הגדולות הבאות מצד חלוף האמונות, כי האמונה אם יקיים הקבוץ המדיני הוא סבת ההפסד והפרוד כי בעלי האמונות ילחמו אלו עם אלו כאלו היו ממינים מתחלפים ושונאים בטבע מנשרים קלו ומאריות גברו להלחם אלו עם אלו להרוג אלו את אלו בעבור חלוף האמונה. אמר לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, למה שהיו נמשכים אחר השכל ואז יסורו רוב הרעות והם הרעות הבאים ממנו אל קצתנו ומעצמנו לעצמנו, וזהו אמרו ודעהו כי רוב הרעות באות מהעדר הידיעה והעדר הידיעה באה מצד החמר כמו שכבר ביארנו, ורמז הרב בזה הפרק כי האמונה עם שהיא מהשגחת האל לקיום המין האנושי, כבר ישוב מה שהיה עוזר מנגד, והמיישיר כבר ישוב מעיק:

פרק יב

הרבה פעמים יעלה בלב ההמון, אחר שביאר כי הרע הוא במקרה ובסבת ההעדר המחובר לחמר ושרוב הרעות הנופלות בבני אדם הוא לחסרון החכמה רצה לבאר שהוא על המעט, אחר שאין המכוון בעצמו ושהוא מפני טבע ההוייה וההפסד ומפני סכלות האנשים או סכלות עצמו ובכלל העדר החכמה, והתחיל ואמר שהרבה פעמים יעלה בלב בני אדם שהרעות יותר מהטובות עד שבהרבה מחידות רוב האומות ובשיריהם יכללו זה הענין ואמרו כי מן המופלא שימצא בזמן דבר טוב והוא מן הזרות או על המעט והרע הוא תמידי, ואם היה הדבר כן היה הרע נמצא בעצם והטוב במקרה, ואין זה טעות אצל ההמון לבד אבל גם על מי שיחשוב שהוא חכם עד שהר"אזי עשה ספר מפורסם קראו ס' האלהות כלל בו משגעונותיו וסכלותיו ומכלליו שהרע במציאות יותר מהטוב עד שמנה הרעות שימצאו לאדם מיום היותו עד יום מותו, ואמר כי מציאות האדם נקמה ממנו ורעה גדולה עד שהיה יותר טוב לאדם העדרו ממציאותו מצד שיש לאדם צירים ויגונות ומומים גדולים ומציאותו בזה התואר נקמה ממנו, וזה חולק על מה שיחשבו אנשי השם מגמילות חסדי השם למציאותו וטובתו המבוארת, ואם השם יתברך הוא טוב גמור יחויב שכל מה שיבוא מאתו שיהיה טוב גמור, כי זה השגעון אשר ישתגעו בו בני אדם ברוב רעות העולם אינם אומרים שהוא בחק המלאכים ולא בחק הגלגלים והככבים כי אלו הם נצחיים, ואינם גם כן ביסודות ומה שהורכב מהם ממחצב או צמח כי אלו אע"פ שישיגם הוויה והפסד אין להם הרגש שירגישו טובם או רעתם וג"כ לא בחק הב"ח אע"פ שירגישו כי אין להם נפש משכלת להרגיש הרעות, ואמנם תלך מחשבתם אל הסכלים כלם לקצת אישי מבני אדם ויתמהו מזה אשר היה הוא סבה להפסיד עצמו למה שאכל מן המאכלים הרעים עד שנצטרע וחלה בו זאת הרעה הגדולה, וכן יפלאו ממי שהרבה המשגל וכהו עיניו איך נוגע בזה העורון ומה שדומה לזה, וג"כ יתמהו מי שאוהב כסף ולא ישבע כסף וירכב באניות איך סער הים בגליו על זה האיש וכן בשאר הרעות הדומות לזו, כי רוב רעותינו הם ממנו ומתאוותינו, והבחינה אמתית היא שכל בני אדם הנמצאים כ"ש זולתו משאר ב"ח הוא דבר שאין לו שעור כלל בערך אל המציאות כלו הנמשך, כי אם נעריך גופותינו אל גוף אחד מן הכוכבים אין לו ערך כ"ש אל גוף השמים אין לו ערך כלל, ואם נעריך נפשותינו אין לה ערך אל נפשות השמים כ"ש שאין לו ערך עם המלאכים כמ"ש אדם להבל דמה, ואמר ג"כ אף כי אנוש רמה בן אדם תולעה ואף כי שוכני בתי חמר אשר בעפר יסודם הן גוים כמר מדלי, ורוב הרעות הנופלת באישיו הם מעצמם ר"ל באישי בני אדם החסרים, כי העוזר מנגד כמ"ש אעשה לו עזר זכה עזר לא זכה כנגדו ומחסרונותינו נזעק ונבקש עזר אשר החסרונות הם מן העדר החכמה, וגם רוב מהרעות נעשה אנחנו בעצמנו ובבחירתנו נכאב, ואם ניחס זה אל השם חלילה כמ"ש שחת לו לא בניו מומם, והרצון כי הרעות הבאות על האדם אינם מצד השם אבל מצד בניו שהם בעלי מום וחסרון, ואמר שלמה ג"כ אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, והנה ביאור זה שכל רע שימצא לאדם ישוב לאחד משלשה מינים, ומי שירצה שיהיה בעל בשר ועצמות ולא יהיה נפסד ירצה לקבץ בין שני ההפכים והוא לא ישער, וזאת שהוא ירצה להיות מקבל מעשה, ר"ל שיהיה חמרו המתפעל לקבל הצורה האנושית לא יקבל צורה אחרת, ואילו לא קבל הצורה האנושית לא היה מקבל צורה אחרת ואם קבלה יחויב שיהיה נפסד, כי אחר שנתהוה יחוייב שיפסד כי כל הווה נפסד, ואם היה בלתי מקבל מעשה לא נתהווה, ואמר המאמר שאמר גאלינוס באמרו לא תיחל נפשך בשקר שאפשר שיהיה מדם הנדות ומהשכבת זרע בעלי חיים שלא ימות או שלא יכאב או תדיר התנועה או בהיר כשמש, ודי שיתהוה מדם הנדות ומהשכבת זרע מין האדם לא זולת והוא האפשרות היותר מעולה שאפשר שיתהוה, והנה אדם עם שהוא בריה מעולה הוא חי מדבר מת, ולכן יחוייב שיתחברו אליו קצת מהרעות או החסרונות אחר שהוא מת ואינו לא חלק ממאה ולא חלק מאלף מן הנולדים על תכלית השלימות, אם כן הרע הנמצא בזה המין הוא במקרה ועל המעט ובעבור הטוב המכוון כמו שאמרנו:

תוכן העניינים

שם טוב על מורה נבוכים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה