אור ברסלב
שם הגדולים, מערכת ספרים מערכת ס › סדר תנאים ואמוראים

שם הגדולים, מערכת ספרים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מערכת ס · סדר תנאים ואמוראים

קונטרס אחרון

סעיף א

א תנאים
אמר הצעיר חיד"א ס"ט, הנה התוס' והראשונים מביאים ראיה מסדר תנאים ואמוראים בכמה דוכתי, ומהם התוס' בשבועות דף מ"א והרא"ש שם בפסקיו (פ"ו סי' ט) ובתוספותיו, והתוס' בסנהדרין דף כ"ט, וע"א דף ל"ה, וחולין דף ע"ו. ובספר התרומה סי' קל"ה והגהות אשר"י פ"ק דחולין‏ הזכירו סדר תנאים ואמוראים דברים המצודקים. ומדברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין שם דף כ"ט שכתב וז"ל ובתוס' כתבו דמצאו כתוב בסדר תנאים ואמוראים וכו' ע"ש. נראה שלא היה בידו סדר תנאים ואמוראים והנם רחוקים.

ב ואני הדל מצאתיו בספר קלף ישן נושן ולזכות הרבים הדברים עתיקי"ם כמות שהן, רק אחלקם ביעקב סעיפי"ם שנית"י והיו לאותו ראשי פרקים עדר עדר לבדו לתת ריוח בין הדבקים. והגם שמקומו מוזכ"ר בס' הכללים אשר ידי תכן בעזר משדי שוכן שחקים, שהויי מצוה לא משהינן אמרתי אעלה מדפ"ס ועולה אשר לו יקים בס"ד.א

ג (א) כל סתם משנה רבי מאיר, תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה בר אלעאי, סתם ספרי ר' שמעון בן יוחאי, וכלהו אליבא דרבי עקיבא והם היו תלמידי רבי עקיבא ולאחר מותו נחלקו על דעתוב.

סעיף ב

(ב) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו עקיבא בן יוסף, ורבי יהושע בן קרחה היה בנו של רבי עקיבא הקרח.ג

סעיף ג

(ג) רבן גמליאל שהיה בימי ר' עקיבא הוא אבי אביו של רבינו הקדוש.

סעיף ד

(ד) כל "אחרים אומרים" הוא רבי מאיר כשהיה אומר דבר משם רבו אלישע בן אבויה שנקרא "אחר" היו אומרים עליו "אחרים אומרים"ד .

סעיף ה

(ה) כל "יש אומרים" רבי נתן.

סעיף ו

(ו) כל "רבי יהודה" סתם במשנה וברייתא שחולק עם רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה ורבי אלעזר, הוא רבי יהודה ברבי אלעאי. כל "רבי שמעון" סתם הוא ר' שמעון בן יוחאי. כל "רבי אלעזר" שבמשנה וברייתא סתם הוא רבי אלעזר בן שמוע.

סעיף ז

(ז) כל רבי אליעזר במשנה וברייתא סתם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס, כל "ר' יהושע" במשנה וברייתא סתם הוא רבי יהושע בן חנניה שהיה בימי קיסר.

סעיף ח

(ח) כל תקנה סתם היא תקנת עזרא.

סעיף ט

(ט) כל מקום ששנינו "בראשונה כך וכך" ואין שם שם חכם -- כן הלכה.

סעיף י

(י) כל מקום ששנינו במשנתנו "במה דברים אמורים, אימתי בזמן, באמת" -- הלכה למשה מסיני.

סעיף יא

(יא) כל סתם משנה הלכה, מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם, סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם. הלכך כל מקום שחולקין שני חכמים בתוספתא בספרא ובספרי וסתם במתניתין כחד מנייהו הלכה כמאן דסתם מתניתין כוותיה. וכל מילתא דפליגי בה במתני' וסתמא בברייתא לית הלכתא כאותה ברייתא.

סעיף יב

(יב) כל מקום ששנינו "חזרו בית הלל להורות כבית שמאי" -- הלכה כבית שמאי. אבל בכל שאר מקומות שחלוקים ב"ש וב"ה הלכה כב"ה חוץ מזו -- "בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית", שהלכה כבית שמאי. ולמי שמהפך אותם ושונה אותם -- אף בזו הלכה כבית הלל.

סעיף יג

(יג) כל עדות שהעידו בבחירתא דבר ברור הוא.

סעיף יד

(יד) כל מקום ששנים חלוקים ואחד מכריע -- הלכה כדברי המכריע, ומכריע לאו בהדייהו הוה אלא לבתר זמן ופליג לחד מנייהו.

סעיף טו

(טו) רבי אליעזר ורבי יהושע -- הלכה כרבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבאה, רבי טרפון ורבי עקיבא -- הלכה כר"ע, רבי ישמעאל ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא, רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא.

סעיף טז

(טז) כל מקום שנחלק רבי עקיבא עם יחיד הלכה כמותו שהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו.

סעיף יז

(יז) רבי מאיר ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי,רבי יהודה ורבי יוסי -- הלכה כרבי יוסי, רבי שמעון ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי, רבי נחמיה ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי.

סעיף יח

(יח) רבי שמעון ורבי יהודה -- הלכה כר' יהודה, והלכה כרבי יהודה בעירובין אבל לא במחיצות, רבי יהודה ור' נחמיה -- הלכה כר' נחמיה.

סעיף יט

(יט) רבי יהודה ור' אליעזר בן יעקב -- הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דקיימא לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי.

סעיף כ

(כ) ר' מאיר ור' שמעון -- הלכה כדברי המחמירו, והלכה כרבי שמעון בכולי שבת ואפילו בדבר שאינו מתכוין, אבל במוקצה מחמת איסור דאורייתא אין הלכה כר' שמעון.

סעיף כא

(כא) רבי מאיר ורבן גמליאל -- הלכה כרבן גמליאל הלכה כר"ש בן גמליאל, רבי ור' אלעזר בר' שמעון -- הלכה כרבי, רבי ורבי שמעון בן אלעזר -- הלכה כרבי, רבי ורבי ישמעאל בר' יוסי -- הלכה כרבי, ואם אמר ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו -- הלכה כמותו.

סעיף כב

(כב) הלכה כרבי מחבירו אבל לא מחביריו. ובמקום אביו אין הלכה כמותו.

סעיף כג

(כג) כל מקום שאמר רבי שמעון בן אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. והלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום.ז

סעיף כד

(כד) אף על פי שנתנו חכמים כלל לומר פלוני ופלוני הלכה כפלוני, היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כחד מינייהו הלכתא כוותיה.

סעיף כה

(כה) כל היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בהדי הדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, אי איכא רבה בהדי תלמודא -- לית הלכתא כתלמידא במקום רבה עד רבא, ומרבא ואילך הלכתא כבתראי.

סעיף כו

א (כו) תוספתא אינו אלא דבר קצוב ולא דבר מסויים, וכן תורת כהנים שהוא ספרא דבי רב, ולא מכילתא שהוא ספר ואלה שמות מן החדש הזה לכם עד סוף ספרא, חולא ספרי שהוא ספר במדבר מן "וישלחו מן המחנה" עד סוף משנה תורה. ושמן של אלו מדרש ונקראים בל' התלמוד ברייתא. יש מהם שהם הלכה ויש מהם שאין הלכה. כיצד?

ב כל ברייתא שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה כגון זו: אדם עומד בשדה ערום ומכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא ק"ש אבל לא יתפלל עד שיתכסה עצמו. זו ודאי הלכה כמותה שהרי אין חולקין עליה בתלמוד ולא עוד אלא שיש לה סיוע מן התלמוד דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל (סוכה י, א) הישן בכילה ערום הרי זה מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ק"ש ואוקימנא בכילה שאינה גבוהה י' טפחים דכיון דפחותא מי' טפחים דמי כמאן דכריך בגוה ומכסי ושרי ליה למיקרי ק"ש וכל שכן בשדה שאין שם בגדים שיתכסה בתבן ובקש וכיוצא בהן ואל יתבטל ממלכות שמים.

ג וכל ברייתא שחולקים עליה בתלמוד אין הלכה כמותה דהא מתניתא דיוקא טפי מברייתא. ואשכחנא בכמה דוכתין דאין הלכה כמתניתא כי הא דאמר מתני' יחידאה היא או מתני' מני בית שמאי היא לאפוקי מבית הלל דעקרינן ליה מהלכתא, וכל שכן ברייתא דפליגי עלה בתלמודא כי ההיא דתניא העושה ציצית אומר זמן דלאו הלכתא היא דליכא לדמויי להא דאמרינן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וכן תניא העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו דהא לא מברבינן שהחיינו אלא אמאי דאתי משתא לשתא דאמר רבה כי הוינא בי רב כהנא איבעיא לן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן (עירובין דף מ' ועיין בסוכה דף מ"ו ע"א ובתוס'), והכי הוא מסקנא דמילתא דקאמרינן נמי בסוכה בסופה דשמעתא אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן דקרא משתא לשתא נמי קא אתיא וסוכה ולולב נמי קביע להו זמן הלכך בעי למימר שהחיינו, אבל ציצית דלא קביע ליה זמן לא בעי למימר שהחיינו ולאו הלכה היא ההיא ברייתא. הילכך ליכא למיקם עלה דברייתא ותוספתא וספרי וספרי כי אם על פי אמוראים שבתלמוד.

ד
חסל סדר המשנה. וזהו סדר התלמוד.

סעיף כז

אמוראים
(כז) כל רבי אלעזר סתם בתלמוד הוא ר"א בן פדת.

סעיף כח

(כח) כל ר' יהודה סתם הוא רב יהודה בר יחזקאל ורב הונא הוה בר זוגיה ושניהם תלמידי רב היו, ורב הונא הוה בר זוגיה דשמואל.

סעיף כט

(כט) כל מעשה בחסיד אחד -- או רבי יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי.

סעיף ל

(ל) כל היכא דאיכא רב ספרא משום חד דבי רבי ומנו ר"ג -- בנו של רבי הוא.

סעיף לא

(לא) כל היכא דפליגי רב ורבי יוחנן -- הלכה כר' יוחנן. רבי אלעזר ורבי יוחנן -- הלכה כר' יוחנן לבר מתלת דהלכה כר"א. שמואל ור' יוחנן -- הלכה כר' יוחנן.

סעיף לב

(לב) רבי שמעון בן לקיש ור' יוחנן -- הלכה כר' יוחנן לבר מתלת דהלכה כר' שמעון בן לקיש. חדא בריש החולץ גבי החולץ למעוברת והפילה, תניינא ביש נוחלין המחלק לנכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור, תליתאה ביש נוחלין הכותב כל נכסיו לבנו אחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב, בהני תלת הלכה כר' שמעון בן לקיש.

סעיף לג

(לג) רב ושמואל -- הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני.

סעיף לד

(לד) עולא רב ולוי אין הלכה כמותם בשבת בדיני מוקצה משום דס"ל כרבי יהודה, שמואל זעירי ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דס"ל כר' שמעון.

סעיף לה

(לה) כל רב ורבי חנינא הלכה כרבט. רב ורב הונא -- הלכה כרב. רב הונא ורב חסדא -- הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן -- הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת -- הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי.י

סעיף לו

(לו) רבה ורב יוסף הלכתא כרבה לבר מתלת -- שדה ענין ומחצה -- דהלכתא כרב יוסף.

סעיף לז

(לז) רב אחא ורבינא -- הלכתא כרבינא לבר מאומצא ביעי ומיזרקי, שלש הלכות הן בפרק גיד הנשה.

סעיף לח

(לח) רב אשי ורב כהנא -- הלכה כרב כהנא. רב אשי ורבינא -- הלכה כרב אשי (עי' בסוף האות ד"ה והנה מצאתי וכו'). והלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמודא בר ממיפך שבועה ומכתב אודיתאיא דאמר מר בר רב אשי בדאורייתא נמי מהפכינן שבועתא ומכתב אודיתא כי ההוא דאכמין סהדי בכילתא.

סעיף לט

(לט) אביי ורבא -- הלכתא כרבא לבר משיתא דהלכתא כותיה דאביי וסימנך יע"ל קג"ם.

סעיף מ

(מ) כל היכא דאיכא "השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", וכן הלכה.

סעיף מא

(מא) כל קושיא שלא הוכרעה לא בראשונה ולא באחרונה, עשה כזו עשה עשה כזו עשה.

סעיף מב

(מב) כל שמעתתא דלא איפליגי בה הלכתא היא.

סעיף מג

(מג) כל "מהכא" שמעתתא היא, כגון "אלא מהכא" או "ותפשוט לה מהכא".

סעיף מד

(מד) כל "מהא" ברייתא היא.

סעיף מה

(מה) כל היכא דאיכא "תסתיים" כן הלכה וסיומא דמילתא היא ואין לה מה שתחזור בו.

סעיף מו

(מו) כל "אמר רחמנא" הלכה למשה מסיני היא.יב

סעיף מז

(מז) כל אפנויי יתרים הם במקרא ולא היה צריך לכתבו כמו איש פנוי שאין לו עסק ולא כתבו הכתוב אלא ללמוד מהם ואין להשיב תשובה של כלום כי פנוי הוא ללמוד ולא להשיב.

סעיף מח

(מח) כל "תיקו", דאיסורא לחומרא, דממונא לקולא.

סעיף מט

(מט) כל היכא דאיכא תרי לישני בחד מילתא, בדאורייתא עבדינן לחומרא, בדרבנן עבדינן לקולא.

סעיף נ

(נ) כל היכא דתשכח קמאי דפליגי ובתראי דפליגי נמי בההיא פלוגתא כגון אביי ורבא או בתראי אחריני -- הלכתא כבתראי.

סעיף נא

(נא) כל היכא דאיכא רבנן קמאי ורבנן בתראי כגון תלמידים שלהם שהוסיפו על דברי הראשונים, הלכה כמותם.

סעיף נב

(נב) כל לאפוקי וא"כ לית הלכתא.יג

סעיף נג

(נג) כל "תיובתא" אין עושים כאותה תיובתא.

סעיף נד

(נד) כל מקום שנאמר "קשיא", דבר תלוי הוא.

סעיף נה

(נה) כל היכא דאיכא "תיובתא דפלוני תיובתא", אין הלכה כאותו פלוני אלא כחבירו ותיובתא לשון שבירה.

סעיף נו

(נו) כל היכא דאיכא "הא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר" מהלכה שהיא מפרק אחר או מאותו פרק או מענין אחר והלכה למעשה היא וזו הלכה למעשה. ע"ש ותמצא אותה שמביאים אותה ממקום אחר ותדע.

סעיף נז

(נז) כל היכא דאיכא "ולא שנינהו", כלומר והלא כבר נשאנו ונתננו בענין זה בפ' פלוני והשבנו תשובה בענין זה כבר.

סעיף נח

(נח) כל היכא דאיכא "ואנן אשנויי ניקום ונסמוך", כלומר הואיל ונשאנו ונתננו בענין זה בפ' פלוני והשבנו תשובה לחכמים באלה שנויי נסמוך עליהם.

סעיף נט

(נט) כל היכא דאיכא אדרבא תירוצה היא ומלתא אחריתי היא כלומר שמא כך הוא ושמא אינו כך ומפרשים אותו בסברא.

סעיף ס

(ס) וכל היכא דאיכא "כל הני למה לי צריכא" וחוזר ואומר "וצריכא", כלומר הני תרוייהו חדא אינון ושויין כחדא ואין ביניהם לא קשיא ולא פלוגתא ולא באו שתיהן אלא לפרש ולפסוק פלוגתא דחכמים שהפליגו למעלה. שאם היה אומר צריכא ולא היה אומר וצריכא לא היה יודע מה אותה פלוגתא או הלכה כמי והיתה ספיקא גדולה, ולכך כתבו שתיהן כדי שלא תוכל לטעות בהם כלל ולא תהיה לך בהם ספיקא כלל.

סעיף סא

(סא) וכל היכא דאיכא "הא תו למה לי", כלומר למה הוסיף ואמר והלא כבר אמרה פעם אחרת בפ' פלוני או בפ' זה, והואיל ואמרו שם מה היה צריך לומר כאן. ומשיב שאם לא היה חוזר ואומר אותה כאן היה לך ספיקא או טענה גדולה לטעון בה.

סעיף סב

(סב) וכל היכא דאיכא קושיא בתר קושיא ולא איפסקא הילכתא, חזי היכא מטי. במקום שיש באלו קושיות רבוי דברים הסתכל שם ועיין יפה, ומאותם רבוי דברים תלמד הקושיא הראשונה והשניה.

סעיף סג

(סג) וכל היכא דנסתפק לך הלכה ולא ידעת במאי קמשתעי ולא ידעת הלכתא כמאן ומאן אמרה, חוזר ומסתכל למשנה של אותה הלכה שהיא ספיקא לך וממנה תלמד.

סעיף סד

(סד) וכל היכא דאיכא "חסורי מחסרא והכי קתני" זה שכתוב אחר חסורי מחסרא אמרו חכמים חסר מן המשנה וכך היה ראוי במשנה לומר הואיל ולא אמרה אותה המשנה תקנו החכמים בגמרא.

סעיף סה

(סה) וכל היכא דאיכא "תנא" -- תוספתא היא שנוספה על המשנה ומה שחסר מן המשנה הוסיפו אותו חכמים בגמרא מן הברייתא תוספתא זו שהיא תוס' על המשנה לפיכך אינה כתובה בלשון "תנו רבנן" אלא בלשון "תנא" אף על פי שכל תנו רבנן תוספתא היא.

סעיף סו

(סו) וכל ברייתא שאינה בלשון "תנו רבנן" אלא בלשון "תניא", ממנה אתה למד שהיא בתורת כהנים.יד

סעיף סז

(סז) וכל היכא דאיכא "ואמר מר" -- תשובה היא מאותה ברייתא שהיא תוספתא ותוספתא תנו רבנן היא.

סעיף סח

(סח) וכל היכא דאיכא "אמר מר", ראה לאותה הלכה הכתובה למעלה ותדע טעמא ועוד טעם אחר.

סעיף סט

(סט) וכל היכא דאיכא "פשיטא לא צריכא" -- בא להוסיף קולא על קולא.

סעיף ע

(ע) וכל היכא דאיכא "מאי בינייהו", אם חכם אחד הוא אומר מה יש בין טעם פלוני חכם לטעם שלו, ואם שני חכמים הם אומר מה יש דבר יותר בין טעם פלוני חכם לטעם פלוני חכם.

סעיף עא

(עא) וכל היכא דאיכא "איבעיא להו", אותם חכמים שהפליגו באותה הלכה אותו פסק הוצרך להם והם שאלו זה את זה לעצמם.

סעיף עב

(עב) וכל היכא דאיכא "קמיפלגי", חכם בישיבה היה.

סעיף עג

(עג) וכל היכא דאיכא "תיתי לי", לשון קללה הוא.

סעיף עד

(עד) וכל היכא דאיכא "אידכר שמיה", שמתא הוא דשתמיה.

סעיף עה

(עה) וכל היכא דאיכא "מי בדלת", מעשות מלאכה קאמר.

סעיף עו

(עו) וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני ומטו בה משמיה דפלוני", חלוקים היו בדבר לאמר בשם אותו חכם.

סעיף עז

(עז) וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני א"ר פלוני", רבו היה.טו

תוכן העניינים

שם הגדולים, מערכת ספרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה