פרק ג
שמע שמעתי אפרים וגו' (ירמיה לא יח) וקודם שהגלתני לא הייתי יודעת צער השעבוד כעגל שלא לומד ולא עלה עליה עול החזירני בתשובה שלימה ואני חוזרת בתשובה לפניך כי אתה מקבל השבים ואין אתה חפץ במיתתן לכך נאמר (ירמיה שם) שמע שמעתי:
כי אחרי שובי נחמתי אמרה כנסת ישראל אני מצטערת על מה שעשיתי בעצמי ומה גרמו עונתי לי מרוב הפורענות ואומרת אוי לי שגמלתי לעצמי רעה ושחייבתי עצמי גלות ושעבוד מלכיות רבון העולמים אני יודעת שלא גרם לי כל הפורענות הזאת אלא רוע מעשי וגודל חטאי ורוב זדוני לפיכך נחמתי עליהן וספקתי על ירך מרוב צערי אוי לי ששמעתי חרפת עון שעשיתי בימי נעורי לכך נאמר כי אחרי שובי:
דבר אחר כי אחרי שובי נחמתי התחרטתי על כל תועבותי ואחרי הודעי התבוננתי בעצמי שמעלתי:
הבן יקיר לי אפרים אמרה כנסת ישראל רבון כל העולמים כל ימי הייתי חביבה לפניך והיית מקרבני כבן חביב על אביו נשאתני במדבר על כנפי נשרים הולכתני בעמוד הענן יומם ועמוד אש לילה נתת לי תורה נהגתני בכבוד ותפארת רוממת קרני בין האומות עשית נקמה באויבי וכן אמר לה הקדוש ברוך הוא הלא הנהגתי עמך כאב מרחם ואת לפני כבן יחיד ואהוב וחביב שיש לו געגועין על אביו לכך נאמר הבן יקיר לי אפרים נהפך לבי לרחם עליו מפני שהוא בני יחידי כמי שאין לו אלא בן אחד והוא עושה רצונו:
דבר אחר אמר הקדוש ברוך הוא דיו לבני מה שדברתי עמו בהר סיני ושהכתרתי אותו במצותי ובשעה שהוא עוסק בתורתי אני זוכר מה שאמר לפני נעשה ונשמע וכן אני זוכר זאת בעת צרותיו וכן אמרתי על ידי משה בתורתי (ויקרא כו מה) וזכרתי להם ברית ראשונים לפיכך אני מקרבהו ונותן לו רחמים שכן כתבתי בתורתי (דברים ל ג) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמיך ושב וגו' לפיכך הוא אומר רחם ארחמנו נאם ה
בתי מדרשות חלק ב - תוספתא בתרגום ריש ספר דניאל - ארמית
והוה בתלתין שנין לזמן דאשכח חלקיה כהנא רבא ספרא דאורייתא בבית מקדשא בעזרתא תחות אולמא דהיכלא ברביעאה דתמוז בפלגות ליליא ביומי יאשיה בר אמון מלך שבטא דבית יהודה אשכח חלקיה כהנא רבא ית פתגמי ספרא דאורייתא ויהבה לשפן ספרא וקרא שפן ספרא למלכא יאשיה וכד שמע מלכא יאשיה ית פתגמי ספרא דאורייתא דהכדין כתיב בגויה יגלי יי יתך וית מלכך דתקים עלך לעם דלא ידעת את ואבהתך ותפלח תמן לעממייא פלחי טעותא אעא ואבנא בה שעתא ההיא בזע מלכא ית לבושוהי ואזל ותבר רשע לבא דישראל ואתיבינון לפתגמי דאורייתא מן קדם דלא תתמסרת קרתא דירושלם ביד נבוכדנצר כשדאי דהוא משבח בטעותיה וכן אמר הלא דא היא קרתא דירושלם דאלהא עילאה דאמרין לית כותיה מסוף עלמא ועד סופיה עתידא לאתמסרא בידי ואנא אחריב יתה ואחריב בית מקדשא ואגלי עמא די בה למדינת טעותי ובתר כן אסיק לשמי מרומא ואחריב מדורין עלאין ואגיח קרבא עם קדישי עליונין ואשוי כורסי מלכותי עיל מן כרוביא דהכדין כתיב אעלה על במתי עב אדמה לעליון בה שעתא ההיא מתיבה יתיה רוח דקודשא קרת יתיה ואמרת ליה רשיעא דמרד עלאי מכל עלמא כוליה וכמה חילוותך וכמה אית חילא בידך וכמה יומי שני חייך דאת אמר אסק לשמי שמיא ואחריב מדורין עלאין ואגיח קרבא עם קדישי עליונין ואשוי כורסי מלכותי עיל מן כרוביא והלא מן ארעא לשמיא מהלך חמש מאה שנין וסומכיה דוילון מהלך חמש מאה שנין ומן רקיע לשחקים מהלך חמש מאה שנין וסומכיה דשחקים מהלך חמש מאה שנין ומן שחקים לזבול מהלך חמש מאה שנין וסומכיה דזבול מהלך חמש מאה שנין ומן זבול למעון מהלך חמש מאה שנין וסומכיה דמעון מהלך חמש מאה שנין ומן מעון למכון מהלך חמש מאה שנין וסומכי דמכון מהלך חמש מאה שנין ומן מכון לערבות מהלך חמש מאה שנין וסומכי דערבות מהלך חמש מאה שנין וכל קביל שבעא רקיעין סומכוותן ובתר כן מתחזו פרסת רגלי חיותא דאינון דמן כרום ארעא לרום שמיא וכל קביל שבעה רקיעין וכסומכיותהון וכן רכוביהון וכן מעיהון וכן גדפיהון וכן פומהון וכן רישיהון וכן קרניהון וכן אינון דמן כרום ארעא לרום שמיא וכל קביל שבעא רקיעין וכסומכוותהון ובתר כן מתגלי כורסיא דמלך מלכיא בריך הוא יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא דאינון דמן כרום ארעא לרום שמיא ומהדרין לכורסיא דמלך מלכייא בריך הוא אלף [אלפי] אלפין וריבי רבוון מלאכי רוחא ומלאכי אשתא ומלאכי רוגזא דאינון דמן כרום ארעא לרום שמיא ובתר כן מתחזן תמני מאה רקיעין דלעילא די ממונה עליהו מטטרון שרא רבא דאם לא רחמנותא דאלהא עלאה מתקלי ארעא כוליה בנורא ואת אמרת אסק לשמי שמיא ואחריב מדורין עלאן ואגיח קרבא עם קדישי עליונין כען אנא איחות יתך לשבעא מדורין תתאין ואלין שמהתהון שאול באר שחת גיהנום דומה ארקא טיט היון ואבדון לעולם אתר דשמשא וסהרא לא דנח לתמן ופרסת רגלי בני אנשא לא משתמע ביה ותהי נפשך משתלהבא בגו גיהנם עד דימטי דינא רבא דהכדין כתיב (ישעיה יד טו) אך אל שאול תורד אל ירכתי בור בה שעתא ההיא אשתלחו עלוהי מלאכין אכזראין חבילו ואחיתו יתיה לאבדון עולם אתר דסנחרב מלכא דאתור שרי תמן והוו תרויהון מהלכין בחשוכא ענה סנחרב מלכא ואמר לנבוכדנצר מן אנת עני נבוכדנצר ואמר ליה אנא נבוכדנצר כשדאי דמרדית באלהא דיהודאי ואחרבית קרתא דירושלם ואגליתי עמא דבה למדינת טעותי עני סנחרב ואמר לנבוכדנצר רשיעא בר רשיעא בר בריה דנמרוד רשיעא הלא בעינך חזיתא ולא באודנך שמעתא מה דעבד עמי אלהא דיהודאי דאשרי ואסיק יתיה לקרתא דיהודאי וידאי לא אושיטית בגוה ונפק חד מן שלוחוהי ואוקיד ית משריתי בנורא ולא אשתאר לי מדעם אלא אנא בלחודוי ואנת מה עיטך לות יהודאי ענא נבוכדנצר ואמר ליה כען אם ישבוק יתי אלהא דיהודאי איזל ואבני יתיה באבנין טבן ומרגלין עני סנחרב ואמר ליה רשיעא שטיא די בעלמא הלא שמעת מה דמתלין יהודאי למימר מן דלא תקין במעלי שבתא מא יכול בשבתא בה בשעתא ההיא אשתלחו עלוהי מלאכין אכזראין חבילו ואחיתו יתיה לאבדון דהכדין כתיב ומפרש:
ויהי בשלשים שנה בפלגות ליליא בתר מעלני סיהרא ביומי יאשיה בר אמון מלך שבטא דבית יהודה בתמוז בחמשא לירחא אמר נביא ואנא בגו בני גלותא על נהר כבר אתפתחו שמיא וחזיתא בחיזו נבואה די שרת עלי חיזו יקר שכינתא דיי:
סוף הספר