הקדמה · כיצד ניתן לקיימה
ובאמת אף מי שכן חפץ לקיים מצוה זו ברמ״ח אבריו ושס״ה גידיו, ניצב הוא בפני שוקת שבורה, שעל אף הרצון הטוב אינו יודע כיצד יקיים מצוה זו, כי אם כוונת התורה באומרה ואהבת לרעך כמוך דברים כפשוטם, שנאהב את רענו כעצמנו ובגופנו, לכאורה הוא דבר שאינו מציאותי ובלתי אפשרי, הרי כל אחד אוהב את עצמו בראשונה, ואיך יוכל לאהוב את רעו כמותו, וקל וחומר שיקשה לו איך יוכל לאהוב את כל עם ישראל כגופו וכעצמו. ובמקום שאין ידיעת המצוה פרטיה נדריה ודיניה, בודאי שלא יוכל לקיימה.
וכמעט ואין ספר הלכתי הדן במצוה זו. ואף במצות חסד שנכתבו עליה כמה וכמה ספרים, נראה לכאורה שאף הלומדם עדיין יקשה עליו עד מאוד לדעת מתי חייב הוא בגמילות חסדים ומתי פטור. שהרי אם פירוש ״ואהבת לרעך כמוך״ היינו כפשוטו ממש, אז יש לאדם לעזור בכל דבר, ולרוץ אל בתי החולים, בתי תמחוי, ושאר מקומות כסד המשוועים לכח אדם ולעזרה, לסייע שם בחלוקת מזון לנזקקים, תמיכה בקשישים וחולים, איסוף ממון לארגוני חסד וכדומה. הן הלא מצוה חיובית שאינה יכולה להעשות על ידי אחרים נמצאת לפניו, ועל כן אפילו מחוייב להפסיק מתלמודו לצורך כך. ואם נאמר כי אמנם ואהבת לרעך כמוך הוא בפשוטו, אולם לא כשחיוב זה מתנגד לחיי העושה, וכמו שדרשו שחייך קודמין לחיי חברך. אם כן לעולם ועד יאמר האומר כי חיי קודמין שהרי כל צרכי האדם נחשבים חייך, וממילא גם זמנו ועיסוקו וכדומה קודמים לחסד עם רעיו, ושוב יהיה פטור תמיד מחסד ועזרה.
ונמצא שאף מי שכן יודע שמצוה זו היא מצות עשה מן התורה, והיא מצוה חיובית שכל איש ישראלי חייב לקיימה. הרי שאינו יודע כיצד לקיימה, הן לאהוב כל יהודי כמוהו ממש אין בידו, ובמצות חסד אינו יודע מתי חייב ומתי פטור, מתי היא חסידות ומתי לא, וממילא רבה העזובה ואין איש שם על לב.