שלום אסתר· רבי יצחק ב"ר מרדכי גרשון
פרק ב · פסוק יב
ואמ׳ ובהגיע תר להורות כי לא היתה חפצה ותאות לבה להתהד׳ לפני מלך כי אם עד יגיע עתה וזמנה אז בע״כ הולכת:
או צוה עליה אשר לא תגיד לפי שתשא חן וחסד בעיני כל רואיה מה שלא תשא אם ידעו כי מזרע היהודים היא. או לפי ששנינו אם יאמר גוי שר ושופט לישראל חלל שבת למען העבירו על דת ימות ואל יעבור אמנם אם יכוין להנאת עצמו יעבור ואל ימות לכן צוה עליה שלא תגיד שאם יאמר לה המלך שתבער אש אין לה אשם כי היא אנוסה והמלך להנאתו הוא דורש: