שלום אסתר· רבי יצחק ב"ר מרדכי גרשון
פרק א · פסוק טז
אז כאשר רא׳ המן דבר המלך נחוץ מהם למען לא יחששו לכבודה אז ענה המן עם היותו קטן שבהם לנגדה טרם שינחם המלך וישוב מדברו ומאמרו בעוד חמתו בקרבו ויען ויאמ׳ ממוכן לא על המלך לבדו עותה כלומר אתה חושב כי להיותנו קרובים אליך נחוס על כבודה לבך לא כן ידמה כי אין גם בשלום עמה שיבקש אהבתה והצלתה כי לא עשתה מעשה שנגע במלך לבדו כי גם על כבוד כולם עותה לז״א ויאמר ממוכן לא על המלך בהיותו הוא והיא לבד בסתר עותה למען תחשוב שאנחנו נסתיר חרפתה כי היא עותה לך בפני כל השרים כן ראוי שתגלה חרפתה בפני כולם כאשר אמרת לפני כל יודעי דת ודין וגם אנחנו נהיה בקטרוג עליה ונחוס על עלבונך ולפי זה מלת לבדו נאה כי היתכן שהמלך מחל על כבודו והוא יבקש וישאל כבוד השרים:
או אפשר לומ׳ עוד לע״ד יצחק כי לפי שממוכן ראה שהמלך מבקש להצילה ממה שאמר כדת מה לעשות במלכה ושתי כלומר ששם לפניהם בחינות רבות להצילה. א׳ היותה מלכה. ב׳ היותה ושתי מזרע מלכים. ג׳ כי אם לא עשתה מאמרו עם היותו מלך הוא על ששלח להביאה ביד הסריסים שאין כבודה לבא עמם. ד׳ כי לא שלחתי למענה עם סריסיה או סריסי אלא ביד הסריסים הנמצאים לפני מסריסי השרים אשר באו עם נשותיהם. תחת ארבע סבות הללו לאו בת עונשי׳ היא. עכ״ז תראו אף תחזו אם יש לה אשם בדבר זה. אז תפס המן בדברו שאמר איך עלתה על לבה והוציאה בפיה שאני אלך להביאה כמו שאמרתי לעיל אצל וחמתו בערה בו על כן קפץ ואמר לא על המלך לבדו טרם שיענו החכמים יודעי העתים או יודעי דת ודין ויאמר לא על המלך לבדו עותה כלומ׳ בקוראך עבד קטן ממזבלי אורות הסוסים כמז״ל. לא בכבודך נגע כי אם על כל השרים איך שמו עליהם למלך למי שהוא עבד ומטעם זה אין ראוי שישים המלך מגמת פניו שום טענה להצילה אף אם השרי׳ יעברו על כבודם וימחלו לך דע לך כי יצא דבר זה שאמרה המלכה על כל הנשים ויבזו את בעליהן לפניה׳ לעיניהם ותאמרנה מה אתם ומה מלככם כי הוא עבד ואתם עבדים לו ומזה לא ימשך תועלת אחר כי אם שיקומו עליך ויהרגוך לכן המת אותה ובזה תנצל ממות.