שלום אסתר· רבי יצחק ב"ר מרדכי גרשון
פרק א · פסוק ג
וספר הכתוב כי עשה המלך משתה גדול להודיענו גודל הנס כי כיון שהיו אוכלי לחמו בודאי שלא יקומו עליו כמז״ל בפסוק אמר אויב ארדוף אשיג שבטח לנצחם כיון שהיו עבדיו אוכלי לחמו לא יעיזו פניהם להלחם עמו הראיה כי ישראל היוצאים ממצרים מזויינים יצאו ועכ״ז פחדו בראותם שרדפו אחריהם לפי שהיו אדוניהם ואכלו לחמם ע״כ לא היה להם לב להלחם עמהם אף שהיו באים להורגם וא״כ איפה גם פה לא יקומו השרים לעזרת ישראל להצילם מידו מפני שאכלו לחמו כענין אם רעב שונאך האכילהו לחם כלו׳ האויב והשונא לא יטו אל הבצע כי אם כאשר אין לו למלא בטנו ועל כן כאשר יאכילהו וישקהו לא די שלא יגזלוהו ויהרגהו אלא יאהבהו כענין האמור בפסוק נתת שמחה בלבי מעת שגזרת למעלה שדגנם ותרושם ירבה וזה לסבות רבות. א׳ האמורה כי כאשר ישבעו וילינו לא יטו אחרי הבצע. ב׳ שהם עמלים בדגנם לעצמי ולמחיתי ואני בשלום עמהם מצד היותי קונה מהם את דגנם. הג׳ כי בזה אני מכיר אהבתו ית׳ עמי ולהפך עמהם כי משלם לשונאיו אל פניו להאבידו גם כן הכא בודאי שלא יקשרו עליו מצד אכלם בפיהם כמו שאמרנו: