פרשה ו · פרק ז
א כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֶׁחָזְרוּ מִמִּלְחֶמֶת מִדְיָן הִתְחִיל משֶׁה לְשַׁבְּחָן, אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּכֶם רְצוּפִים מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כָּרִמּוֹן הַזֶּה, שֶׁכָּל מִי שֶׁבָּא עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְנִצַּל מִמֶּנָּהּ וְלֹא עָשָׂה אוֹתָהּ, מִצְוָה גְּדוֹלָה עָשָׂה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְצַמָּתֵךְ, עַל הַצְּנוּעִין וְעַל הַמְצֻמָּתִים שֶׁבָּכֶם.