אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי תענית· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה א

פרק א

בשעה שהעבד ובו'. כתב הי"מ ובי"ט הראשון עבדינן כמה מצות שביתת י"ט וקרבנותיו וסוכה ולולב וניסוך המים. משעה שהעבד כלומר אחר שהשלים עבודתו ורות רבו נוחה הימנו והיינו ביום האחרון שכבר עשו כל מצות החג ע"כ וקצת קשה הא צריכין לפרש משעה שהעבד שימש כל צרכו בלשון עבר א"כ הל"ל כלשון שאמר ר"א בשעה שהעבד שימש כל צרכו וע"ק למה יקרא שימוש מצות החג שימש כל צרכו אבל לפמ"ש בקונט' ניחא שכיון שיצאו זכאים ביה"כ מסתמא הכריעו הזכיות וזהו נקרא שימש כל צרכו:

לית כל עמא תמן. בר"ה פ"ד דף י פריך הש"ס ואמר אף בהלל כן ופי' בי"מ קושיא היא לתקנו הלל נמי במוסף דכי היכי דזכי השני בתקיעה יזכה גם במוסף ומשני לית כל עמא תמן שאחר תפילת השחרית וקריאת התורה רבים יוצאים והולכים להתפלל מוסף ביחיד ולא יקראו הלל בציבור ע"כ וקשה וכי לית לן זריזין מקדימין למצות דנימא בשביל שזכה השני בתקיעה יזכה בהלל וע"ק דבבבלי בר"ה שם מפורש איפכא דקאמר מ"ש שני מתקיע משום ברוב עם הדרת מלך בהלל נמי נימא בשני משום ברוב עם וגו' הרי דבמוסף מצויין רבי' בבה"כ מבשחרית וע"ק מדמשני הש"ס כאן דבערב לית כל עמא תמן ואס"ד דאף במוסף אין הכל מצויין בבה"כ כמו בשחרית א"כ מאי אהני לן התקנה שתקנו להתחיל להזכיר במוסף עדיין איכא לכל החששות שישנו בערב. לכן כמ"ש שם בפירושי בקונטרס עיקר גם מ"ש בעל המאור בריש פרקין במדרש אגדה מצאתי לפי שאין דעתו של אדם מתיישבת עליו אלא במוסף כדכתיב בלא שפתי מרמה זו תפילת מוסף מיד מלפניך משפטי יצא זו היא שתוקעין שופר בתפילת המוספין ע"כ הנה דברי אגדה זו הם בירושל' דר"ה פ"ד דף י ושם פירשתיו אך מ"ש לפי שאין דעתו וכו' ורוצה לומר טעם זה גם בהזכרה הוא תימא דא"כ אף בהלל כן דהא הזכרה נמי אינה אלא שבח ואפ"ה היא דוקא במוסף ואנן תנן דבשעת ההלל הראשון קורא את ההלל אבל לפמ"ש שם בקונטרס לא שייך הך קרא אלא לענין תקיעה שאז המשפט יוצא:

אף הוא וכו'. פירשתי בקונטרס שלשנה הבאה יזכיר מבערב כן פי' הרא"ש וא"ת ל"ל למתלי הקלקלה בשנה הבאה הלא גם היום איכא תקלה שיתפלל שחרית שתים כדין השוכח או טעה בתפלת ערבית שמתפלל שחרית שתים ויותר מזה איכא למיחש שיתפלל שחרית שתים וי"ל דהירושלמי לשיטתו דסובר דבימות החמה אומר משיב הרוח ומוריד הטל וכיון שהזכיר טל אינו חוזר וכדלקמן א"כ אף שלא אמר ומוריד הגשם בערבית ובשחרית אינו צריך לחזור ולהתפלל:

בש"ץ הדבר תלוי וכו'. כתב הב"י בסי' קי"ד ונ"ל דבש"ץ הדבר תלוי היינו לומר שאף הציבור לא יזכירו עד שיזכיר הש"ץ ומ"מ זה מבואר שלא כדברי רבינו שכתב בשם הראב"ד דאף במוריד הטל אסור להזכיר עד שיזכיר הש"ץ ואינו דבמוריד העל אם רצה היחיד להזכיר קודם שיכריז הש"ץ מזכיר ואין בכך כלום ע"כ ולפמ"ש בקונטרס יש לתרץ דבטל נמי אסור להזכיר עד שיכריז הש"ץ והא דקאמר בטל יחיד אם רצה להזכיר מזכיר היינו לענין הזכרה גופא אם רצה להזכיר הטל או שלא להזכירו כלל. ולפמ"ש הב"י צריכין לומר דה"ק בש"ץ הדבר תלוי בתמיה וכ"פ הט"ז שם ע"ש אך קשה לי לפרש כו דהא בסמוך קאמר דא דאת אמר בש"ץ הדבר תלוי יחיד אם רצה וכו' משמע דכל זה מדברי ר' סימון הם:

קמון לצלותא וכו'. כתב הרא"ש בסוגיין ובסדר ר"ע כתב כיון שהזכיר ש"ץ במוסף מתחילין העם להזכיר בתפילת המנחה וכו' ואפשר שגם מן הירושלמי דקדק דקאמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"ץ בגשם ע"כ וקשה לפ"ז מאי האי דמסיק הש"ץ קמון לצלותא כמי שהזכיר הש"ץ ש"מ שהזכרת הש"ץ מהני לתפילת מוסף דיחיד:

בדייתיקי וכו'. בברכות פ' אין עומדין הגירסא נתתיו לאברהם במתנה נתתיו לו ויתן לך וגו' ודחק הי"מ והמפרשים בפי' השמועה ובלי ספק שגירסא משובשת היא וגירסתינו נכונה:

להאי דלא מצלי וכו כתב הר"ן והאי דקאמר לא מצלי ומיקל ולא קאמר משום דמיקל היינו משום דמתרץ גופיה סובר דמשום שלא הזכיר טל וגשם הוא דמחזירין אותו אבל אם הזכיר שניהם אין מחזירין אותו שאין הגשמים בימות החמה קללה גמורה אדרבה ברוב השנים סי' ברכה הם כדאיתא לקמן דאם כבר ירדו גשמים בזמנם סימן ברכה הם בימות החמה מיהו כשהניח להזכיר טל שהוא טובה לעולם והזכיר גשם מחזירין אותו ע"כ ונראה די"ל בהיפך דהמתרץ סובר אפילו הזכיר טל אין מחזירין אותו וה"ק לא דמי האי דמצלי ומיקל בשלא ירדו הגשמים מכבר או במקומות אחרים שלא ירדו מכבר להאי דלא מצלי ולא מיקל שאין הטל נעצר לעולם אפילו בלא תפלתו ואילו הוה מתרץ משום דמיקל ה"א בשירדו מכבר אין מחזירין אותו קמ"ל דבעינן דוקא דומיא דטל שאין בו שום קללה בעולם משא"כ בגשם שאם אינו קללה כאן שכבר ירדו אפשר שהם לקללה במקום אחר וכן דעת הפוסקים דאפילו הזכיר טל מחזירין אותו:

היכן הוא אומרה בשש שהוא מוסיף. הרב בט"ז א"ח סי' קי"ד ס"ק ב' האריך להוכיח בדקדוקיס מהש"ס שלא יאמר בימות החמה הש"ץ בקול רם אפי' בשומע תפלה ע"ש ומכאן ראיה ברורה לדבריו דהרי מפורש קאמר ר"י דש"ץ לא יאמרו בשומע תפלה והא דאיתא בבבלי דשאלו אם ליחידים דמיין או לציבור וקא"ל רבי בשומע תפלה היינו שיתפללו היחידים בלחש בשומע תפלה אבל הש"ץ אומרה בשש מיהו בבבל ולדידן דאין מתפללין כ"ד ברכות צ"ע אם יאמר הש"ץ בשומע תפלה או לא יזכיר כלל:

תשובה כמה דאת אמר צרור הכסף וכו' כתב הי"מ וצ"ע מאי קעביד ליה רבי אליעזר חשובה הא ר"י נמי מפרש כסף תשובה ומינה פריך ועוד מה ענין צרור הכסף לכאן וי"ל דה"פ רבי אליעזר לעולם תשובה בעי והא דכתיב לא בכסף תגאלו אין פי לא בתשובה אלא בצדקות גמור כמד"א צרור הכסף שפירש צדיקים וכו' ע"כ ותימא שעיקר חסר מן הספר ותו א"כ הל"ל ובכסף תגאלו לכן נ"ל פירושי שבקונטרס עיקר:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה