שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק יח · הלכה ב
וקש לאו כמפוזר הוא. כתב הרשב"א בחידושיו בד"ה חבילי קש וכו' קשיא לי כיון דראויין ל"ל הכין ומ"ש משברי זכוכית וכו' וה"נ יטלטל מיהו התבן דראוי לבהמה שהיא מצוייה וי"ל דשאני הני דסתמן להסקה קיימי וזו היא שאוסרתן עד שיכינם בפי' למאכל בהמה אבל שברי זכוכית שאינו עומד לדבר אחר בסתמא כיון דחזי מיהא לנעמיו' מטלטלין אותו ע"כ והנה קושית הרשב"א היא בעצמה קושיית ר' אלעזר כאן אך תירוצו תמוה לי דבבבלי במסכת ב"ב דף נ"ט ע"ב גרסינן קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחים בחלון רואין כל שאלו ינטלו ויכולין התבן והגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם לאו אין חוצצים והא תבן חזי לבהמתו ומשני בסריא ופריך חזי לטינא ומשני דאית ביה קוצי ופריך חזי להסקה ומשני במתונא שמעינן דסתם תבן לבהמה עומד דאס"ד סתם תבן להסקה עומד ה"ל למפרך מיד חזי להסקה אלא ודאי דלעולם אין נוטלין אותו להסקה אא"כ נרקב ואית ביה קוצים והדרא קושית הש"ס לדוכת' ואפשר לומר שהרשב"א מוקי למתני' בתיבני סריא ומהני תיקון כדאמר בבבלי במכלתין דף קנ"ה ע"ב ודוחק: