אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ג

הלכה ב

אין חימוצו ברור וכו'. כתב הר"ש בפ"י דתרומות ומשום דהוה חמץ נוקשה חשיב ליה חימוץ שאינו ברור ותימא הוא אי לענין פסח היה מתיר ר' יוסי והא בין ר"מ ובין ר"י אוסרין דלכל הפחות מדרבנן אוסר רבי יהודה ואי לאו דמדמי לה לבישול מצינו למימר דלא אסר מילי אחריני דוקא א"ר יוסי ע"כ ולענ"ד נראה דלר"י מחמץ במי פירות אפי' חמץ נוקשה לא הוה אלא סרחון כמו שאר מינים שאינם מחמשת המינים והא דקאמר במנחות חמץ נוקשה מיהא הוי היינו לרבנן דפליגי אר"ח בן גמליאל והם סוברים כת"ק דפליג אר' יוסי אבל לר"י אפילו חמץ נוקשה לא הוה ובחמץ נוקשה ממש אף ר' יוסי מוד' או כר"מ או כר"י והא דקאמר אין חימוצו ברור היינו שיש ספק אם הוא מחמץ או מסריח אבל חמץ נוקשה מחמץ ודאי שהרי ראוי לחמץ בו כמה עיסות:

פגה שטמנה בתבן כו'. כתב המג"א סימן שי"א סעיף ח' ומקצת עליו מגולין אבל אם אין מגולין אסור לתחוב בהן כוש דנראה כעושה גומא כן כתב מגיד משנה אבל בתו' דף נ' משמע דלחד גירסא דגם כאן שרי לתחוב וכ"ה בירושלמי בהדיא ספ"ק דכלאים דמותר לתחוב בעפר וצ"ע על המ"מ דפסק דלא כירושלמי ועי' שם בר"ש ע"כ ואיני מבין דבריו הא בכלאים מסיק דמתני' ר' שמעון ור' אלעזר בן תדאי כר' שמעון (וכמו שכתב הר"ש) ואפ"ה אוסר במכוסין במתני' מטעם גומא ואפי' נאמר דר' אלעזר בן תדאי מתיר אפי' בעפ' לית הלכתא כוותיה דרבנן פליגי עליה ובבבלי לא קאמר דהלכתא כרב אלעזר בן תדאי אלא בפגה שטמנה בתבן אבל בעפר לא:

אית לך מימר שביעית כרב שמעון וכו'. כתבו תוספ' בפ' במה טומנין דף נ' ע"ב בד"ה מקצת עליו מגולים ולימא דהך משנה דהטומן וכו' סבר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול כר' אלעזר בן תדאי ומקצת מגולים נקט משום אחריני ולא משום שבת ושמואל סבר כרבנן דאיכא למימר דמשמע ליה דמשום שבת נמי נקט לה מדלא תני בהדיא וניטלין בשבת אפילו מכוסין ש"מ דמכוסין אסורין כרבנן ואפ"ה מקצתן מגולין שרי ע"כ ורש"י פי' שם בד"ה הטומן לפת וכו' הא דנקט מקצת עלין מגולין משום שבת נקט לה ולאו משום מידי אחריני וכו' ע"כ ותימא הא מפורש משמע הכא דאכולא מילתיה קאי ומשום דקשיא ליה לר"ש שביעית לא מיתוקמא מתניתין כוותיה ועוד יש לדקדק בדברי תוס' ואין להאריך וצ"ע:

מגלגלין ביצים ע"ג גג של סיד רותח וכו'. בבבלי גרסי' ולא יטמיננה בחול וניפלוג נמי ר' יוסי בהא רבה אמר גזרה שמא יטמין ברמץ רב יוסף אמר מפני שמזיז עפר ממקומו מאי בינייהו איכא בינייהו עפר תיחוח מיתיבי רשב"ג אומר מגלגלין ביצה ע"ג גג רותח ואין מגלגלין ביצה ע"ג סיד רותח בשלמא למ"ד גזירה שמא יטמין ברמץ ליכא למיגזור אלא למ"ד מפני שמזיז עפר ממקומו ליגזר ומשני סתם גג לית ביה עפר וכתבו תוספות ואין מגלגלין וכו' קשה אדמפליג בין תולדת חמה לתולדת אור ליפלוג בתולדות חמה גופייהו בין גג רותח לחול ואבק דרכים וגג דאית ביה עפר וכו' ע"כ ועיין במהרש"א שמקשה לפי דברי התוס' המ"ל בגמרא איכא בינייהו הך מילתא דאם אינו מטמינו אלא מניחו ע"ג החול למ"ד שמא יטמין ליכא ולשמא יזיז איכא עכ"ל וע"ק לשון הש"ס דקאמר למ"ד מפני שמזיז עפר ממקומו ליגזור הא הזזת עפר לאו גזירה היא אלא משום חופר שהוא תולדת חורש וכמו שכתב ר"ת לכן נראה לי דאף גירסת הש"ס בבלי היא כגירסת ש"ס דירושלמי דבריש' איירי בגג של סיד רותח ובסיפא גג של עפר רותח ותרוייהו בתולדת חמה איירי אלא דקס"ד אי אפשר שלא יהא גם קצת עפר ע"ג גג של סיד ואיכא למגזר שמא יזיז עפר בגלגולו והשתא משני שפיר סתם גג של סיד אין בו עפר וליכא למיגזר והשתא אף למ"ד שמא יטמין ברמץ אין צריכין לומר דאם מגלגלו על גבי חול שרי אלא דלכך לא גזרינן בגג של סיד דכיון דאין בו עפר הרבה לא דמיא להטמנה:

להיות ממלין עצים מע"ש וכו' קצת קשה מאי איסורא איכא ואפשר מפני החשד ובבבלי הגירסא התחילו הבלנין להחם בשבת:

והדא מתני' קודם עד שלא התירו וכו' בבבלי פ' חבית ד' קמ"ז גרסי' אר"ח בר אבא א"ר יותנן הלכה מסתפג אדם באלונטית ומביאה בידו לתוך ביתו ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה ותנן נסתפג בעשר אלונטית ולא יביאם בידו ההוא כבן חכינאי מתני לה ע"כ וקשה למה לא משני קודם התרת לונטיות נשנית כדמשני הכא וכה"ג קאמר הש"ס בבלי ר"פ כל הכלים דף קכ"ג קודם התרת כלים נשנית:

אשכח תנאי תני אין שואלין הלכות המרחץ וכו' כתב הר"ן בשם הרמב"ן ומסתברא דגמ' דילן לא שריא אלא לאפרושי מאיסורא ומעשה דר"מ לאו הכי הוא כדמייתי לי' בירושלמי וכו' ע"כ וקשה הא בירושלמי גופי' מסיק דאסור אפי' הלכות המרחץ בבית המרחץ וכן כתב הכ"מ דהכי מסקנת הירושלמי:

מפני שהגחלים נוגעת בגופו. רש"י פי' במתני' מוליאר כלי שיש בו בית קיבול קטן אצל דופנו מבחוץ מחובר לו ונותן שם גחלים והמים בקיבולו הגדול ואנטיכי היינו יורה גדולה עושין לה ב' שוליים ונותנין גחלים בין שניהם והמים על העליונים ובשם רבותיו פי' מוליאר שני שוליים ואנטיכי מחיצה בינתים ע"כ ומדברי הירושלמי נראה מבואר כפי' רבותיו אלא בענין אנטיכי נראה כמו שפירשתי בקונט'. והר"ן כתב ונ"ל דהיינו טעמא דשריותא דמוליאר ואיסור דאנטיכי משום דקיימא לן דבכלי ראשון מבשל וכלי ראשון היינו שעומד ע"ג האור שהוא מבשל אפי' לאחר שהעבירוהו משם ואשמועינן תנא דמוליאר אף על פי שהגחלים סמוכין לקיבולו הגדול אפ"ה לא מיקרי כלי ראשון כיון שאין אותו קבול כלי גדול עומד על הגחלי' אבל אנטיכי כיון שהקבול העליון עומד על הגחלים שעומדין בקבול התחתון הוה ליה כלי ראשון ועדיף נמי מיניה לפי שמקום המים והגחלים כלי א' הם ועיקר רבותא דהך מתני' למוליאר איצטריך דלא דיינינן ליה ככלי ראשון וכדי שלא תאמר דלא מיקרי כ"ר אלא כאנטיכי שמקום המים והגחלים כלי א' סמכו לה ענין אידך מתני' המיחם שפינהו כלו' שפינהו מעל האור ויש בו מים חמין דקתני לא יתן לתוכו צונן כדי שיחמו דאע"פ שלא היו במיחם זה גחלים לעולם אפ"ה כ"ר מיקרי עכ"ל ואם תאמר השתא מיחם מיקרי כ"ר כ"ש מוליאר שהרי הגחלים והמים בכלי א' וכמו שכתב כאן דכ"ש הוא ויש לומר דשאני מיחם שהאש הולך מתחתיו משא"כ במוליאר אך קשה לפ"ז קדרות העומדות אצל האש כעין שאנחנו מבשלין רוב הקדרות לא יהי' להן דין כלי ראשון וזה דבר שלא שמענו מעולם וגם יש לתמוה למה לו להמציא חילוקים וטעמים שהרי מבוארים הם בירושלמי:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה