אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

תמן דרך הוצאה היא בנשים וכו'. כתבו תוס' בפרקין דף י"א ע"ב בד"ה ואם יצא וכו' והא דתנן בפרק במה אשה ואם יצאה אשה במחט הנקובה חייבת חטאת התם לגמרי דרך הוצאה בכך ע"כ והן הן הדברים האמורים כאן והא דל"ק להו דברי ר"י אהדדי כדפריך הש"ס הכא י"ל דסוברים דמודה ר"י כל שדרך הוצאה בכך חייב אפי' שאר כל אדם ולא פליג אלא במחט התחובה שאין דרך הוצאה אלא לאומן ואפשר לומר שזהו דעת הרמב"ם בפי"ט מה"ש שפסק כר"מ דסתמא דמתניתין משמע כר"מ דהא לא מוקי לה ש"ס בבלי באשה גודלת ועיין בכ"מ שם:

רבי מנא א"ל סתם וכו'. בגליון פירש שגרס יצאת חייבת חטאת ולא גרס דברי ר' מאיר עכ"ל ואין פי' מחוור דבכמ' מקומות מצינו כלשון הזה בירושלמי ובכולן הפי' כמ"ש בקונטרס והוא הנכון ועיין בריש מסכת עירובין וסוכה:

לא מחלזון. בגליון פיר' מין ארבה הצלצל מתרגמינן בירוש' חלזונא וקשה אם הוא מין ארבה מאי ראיה מייתי שהוא חי ז' שנים ויש לדחוק ולישב מיהו פירושי שבקונטרס נראה יותר:

לקנב חיזרין. בגליון פי' לחתך עצים ותימא מי התיר לעשות כן בשבת אפילו בלא נר ופי' שבקונטרס עיקר שוב ראיתי בספר מג"א סי' ער"ה שפי' כמ"ש בקונטרס:

ואחד הנר וכו'. בפירקין די"ב ע"ב פירש"י בד"ה ואפי' גבוה דליכא למיחש להטייה דכיון דגזור לא פלוג למלתייהו וקשה הא מסיק התם בש"ס דתרי שפיר דמי וא"כ ע"כ לומר דבמקום דליכא למגזר שמא יטה לא גזרו וראיתי ברמב"ם פ"ה מה"ש שכתב ואפילו עשרה בתים וכו' לא יפלה לאורה בתחתונה שמא ישכח ויטה הרי דאף בבתים הטעם משום שמא ישכח ולא משום דלא פלוג רבנן והב"ח והט"ז בסי' ער"ה חילקו בדבר ע"ש שהאריכו ונעלם מהם דברי הירושלמי אילו וצ"ע:

מצורע עם וכו'. לא ידעתי למה השמיט הרמב"ם בפי"א מהט"צ דין זה:

לפני בא וגו'. והוא יום התחיי' שאז הדין הגדול ומכיון שהוא יבוא לצורך התחייה נמצא שהתחייה סבה להביאו כ"כ הר"ש יפה ואין נראה דאדרבה אליהו סבה להתחיי' כמו כל הני דלעיל דהא עיכוב התחייה בו תליא לכן נ"ל דלפי סוגיא זו יבוא אליהו לאחר התחייה קודם יום הדין ולאחר הדין יגלה המשפחות שאף שיעמדו מ"מ לא יכירו האבות את הבנים ולא הבנים את האבות כי אם על ידו:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה